מדוע כה חשוב למאמינים שהעולם נברא בששה ימים?

02/02/2018 ב- 06:25 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מדוע כה חשוב למאמינים שהעולם נברא בששה ימים?

אחת הקושיות העתיקות שאיש טרם פתר היא מה קדם למה: התקדשות המספר שבע או המצאת השבוע. אם תרצו, הביצה או התרנגולת של הבריאה. האם העולם נברא בששה ימים בתוספת יום מנוחה ואז התקדשות המספר שבע ברורה מאליה, או משום שנקבעו ששה ימי עבודה בשבוע הוחלט שנברא העולם גם בששה ימים, ומשכך התקדש בעקבות זאת המספר שבע, בתוספת יום המנוחה.

יחידת זמן טבעית המוכרת לכול היא השנה שבה מקיף כדור הארץ את השמש. מעמדה עודנו חשוב ביותר לאיכרים מפני שההקפה אחראית לחילופי עונות. יחידת זמן טבעית נוספת שעושים בה פחות שימוש היא החודש שבו מקיף הירח את כדור הארץ. מעמדה עודנו חשוב לימאים שתלויים במצבי גאות ושפל. לעומתן, שבוע הוא יחידת זמן המציינת מחזור ימי עבודה. מוצאו בהקשר של שבעה ימים כנראה אצל העברים. בקרב הרומים הונהגה יחידת זמן בת שמונה ימים של המחזור הזה ונקראה נונדינה, ואילו אצל המצרים היא נמשכה עשרה ימים. אפשר כי בעת העתיקה השתמשו במחזור ימי עבודה כיחידת הזמן לתשלום שכר עובדים.

אם נתעלם לרגע מידיעות האדם על משך הבריאה, אפשרות אחת היא שבאופן שרירותי החליטו העברים על מחזור עבודה בן שבעה ימים, ואחר כך התקדש המספר הזה באופן מכוון או באופן בלתי מכוון לכל מיני צרכים, ואולי גם כדי שמחזור ימי העבודה לא ישתנה במשכו. כך הוחלט שהעולם נברא בששה ימים ועוד יום מנוחה לבורא היגע. אפשרות שניה היא שמסיבה כלשהי היה המספר שבע קדוש עוד לפני המצאת השבוע. ובגללו נקבע שמחזור העבודה יכלול שבעה ימים. אפשר כי אחרי כן נקבע שהעולם נברא בששה ימים, ואפשר כי עוד לפני כן התקיימה אמונה שהעולם נברא במחזור עבודה של שבעה ימים. אם כך, אולי היא המקור לקדושת המספר שבע.

נשוב לבריאה. מי שירצה לטעון כי העולם נברא בששה ימים בלבד יניח מראש קיומו של מצב סטטי מאז. בזמן הזה נברא הכול ומאז לא נברא דבר. ברם, אנו יודעים שהמצב אינו סטטי, ולכן מי שטוען כי העולם נברא בששה ימים מניח קיומו של מצב ביניים. קרי, מדי יום נבראים דברים חדשים בעולם. אם נמשיל את העולם לים, אזי כל יום ביומו מוסיפים לו כוס מים. המים מצטברים בו עד קץ הזמן. מהו קץ הזמן? היום שבו לא יוסיפו לים עוד מים. הבריאה אפוא נמשכת ללא הרף כל העת. היא לא הסתיימה כעבור ששה ימים. ההחלטה לקבוע מצב ביניים היא שרירותית גרידא, ומכאן החולשה שהמאמינים אינם שמים לב אליה. הוחלט לציין את נקודת הזמן הזו דווקא, אך אין בה משהו מיוחד. יכלו לקבוע באותה מידה שהעולם כולו נברא במשך שש שנים, שזהו דבר פלאי גם כן, ומבחינה מהותית אין פה שוני רב, כי העולם הרי ממשיך להיברא.

עתה, עוסקים אנו בששה ימים, בעולם שנברא מיום ראשון עד יום שישי. אבל הוא יכול היה להיברא באותה צורה ממש בין יום חמישי ליום שלישי שלאחריו, שהם ששה ימים בדיוק. ואין זה משנה אם נברא העולם מא' בתשרי עד ו' בתשרי או מה' בתשרי עד י' בתשרי. ומכיוון שהעולם נברא כל העת, אזי אנו יכולים להחליט באותה שרירות רציונלית, שהעולם יתחיל להיברא ממחר ועוד חמישה ימים נוספים. זה היינו הך מבחינה לוגית.

אתם אומרים: זה לא יכול להיות. אתם תוהים: הכיצד כך יתכן? לפי תורת היחסות הפרטית של איינשטיין זה יתכן בהחלט. אין בו-זמניות של ששת ימי הבריאה. שני צופים רחוקים זה מזה בעולמות אחרים יכלו לצפות בששת ימי הבריאה בזמנים שונים, למרות שהבריאה התרחשה באותם ששה ימים. מי שנמצא רחוק יותר, ששת ימי הבריאה הגיעו אליו מאוחר יותר.

איינשטיין אמר עוד דבר חשוב, שניתן לתארו גם בדרך הזו עבור המקרה שלנו: ששת הימים הללו יכלו להתכווץ ליומיים עבור צופה אחד בזמן או להתארך לתריסר ימים עבור צופה שני בזמן, בתלות המהירות שבה הם נעים.

הנה כי כן, אין משך זמן אבסולוטי שבו נברא העולם מפני שכל משך זמן כזה עשוי להימתח כמו גומי, ואם קיים משך זמן אבסולוטי אזי אי אפשר לברר אם העולם כבר נברא בעבר או ייברא בעתיד, אולי אפילו מחר. ומכל מקום, הבריאה לא נפסקת עד שיבוא הקץ ליקום, וכפי שלא היה זמן לפני המפץ הגדול, כך לא יהיה זמן אחרי הדעיכה הגדולה של יקומנו. בראייה לאחור ובראייה לעתיד אפשר להתעלם ממנו. בהווה אנו חשים אותו.

את הדברים הללו הסברתי לבן שיחי, דוקטורנט חובש כיפה לפיסיקה, שטען כי אינו רואה שום התנגשות בין אמונה ומדע, ומאותם אלה שתמיד נפעם אני לגלות כי היו משוכנעים שהם פיקחים ממני עוד לפני שפציתי את פי. בקרבנות הללו, דתיים כחילוניים מכל האומות, נהנה אני להתעלל מבחינה פילוסופית. לעיתים, מצטער אני שלא נתנו ליריב בעל משקל כמו סוקרטס הזדמנות להאריך ימים וליפול גם כן לידיי. הוא ואני פוסעים לתומנו בגן ציבורי ומתווכחים…

על מנת לגבור בוויכוח פילוסופי בעל פה צריך להיות עמוס בידע ולהצטייד בזיכרון לטווח קצר. בוויכוח פילוסופי שבכתב שני היתרונות הענקיים הללו מתגמדים, ובתום ויכוח שכזה בעניין השאלה: האם המים במיכל ההדחה של בית השימוש עולים או יורדים, הודיתי אתמול בצהרים כי הובסתי שוק על ירך. מפני שחוכמה היא תיאור יחסי מקבל אני בהנאה את ההכרעה לרעתי בזמן שטיפשים ממשיכים להתווכח.

ראו גם:

האם נמצאה זיקה בין התבוללות הרפורמים לבו-זמניות של חגי ישראל?

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.