פרות וזבליות פרחים ליליות באחו בנימינה

29/04/2024 ב- 17:11 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על פרות וזבליות פרחים ליליות באחו בנימינה

בוקר אחד, לפני כשנתיים, חלפתי בצומת עדה ונתקלתי בהתקהלות לא שגרתית. התבוננתי חדות באנשים על המדרכה הצרה והבחנתי כי אלה מצטלמים ביחידות מלפני עמוד. כה הרבה פעמים פסעתי לידו ולא שמתי ליבי לכיתובו שמציין כי בנימינה הוקמה בשנת 1922. הבנתי אפוא את פשר מעשיהם וניחשתי מהי זהותם. אלה תיירים ישראליים שהגיעו לבקר בבנימינה בחגיגות המאה לייסודה. ובכל זאת, מי מגיע לצומת הנידח הזה, הרחק מן היישוב, בגלל עמוד? תיכף התברר שנהג אוטובוס הטיולים הוריד אותם שם, ואין להם מושג של ממש היכן הם נמצאים.

פתחתי בהסבר מתריס לפיו בנימינה התפרסמה רק הודות לשיר שחיבר אודותיה אחד מבניה, ואין מה לעיניים לראות בה, והיא ניכרת בחוסר ייחודה, ואיננה מעניינת איש למעט תושביה, ורובם טיפוסים משמימים וישנוניים. לעומתה, גבעת עדה, שאף אחד לא שמע עליה, היא מושבה ותיקה הרבה יותר, אשר לה היסטוריה מרשימה, ואנשיה תוססים כמו מבוע בלב השממה. אחרי שהורדו הגבות שהורמו, שאלה אותי סקרנית אחת מה אם כך אני עושה שם. כעבור רגע נערכה הצבעה האם לקבל את הצעתה של השואלת ולהצטרף אליי לביקור בן שעה באחו בנימינה המצוי במרחק כעשר דקות הליכה מן הצומת.

אל אחו בנימינה הגעתי לראשונה לפני שנים בגלל סיבה יחידה: תשוקתי לצפות בזבליות פרחים ליליות. אלה הן חיפושיות לבלי רושם חזותי. רובן ככולן חומות, חלקן שעירות, באורך 15 מ"מ. נאמר כי הבוגרות ניזונות מעלי איקליפטוס והלרוות משורשי צמחים. לפיכך, תרתי אחר מקום קרוב לתל אביב שיש בו שדה בצד אקליפטוסים צעירים ועודם נמוכי קומה, וסברתי כי איטיב לנסות את מזלי באחו בנימינה. ההליכה הרגלית אליו מתחנת הרכבת של בנימינה נמשכת כעשרים דקות ומוכרחה להיות יומית, הואיל ויש לצעוד כמאתיים מטרים על שולי הכביש מצומת עדה עד דרך העפר בצידו המערבי, וסכנת הדריסה בלילה היא מוחשית. אחרי גשר עדה ניתן להמשיך כמאתיים מטרים עד ההגעה לשבילי האחו. אני בוחר לפנות שם מערבה בדרך הלא סלולה שמובילה עד מתקן החשמל הצמוד למסילת הרכבת. בצד אחד שלה זורם נחל עדה ובצד השני צומחים איקליפטוסים בצפיפות בלתי רגילה שהרבה לא חזו בכמותה. על מנת לחדור אל תוככי הסבך המפתיע יש לזחול מתחת לגדר החשמלית שמקיפה את המחצית הצפונית של אחו בנימינה ואין בה פרצות.

מלבדי לא ראיתי מעולם נפש חיה בשטח המגודר, והבריות ששימשו לי לחברה היו פרות אדישות במידת מה. קל למוצאן מכיוון שהן מרעישות למדי בהתהלכן על תכסית העלים היבשים. שאון אחר שבלתי אפשרי להתעלם ממנו הוא זמזום הדבורים. בחלק המיוער של האחו התיישבו נחילים שנמלטו מכוורות מתורבתות ומתקיימות עתה בבר. מוטב להישמר מאד ולא להתקרב בכלל אל מושבות הדבורים מפני שכמה מהן עקצוני אף שהייתי מרוחק יחסית. צליל בולט אחר שייך לזוחלים גדולים הנמלטים מפניי עוד מלפני שאני רואה אותם. רק פעם אחת זיהיתי קמטן. תחת האיקליפטוסים לא נתקלתי בנחשי צפע, אך הם מצויים שם, הואיל ולעיתים רחוקות אפשר לראות אחד מהם חוצה שביל שחוצץ בין השדה והעצים. באופן שלא מצאתי לו הסבר נדירים פטפוטי הציפורים, גם לא בשעות הערב ולפנות בוקר. במים מצויות ברכיות ובשדה אנפות בקר, אך עופות אחרים שכיחים פחות או שאינם קולניים ובולטים לעין.

פרות חמודות למראה רועות באחו בנימינה. בדרך כלל, בשדה – ובניגוד לשטח המיוער – הן חברותיות ומרשות לקרב אליהן. ברקע נראית מסילת הרכבת. לתמונה מוגדלת נא ללחוץ כאן.

כמובן, הזבליות הליליות בולטות הרבה פחות. נשאלתי פעם אחת מדוע לא אשא עימי גנרטור ואפעיל תאורה פלורסנטית בחשכה, שהרי זו ודאי תמשוך אליה חיפושיות. עניתי כי הדבר הגרוע ביותר לעשות הוא לשהות שם בלילה, ואני כבר למוד ניסיון. באזור הזה שהיו בו ביצות עדיין שורצים המוני יתושים נודעים לשמצה והם תוקפניים ביותר. ובכלל, מדוע להטרידן. הרי שלא כמו חיפושיות פרחים יומיות, הזבליות הליליות מתרחקות מן השטח המואר, כמו הפרות שנסות בשומען מרחוק את קול צעדיי. אני מוצא אותן באחו בנימינה בכמות מספקת אך ורק על גבי גבעולים הצומחים בצל האיקליפטוסים הצעירים. למרבה הגורל השליו, זהו גם המקום החביב על הפרות אשר מעת שהתיישבו אינן קמות עוד מרבצן. פעם אחת, במקום אחר, תופפתי באמצעות מקל על פחית שימורים ריקה במטרה להבהילן, ואוכל להעיד כי רצוי ביותר לא להבהיל פרה בסמיכות אליכם. בזהותה את מקור הסכנה היא הופכת למסוכנת.

זבלית פרחים לילית (Aplidia) שהנחתי על עלה של איקליפטוס. יש להודות כי מעולם לא ראיתי אף אחת מהן בשעת אכילה, ואלו שהבאתי לביתי לצורך בירור כזה לא נגעו באף סוג של מזון שהוצע להן. כעבור ימים אחדים מתו פתאום. למען האמת, הרבה מיני חרקים שקצר יחסית הוא משך חייהם בצורתם הבוגרת משקיעים זמנם בעיקר בהתרבות, ולפעמים אף נמנעים מהימלטות מפני טורפים; ודאי מאכילה כלשהי. לתמונה מוגדלת נא ללחוץ כאן.

לא כולם מחבבים פרות כמותי. חרף זאת, אל אחו בנימינה – גם בשטחו הדרומי והלא מגודר – ממעטים להגיע מבקרים. מעולם לא נתקלתי שם בתושבי בנימינה וגבעת עדה, אך פעם אחת ראיתי לפניי מיניבוס חונה בשביל, ולא הרחק ממנו אשה אחת נשאה דברים בפני קהל תלמידים. עצרתי על מנת להקשיב לה שמא אלמד דבר מה חדש מפיה. היא התייחסה לבקר כאל מזיק. טענה שהפרות הכבדות רומסות למוות בהליכתן וברביצתן את הצמחים או שאוכלות אותם, וחלק מן אלה הם צמחים נדירים ביותר בישראל. אחרי הדברים הללו ביקשתי רשות להגיב ולא קיבלתיה. הודיתי בנימוס שאני טיפוס חצוף ופתחתי בגילוי נאות. אני נמשך לפרות כמו זבובים לזבל שלהן. הן יפות בעיניי, ולא פחות נאים הם היצורים שבאים בעקבות הפרשותיהן – מפרוקי רגליים ועד לטאות וקרפדות שאוכלות אותם. ואכן, עולם החרקים עשיר יותר בחלק המגודר מאשר בחלק שאין רועות בו הפרות, וכמובן, לא בגלל שבני אדם אינם נכנסים אליו, כיוון שכאמור האחו כולו הוא כמעט בלתי מופרע מנוכחותם. אחרי כן הסברתי לתלמידים כי האמרה הידועה "אורח בא לרגע ורואה כל פגע" איננה נכונה, הואיל ואם הדוברת היתה מגיעה אל האחו כל עונות השנה, ובמיוחד בחורף שבו מצויים צמחי הביצות הנדירים הללו, לא היתה רואה פרות בכלל והיתה יוצאת מגדרה להלל את המקום. הן אינן מצויות שם חורף אחר חורף. אחד הסביר לי כי דווקא אני הוא ההוכחה לנכונות האמרה הזו, וכולם צחקו למבוכת האשה שדיברה אליהם לפניי.

בלטפי קוקר ספנייל בשדרה תהה האוחז ברצועה מדוע אינני מחזיק כלב בביתי, ותמיד אשיב לשאלה שכזו כי ישנן חיפושיות אשר להן פרווה, ואני נהנה ללטפן גם כן. במקרה הזה מצויה הפרווה בחלק התחתון של הגוף. לתמונה מוגדלת נא ללחוץ כאן.

הובלתי את קבוצת התיירים הישראליים בשבילי האחו הבלתי מגודר, צופה בהם מתפעלים בעיקר מתפוצתם הגדולה של עכבישי משפך ועכבישי גלגל עד כי רשת ציד נוגעת ברשת ציד, וכבר הגענו לסביבת מסילת הרכבת, שם מצויים – לא בשפע רב – צמחי ביצה, גם שלא בחורף. פגשנו אילנית צעירה ולא מעט חומטי פסים שמנסים לצוד שפיריות בפרהסיה, ובדרכנו חזרה דיברתי על האיקליפטוסים שהיינו מצויים ביניהם ושעליהם הנושרים מזהמים את נביעות המים. היה עימם ילד אחד בלבד, נודניק מאין כמותו, והוא התעקש לדעת איך יוכל לזהות איקליפטוס בכוחות עיניו בהשוואה לאילנות אחרים. הואיל והללו לא היו מצויים בסביבתנו, הגדתי לו כי עץ שגדלים עליו חזזיות איננו איקליפטוס. הוא לא ידע מה זו חזזית, וכך פטרתי עצמי מהנודניק הזה.

שני פרטים של זבלית פרחים לילית פוגשים לראשונה מטבע בן שקל אחד. חיפושית זו איננה חיה ברחנית וגם אינה מפרישה נוזלים דוחים בעת מצוקה. כשתיפול על הארץ תעמיד פני מתה כרגע אחד, ואם תוכל להתחפר, כך תעשה. ואם לאו, תוותר על מנוסה רגלית, ואז אפשר לבלות במחיצתה שעה קלה.

בשנה שעברה הקדשתי הרבה מזמני להפגנות ולא ביקרתי באחו בנימינה. ומאחר שלא סיירתי בו בקיץ אי פעם, אני מתעתד להגיע אליו בעונת המדוזות הקרובה, אם תופענה השנה. ומה מיוחד בחודש יולי? יש ברנשים שמגלים נלהבות מיכולתי לאתר זבליות פרחים ליליות, כיוון שמדובר בחיפושית לא צבעונית וקטנה שנחה על עצמים בגוון גופה, אך אני כבר מורגל לכישוריי אלה. זוהי אומנות ותו לא. ברם, בעוד הלרוות נוברות במעמקי האדמה, הבוגרים מצויים מעל הקרקע כשבוע בלבד וביממות הללו הם מספיקים להתרבות ולמות. ואני כבר יודע אימתי להגיע מדי שנה על מנת למוצאם באחו בנימינה.

חיפושיות פרחים, ואני יודע כך גם על פי השוואה בין נחושתיות הקוצים שאני מחזיק בביתי ומחוץ לביתי, מתעכבות לצאת מכסות הבוץ שהתגלמו בתוכה, על אף שהושלם הגלגול, והן ממתינות בסבלנות מופתית עד שיבשילו התנאים החיצוניים, לבלי תלות בשעון פנימי. רק אז תצאנה כמעט בו זמנית. הללו שטרם יוצאות עוד לא השלימו את גלגולן. לרוב כך קורה ולא בגלל שבקעו מביציהן מאוחר יחסית, אלא מפני שאיחרו להתגלם בעקבות שפע של מזון. עם זאת, היו שנים שהגעתי לאחו בנימינה במועד המתאים ולא מצאתי זבלית פרחים לילית אחת לישועה, ואילו היום, לאחר התנסות ארוכה, די לי להתבונן בסביבה ולדעת אם אמצאן. כמו כריסטופר קולומבוס, הן מגיעות לעולם חדש מבלי שתדענה אם מתקיימים בו תנאים ביוטיים נאותים לחייהן. ההתבוננות הזו היא מעשה אמנות, ולא אומנות, ואין בו פחיתות מכישורי הציור של ליאונרדו דה וינצ'י, שהרי גם הוא התנסה רבות במלאכתו, ולא נולד גאון. החלוציות של האנשים הללו היא אשר הפעימה את האיטלקים כבר בימי הרנסנס.

אולם, התנסותי איננה שלמה, ואני מייחל לראות מין אחד לפחות, נוסף על השלושה שראיתי, הפעיל בזמן שהשמש הקיצית עומדת לשקוע. המעשה משול לאיסוף בולים שטרם הודפסו. כמו כן, חפץ אני להשלים תצפיות על נמלים במקום הזה ובזמן הזה. אחו בנימינה הוא גן העדן עבור הנמלים ועבור חובבי הנמלים. יש ביניהן שם מינים מן הגדולים בישראל. אמנם, נמלה איננה פיל, אבל אחרי הרבה שנים של החזקת נמלה בנאית חשתי עונג מפליא בהקימי אצלי גם מושבה של נמלת קציר חולית, שהיא גדולת ממדים יחסית.