היום שבו ירדו אבותינו הקדמונים מן העצים

22/03/2006 ב- 07:49 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על היום שבו ירדו אבותינו הקדמונים מן העצים
תגים:

עד אמצע המאה ה-19 לא העלה איש בדעתו כי בעולם הקדום חיו בני אדם ממינים שונים, וכי אנו רק צאצאיהם. לאחר שו'אלאס ודרו'ין גילו את עקרון הברירה הטבעית ורעיון האבולוציה קנה לו אוהדים רבים, הגיעו כולם למסקנה שאבינו הקדום לא היה אלא קוף. אולם, המחלוקת שנתגלעה כבר אז עדיין לא יושבה: האם היה זה פרימט נבון או טפסן עצים מוכשר כשאר קרוביו?


בשנת 1848, אחת-עשרה שנים לפני שיצא לאור 'מוצא המינים', נחשפה לראשונה בתולדות המדע גולגולת כמעט שלמה של מין אדם בלתי ידוע. הגולגולת היתה של ניאנדרתל ונתגלתה במחצבה בגיברלטר. באותם ימים איש לא תהה על חשיבות התגלית, ולמעשה הפולמוס על מוצא האדם החל רק כעבור עשרים ושלוש שנים, כשפרסם צ'ארלס דרו'ין ספר בשם זה. החוקר הנודע טען כי המין האנושי התפתח מקוף קדום, וכי השימפנזה והגורילה משתייכים ביחד עימו לאותה משפחה. גולגולות האדם הניאנדרתלי שהחלו להתגלות במקומות שונים באירופה, נחשבו אז כשייכות לגזע ארכאי של האדם, שנכחד כתוצאה מברירה טבעית.

האדם המודרני (Homo sapiens sapiens) נבדל מן הגורילה והשימפנזה במוחו המפותח וביכולתו ללכת על שתיים. כשנדרש דרו'ין לסוגיה מה קדם למה: התפתחות המוח או ההליכה על שתיים, גרס ששני התהליכים התרחשו במקביל וזה השפיע על זה. אפשר לשער כי לא ידע ששאלה זו תמשיך להעסיק את מיטב החוקרים בדורות הבאים. מאז הלך והתגבר הוויכוח בין אנשי המדע, כשקבוצה אחת טוענת כי האב הקדמון היה יצור אינטליגנטי המטפס על עצים, ואילו הקבוצה האחרת גורסת שהיה זה קוף בעל מוח לא כל כך מפותח שהלך באופן זקוף. בימינו כבר ידוע שהתשובה הינה מכרעת לגבי זהות האב הקדמון, וכי כל תגלית חדשה מכריחה את המדענים להחריב תיאוריות קודמות ולבנות במקומן חדשות.

השרידים הראשונים של מין הומינין בלתי ידוע נתגלו רק בשנת 1891. אז'ן דיבואה (Eugène Dubois) מצא באי יאווה כמה עצמות מאובנות בשעה שהיה בשליחות מדעית. כיוון שעצם הירך דמתה לזו של האדם המודרני ורמזה על יציבה זקופה, ואילו הגולגולת העידה על יצור בעל אפיוני ביניים שבין הקוף לאדם, כינה אותו דיבואה 'איש הקוף הזקוף' (Pithecanthropus erectus). רק במהלך המאה ה-20 התברר כי ההליכה הזקופה קדמה למין הזה במיליוני שנים. ברם, בסוף המאה ה-19 היתה מקובלת הדעה שלפיה התפתחות המוח והאינטליגנציה היא שהניעה את האבולוציה של יתר תכונות האדם הייחודיות, לרבות יציבה זקופה והליכה על שתיים. לפיכך, במשך שנים רבות הטילו מדענים ספק בעצם קיומו של המין שגילה דיבואה, בגלל שיוך הגולגולת הפרימיטיבית באופן יחסי לעצמות הגפיים המודרניות למראה. כיום, מוכר מין זה בשם 'האדם הזקוף' (Homo erectus), והוא, למעשה, האב הקדמון הישיר של האדם הנבון (Homo sapiens).

דעת אותם מדענים הלכה ונתחזקה כשנתגלתה בשנת 1908 הגולגולת של איש פילטדאון במחוז ססקס שבאנגליה. הגולגולת שנתבררה מאוחר יותר כזיוף, היתה מעשה פסיפס של תיבת מוח אדם מודרני ולסת של אורנגאוטן. משום כך תמכה ברעיון כי מוח גדול ממדים הינו עתיק יותר באבולוציה של האדם מאשר יתר התכונות האנושיות. רק בשנת 1953, כשנחשפה ההונאה המדעית, הלכה והתחזקה הגישה הגורסת כי ההומינינים (Hominina) הקדומים לא היו בעלי תכונות אנושיות מובהקות, כמו אינטליגנציה ושימוש בכלים.

בשנת 1924 קיבל לידיו ריימונד דארט (Raymond Dart) גולגולת מאובנת בת 2.5 מיליון שנה של ילד, שנמצאה ליד טאונג (Taung) בדרום אפריקה. הוא סבר כי זו מייצגת מין של אדם קדמון ולא קוף אדם, על סמך הנקב הגדול בבסיס הגולגולת, שהעיד כי היצור הלך זקוף. השערתו של דארט נדחתה מיד, והוא אף זכה לביקורת ארסית מצד ארתור קית (Arthur Keith), חוקר אנטומיה בריטי, שהיה התומך הגדול ביותר של גולגולת פילטדאון. לימים נתברר כי מדובר במין אוסטרלופיתקוס אפריקנוס (Australopithecus africanus), וכי תיאורו של דארט היה נכון.

בשנת 1974 מצאו באתיופיה דונלד ג'והנסון (Donald Johanson) וצוותו, שלד מאובן בן 3.4 מיליון שנה של הומינינית צעירה אשר ארבעים אחוזים ממנו נשתמרו בשלמותם. לוסי, כך היא מכונה, היתה ממין אוסטרלופיתקוס אפארנזיס (Australopithecus afarensis). החוקרים מצאו כי נפח קופסת המוח שלה היה כשל שימפנזה, אם כי כיפת הגולגולת שלה גבוהה יותר, ונראה שישנה גדילה בהמיספרה השמאלית – פרט המרמז על כישורי דיבור. בניגוד לקופי האדם, היא הלכה על שתיים, אף שלא כאדם המודרני, אלא ברגליים כפופות במקצת. מצורת גפיה ניכר שבילתה חלק מזמנה על ענפי העצים.

אישוש נוסף שלוסי הלכה על שתיים נתגלה שנתיים אחר כך. בשנת 1976 שני חוקרים מצוותה של מרי ליקי (Mary Leakey) נטלו הפסקה ממלאכתם, ושקעו בבילוי השדה האהוב עליהם: נטילת גושים מיובשים של גללי פילים והטלתם אחד על השני. בחפשו תחמושת בערוץ נחל יבש, נתקל אחד מהם בעקבות מאובנות של פרימטים שפסעו זה בצד זה. עיניו אורו. ברגע ההוא עוד לא ידע שגילה את הממצא הנדיר ביותר – התנהגות קדם-אנושית מאובנת. הוא המשיך לחשוף את הקרקע בהתרגשות רבה, בוחן קודם לכל האם היו שם טביעות מפרקי האצבעות של הומינידים הולכים על ארבע, אבל כמותן לא ראה. לנגד עיניו נתגלה במלוא הדרו טור עקבות בן 3.7 מיליון שנה שהותיר צמד יצורים בעת התפרצות הר געש. הם התהלכו בצורה זקופה. מטר גשם הפך את האפר הוולקני שניתך עליהם לשכבה לחה, בה הוטבעו העקבות, והן כוסו אחרי כן ברובד נוסף של אפר יבש, ששימר אותן עד ימינו.

עקבות כף הרגל מלאטולי (Laetoli footprints) דומות מאד לתצורה שמותיר אדם הפוסע על משטח רך, אף שאינן נראות אנושיות ממש. הרגליים שהותירו אותן השתייכו לבני מינה של לוסי: מידת העקבות תואמת בגודלה, ומסלולן תוארך לתקופה שבה אוסטרלופיתקוס אפארנזיס היה ההומינין היחיד שהותיר עדות לקיומו. מאובניו מציגים דו-צורתיות זוויגית בגודל הגוף, ומפני שזוג כפות רגליים אחד היה גדול יותר במידתו מן הזוג האחר, יש להניח שהיו שייכים לזכר ונקבה. עקבות הנקבה עמוקות יותר בצד אחד מאשר בצד השני, וייתכן שנשאה תינוק על מותנה. היתה זו משפחה שעשתה דרכה על פני הערבה בזמן שהאדמה רעדה והאוויר רעם. האם היו מבוהלים ואחזו ידיים? לעולם לא נדע.

מן הממצאים שנתגלו גם בעשור שלאחר מכן, הלכה ונתגבשה הדעה כי ערש האבולוציה ההומינינית לא התאפיין בתכונות של אינטליגנציה ותרבות, וכי האבות הקדמונים של האדם לא היו אלא הומינידים שנבדלו משאר המינים במשפחתם רק בכך שהילכו על שתיים. המאובנים הוכיחו בבירור שההומיניזציה באשר ליציבה ולאורח התנועה הושלמה להלכה, בזמן שהגולגולת התפתחה רק חלקית ונפח המוח היה כשל שימפנזה. רק השיניים היו קטנות מאלה של קופי האדם.

בשנת 2000 מצא צוות בראשות מרטין פיקפורד (Martin Pickford) שרידים מאובנים בני 6 מיליון שנה של הומינין בלתי ידוע. גולגולת אומנם לא נמצאה, אך מן הירך ניתן היה להסיק כי אורורין טוגננזיס (Orrorin tugenensis) הילך על שתיים, וכי הוא דומה יותר לסוג אדם (Homo) מאשר לסוג אוסטרלופיתקוס. לוסי, אם כך אינה יכולה להיות "חווה". כמו כן, הסביבה בה הוא חי היתה מיוערת. עובדה זו שוללת את ההנחה ששושלת האדם יכולה היתה להתפתח רק בתנאי סוואנה. עד אז סברו כי בגלל נסיגת היערות באפריקה לפני כ-6 מיליון שנה והתרחבות השטחים הפתוחים, גדלו גם סיכויי ההישרדות של הומינידים הולכי על-שתיים.

בשנים 2001-2002 נמצאו בצ'אד מספר מאובנים חשובים, ביניהם גם שרידי גולגולת בני 7 מיליון שנה של פרט אשר כונה טומאי. הומינין זה השתייך למין בלתי נודע עד אז. החוקרים קבעו כי איש צ'אד, או בשמו המדעי סהלנתרופוס צ'אדנזיס (Sahelanthropus tchadensis), הילך על שתיים אך לא בזקיפות קומה, אלא במצב ביניים של שימפנזה ואדם. לפי תווי פניו השטוחים מניחים כי אם היה האב הקדמון של האדם, כי אז אינו יכול להיות גם זה של השימפנזה או של האוסטרלופיתקוס. הדברים נעשו מסובכים יותר לאחר שנטען כי המין קניינתרופוס פלטיופס (Kenyanthropus platyops), שהתקיים לפני 3.2 מיליון שנה, ושנתגלה בקניה בשנת 1999 על ידי מייב ליקי (Meave Leakey), אינו אלא וריאנט שטוח-פנים של אוסטרלופיתקוס אפארנזיס. אם סברה זו תתברר כנכונה, תשוב לוסי מחדש לחיק שושלת האדם.

במידה שסהלנתרופוס ואורורין היו האבות הקדמונים של האדם, הרי שלא ברור עוד מה קדם למה: התפתחות המוח או ההליכה על שתיים, או שמא צדק דרו'ין באומרו ששני התהליכים התרחשו במקביל. כפי שאפשר להיווכח אצל איש צ'אד, אזי הגולגולת ההומינינית התפתחה בצד ההליכה הזקופה. עד חשיפתם של המינים הללו, קבעו החוקרים על סמך "השעון המולקולרי" (השוואת המרחק הגנטי) כי ענף השימפנזה וענף האדם התפצלו זה מזה לפני 5 מיליון שנה. הסתמכות על "השעון המולקולרי" מביאה את החוקרים בהכרח לטעון כי שני המינים שנתגלו בראשית המאה ה-21 הם למעשה אבותיהם הקדמונים של הומינידים שכלל אינם משתייכים לשושלת האדם. אם כך, שוב יש לחפש את האב הקדמון של האדם ושל השימפנזה, וניתן לטעון מחדש כי ההליכה על שתיים קדמה להתפתחות המוח.

ברם, ממצאי המאובנים עד כה אינם מחזקים את ההתבססות על "השעון המולקולרי". מה גם שבשנת 1994 נתגלה על ידי טים ו'ייט (Tim White) הסוג ארדיפיתקוס, שהתקיים לפני 5.5 מיליון שנה. חוקרים רבים טוענים כי למרות שהוא דומה ביותר לשימפנזה, הרי שהקוף האפריקני לא התפצל ממנו. קרי, לארדיפיתקוס (Ardipithecus) ולשימפנזה היה אב משותף לפני 6 מיליון שנה לכל הפחות. כמו כן, תוצאות ניסויי היברידיזציה של דנ"א הצביעו על מקור משותף בין השימפנזה לאדם לפני כ-7 מיליון שנה. מכאן, שבימינו נחלקים החוקרים לשתי קבוצות: מחד, זו שטוענת כי ענף השימפנזה וענף האדם התפצלו זה מזה לפני 8 מיליון שנה, וכי התפתחות המוח היתה בראשיתה מקבילה להליכה הזקופה, ומאידך, זו שטוענת שהשעון המולקולרי מדויק להפליא, וכי ענף השימפנזה וענף האדם התפצלו זה מזה לפני 5 מיליון שנה, ולכן מאובנים מתקופות מאוחרות יותר משתייכים לאבותיהם הקדמונים של הומינידים שאינם קשורים לשושלת האדם. לפי תפישה זו, קדמה ההליכה הזקופה להתפתחות המוח.

מכל מקום, איש מן החוקרים כבר אינו טוען שהאב הקדמון של האדם היה קוף בעל מוח מפותח ביותר שנהג לטפס על עצים. ביום שבו ירדו אבותינו הקדמונים מן העצים והתחילו ללכת על שתיים, החל גם המסע שהגיע בסופו אל האדם הנבון. זאת אירע לפני 5-8 מיליון שנה אי שם באפריקה. את המועד המדויק קרוב לוודאי שלא נדע לעולם.

ראו גם:

על משמעות הגילוי של מאובני הומינידים
האם קיים קשר אבולוציוני בין האדם לשימפנזה?
האם האגדה על מערת בראשית מתממשת?
האם אנשי מערת האייל האדמוני משתייכים למין האנושי?
השעון המולקולרי ממשיך לזייף
דיאגרמה של שושלת האדם

מילות מפתח: אדם ניאנדרתלי, אדם נבון, אדם מודרני, שעון מולקולרי, אדם קדמון, איש יאווה, ילד טאונג, אוסטרלופיתקוס אפרנזיס, קופי אדם, הומינידים, האדם הקדמון, קוף אדם, שימפנזה, גורילה, הומיניד, אבולוציה, מוח, גולגולת פילטדאון, מוצא האדם

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.