טעויות למכביר בכתבה 'על מה פטריות חושבות' במוסף כלכליסט

18/03/2012 ב- 08:39 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על טעויות למכביר בכתבה 'על מה פטריות חושבות' במוסף כלכליסט
תגים: אורן הוברמן, כלכליסט, פטריות, ריריות

הבריות מחבבות כתבות שנפתחות בדרמטיות. אורן הוברמן ממוסף 'כלכליסט' יודע את נפש קוראיו. כך נפתחה כתבתו מחודש אוגוסט 2011, שאליה התוודעתי רק אתמול:

בשנת 2000 לקח פרופ' טושיוקי נקאגאקי, ביולוג ופיזיקאי מאוניברסיטת הוקאידו ביפן, חתיכה זעירה של פטריית עובש צהובה והניח אותה בפתחו של מבוך קטן – העתק בגודל 30 סמ"ר של מבוך המשמש בדרך כלל לבדיקת אינטליגנציה וזיכרון אצל עכברים. בצדו השני של המבוך הוא הניח קוביית סוכר. לרוב, פטריות מצמיחות סביבן רשת עגולה וסימטרית של קורים. אבל הפטרייה הצהבהבה Physarum polycephalum הצומחת בטבע לצד עלים וסלעים, התנהגה אחרת לגמרי: כאילו הריחה מרחוק את הסוכר, היא החלה לשלוח אל המבוך זרועות ולחפשו. קוּר הפטרייה התפצל בכל צומת, וקורים שהגיעו למבוי סתום פנו פניית פרסה וניסו את מזלם בפניות אחרות. בתוך כמה שעות קורי הפטרייה מילאו את מסדרונות המבוך, ועד סוף אותו יום מצאה אחת משלוחות הקורים את דרכה לסוכר. בהמשך, טושיוקי וצוות החוקרים שלו לקחו חתיכה זעירה מהקור שהשתתף בניסוי הראשון והניחו אותה בפתחו של העתק מדויק וריק של אותו המבוך, כולל קוביית הסוכר. את מה שקרה מכאן איש לא יכול היה לחזות. מהרגע הראשון הקור התפצל לשניים: זרוע דקיקה ומדויקת ניווטה את דרכה בלי אף סיבוב מיותר אל הסוכר. הזרוע השנייה טיפסה על קיר המבוך וחצתה אותו בקו ישר, מהתקרה, אל המטרה. קור הפטרייה לא רק זכר את הדרך, הוא שבר את כללי הניסוי. הניסוי שוחזר שוב ושוב ובמבוכים שונים. באחד מהם המדענים הניחו קוביות סוכר בשתי יציאות שונות של המבוך. לקור הספיק ניסיון אחד כדי לדעת באיזה צומת להתפצל כדי להגיע לשתי הקוביות בדרך הקצרה ביותר.

ובכן, צר לי לקלקל את החגיגה. כל הדברים הכתובים הללו לא קרו מעולם. אם לא היו מדויקים בלבד, אז ודאי הייתי נאלם. הרי אינני קטנוני, וניתן לצפות כי כתב מדע נלהב, אך חסר הכשרה מקצועית, יחטא פה ושם. אולם, לא באי-דיוקים עסקינן. הדברים המתוארים בכתבה לא התרחשו אף פעם. בין העובדות הידועות על מחקרם של המדענים היפנים ובין המציאות המתוארת בכתבה, קיים הבדל של שמים וארץ ששום חללית לא תוכל לגשר עליו.

מכיוון שאני דן בעבודה מדעית, עליי להתנצל מקרב לב שאהיה חייב להפריך את הרשום בכתבה, לא בתיאורים בומבסטיים וגרנדיוזיים, אלא בסיקור טכני שעלול לייגע את מי שאינו מורגל בו. אך רק כך אוכיח כי הדברים הכתובים לא היו ולא נבראו.

הערה מס' 1

הוברמן כתב: הפטרייה הצהבהבה Physarum polycephalum.

תיקון טעויות: הרירית הפלסמודית פיסרום פוליקפלום (Physarum polycephalum) אינה פטריה. גם אין לה קשר ביולוגי לפטריות כלשהן. היא יצור המשתייך למיקטוזואה (Mycetozoa), ואילו הפטריות למיניהן שייכות לממלכת הפטריות (Fungi). מהו ההבדל, ודאי תשאלו? ובכן, זהו הבדל עצום, שווה ערך לטענה כי רקפת עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, אינה בעל-חיים, אלא משתייכת לממלכת הצומח.

יתר על כן, החוקרים כתבו במפורש במאמרם – שכל אחד רשאי לעיין בו (PDF) – כי יצור זה הוא רירית פלסמודית:

The plasmodium of the slime mould Physarum polycephalum.

האם הנכם תופשים? הכתבה המבקשת לתאר את חיי הפטריות נפתחת בסיפור על יצור שאינו פטריה, כאילו כן היה. הדבר משול לכתבה שתבקש לעסוק במכוניות ספורט באיטליה ובמקום זאת תסקר מנעולים לתיבות דואר בליטא, ותאמר כי כל מנעול כזה הוא ההגה של למבורגיני קונטאש.

מכל מקום, גם אם הכתבה היתה עוסקת בריריות, מה שנכתב אודותיהן לא היה ולא נברא, כפי שניתן להיווכח בהמשך דבריי.

הערה מס' 2

הוברמן כתב: לרוב, פטריות מצמיחות סביבן רשת עגולה וסימטרית של קורים. אבל הפטרייה הצהבהבה Physarum polycephalum הצומחת בטבע לצד עלים וסלעים, התנהגה אחרת לגמרי: כאילו הריחה מרחוק את הסוכר, היא החלה לשלוח אל המבוך זרועות ולחפשו. קוּר הפטרייה התפצל בכל צומת, וקורים שהגיעו למבוי סתום פנו פניית פרסה וניסו את מזלם בפניות אחרות. בתוך כמה שעות קורי הפטרייה מילאו את מסדרונות המבוך, ועד סוף אותו יום מצאה אחת משלוחות הקורים את דרכה לסוכר.

תיקון טעויות: זהו תיאור מרתק למדי, אפילו מפעים. הנה, יצור פלסמודי שמעולם לא נתקל במבוך אי פעם בחייו, התחיל לסייר בין משעוליו כמו היה אינדיאנה ג'ונס בתוך מערה אפלה. אולם, מי שיעיין במאמר הקצר בנייצ'ר על מחקר זה, יגלה שנכתב בו כי רירית שצמחה במצע גידול ששטחו 875 סמ"ר, חולקה לחתיכות קטנות שפוזרו על פני המבוך כולו, בין כל העיקולים. החתיכות גדלו והתפשטו, וכשנפגשו זו עם זו, התמזגו יחדיו כדי ליצור גוף יחיד שמילא את המבוך.

א."הפטרייה" לא התנהגה אחרת לגמרי. זוהי התנהגותה הטבעית של הרירית מאז ומעולם, והיא היתה ידועה לחוקרים טרם לכן.
ב. הרירית לא הריחה מרחוק את האוכל, גם לא בכאילו.
ג. הרירית לא שלחה זרועות לחפש את האוכל.
ד.הרירית לא מפרישה קורים.
ה. הרירית לא התפצלה בכל צומת, וכשהגיעה למבוי סתום, היא לא פנתה פניית פרסה וניסתה מזלה בפניות אחרות. כפי שכתוב במאמר בנייצ'ר, היא גדלה והתפשטה עד שמילאה את חלל המבוך, ממש כמו פיסות בצק שמרים שתופחות אט אט עד שתמלאנה גם הן את כלי הקיבול.

אלה דברי החוקרים:

We took a growing tip of an appropriate size from a large plasmodium in a 25X35 cm culture trough and divided it into small pieces. We then positioned these in a maze created by cutting a plastic film and placing it on an agar surface. The plasmodial pieces spread and coalesced to form a single organism that filled the maze.

צילום המבוך לאחר שהרירית הצהובה מילאה את כולו:

הערה מס' 3

הוברמן כתב: בצדו השני של המבוך הוא הניח קוביית סוכר.

תיקון טעויות: החוקר לא הניח שם אף לא גרגר אחד של סוכר. מי יודע איזה אסון היה מתחולל אם כך היה נוהג. אולי הרירית היתה מורעלת ומתה, הניסוי היה נכשל, ואני הייתי משחק עכשיו דמקה במקום לכתוב על כך. במאמר בנייצ'ר נכתב כי הונחו שתי קוביות, ולא אחת, שהכילו פתיתי שיבולת שועל טחונים:

At the start and end points of the maze, we placed… agar blocks containing… ground oat flakes.

הערה מס' 4

הוברמן כתב: טושיוקי וצוות החוקרים שלו לקחו חתיכה זעירה מהקור שהשתתף בניסוי הראשון והניחו אותה בפתחו של העתק מדויק וריק של אותו המבוך, כולל קוביית הסוכר. את מה שקרה מכאן איש לא יכול היה לחזות. מהרגע הראשון הקור התפצל לשניים: זרוע דקיקה ומדויקת ניווטה את דרכה בלי אף סיבוב מיותר אל הסוכר. הזרוע השנייה טיפסה על קיר המבוך וחצתה אותו בקו ישר, מהתקרה, אל המטרה. קור הפטרייה לא רק זכר את הדרך, הוא שבר את כללי הניסוי. הניסוי שוחזר שוב ושוב ובמבוכים שונים. באחד מהם המדענים הניחו קוביות סוכר בשתי יציאות שונות של המבוך. לקור הספיק ניסיון אחד כדי לדעת באיזה צומת להתפצל כדי להגיע לשתי הקוביות בדרך הקצרה ביותר.

תיקון טעויות:

א. החוקרים לא לקחו חתיכה זעירה מהחלק שהשתתף בניסוי הראשון והניחו אותה בפתחו של העתק מדויק וריק של אותו המבוך. לא קרה כדבר הזה.
ב. "את מה שקרה מכאן איש לא יכול היה לחזות…" מפני שהמילים הרשומות אחרי כן מתארות אירוע שלא התרחש במציאות, כך שאפילו ירמיהו הנביא לא יכול היה לחזותו.
ג. לא נשלחה זרוע דקיקה ומדויקת שניווטה את דרכה בלי אף סיבוב מיותר אל האוכל.
ד. אף זרוע לא טיפסה על קיר המבוך וחצתה אותו בקו ישר, מהתקרה, אל המטרה. וגם לא יכלו להישבר כללי הניסוי, כי בשום מקום במאמר בנייצ'ר לא נכתב שהרירית נהגה כך, בין אם זכרה את הדרך אל האוכל ובין אם לא זכרה. ראשית, היא לא זכרה את הדרך אל האוכל בשום שלב בניסוי. שנית, היא לא טיפסה על הקירות והתקרה מעולם.
ה. מלכתחילה הניח החוקר שני גושי אוכל, והוא חזר על הניסוי בתנאים זהים ולא במבוכים שונים. כמו כן, לרירית לא הספיק ניסיון אחד כדי לדעת באיזה צומת להתפצל על מנת להגיע לשתי הקוביות בדרך הקצרה ביותר, מפני שהיא אינה יודעת לעשות כן, וגם איש לא חשב שתעשה כך, אפילו בטריליארד ניסיונות.

אז מה קרה בפועל?

משגילתה הרירית את שני מקורות המזון שהונחו למענה היא החלה להתכווץ, ויצרה את הגוף הקצר ביותר שיכולה היתה בין פיתולי המבוך. כך קרה בכל חזרות הניסוי. היא תמיד יצרה גוף שאורכו a2-b2 או a2-b1, ואפילו לא פעם אחת בחרה בקטע a1 שהוא ארוך יותר. אכן, כל מה שעשתה הוא להתכווץ, וכשמתכווצים, לא מתפשטים ולא שולחים זרועות לשום מקום.

מה התגלה בניסוי?

לא נתגלה שהרירית מסוגלת לזכור דבר כלשהו, וכמובן, היא אינה מחפשת מזון בעקבות זיכרונותיה, שאין לה. התגלה שהיא יודעת להתכווץ לגוף מינימלי, לאחר שנתקלה במקרה במזון בתוך מבוך. זו הבשורה כולה! לכן, המאמר בנייצ'ר הוא אחד הקצרים ביותר שהתפרסמו בו מאז היווסדו בשנת 1869.

חשוב לומר כי התיאור הפנטסטי אודות הרירית אין לו על מה להסתמך גם במחקרים שנערכו עליה אחר כך, עד עצם היום הזה.

הערת עדכון (8.10.2012): מחקר חדש שבחן את תנועותיה של הרירית בחפשה מזון, גורס כי אינן אקראיות וכי יש לה מופע התנהגותי בודד הדומה במידת מה ליכולת של זכירה כימית, קרי, יש לה יכולת חישה לאבחן מפל של ריכוז כימיקלים משתנה בסביבה החיצונית ולפעול על פי אבחון זה באופן אוטומטי בצורה אחת בלבד: בחירה בין פעולה לאי-פעולה, שתוצאתה היא להימנע מהתקדמות במקומות שבהם נותרו עקבותיה הכימיות (היפוך היוצרות משביל האבנים של הנזל). יצורים חד-תאיים אחרים ניחנו בהתנהגות זו, אך אין מדובר בזיכרון של ממש – גם לא בזיכרון פרימיטיבי. מדובר ביכולת אבחון מובנית שאינה ניתנת לשינוי. החוקרים טוענים כי אותה יכולת אבחנה שבעטיה באה פעולה או אי-פעולה, אולי תוכל להסביר כיצד התפתחה הזכירה בבעלי חיים עילאיים. ודאי שלהתנהגות זו, אשר נתגלתה לא מכבר, אין דבר עם התיאור הפנטסטי שהציג הוברמן (פתרון מבוכים תבונתי המבוצע באמצעות יכולת זכירה). במחקר החדש נטען שהרירית מסוגלת לחוש בעקבותיה הכימיות בלבד, ולא לחוש במזון כלשהו המצוי במרחק ממנה או לזכור את מיקומו!

צילום התכווצות הרירית בתוך המבוך:

גם אחרי התיאורים המופרכים בפסקאות הראשונות ממשיך הוברמן לעסוק בריריות, במקום ב"פטריות חושבות". רק בפרק הבא מופיעות הפטריות לראשונה בכתבה, והסיפורים אודותיהן מסמרי שיער, אך גם הם מחוסרי ביסוס מדעי רציני. הנה הסיפור הבא:  

לפני שלוש שנים נמצא בעיר נטושה באוקראינה זן חדש של פטריות שניזון מקרינה רדיואקטיבית, ומטהר בדרך את האוויר סביבו. הפטריות אותרו על קיר מתפורר במרכזו של מתקן אטומי שיצא משימוש אחרי אסון צ'רנוביל, והפיץ סביבו במשך שנים רבות קרינה שחיסלה כל צורת חיים במרחק קילומטרים. לגילוי אחראי רובוט עם מכשירים למדידת קרינה ומצלמה, שנשלח ממרחק בטוח לבדוק את מצב המתקן. "אף אחד לא חשד אפילו שדבר כזה אפשרי", טענו חוקרים מאלברט איינשטיין קולג'. בשבועות האחרונים הפטרייה הזאת מצאה את דרכה ליפן, שם בוחנים שימוש בה לניקוי חלק מהנזקים הרדיואקטיביים שנותרו אחרי הצונאמי האחרון.

ובכן, מאז ראשית הכתב ומאז החלו המחקרים ברדיום, לא נודע על שום פטריה שתשמש לטיהור אזורים נגועים בזיהום רדיואקטיבי. אין פטריה כזאת, וגם אין רירית כזאת. זהו סיפור ספקולטיבי לחלוטין. אומנם, ישנם יצורים שעשויים לשגשג בשטח רדיואקטיבי ולנצל את הקרינה לצרכיהם, אבל אין להם שימוש מעשי לצרכים אנושיים, ומכל מקום, בספרות המדעית לא נכתב מעולם על שימוש כזה. זאת רק ספקולציה מלהיבה שהגה בדמיונו מדען כלשהו, שוות-ערך לרעיון שחייזרים מפלנטות רחוקות מתכוונים לבקר אצלנו בקרוב.

גם הסיפור הבא בכתבה אינו אלא ספקולציה מרנינה:

בשבוע שעבר דווח ב־CNN כי שני סטודנטים לביולוגיה מאוניברסיטת ייל מצאו, במסגרת סיור מחקרי ביערות האמזונס, זן של פטרייה בשם Pestalotiopsis microspora שמסוגלת לפרק פלסטיק. הדבר התגלה כשנעלמה אחת מצלחות הפטרי שבהן גודלו הפטריות. התברר שהיא אכלה את הצלחת ולא הותירה שום רמז אחריה. פרופ' סקוט א' סטרובל, שהוביל את קבוצת המחקר, אמר שזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שמתגלה יצור חי שמסוגל לפרק פלסטיק במהירות גדולה כל כך. "עד היום כל המדע והטכנולוגיה שלנו לא הצליחו לעשות את זה", אמר סטרובל, "זיהום פלסטיק הוא אחת הבעיות הכי גדולות שיש לנו. הפטרייה הזאת היא תקווה ענקית".

פניתי בעצמי לקרוא את הכתבה המוזכרת. מסופר בה כי חוקרים באוניברסיטת ייל ניסו לבדוק האם פטריות מסוגלות לפרק פלסטיק. לא נאמר שם כלל כי הסטודנטים ביקרו אי-פעם בג'ונגל כלשהו. הניסויים נערכו בארצות הברית ולא בסיור מחקרי בלב האמזונאס; לא היה זה גילוי מקרי, כפי שאולי משתמע מן הכתבה בכלכליסט, אלא מחקר מתוכנן היטב; אותן פטריות טרופיות הצליחו לפרק באופן חלקי רק סוג אחד של פלסטיק, מתוך סוגים רבים שקיימים, וגם זאת הצליחו לעשות רק בתוך מים מחוסרי חמצן; אף אחת מהן לא טרפה צלחת כלשהי עד שלא נותר ממנה זכר. מכיוון שאין להן יכולת לפרק פלסטיק בתנאי סביבה רגילים, לא תצמח מהן אף ישועה. אפילו היו מצליחות הפטריות במלאכתן באוויר אטמוספרי, אף אחד לא מעלה בדעתו שניתן לשנע לברזיל את כל פסולת הפלסטיק שהצטברה בעולם. הפטריות הללו אינן יכולות להתקיים בתנאי סביבה שאינם טרופיים לאורך זמן.

אבל, כל הנתונים הללו שקרא הוברמן בעצמו לא הצליחו לשכנע אותו. הוא ממשיך ומתוודה:

הכתבה הזאת היא שיעור בצניעות מאחד היצורים המתוחכמים ביותר בטבע. הוא חולק איתנו את כדור הארץ ממש מהרגע הראשון, והתפתח במשך מיליוני שנים במקביל אלינו, ובהישגים לא פחותים שרק בשנים האחרונות אנחנו לומדים להעריך.

האם זהו שיעור בצניעות או ביומרה בלתי מבוססת? ומפני מי עלינו להיות צנועים? האם מפני הריריות שאינן מסוגלות לזכור מאומה, מלבד לחוש בעקבותיהן, ומתוארות בכתבה כפטריות? ובכלל, מאימתי נעשו הפטריות ליצורים המתוחכמים ביותר בטבע? על מנת לסבר את אוזניכם, דעו נא כי לנמלה אחת ויחידה יש יותר תבונה מכל הפטריות יחדיו שחיות עתה עלי-אדמות, מפני שלאף אחת מהן אין שום כישורי למידה. הפטריות הן מן היצורים הירודים ביותר בטבע ואי אפשר לשנות זאת, לא במילים, לא בציורים, ולא בשום דרך אחרת שאפשר להעלות על הדעת. זוהי המציאות האבולוציונית ומוטב שנסתגל אליה במהרה.

ומהו הסיפור על אודות רשת האינטרנט שפיתחו הפטריות? האם בכלל אפשר להתייחס לדבר הזה ברצינות? אני לא מסוגל. אולי רבן יוחנן בן זכאי שהיה שומע "שיחת דקלים" מסוגל.

מכיוון שהכתבה הינה ארוכה מדי, תהיתי האם כדאי שאמשיך ואקרא בה. על סמך דברי הפתיחה השגויים לחלוטין ורצף הטעויות למכביר, שלא זכורים לי כמותם אף פעם, ועליהם נוספו הספקולציות הדמיוניות, גמרתי אומר שאם איאלץ להשחית זמני על סיפורת של מדע בדיוני, מוטב שתהא זו יצירתו של סופר מהולל ולא של כתב חובב. פלא בעיניי הוא שרבבת קוראים שיתפו אהדתם לכתבה הזאת בפייסבוק, ואף אחד מהם לא פנה לבדוק את המאמר המקורי.

יש להכריז בזאת כי למדע לא ידוע עד כה על פטריה חושבת. בכל ממלכת הפטריות לא נצפתה אפילו פעם אחת אינטליגנציה – פרימיטיבית ככל שתהא – באחד המינים. כותרת הכתבה של אורן הוברמן היא פנטזיה פרועה ותו לא. גם אם הייתי משתמש בפטריות הזיה, לא הייתי מסוגל לנסח אחת כמותה. אני מציאותי מדי.

עדכון (20.3.2012): אורן הוברמן, כפי שנודע לי, מצא לנכון להגיב בחשבון הפייסבוק שלו, אולם בדברים שכתב אין שום מענה ושום התייחסות לפנטזיות שמצויות בכתבתו, ובעיקר: מדוע סיפר כי לריריות יש יכולת ללמוד ולזכור, כאשר אף מדען לא מצא ראיה כזאת אי-פעם?

במקום זאת, בחר להפנות את חבריו לכתבות של מדע פופולרי שעליהן הסתמך בספרו ב'כלכליסט' על ייצור דלק עתידי ושאר ירקות – אבל לא כתבה אחת על אינטליגנציה של פטריות. הוא לא הפנה איש מחבריו למאמרים בספרות המדעית, כפי שהיה צריך לעשות, מפני שלא שימשו כמקורותיו. כמו כן, הפנה אותם למאמר שחיברתי בשנת 2005 על טפילות של פטריות בקרב נמלים, שמאשש פסקה אחת בכתבתו. אכן, פסקה זו מתוך הכתבה בכלכליסט הינה מהימנה, אבל מה בכך? עליו להסביר מיהן "הפטריות החושבות"? הרי הן היו הסיבה הבלעדית שהביאה מאות אלפי קוראים לאוץ אל כלכליסט ולהתוודע אליהן.

עדכון (2.4.2012): אורן הוברמן פרסם היום בכלכליסט התייחסות להפרכת "כתבת הפטריות". כהרגלו, הוא אינו מספק אף אסמכתא מדעית לדבריו וממשיך בהמצאותיו. הוא גם אינו מתייחס לביקורת שהוטחה בו מצד גורמים נוספים באקדמיה. הנה תגובתי מיום זה לדבריו הדמיוניים החדשים.

מספר צפיות עד 3 באפריל 2012: 216725

נא לשתף בפייסבוק, כדי שהאמת תצא לאור. תודה.

המשך:

כמה טעויות מסוגל מוסף כלכליסט לפרסם בכתבה אחת על צבעים בתנ"ך?

ראו גם:

ביקורת נוקבת בעין השביעית על כתבת הפטריות ושאר כתבות דמיוניות בכלכליסט – פורסמה ב-28 במרץ 2012.

לקריאה נוספת:

Toshiyuki Nakagaki, Hiroyasu Yamada & Ágota Tóth. 2000. Intelligence: Maze-solving by an amoeboid organism. Nature 407: 470