השעון המולקולרי ממשיך לזייף

05/03/2015 ב- 13:58 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על השעון המולקולרי ממשיך לזייף
תגים: אבולוציית האדם

המהלומה החזקה ביותר שהיתה חקוקה בתודעת האדם מאז יצא את מצרים היא הכאת אלף פלשתים בלחי חמור. בשנת 1974 נשבר השיא. חסידי השעון המולקולרי חטפו את המכה הכואבת ביותר בהיסטוריה של המדע. לוסי ההולכת על-שתיים נתגלתה אז. היא השתייכה למין אוסטרלופיתקוס אפארנזיס, וסופר אודותיה שהיא אמנו הקדמונית. מאובניה תוארכו לגיל בן 3.4 מיליון שנה. אם כך הוא הדבר, אין שום היתכנות אבולוציונית שהאדם הנבון והשימפנזה התפצלו מאביהם המשותף לפני 5.1 מיליון שנה. אי אפשר שבתקופה בת 1.7 מיליון שנה יתבצע המעבר הדרמטי להליכה זקופה מקוף אדם ליצור דמוי-אדם עם שינויים מורפולוגיים כה רבים. והרי וינסנט סאריץ' ואלן ו'ילסון התעקשו כי כך מורה להם השעון המולקולרי.

מהו אותו שעון מולקולרי? מהי אותה טכניקה סטטיסטית של הגנטיקה האבולוציונית שנכשלת פעם אחר פעם? מדוע בכלל מתיימרים להשוות פרשנות סובייקטיבית שכזו לממצא אובייקטיבי כמו תיארוך רדיומטרי?

אנתוני אדוארדס (A. W. F. Edwards) ביקש אותנו לתאר בדמיון שבט שנושא עימו מוט ועליו מסודרות 100 טבעות שחורות ולבנות. מדי שנה משנים את צבעה של טבעת אחת, שנבחרת באקראי, לצבע אחר. כשהשבט מתפצל לשתי קבוצות, כל קבוצה לוקחת עותק של המוט ועליו הטבעות המסודרות בסדר של אותה שנה. בשנה שלאחריה שתי הקבוצות עושות עוד שינוי, ובשנה שלאחר מכן עוד שינוי וכן הלאה, והן מתמידות במנהגן לשינוי שרירותי אחד מדי שנה בשנה. הואיל והשינויים שהקבוצות עושות הם אקראיים לחלוטין, סדר הטבעות על מוט אחד הולך ונעשה שונה מסדר הטבעות על המוט האחר בחלוף כל שנה. לפיכך, אם נביט במוטות ששתי הקבוצות נושאות, נוכל להעריך לפני כמה שנים נפרדו זו מזו על פי ההבדלים בסדר הטבעות השחורות והלבנות. מנתוני שכיחות הגנים לבדם היה קשה מאד לקבוע תיארוך מוחלט, אבל השוואת תוצאות ההפרדה בין שתי קבוצות של יצורים קובעת את המרחק גנטי, ומהווה אמת מידה שימושית להעריך מתי חיו אבותיהן המשותפים. ככל שגדול המרחק הגנטי בין שתי הקבוצות, כך ממושך יותר הזמן שחיו בנפרד. את משך הזמן הזה מונים באדיקות חסידיו של השעון המולקולרי.

המהלומה השנייה ניתכה על חסידי השעון המולקולרי בשנת 2001 כשנתגלה טומאי, מאובנו של סהלנתרופוס צ'אדנזיס בן 7 מיליון שנה. מאז שהעיר שושן צהלה ושמחה לא נודעה קורת רוח כה רבה כפי שאפפה אז את המעבדות לגנטיקה אבולוציונית. טומאי דומה יותר לאדם הנבון מאשר לוסי. אז היא אינה אמנו הקדמונית, וכל הרטינות של הפליאונטולוגים נגד התקופה בת 1.7 מיליון שנה התאדו ביממה ההיא יחד עם כל השמפניות שפתחו השענים המולקולריים. עדלאידע היה אושרם. אבל אחרי שחלפה החמרמורת הצטרכו להביט אל המציאות. אם טומאי הוא אבינו הקדמון, אזי איך יתכן שהאדם הנבון התפצל משימפנזה לפני 5.1 מיליון שנה? הרי קיים פער בן 1.9 מיליון שנה בינו לבין טומאי. כיצד נחלצו השענים מן האמת? הם טענו שטומאי שייך לענף אחר במשפחת ההומינידים, וכמותו גם לוסי – לענף נוסף. והם המשיכו להתעקש שטרם מצאנו את המאובנים הרלוונטיים.

המהלומה השלישית ניחתה השבוע: התפרסמו ממצאי מחקר הדן במאובן רלוונטי של עצם לסת בת 2.8 מיליוני שנים, על פי התיארוך הרדיומטרי. זה התגלה לפני כשנתיים באתיופיה. הלסת שייכת לסוג אדם (Homo). עד כה סברו כי הסוג התקיים חצי מיליון שנה אחרי כן, שהוא רק בן 2.3 מיליון שנה. שתי משמעויות לשינוי בזמן: האחת, עתה ברור כי אוסטרלופיתקוס אפארנזיס שהתקיים עד לפני 2.9 מיליון שנה אינו יכול להיות אבינו הקדמון. גם חסידי השעון המולקולרי זכאים לרגע של נחת. השנייה, השענים הללו יתקשו להתאושש אי פעם מחדש. אין שום סיכוי שבעולם כי חלפו 2.3 מיליון שנה מאביהם הקדמון של השימפנזה והאדם הנבון, ועד אותו אדם בעל הלסת. גם השענים יודעים זאת. נחוץ זמן רב יותר. השעון המולקולרי מזייף יותר מכל שעון אחר בדברי הימים. אפילו הקלישאה שבשעון גרוע מדויקת השעה פעמיים ביממה אינה נכונה לגביו. כל הזמנים שהוא מציג הינם שגויים לגמרי.

איש מדע ראוי לשמו ניכר בהצלחת תחזיותיו. מזה הרבה זמן חוזה אני את המפלה הסופית עבור חסידי השעון המולקולרי. וכוונתי לכריית קבר כה עמוק שאפילו באמצעות הטלסקופ המשוכלל ביותר לא יוכלו למצוא בקרקעית את מחוגיו.

על פי ממצאי המאובנים הגיע האדם הנבון הראשון לאירופה לפני 45 אלף שנה, בעוד האדם הניאנדרתלי האחרון נכחד לפני 40 אלף שנה. אבל הם לא חיו באותם המקומות באותם הזמנים, ואי אפשר לדעת האם ראו זה את זה. באותן שנים חיו מעט מאד בני אדם באירופה מפני שאך הגיעו, וחיו מעט מאד ניאנדרתלים משום שהיו לקראת הכחדתם. על פי הגנטיקאים האבולוציוניים, גם לא התקיימו זיווגים פוריים בין האדם הנבון ובין הניאנדרתלי על אדמת אירופה. הם גורסים כי אומנם התחוללו זיווגים פוריים כאלה, אך הם התרחשו מלפני 50-60 אלף שנה. לא אחרי כן. אלה הן השעות שמציג השעון המולקולרי שלהם. ברם, אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו, ואם יתגלו מאובני ניאנדרתלים מלפני 20 אלף שנה, מותר יהיה לשער במידה סבירה מאד שבני אדם וניאנדרתלים נפגשו באירופה. אם הם מסוגלים באמת להוליד צאצאים משותפים, אז מדוע לא קרה כדבר הזה ביבשת זו?! מחד, הגנטיקאים האבולוציוניים שוללים לחלוטין זיווגים פוריים מלפני 20 אלף שנה, ומאידך, טוענים בכלליות שזיווגים כאלה יכולים היו להתקיים. אם כך, לפנינו שתי אפשרויות בלבד: השעון המולקולרי מזייף או שלא התקיימו זיווגים פוריים אף פעם.

ראו גם:

היום שבו ירדו אבותינו הקדמונים מן העצים
על משמעות הגילוי של שרידי הומינידים
האם קיים קשר אבולוציוני בין שימפנזה לאדם?
תעלומה: מתי ברא אלוהים את האדם?
האם אנשי מערת האייל האדמוני משתייכים למין האנושי?
האם האגדה על מערת בראשית מתממשת?

לקריאה נוספת:

Qiaomei Fu, Heng Li, Priya Moorjani, Flora Jay, Sergey Slepchenko, Aleksei Bondarev, Philip Johnson, Ayinuer Aximu-Petri, Kay Prüfer, Cesare de Filippo, Matthias Meyer, Nicolas Zwyns, Domingo Salazar-García, Yaroslav Kuzmin, Susan Keates, Pavel Kosintsev, Dmitry Razhev, Michael Richards, Nikolai Peristov, Michael Lachmann, Katerina Douka, Thomas Higham, Montgomery Slatkin, Jean-Jacques Hublin, David Reich, Janet Kelso, Bence Viola & Svante Pääbo. 2014. Genome sequence of a 45,000-year-old modern human from western Siberia. Nature 514: 445-449

Brian Villmoare, William Kimbel2, Chalachew Seyoum, Christopher Campisano, Erin DiMaggio, John Rowan, David Braun, Ramon Arrowsmith & Kaye Reed. 2015. Early Homo at 2.8 Ma from Ledi-Geraru, Afar, Ethiopia. Science.