לד"ר נורמן פינקלשטיין אולי פשוט נמאס להיות מבודד

07/04/2012 ב- 13:49 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על לד"ר נורמן פינקלשטיין אולי פשוט נמאס להיות מבודד
תגים: שונאי ישראל, שירותי הצבאי

לפני עשר שנים בדיוק, בחג הפסח, קיבלתי צו 8. קבלת הצו בפעם הראשונה בחיי הביאה אותי לכדי ריגוש, אך לא היתה בה הפתעה. בעקבות הפיגוע במלון פארק בנתניה, לאחר שעשרות חוגגים בליל הסדר נטבחו, היציאה למבצע חומת מגן היתה צפויה. האוגדה אשר בה שירתתי היא זו שניהלה את הקרב בג'נין. כשנודע לי כי פנינו מועדות אליה, אחז בי רטט נוסף. הכרתי את העיר היטב כבר מזמן הטירונות, נשפטתי וזוכיתי בגין האשמה של קיום יחסים רומנטיים עם תושבת מקומית, וכשביקשתי לבדוק אחר כך, בזמן שירותי, את פרשת ההרעלות המדומות שידעה ג'נין, נדחתה פנייתי לקבל מסמכים הקשורים בה, בטענה שאני מנוע מלעסוק בעיר. ופתאום… אני עומד להישלח אליה מחדש.

מבצע חומת מגן בג'נין הסתיים באופן רשמי בבתי ההארחה הפזורים בארץ. במקום לשחרר את המילואימניקים הביתה, הם נשלחו לנופש. ימי המרגוע הוגדרו כצ'ופר, אך מטרתם היתה הבראת הנפש. השמועות שהפיצו בעקשנות פוליטיקאים פלשתיניים על ביצוע טבח בג'נין לא הדהדו עדיין. אובדן 23 לוחמים בקרב הותיר משקעים טריים של טראומה.

הן חקר ההיסטוריה והן פרשנותה מלמדים חד-משמעית כי הטבח בג'נין לא היה ולא נברא, והמצאתו נועדה לנגח את ישראל בזירות אחרות, אחרי שבזירת הקרב נוצחו הפלשתינים. מן העובדה שהפלשתינים שיקרו בעניין זה, אין להסיק כי הם תמיד משקרים. חובה לחקור לפרטי-פרטים כל אחת מטענותיהם, שמא אחת מהן תתברר מתישהו כאמת. צה"ל כגוף מערכתי הוא ארגון בעל ערכים מוסריים. אין זאת אומרת כי כל חייליו נוהגים במוסריות. יש ביניהם שביצעו חטאים, ואותם יש למצוא ולהעניש וגם להוקיע. למרבה הדאבה, מאז קום המדינה היו מקרים כאלה. השליטה על עם זר כתוצאה מן הכיבוש אינה מוסרית, אך לפעמים מוסיפים הכובשים גם פשעים משלהם.

ברם, ישנם רבים בעולם שמוותרים מראש על חקירות למיניהן. לדידם, דברי הפלשתינים הינם אמת צרופה בכל הנסיבות האפשריות. על כן, אם יש צורך לבצע חקירה כלשהי, אזי יש לחקור את החוקרים שמציגים ראיות מוצקות בזכות ישראל. בין תומכי השקרים (והאמת לעיתים רחוקות) מצויים מוסלמים מדרך הטבע, אנטישמים תבוניים מדתות שונות, פתים מכל העמים, וטיפוסים שמונעים על ידי אמוציות.

ראוי לעסוק בטיפוסים האחרונים. הם כוללים אנטישמים ויהודים. אלה אנטישמים המונעים משנאה עיוורת לישראל, בזמן שאנטישמים תבוניים אינם עיוורים לאמת, אך אינם פועלים לפיה כיוון שאינה משרתת את שנאתם הגלויה לישראל. כפי שישנם יהודים פתים, ישנם גם יהודים המונעים משנאה עיוורת לעמם, ואין זו תופעת ייחודית רק לבני העם היהודי. ישנם גם בני עמים אחרים המונעים משנאה עיוורת לעמם. היהודי נורמן פינקלשטיין ודאי אינו פתי. הוא משתייך לטיפוסים שמונעים על ידי אמוציות, וכפי שאנו מכירים, אלה הם גם אנשים הפכפכים. אנשים אלה עורכים לפעמים שינויים בדעותיהם. הם עלולים להפוך לקיצוניים עוד יותר, והם עשויים לאחוז בתפישות חדשות, הפוכות מקודמותיהן.

אני עוקב מזה שנים אחדות אחר חסידיו של פינקלשטיין, ולאחרונה מגלה אצלם סוג של עייפות. זו אינה עייפות הנובעת מתשישות, ועודם להוטים להפיץ את שקריהם. זוהי אינה עייפות הנובעת ממנת הנאצות המשפילות שמטיחים בהם מתנגדיהם. זוהי עייפות של דרך ללא מוצא. משנתו הפוליטית של פינקלשטיין אינה מצליחה להרעיד את אמות הספים בחברה הישראלית וגם לא בקרב העם היהודי. הוא נכשל בכך. היא נפוצה כמעט אך ורק בקרב חוגים אסלאמיים ואנטישמיים. חסידיו הממורמרים בארץ טוענים כי הישראלים הם אטומים מבחינה רגשית ומבחינה של פתיחות רעיונית.

הבעיה העיקרית של טיפוסים המונעים על ידי אמוציות היא שאינם יכולים לתת לדעותיהם פומבי לנצח כשאיש אינו מתרגש מהן. חלקם הופכים להיות רדיקלים עוד יותר כדי לזעזע את הזולת. אחרים, כפי שמשתקף בראיון שערך 'הארץ' עם פינקלשטיין, משנים מגמה. דומני כי האידיאולוגיה של פינקלשטיין מצויה בנקודת מפנה. הוא אידיאולוג ויישאר כזה, אך במקום לזנוח את משנתו הקודמת ולהיעלם אל השכחה, אולי יתווה לה דרך אחרת שתזכה להתייחסות ציבורית רחבה יותר ומעט אוהדת. ראוי לתת את הדעת כי גם בקבוצות מבודדות בנות אלפי חסידים עדיין חשים חבריהן מבודדים כפרטים רק משום הבידוד הקבוצתי מן הסביבה הכללית, ורבים היו האידיאולוגים שביצעו תפנית בחייהם אל מכנה משותף רחב יותר בתקווה להשיג לעצמם הסכמה בחוגים מקיפים יותר.

הראיון שהתפרסם אתמול: נטשה מוזגוביה – לנורמן פינקלשטיין כבר נמאס להשמיץ את ישראל