כמה טעויות מסוגל מוסף כלכליסט לפרסם בכתבה אחת על צבעים בתנ"ך?

28/03/2012 ב- 09:29 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על כמה טעויות מסוגל מוסף כלכליסט לפרסם בכתבה אחת על צבעים בתנ"ך?
תגים: אורן הוברמן, גיא דויטשר, כלכליסט, עיוורון צבעים, צבע כחול

מזה זמן רב לא קראתי כתבה רצופה בטעויות, אי-דיוקים, חצאי-אמיתות, ופה ושם גם דברי הבל גמורים, כמו זו שהתפרסמה במוסף 'כלכליסט' תחת הכותרת המסקרנת 'למה אין כחול בתנ"ך'.

הכתבה שחיבר אורן הוברמן ביולי 2011 ארוכה מדי, ומחמת קוצר הזמן של הקוראים אסתפק רק בהפרכת הסיפורים המרעישים ביותר שהיא מציגה לפניהם. די בהן, בהפרכות אלה, כדי לשכנע את הבריות כי מי שחוטא בכתיבת טעויות כה רבות כבר בפתח הכתבה, אינו ראוי שנקרא את הדברים שסיפר בהמשכה.

בקצרה: הוברמן מדווח לקוראיו באמצעות ראיון עם מומחה לכאורה או שלא לכאורה (לדעתי, גיא דויטשר הוא הדיוט בענייני מדע), כי בכתביו של המשורר הומרוס חסרים תיאורים של צבעים יסודיים כמו כחול, למשל. על סמך תיאורים חסרים אלה, הגה ו'יליאם גלדסטון (William Gladstone), ראש ממשלת בריטניה במאה ה-19, השערה נועזת לפיה היו תושבי יוון העתיקה עיוורי צבעים. איש מהם לא ראה מחייו את הצבע הכחול, אחרת הומרוס היה ודאי מתאר צבע זה ביצירותיו.

ברם, כמו בסיפורי המעשיות מעולם המדע, מדווח כלכליסט כי איש לא האמין לגלדסטון. אף אחד לא סבר כי תופעת עיוורון הצבעים אודותיה סיפר, אכן היתה קיימת. בכתבה של הוברמן מסופר כי רק גלדסטון האמין לעצמו, עד שבחור שבדי בשם פרטיוף הולמגרן החליט לחקור תאונת רכבת, ואישש את השערת עיוורון הצבעים. רק אז נודעה התופעה לעולם. לא לפני כן. בכלכליסט גם מופיעה הסברה המרתקת לפיה יכולת האדם להבחין בצבעים התפתחה רק במאות השנים האחרונות. הסברה הזאת מתבססת על האודיסיאה והאיליאדה, מן הסתם.

."כשקראתי את המחקר של גלדסטון, האדם היחיד שזיהה שהטקסטים היווניים מבולבלים לגמרי בכל הנוגע לצבעים. אני מורגל לכתיבה אקדמית תפלה ומשעממת, והטקסטים שלו היממו אותי במקוריות ובתעוזה שלהם. מתוך מה שלמד מתיאורי הצבעים בלבד הוא פיתח שתי טענות מהפכניות: הוא טען שהומרוס ובני תקופתו היו ככל הנראה עיוורי צבעים, ושהיכולת העכשווית שלנו לחוות צבעים היא הודות לאבולוציה מהירה במבנה העין שהתרחשה במאות השנים האחרונות. זה היה חריג משום שהרעיון של אבולוציה רק החל להתגלגל לראשונה באותן שנים. אף שהפרשנות שלו היתה שגויה, הוא פרץ את הדרך לכל המחקר שהגיע אחריו. "גייגר, האיש השני שנכנס עם כל הלב אל תוך חידת הצבע, ניסה בהתחלה להתקדם בכיוון המקורי של גלדסטון. מספרים על גייגר שכאשר היה בן שבע אמר לאמו שהוא רוצה ללמוד יום אחד את 'כל השפות', והוא גם הצליח להתקרב לאידאל הזה יותר מכל אדם אחר באותה תקופה. גייגר גילה שבמשך אלפי שנים האנושות לא נתנה שם לצבע הכחול. אבל הוא מצא עוד משהו: שבשפות האירופיות המודרניות המילים לכחול נגזרו ממילים עתיקות ל"ירוק" או ל"שחור". הוא הלך עוד אחורה בטקסטים עתיקים וגילה שבראשית הכתב לא היתה ברוב השפות אפילו מילה ל"ירוק". הצבעים היחידים שהיו נפוצים תמיד הם שחור ואדום. אחר כך הגיעו הצהוב, הירוק, ובסוף כחול וסגול. ומה שהיה די מרעיש הוא שההתפתחות הזו התחוללה בדיוק באותו סדר בתרבויות שונות ברחבי העולם. גם גייגר האמין שהאבולוציה שעברו הצבעים בתרבויות השונות מרמזת על תהליך פיזיולוגי. לרוע המזל הוא נפטר מהתקף לב בגיל 42 ולא הספיק לסיים את המחקר שלו". "אף אחד לא לקח ברצינות את הטיעונים שלו בנוגע לעיוורון הצבעים, וזו אחת הסיבות לכך שהמחקר בנושא התעכב מאוד. באותה תקופה אף אחד לא ידע שעיוורון צבעים קיים. המקרים המתועדים הראשונים התגלו רק שנים אחרי שפרסם את המחקר שלו. מי שהוכיח לעולם שעיוורון צבעים היא עניין רציני היה בחור שבדי בשם פרטיוף הולמגרן, מומחה לאנטומיה של הראייה וטיפוס שרלוק־הולמסי שכזה. הולמגרן קרא בעיתון על רכבת אקספרס שהנהג שלה לא ציית לאור האדום ובמקום לבלום האיץ והתנגש ברכבת אחרת. להולמגרן היתה השערה אחרת: הוא טען שהגורם לתאונה היה הנהג – אבל לא משום שהתרשל, אלא משום שהיה לו סוג מסוים של עיוורון צבעים שגרם לו לראות את האור האדום כלבן. "נהג הרכבת נהרג בהתנגשות, כך שאי אפשר לבדוק את הראייה שלו, אבל הולמגרן התעקש – ולבסוף הצליח לשכנע מנהל של אחד מקווי הרכבת השבדית לתת לו לערוך מבחני ראיית צבעים לעובדים ברכבת. זה היה מבחן פשוט: הוא נתן להם 40 קצוות צמר בגוונים שונים, הראה להם צבע מסוים וביקש מהם לבחור את כל הקצוות בצבע דומה. מי שבחרו צבעים משונים בלטו מיד לעין. מתוך 266 עובדי רכבת שבדק בקו אחד בלבד, הוא מצא 14 מקרים של עיוורון צבעים, לרבות מנהל תחנה ונהג. כך תאונת רכבת זניחה בשבדיה גילתה לעולם את עיוורון הצבעים. מובן שהעניין הפך לנושא התקשורתי החם ביותר של אותה תקופה. כל חברות הרכב והספנות אילצו את עובדיהם לעשות מבדקי ראייה, והתברר שיש הרבה עיוורי צבעים בכל אוכלוסייה בעולם. זו היתה תגלית דרמטית, שהרימה מהקרשים את התיאוריה המוזרה של גלדסטון. אם עיוורון צבעים היא מחלה אמיתית, ייתכן שגם היוונים הקדומים סבלו ממנה".

ישנן שתי בעיות עיקריות בסיפור המופרך שפרסם כלכליסט. הבעיה הראשונה: בפרתנון שבאתונה נתגלה פסלה של איריס, אלת הקשת בענן, מהמאה ה-4 לפנה"ס. הפסל היה מקושט ב'כחול מצרי'. זהו פיגמנט סינטטי שנועד לחקות את האבן הכחולה והיקרה לפיס לזולי. מן הסתם, מי שייצר אותו באופן מלאכותי ובמכוון ביקש להפיק את הצבע הכחול, אחרת מדוע שיטרח. בזמנו של גלדסטון הדבר היה טרם ידוע. רק בשנת 2009 נודע לחוקרים כי הפסל המקורי לא היה בהיר כפי שהוא נראה עתה, אלא צופה בצבע כחול בימי יוון העתיקה, וברבות השנים התקלף לו הציפוי. יש לתהות מדוע עובדה מקלקלת סיפור זו לא מצאה מקום בכתבה.

הבעיה השנייה: ג'ון דלטון, אבי תורת האטומים ומגדולי המדענים בהיסטוריה, הציג כבר בשנת 1794 את עבודותיו המפורסמות על עיוורון צבעים, והמשיך לחקור תופעה זו כל חייו. זוהי הסיבה שעיוורון צבעים קרוי דלטוניזם, על שמו. ו'יליאם גלדסטון, אגב, נולד רק בשנת 1809, ובימיו ידעה היטב כל בריה בפלנטה הזאת מהו עיוורון צבעים. לפי כלכליסט, איש לא האמין לגלדסטון כשטען כי תופעת עיוורון הצבעים אכן קיימת.

אולם, בואו נצא מנקודת ההנחה שו'יליאם גלדסטון לא ידע מאומה על גילוייו של דלטון, בן ארצו. הוא היה עסוק בתחומים שקשורים לבלשנות יוונית. אך האם גם לא שמע על תומאס יאנג, אף הוא מגדולי המדענים בהיסטוריה. יאנג נחשב לאדם האחרון שהיה בקיא בכל תחומי האקדמיה המערבית בתקופתו. הוא היה מדען בריטי מפורסם, אך גם בלשן מפורסם. יאנג היה הראשון שהצליח לפענח חלק מכתב החרטומים המצרי שהופיע באבן הרוזטה, בצד יוונית.

בשנים 1801-1802 הסביר יאנג לעולם כיצד נגרם עיוורון הצבעים: ראיית צבע נוצרת מצירוף של שלושה צבעי יסוד – אדום, ירוק וכחול – המשפיעים על קולטנים שונים בעין. עיוורון צבעים הוא תוצאה של כשל במערכת קולטנים אחת או יותר. בשנה ההיא, ו'יליאם גלדסטון טרם נולד, אפילו עובר ברחם אימו עוד לא היה, אבל בכלכליסט מדווח כי שנים אחרי כן, איש מלבדו לא ידע על תופעת עיוורון צבעים. ומדוע? לפי הסברה המלהיבה שמופיעה בכלכליסט, ראיית צבע היא הסתגלות מודרנית, ומשום כך הבריות במאה ה-19 לא יכלו להאמין כי לפני אלפיים שנה אף בן אדם לא ראה את הצבע הכחול. ובכן, למעט עיוורי הצבעים כולם ראו גם ראו. קרי, התשובה לשאלה: למה אין כחול בתנ"ך, לא תוכל להיות "בזמנים ההם היו כל בני האדם עיוורי צבעים".

עתה, האם באמת כחול אינו מופיע במקרא?

קראו נא את מאמרי: כיצד הכחילו נשות התנ"ך את עיניהן?

ואת התוספת: אין סוף לכחול הזה – עוד מכה ניחתה על הבלשן הנפלא גיא דויטשר

פלא בעיניי הוא שמאות קוראי הכתבה המשונה הזו אצו לשתף אותה בפייסבוק, מבלי לתהות עד כמה דמיונית היא או אפילו לבדוק את הערך 'עיוורון צבעים' או הערך 'כחול' באנציקלופדיה כלשהי. למותר לציין כי הכתבה של הוברמן כמעט כולה מתבססת על "גילוייו" של גלדסטון ועל כך שהמילה כחול אינה מופיע במקרא.

ראו גם:

טעויות למכביר בכתבה 'על מה פטריות חושבות' במוסף כלכליסט

וגם:

ביקורת נוקבת בעין השביעית על כתבות דמיוניות בכלכליסט – פורסמה ב-28 במרץ 2012.

עדכון (2.4.2012): אורן הוברמן פרסם היום בכלכליסט התייחסות להפרכת "כתבת הפטריות". הנה תגובתי לדבריו הדמיוניים.

לקריאה נוספת:

John Dalton. 1798. Extraordinary facts relating to the vision of colours: with observations. Memoirs of the Literary and Philosophical Society of Manchester 5: 28-45

Young: Theory of colour vision. Phil Trans 1801; 91: 23-A. A course of lectures on natural physiology and the mechanical arts, London 18-07. Quoted by Duke Elder. The Physiology of eye and vision 1968; iv: 643.

G. Verri. 2009. The spatially resolved characterisation of Egyptian blue, Han blue and Han purple by photo-induced luminescence digital imaging. Analytical and Bioanalytical Chemistry, Vol. 394, Issue 4: 1011-1021