התוקף המדעי של סיפור הבריאה

26/06/2005 ב- 10:52 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, מעולם המקרא | סגור לתגובות על התוקף המדעי של סיפור הבריאה

סיפורי התנ"ך השפיעו מאד על התרבות המערבית, בעיקר לאחר התפשטות הנצרות בעולם, אז התקבלו כתבי הקודש כאמת הפשוטה וכל חריגה מהם נחשבה כהפרת מצווה ועבירה על החוק. משום כך, מאשים ציבור גדול את המסורת היהודית בעיכובה של התפתחות התרבות האנושית במהלך ימי הביניים, הואיל וספר בראשית הפך לבסיס החשיבה האנושית בנושא הבריאה של האדם והעולם, וחשיבה זו הפריעה לאדם לתהות על מקורותיו. אולם האשמה זו היא מופרכת מאליה מפני שסיפור הבריאה המקראי תקף מדעית מבחינת השתלשלות האירועים.

---

סיפורי התנ"ך והפילוסופיה היוונית הם שני הגורמים המשפיעים ביותר על התרבות המערבית, ואולי על כלל המין האנושי עד עצם היום הזה. ארץ-ישראל סיפקה את ההשראה הדתית ויוון את המבנה השכלתני. לאחר התפוררות ממלכת יהודה ונפילת הקיסרות הרומית במערב, החלו ימי הביניים, שבהם הדוגמה הקתולית שלטה באירופה ללא מצרים, ולא אפשרה לשום התקדמות של ממש בשטחי המדע. בעוד היוונים ובעיקר האסכולה ההיפוקרטית העניקו משקל גדול לתצפיות, וייחסו חשיבות רבה לגישה הניסויית, הרי משהתפשטה הנצרות בעולם המערבי, התפשטו עימה גם רעיונות יהודיים שהיו שונים בתכלית מרעיונותיהם של היוונים, ועיקרם דיונים משפטיים או לוגיים בניסיון להבין את הטבע, תחת לעשות זאת באמצעות מחקר אמפירי.

לאחר התפשטות הנצרות בעולם, התקבלו כתבי הקודש כאמת הפשוטה וכל חריגה מהם נחשבה כמינות. לכן בימינו, מאשימים לא מעט מן החילונים גם את המסורת היהודית בעיכובה של התפתחות התרבות האנושית במהלך אלף שנה, משום שספר בראשית וסיפור הבריאה הפכו לבסיס החשיבה האנושית בנושא הבריאה של האדם והעולם, וחשיבה זו הפריעה לאדם לתהות על מקורותיו. ובכל זאת, טועים אותם חילונים, הואיל וספר בראשית מוכיח על נקלה כי המורשת המדעית של בני ישראל היתה לא פחות מתקדמת מן המורשת התרבותית שהשאירה אחריה יוון העתיקה, בעיקר בכל הקשור לתיאור בריאת העולם ומגוון היצורים, אך גם ביישום עקרונות החיטוי (לגבי הצרעת), ובידיעה מרשימה על אודות הורשה של תכונות וברירתן, כפי שמסופר על הטלואים והנקודים מקרב הצאן שהופקד עליו יעקב אבינו.

במיתוסים של עמים שונים מסופר על מעורבותם של כוחות על-טבעיים שבראו את העולם ואת מגוון היצורים. הפילוסופים היוונים הם שהחלו לתת פרשנות מדעית לתופעות השונות, וטענו כי אלה נובעות ממעורבותם של כוחות טבעיים בלבד. למעשה, הפכו היוונים את הסדר: לא האלים הם שיצרו את הטבע, אלא הטבע הוא שיצר את האלים. היוונים העדיפו הסברים המבוססים על כוחות ומהויות חומריות, ודחו הסברים המבוססים על כוחות אלוהיים. הם הניחו כי קיים זמן אינסופי שמתרחשים בו רק שינויים מחזוריים, כאשר התנאים המקוריים חוזרים על עצמם שוב ושוב. מסיבה זו לא התפתחה בקרבם כל חשיבה אבולוציונית. לעומת זאת, בסיפור הבריאה המקראי ישנו רצף של התהוות והתפתחות המבוסס על חשיבה אבולוציונית, וההסתמכות עליו לאורך מאות של שנים היתה סבירה בהחלט מנקודת ראות עכשווית. בין אם ישנו אלוהים שברא את העולם ובין אם איננו קיים, הרי שסיפור הבריאה המקראי תקף מדעית מבחינת השתלשלות האירועים:

* בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ – קרי, נברא היקום: הכוכבים והחלל הבין-שמיימי.
* והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום – לעומת היציבות היחסית של כדור הארץ בימינו, הרי בימי בראשיתו היה פה באמת תוהו ובוהו; ובתהום, עמוק בתוך הקרקע היה חושך ותמיד יהיה, אלא אם מישהו מוכן להשאיל פנס.
* ורוח אלוהים מרחפת על פני המים – הופעתם של המים היתה חיונית ליצירת החיים. החיים החלו במים וכל היצורים מורכבים ממים.
* ויאמר אלוהים: יהי אור! ויהי אור – הרי הגעש מתפרצים. תקופה איומה.
* וירא אלוהים את האור כי טוב, ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך – מה הפלא, כולנו מעדיפים אור על פני חושך, ואפילו זחלים עיוורים יודעים מה טוב הדבר שאפשר להבדיל ביניהם.
* ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה – מישהו צריך היה לתת שמות. תודה, אלוהים.
* ויאמר אלוהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויעש אלוהים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל הרקיע – כה פשוט להבנה. גופי המים על פני הארץ לעומת העננים. עד כה סדר הבריאה הידוע לי נשמר היטב.
* ויקרא אלוהים לרקיע שמיים – מקובל עליי.
* ויאמר אלוהים יקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותראה היבשה – על טקטוניקת הלוחות כבר שמעתם?
* ויקרא אלוהים ליבשה ארץ ולמקווה המים קרא ים – שוב בחירת שמות מצוינת.
* ויאמר אלוהים תדשא הארץ דשא, עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינהו אשר זרעו בו על הארץ – מדויק להפליא. קודם כל הופיעו חסרי זרע, אחרי כן בעלי זרע ולבסוף בעלי פרחים שהם יוצרי הפירות. זרעי הפירות צומחים שוב לעצים מתוך הארץ.
* ויאמר אלוהים יהי מאורות ברקיע השמיים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים – גרמי שמיים ממשיכים להיווצר. ובאמת, אנו מבחינים בהם ביתר קלות בלילה, ובכל פעם שנוגה חולף בינינו ובין השמש, "העולם עוצר מלכת" מרוב התרגשות.
* ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים – כפי שכולנו יודעים, אור השמש רק גובר משנה לשנה, מאחר שתגובת השרשרת של "פצצות המימן" בכוכב הלוהט רק מתגברת. בעוד השמש היא המאור הגדול, הרי שהירח, כוכב שנוצר מכדור הארץ לפי המשוער, הוא המאור הקטן, המחזיר את אור השמש. הכוכבים עליהם מסופר הם שמשות רחוקות. כמה הליום הולך להיות ביקום…
* ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים, להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה, להבדיל בין האור ובין החושך – זהו הסבר לאסטרונומים של אותה תקופה היכן אפשר למצוא את גרמי השמיים. לא כולם היו גליליאו גאליליי כפי שאפשר לנחש בסבירות גבוהה.
* ויאמר אלוהים ישרצו המים שרץ נפש חיה – החיים באמת התחילו במים. עד כה מדויק להפליא.
* ויברא אלוהים את התנינים הגדולים ואת כל עוף כנף למינהו – והרי זוהי ארכוזאוריה במיטבה. מי פילל שאלפי שנים בטרם נתברר שהתנינים והעופות משתייכים לאותה קבוצה טקסונומית, ידעו זאת כבר החכמים הקדמוניים של עמנו, וקשרו ביניהם קשר בל יינתק. כמו כן, לא טעה הכותב כשציין כי התנינים קדומים לעופות.
* ויברך אותם אלוהים לאמור פרו ורבו ומלאו את המים בימים – אמת. כך אשר קרה עם הדגים הכליל-גרמיים.
* ויאמר אלוהים תוצא הארץ נפש חיה למינה – ראשית החיים על פני היבשה. אין בפי מילים כדי לתאר את גודל ההשתאות.
* ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ – בני האדם מופיעים בשלב האחרון של הבריאה בספר וקרוב למציאות. ואמנם, לא חזו אז את מכת התיקנים או שהיו בטוחים שנשתלט עליה, אך מלבד להגיד כי מוצא האדם מאפריקה, הרי הכול כתוב כאן.

בהנחה שלא כולנו מאמינים שכוח עליון הכתיב כל זאת למישהו, האין זה מרתק שסופר קדום הקדים את כל חוקרי המדע בכמה אלפי שנים, בתארו באופן כמעט מדויק את בריאת העולם ותולדות הטבע מן החומר הבלתי אורגני אל החומר האורגני? נו, פה ושם הוא טעה, אך נסלח לו. במקום לראות מה נפלא הוא הטקסט מבחינת השתלשלות האירועים, נטפלים כל מיני צרי מוחין לשבעה ימים סימבוליים. מרביתם מוחים על כך שכתוב בטקסט המקראי כי העולם נברא בששה ימים, ועל כך שמישהו בכלל ברא אותו. סיפור הבריאה משמש אותם כעוד "הוכחה" לאי קיומו של האל. גם אני חילוני ודווקא מוקסם למדי מן הטקסט המקראי, אולי משום שאינני מחפש בו כל הוכחה להימצאות האל. אם יש אלוהים, הוא אינו נזקק לספר עתיק (גם אם הוא התנ"ך) כדי להודיע על אודות דבר קיומו, ואת האישוש או ההפרכה יש לחפש במקום אחר.

ראו גם: סיפור הבריאה הבבלי וההדים לו במקרא

מילות מפתח: ספר בראשית, סיפור הבריאה