פעילות השמאל נאנסות יום אחר יום, לילה אחר לילה

08/02/2010 ב- 19:40 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על פעילות השמאל נאנסות יום אחר יום, לילה אחר לילה
תגים: אונס

Google Translate

פעם זה לא היה ככה. פעם אהבו אותנו בכל רחבי סקנדינביה. ומי שסבור כי מדובר בהתייחסות של מה בכך, אזי טועה טעות מרה. האהדה אל ישראל לא היתה דבר מובן מאליו. רבים מן הנורבגים והשבדים אהדו את הנאצים בגלל שנאתם ליהודים. אף בימינו ניתן למצוא מיליונים בשתי המדינות הללו, שלא יזילו דמעה אם יקום היטלר חדש וינסה להצליח במקום שבו נכשל קודמו. אני מדבר על מיליונים, לא על רבבות ולא על אלפים.

דנמרק היא זו שנשאה את האור באפלה, עד היום. נחישות תושביה לסכן את חייהם על מנת להציל את יהודי הממלכה, ראויה לתוספת של בית בהמנון הישראלי, לא פחות מכך. למרבה המזל, שבדיה שמרה לכאורה על ניטראליות במלחמת העולם השנייה. היא הזדהתה עם הגרמנים, אבל חששה מהרוסים. אלה וגם אלה הם שכניה. וכך יכלו הדנים האמיצים לשלח את היהודים אל הממלכה השבדית ולהציל את נפשותיהם.

אין להתפלא כי בשבדיה ניתן לפרסם עלילות דם בנוסח ימי הביניים, על כך שחיילי צה"ל סוחרים באיברים של פלשתינים. בצד נורבגיה, אלה הן שתי המדינות היחידות במערב, שקוראי עיתוניהן ששים לידיעות מעין אלו. משום כך אין להתפלא כי חברי האקדמיה הנורבגית בחרו להעניק פרס נובל לנשיא האמריקני, האולי גזען, ברק אובמה. זה שביקש להתפייס עם העולם המוסלמי בדברו על תרומותיו הנשגבות לאנושות – המצאת העיפרון והמחק, ושאר זוטות דומות. אם היה משכיל דיו, אולי יכול היה לדעת כי לולא הפלישה המונגולית היו הערבים שולטים בעולם, ולא האירופאים וצאצאיהם בקולוניות. נאומו באוניברסיטת קהיר היה מזעזע ומשפיל, והוכיח אחת ולתמיד מה באמת חושבים האמריקנים, לא משנה מהו צבע עורם, על שאר בני האדם מחוץ לארץ המחשבות המוגבלות. והנורבגים נפלו בפח הזה בגלל שנאתם העיוורת לישראל וליהודיה, והעניקו לו את הפרס.

לאחר מלחמת ששת הימים חל מפנה בדעת הקהל הסקנדינבית. צאצאי הויקינגים הזדהו עם הגיבורים החדשים של העולם – הצברים. אם היו בעולם הזה היסטוריונים ראויים משכמם ומעלה, מיד היו תופשים כי הנורבגים והשבדים נוטים כמעט תמיד להזדהות עם הצד החזק כבר מאה שנה. ומי שסבור כי הפלשתינים נתפשים בדעת הקהל שלהם כצד החלש, הוא פשוט אידיוט. אם תשאלו אותם מי היו החלש והחזק בקרב בין דוד וגולית, תתפלאו לשמוע כי דוד הוא החזק מביניהם, ואולי אין להתפלא על כך. אולי אחרי ככלות הכול, הם אשר צודקים.

מאז פרצה האינתיפאדה השנייה נתפשת ישראל באירופה כצד שעומד להפסיד בעימות. זה ברור כשמש עבורם, ורק אצלנו חובשים משקפי שמש שחורים סטייל הגברת קנדי. כמה טמטום יכול לשכון במוח היהודי תעיד ההסברה הישראלית מזה עשור. מציגים לעיני העולם גופות מרוטשות, אוטובוסים מתפוצצים, מתחננים לרחמים, ולא מבינים כי בכל תולדותיה של אירופה, אפילו לא פעם אחת התייצב הרוב המכריע לטובת החלשים. מישהו זוכר מתי זה קרה? זה לא קרה מעולם. אילולא התערבו האמריקנים פה ושם, הגרמנים היו משמידים את יהודי בריטניה, הסרבים היו נפטרים מכל המוסלמים בשטחם. מקרה דרום אפריקה הוא קלאסי מבחינת השיעור ההיסטורי. התמיכה הבלתי מסויגת בשלטון הלבן התערערה רק כשהיה מובן מאליו כי לא יחזיק מעמד. או אז הפך נלסון מנדלה ליקיר העולם. קראו עיתונים מימים עברו, צאו נא להשכיל.

מזה עשור סבור העולם כי הפלשתינים יממשו את מאווייהם על חשבון תקוותיה של ישראל. משום כך נוטה הסחף לטובתם, במיוחד באירופה. סוף סוף יודעים האנטישמים עדנה. היהודים הם שוב הצד החלש. כל הדיכוטומיה הבלתי אפשרית שליבתה את הרהוריהם במשך דור שלם נפתרה לבסוף. מחד, הזדהו עם הישראלים הגיבורים, ומאידך שנאו את יהדותם. עכשיו מותר לשנוא את היהודי שבישראלי ואת הישראלי שביהודי – התלכיד האולטימטיבי בעיני מחציתה של האנושות. חלק ממאווייהם של הפלשתינים הם גם מאוויי. גם אני מבקש מאז היותי נער כי יקימו מדינה לעצמם, ואיני מוכן להתפשר על העיר העתיקה ועל שיבת הפליטים בלבד. אבל מאוויי אינם מאווייהם של רוב האירופאים. אותם לא מעניינת תקומת פלשתין בכלל. הם רוצים בחורבן ישראל. אחר כך אולי יתפנו להחריב את פלשתין החדשה. פרה אחר פרה – כופרים אחר כופרים.

העוינות לישראל ולמכלול ערכיה, ניצתת ומתודלקת כבר מגיל העשרה בבתי הספר באירופה. הכול גלוי לעין, ושום דבר אינו נסתר. רשת האינטרנט פתוחה לכולם. גם להם, גם לנו. דוברי גרמנית מוזמנים להציץ בפורומים הקהילתיים של רשת החינוך האוסטרית, כדי לתפוש שהמלחמה אינה אבודה, אלא הוכרעה כבר לפני אלפיים שנה. רבים הם שונאינו בווינה ובפרבריה, וג'ימי קרטר כבר הצהיר כי יש ברשותנו פצצות מימן. מעניין למה?

בניגוד לפרשני תקשורת זחוחים אשר מברברים עצמם לדעת, מבלי שמעולם ראו מחבל פלשתיני במו עיניהם, או דיברו עם אוסטרי מ"הגזע הנכון", יצא לי פה ושם לשוחח עם נאצים אמיתיים שהרגו במו ידיהם יהודונים, עם ניאו-נאצים שעירים בהחלט, ואפילו עם מתאבדי חמאס שנותרו בחיים. גם עם שולחיהם, אגב. שואה אחת כבר היתה. אתם אינכם מסוגלים לדמיין כמה בני אדם נאלחים מסתובבים בעולם הזה, ומפללים שהשואה הבאה תגיע במהרה. אלו ימות המשיח שלהם – אחרית הימים של ישראל.

פעילות השמאל האירופאיות מגויסות למען "השלום" כבר בבית הספר. אף אחד לא מרבה לדבר עימן על מצוקת הפלשתינים. כל מה שזורעים במוחן הוא כך: אם לא נעצור את היהודים עכשיו, יום אחד הם גם יבואו לפה ויכבשו אותנו! בבקשה, חקרו בעצמכם ותיווכחו לדעת כי הסתת בני הנוער באירופה עוסקת רובה ככולה בשנאת היהודים, ולא באהדה יוצאת דופן כלפי הפלשתינים. אפילו, אינשאללה, לא יחיו הפלשתינים עוד תחת כיבוש, תמיד יימצאו עוכרי ישראל בבתי הספר הנוצריים, ושלא נדבר על הקמפוסים האקדמיים, שם המצב גרוע הרבה יותר. האם חסרות עילות בזויות לשנוא אותנו? האם בין קוראיי נמצא תמים שכזה?

האירופאיות שטופות המוח משוגרות היישר ללב הסכסוך מיד בתום לימודי התיכון. נערות צעירות, תמות וטהורות. ומה הן רואות: מתנחלים חובשי כיפות כמו המצולמים בגטאות שכה מאוסים עליהם, חיילים לובשי מדים כמו המצולמים במסדרים האינסופיים בברלין של פעם, ואת "לוחמי החופש" הערביים שמייצגים את המרדנות, זו שגועשת בתוככי הלבבות בימי העלומים. תתפלאו לדעת, רוב פעילות השמאל אפילו אינן מבלות לילה אחד למהדרין בתל אביב, כדי שחלילה לא תתפתינה להישאר. ובאמת, האם ניתן להשוות בין שכם לעיר העברית הראשונה. אין להשוות. אני מכיר כל רחוב וסמטה בשתיהן. תל-אביב עדיפה אלפי מונים. אנא, קראו בלוגים של פעילות שמאל שעזבו את הארץ. נערות פורטוגליות מדווחות כי ישראל היא מדינת עולם שלישי. רובן בכלל לא יודעות כי ג'נין וחברון אינן מצויות בתחומי מדינת ישראל. הן לועגות ליישובים הללו רק בגלל בורותן, כי לו ידעו שאינן ערים ישראליות, לבטח היו מחרישות.

משכנים את הנערות הרכות במוסדות חינוך, במבני תרבות, ולפעמים בבתי התושבים. קל להן להתפתות. תמיד תימצא נערה פלשתינית שתחבור לאחת מהן – נוכריה בארץ זרה, במקום איום ונורא. הדפוס הזה קיים מאז ומתמיד. בלית ברירה, עליהן לסמוך על הנערה המקומית, לתת בה אמון. הן אינן מודעות לגיהינום שמשחר לפתחן. כמעט כולן מעבירות את מיטלטליהן למחנה הפליטים, מבלי שתדענה כי שם אין חוק ואין דיין, ובפלנטה הזאת גם אלוהים לא יושיע אותן מפני צרה.

אכן, זו אינה גזענות ואין זאת עלילת דם. גם בקרב הפלשתינים מצויים סוטי מין ואנסים סדרתיים. אינני מגלה לאף אחד את פלשתין או את אמריקה. כפי שבישראל עשויים להתברר כאנסים גם נשיא המדינה או מאבטחו של הרמטכ"ל, כך גם בקרב שכנינו מתהלכים עבריינים מסוכנים. ומה קל הוא הדבר לבצע פשע מיני כלפי נערה זרה, בימיה הראשונים מחוץ לחיק משפחתה, במקום שאף משטרה לא ביקרה בו מעולם. וזה מה שקורה וקרה.

אני יודע על מעשי אונס שכאלה מעדות שמיעה מפי נשים שאינן יהודיות: פעילת שמאל אירופית, מתנדבת בצלב האדום וצעירה ערבייה מיפו. את שלושתן הכרתי בשירות המילואים. עם כל אחת מהן נפגשתי גם לאחריו. אפשר להירגע, מפקדי הגדוד ידעו תמיד על כל אחת ואחת. לא סיפרתי להן סודות צבאיים, אבל הן סיפרו לי מה מתחולל שם, בכפרים הפלשתיניים, הרחק מכל עין צופיה, מכל נפש הומיה.

אין מדובר רק במעשי אונס כדי לספק את היצר המיני. בדרך כלל, הם מבוצעים בשיטתיות כדי לעבר את הנערה, ואחר כך לשאתה לאשה. אחרי שתתאסלם, כמובן. אנו יודעים על השיטה הזאת גם מפי נערות שעברו תהליך דומה בתוך גבולות ישראל ונמלטו לאירופה. אלא שמן השטחים הפלשתיניים קשה לברוח. לפעמים, הנערות הללו, חלקן כבר נעשו נשים מבוגרות, אינן מורשות לעולם לצאת מן הבית ללא ליווי, כדי למנוע את מנוסתן. אם מישהו מפקפק בדבריי, שיהרהר נא לרגע על בחורה אחת כזאת, ואז יתפוש עד כמה המצב הוא חמור ומשווע לעזרה. בבקשה, בדקו את מכסת הנכנסים והיוצאים, ותגלו כי נתח לא קטן מקרב פעילות השמאל לא עזבו עדיין את הארץ, גם בחלוף שנים. כולם יודעים על כך, אבל אף אחד אינו מעז לדבר על זאת. הפלשתינים נעשו קדושים. בערוצי הטלוויזיה במזרח התיכון מייצגים חיילי צה"ל את האנסים הברוטאליים. לא סתם אנסים, אלא אונסי פלשתיניות.

נתקלתי בכמה נורבגיות שנשואות לפלשתינים. הן אינן מאושרות. חייהן חרבו עליהן. משפחותיהן התנתקו מהן. אין להן לאן לחזור. הן עסוקות בגידול הילדים ומייחלות למות. אני מניח כי ישנן נשים במצב הזה גם בארצותיהן ואף בישראל. לא כל בני האדם מאושרים, אבל מותר לחשוב כי מי שגדלה ובגרה באוסלו תתקשה להסתגל לחיים במחנות הפליטים. היא הרי אינה מורשית להיות עוד חופשייה, לטוס כאוות נפשה בעולם, או אפילו להיות פעילת שמאל. כל הדברים הללו נאסרו עליה. בדומה ליהודיות דתיות וערביות רבות, היא גילתה כי במשפחתה החדשה רק לגבר ישנן זכויות. לא לה. אבל לפזם פזמונים היא עדיין יכולה. למזלה הרב, הערבים אינם כה פרימיטיביים, כפי שנוטים לסבור חובשי הכיפות הסרוגות מבני עקיבא. אז היא שרה ומזמרת, מבלי שאיש ישמע. היא כלואה בביתה. האם עודה נאנסת שם?

אפשר וצריך להציל את פעילות השמאל האירופיות מפני ציפורני הרשע. מדינת ישראל, בפיקוח צה"ל, צריכה לערוב לביטחונן, ולתבוע מהן להתייצב מדי חודש בנקודת שיטור כדי לוודא את שלומן. זאת איננה הלצה. גם אם אנו נתפשים בעיניהן כצד המרושע, מחובתנו לסייע לחלשות הזקוקות לעזרה. מחויבות זו צריכה להיות בראש דאגתנו. החרדה כי נורבגיות ושבדיות נאנסות לילה אחר לילה, אינה מאפשרת לי לעצום עין. עיניי פקוחות לרווחה. זהו אינו חלום בלהות. אני רואה היטב את המציאות השחורה.

אני גם מצפה מפעילי השמאל הישראליים להשגיח על הנערות התמות. אם גונבה לאוזניכם שמועה על אירופית שנאנסה, אנא פנו לרשויות המתאימות. אל תתנו למחשבות האנרכיסטיות שלכם להשפיע על טוב ליבכם. אל תרשו לרוע לנצח ולהשתלט. אם אתם יודעים כי פעילה אירופית נעלמה באחד הכפרים הפלשתיניים, דווחו על כך. אל תישארו אדישים, אל תהיו אטומים. היו ערים גם למצוקת הנשים. זכרו תמיד: זכויות הנשים באשר הן, קודמות לזכויות הפלשתינים. תמיד, בכל זמן ובכל מצב.

והפניה הכללית היא גם לנשים עצמן, בישראל. אם אתן נשים מבוגרות העובדות במשרה מלאה, או חיילות שמשרתות כפקידות בצבא, וגבר כלשהו מטריד אתכן מינית, אל תחששו לחשוף אותו או להתלונן עליו. מקומם של האנשים האלה מאחורי סורג ובריח, ואם הייתי הרודן הכול-יכול, כל אחד מהם – בין אם הוא מנהל תאב כוח ובין אם הוא אלוף שלושת הפיקודים – היה מסורס בתום הכרעת הדין. אחר כך היו נשלחים למאסר עולם עם עבודת פרך. אכן, אני הומניסט אמיתי. אני מתנגד לעונשי מוות כשאין מדובר בפושעים נאציים.

ראו גם:

למען ההיסטוריוניות: כך חשפתי את אונס פעילות השמאל בידי פלשתינים

לקריאה נוספת:

עדות של בלוגר שבדי המספר על שטיפת המוח שעושה התקשורת בארצו נגד ישראל – בעברית, באנגלית

הרשות הפלשתינית מנסה להשתיק ניסיון לאונס של פעילת שלום אמריקאית – בעברית, באנגלית

פעילות שמאל מעידות שמטרידים אותן מינית בהפגנות בגדה המערבית – בעברית, באנגלית