הקלות הבלתי נסבלת של פרסום מדעי

18/04/2006 בשעה 14:31 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על הקלות הבלתי נסבלת של פרסום מדעי

בניגוד לידיעות המתפרסמות בעיתון היומי, מייחסות הבריות אמינות גבוהה, שלא לומר אף חשיבות רבה, למאמרים המתפרסמים בכתבי עת מדעיים. האם הנחה מוקדמת זו אכן מוצדקת? האם העורכים המדעיים פטורים מכל ליקוי וחפים מכל רבב? מסתבר שלא כך הדבר, אם כי שיטתם הנהוגה כבר מזה דורות, עדיין מוכרת כטובה ביותר הן לשם סלקציה והן לשם הכרעה בכל הקשור לפרסום התוכן.


מתיחה יכולה להיות הפוגה קומית באמצע השגרה היומית, בשעה שהמתבוננים מן הצד מחייכים לאידם של אלה שנפלו לה קורבן. לא כל המתיחות משרתות את יוצריהן. בקיטו שבאקוודור הצית המון זועם את תחנת הרדיו, לאחר השמעת התסכית של 'מלחמת העולמות' ב-12 בפברואר 1949. עשרים איש נספו במהומה שפרצה ונזק רב נגרם למקום. לפעמים יוצרי המתיחה מותחים אותה עד קצה גבול האפשר. כך עשו האחים בוגדנוב (Bogdanov) שסירבו להודות בתרמיתם, בתקווה שההונאה אינה אלא האמת ואילו המדע הוא השקרי. בדרך כלל, משמשות המתיחות כאמצעי בדיקה טוב מאין כמוהו, לבדוק את תהליכי בדיקת המידע והשפעתו אצל הציבור.

אלן סוקל (Alan Sokal), פרופסור לפיסיקה מאוניברסיטת ניו יורק, החליט יום בהיר אחד לבחון עד כמה ירחיק לכת ביטאון מדעי, אם יבקש לפרסם בין דפיו מאמר מופרך מיסודו. לפיכך שקד על ניירותיו, הכניס לתוכם קמצוץ של שקרים בפינה אחת, שטף של הבלים בפינה אחרת, ובתנאי שהכול יהא כתוב יפה, בז'רגון המדעי המתבקש, ויחמיא להשקפת העולם של העורך אשר היתה ידועה לו מראש.

בשנת 1996 הגיש למגזין 'טקסט חברתי' (Social Text) היוצא לאור על ידי אוניברסיטת דיוק, מאמר בעל הכותרת הבלתי אפשרית: 'חוצים את הגבולות: לקראת הרמנויטיקה טרנספורמטיבית של הגרוויטציה הקוונטית'. לשביעות רצונו של סוקל התפרסם המאמר כלשונו, ואף זכה לשבחים מצד הקהילה הנושאת על גבה את עול הפוסט מודרניזם. חבריה לא ידעו כי בו ביום פרסם סוקל גם מכתב הבהרה במגזין האקדמי 'לינגואה פרנקה' (Lingua Franca), על כך שמדובר במאמר מסולף, וכי עורך המגזין "המדופלם" נפל קורבן להונאתו. למותר לציין כי שערורייה גדולה פרצה בעקבות הפרסום, והוטחו האשמות קשות על אמינות התכנים שמתפרסמים בכתבי עת מדעיים, ועל תהליך הביקורת שהם עוברים.

כששמעו הבריות על המקרה לראשונה הן גיחכו לעצמן. אם לא יאה לצחוק על פלוני שמחליק על בננה, לכל הפחות אפשר להשתעשע מקלות ראשו של עורך רשלן. מאוחר יותר נתברר כי המהתלה המפורסמת הזו שימשה כאמצעי ניגוח נגד חסידי הפוסט מודרניזם. לכאורה, אין בתפישתם של אלה כל בסיס, ומעצם היותה רעועה אפשר לרווח את מחיצותיה ולהכניס לתוכה הררי מידע שגוי, מבלי שאיש מהם ישים ליבו לכך. אולם, כעבור שש שנים התוודעו הכול למקרה חמור יותר, החף מכל לצון.

יאן הנדריק שון (Jan Hendrik Schön), פיסיקאי גרמני שהועסק במעבדות בל, פרסם מאמרים רבים  בז'ורנלים מכובדים ביותר דוגמת 'נייצ'ר' ו'סיינס'. הוא לא ניסה למתוח אותם ואחר להציג את קלונם בפומבי. גם לא ניתן לומר שהללו סבלו מהיעדר כלים לבדיקת כתביו. ובכל זאת, התברר לבסוף כי מדובר בשרלטן, אשר במזיד חיבר מאמרים שקריים על מנת לזכות בתהילה שאינה מגיעה לו, ובכדי להתקדם בחוגי מקצועו. לכשנחשפה המזימה הוטל כתם על חברי המערכת שהולכו שולל בקלות רבה מדי, ועל כך שכולם נפלו בפח שנטמן להם שוב ושוב, מבלי שאיש מהם ניפה את אחד המאמרים שהוגשו לעיונו. בסופו של דבר, נסוגו כתבי העת מאותם פרסומים, והמדען עצמו הפך למחוסר עבודה, לאחר שנשללו ממנו כל תאריו האקדמאיים.

אנשי מדע שהרהרו לתומם, הגיעו למסקנה – שבעיני אחדים נחשבת לקלוקלת – כי אין כל פסול בשיטה שהונהגה באותם כתבי עת. הרי לא מדובר בהתכנסות שבה מתקיים סיעור מוחות וכל אחד מדבר כלבבו, אלא בתהליך מוקפד במיוחד, שבו איש אינו יודע מיהו עמיתו ומהן השגותיו על אותו מאמר שקראו. אולם, ישנם מקרים שבהם איש אינו יכול לעמוד לצד המוכשלים, ובזה אחר זה נדחים תירוציהם. מכל המקרים הללו, אין ספק שהמבזה מכולם הוא פרשת החמצן הדו מימני.

המעשה נפתח בקונדס לא ממש מתוחכם של כמה חומדי לצון. הם פרסמו מידע אודות החומר המסוכן והרעיל 'חמצן דו מימני' (Dihydrogen monoxide) במנשר מיוחד בזו הלשון: "התחמוצת ההידרוקסילית 'חמצן דו מימני' מהווה מרכיב חשוב ביותר בגשם החומצי ותורמת לאפקט החממה. היא גם בין הגורמים העיקריים ליצירת חלודה. החדרתה לגוף האדם גורמת להזעה ולשתן מוגבר, שאיפה שלה לריאות עשויה לגרום למוות, ובמגע עם עור אנושי עשויה פאזת הגז שלה לגרום לכוויות קשות. כמו כן, היא מהווה חומר ממכר במיוחד, ובהיעדרה עלולים המכורים אליה למות בתוך מספר ימים. למרות כל האמור לעיל ממשלות, מפעלים ואיגודים מקצועיים ממשיכים להשתמש בחומר ללא הגבלה, ואף אינם  שוקלים להפחית את הכמויות בעתיד".

החומר "הבלתי ידוע" עורר חרדה בקרב הציבור, ופעילים למען שמירת הסביבה תכננו פעילות מחאה, חיברו עלונים והפיצו כרוזים כנגד התרכובת המסוכנת. הרשויות נקטו בצעדי מנע כנגד הפעילים האלימים, ומדענים שהתבקשו להסביר בהרחבה אודות החומר המסוכן, טענו שאינם מכירים אותו וכי לפי ראות עיניהם, אפשר שמדובר במתיחה. זמן לא מבוטל חלף עד שהבינו כלל הגורמים כי המים הם בשם אחר חמצן דו מימני. המפליא בכל הפרשה הזו ש"דגים שמנים" בעלי רקע מדעי, עדיין בולעים את הפיתיון הזה מבלי משים, והופכים לבדיחה התורנית.

פחות ידוע, אם כי לא פחות משובב לב, הוא סיפורה של תוכנה בשם SCIgen, אשר באופן אקראי מחוללת מאמרים מקיפים המכילים גרפים למיניהם, טבלאות מרשימות, איורים מעוטרים ונתונים טכניים. באחת הפעמים, הוגש מאמר פרי עבודת התוכנה למארגי הכינוס השנתי של WMSCI, וקוראיו התרשמו ממנו כה עמוקות, עד כי ביקשו את מחברו לשאת נאום מיוחד בפני באי הוועידה. שולחי המאמר לא החמיצו את ההזמנה, אולם במקום להשתתף בה, ערכו הרצאות בסמוך לה כשהם מציגים את יכולות התוכנה בפני הציבור המשתומם. טוב ויפה עשו מפתחי התוכנה כשהתוודו מיד על תרמיתם לאחר שהשיגו את מטרתם, ולא המשיכו להתל בזולת אף כי יכלו.

ישנו מונח הקרוי 'הקוף המאה' (Hundredth Monkey). אם למשל, מאה קופים או מספר אחר מכריע, למדו לשטוף תפוחי אדמה כדי לנקותם מחול, אזי אין עוד דרך לעצור את התפשטות התופעה בקרב כל אוכלוסיית הקופים. אמנם זוהי תיאוריה מפוברקת לגבי חיות, אבל משום מה אצל המין האנושי היא פועלת היטב. ב-28 בדצמבר 1917 פורסם ב'ניו יורק אבנינג מייל' מאמר על קורות האמבטיה. סופר כי נכנסה לשימוש בארצות הברית רק בשנת 1842, למרות שבבריטניה אירע הדבר 14 שנה קודם לכן. כמו כן, תיאר המאמר את הויכוחים הסוערים, הדיונים בעד ונגד והמריבות האינסופיות, שליוו את הכנסת האמבטיה לשימוש בכל בית אמריקני. לפי המאמר, רק לאחר שנשיא ארה"ב ביקש להציב אמבטיה בבית הלבן בשנת 1850, או אז התפשטה האמצאה המופלאה בכל רחבי אמריקה. אמנם המאמר היה בדוי והעיתון התוודה על כך, אולם הטבע האנושי עושה את שלו, ועשרות שנים אחרי כן, אפשר עוד למצוא מאמרים חדשים על תולדות האמבטיה שמתבססים על המידע המופרך.

ישנן גם ידיעות שקריות בעלות חן מסוים. המצאותיו של לסטר גרין (Lester Green) דווחו בעיתונות כאילו היו אמת לאמיתה. סופר מטעמו על כך שרצוי להזליף מעט דבק למי ההשקיה של עצי התפוח, כדי למנוע מבעד הפירות ליפול בעונה המתאימה. או על כך שבלילות קרים במיוחד מוטב להניח תרנגולת בצד מנוע המכונית, כי טמפרטורת הגוף שלה הינה 40 מעלות, ואם יש בידכם שתי תרנגולות, אזי עדיף שתי תרנגולות במנוע מאשר רק אחת, משום שכך תשיגו טמפרטורה כוללת של 80 מעלות. ואם כבר אתם מגדלים תרנגולות לפרנסתכם, כי אז כדאי להקפיא ביצים להדגרה קודם שיבקעו האפרוחים, משום שכך יש סיכוי רב שאלה יגדלו עם כסות נוצות צפופה יותר. מאוחר יותר, כשהקוראים הסקרנים התעניינו לדעת מה יעשו עם התרנגולות הללו ביום שרב, ואם נדרש צינון מיוחד, נתברר כי זהותו של האיכר בדויה לחלוטין.

ברם, ישנן בין הידיעות האוויליות גם כאלה שנתגלו כמסוכנות במיוחד. יש אומרים אפילו כי מרד הבוקסרים נגד נוכחות מערבית בסין, שפרץ בשנת 1900, ניזון בעיקר מכתבות שקריות בעלות הומור בלתי מוצלח, אודות הרצון להפיל את החומה הסינית. כוחה של מתיחה, בניגוד לכוחה של שמועה, הוא בפרטים המרובים שבה. ככל שהיא עשירה במידע ובנתונים טכניים, כך היא עשויה להצליח, ולמרבה הצער, לא פעם אף יותר מן המתוכנן.

ראו גם:

מתיחת הירח שהכתה את העולם
הגולגולת של איש פילטדאון
מחקר קבע: בעוד מאתיים שנה תיעלמנה הבלונדיניות
מארי טופט יולדת הארנבונים

מילות מפתח: מתיחה, הונאה, תרמית, תעלול, ביטאון, ז'ורנל, מגזין, כתב עת מדעי, עיתון, תקשורת, אמצעי מדיה, גרישה בוגדנוב, איגור בוגדנוב, אלן סוקל, יאן הנדריק שון, מרד הבוקסרים, לסטר גרין , קוף המאה, אמבטיה, מעבדות בל, ביקורת עמיתים, הטיית אישור

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.