הילדה האמיצה מן התצלום המפורסם ביותר של גטו ורשה

28/04/2011 ב- 09:45 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על הילדה האמיצה מן התצלום המפורסם ביותר של גטו ורשה

בערב חג הפסח תש"ג, ב-19 באפריל 1943, החל השלב הסופי בחיסולו של גטו ורשה. כעבור ארבעה שבועות, ב-16 במאי, הכריז קצין האס-אס יורגן שטרופ, אשר הופקד על ביצוע המלאכה, כי זו נסתיימה והושלמה. הרובע היהודי בוורשה אינו קיים עוד, כתב בדו"ח שלו. פרנץ קונרד, צלמו האישי, עמד לידו ותיעד חיילים מרושעים מאיימים בנשק על נשים וילדים, בדרך לכיכר המשלוחים, משם הוסעו אל מחנות ההשמדה. על אחת מתמונותיו נרשם: "הוצאו בכוח מן הבונקרים". זו נחקקה בזיכרון יותר מכולן והפכה לסמל של שואת יהודי אירופה, אולי בגלל ילד קטן וחסר אונים המרים את ידיו, ונכנע לחייל נאצי המכוון אליו קנה רובה. גבורת הגרמנים התבטאה בהפגנתה כלפי חסרי הישע.

כמה מן הדמויות המופיעות בחזית התמונה זוהו שנים רבות לאחר שנסתיימה מלחמת העולם השנייה. על זהותו של הילד הקטן ניטש עדיין מאבק שטרם הוכרע. ממקרים דומים בעבר ידוע כי אנשים היו מוכנים לסלף את הביוגרפיה שלהם, ואפילו ליטול את זהותו של אדם מת, בעודם חיים, כדי להנציח את שמם בדפי ההיסטוריה.

"הוצאו בכוח מן הבונקרים", כונתה התמונה בדו"ח שטרופ.

הילדה מצד שמאל היא חנה למט שנולדה בוורשה למשה ומתילדה. היא נספתה במיידנק בשנת 1943 בהיותה בת שבע. לידה ניצבת אמה, מתילדה למט גולדפינגר ששרדה את זוועות השואה וזיהתה אותה. היא אף עלתה לישראל.

הנער המחזיק שק לבן על כתפו הוא אהרון אליעזר קרטוזינסקי, בנם של הרשל צבי וקילה. הוא נספה באושוויץ בהיותו בן 14. אחותו, חנה אייכנגרין, שעלתה לישראל זיהתה אותו.

האשה הניצבת בקרבת החיילים הגרמנים בצד ימין היא גולדה סטאברובסקי. בינה לבין אהרון אליעזר קרטוזינסקי, נחבאת מעט, נמצאת ילדה קטנה, בת חמש כפי הנראה, שמרימה את ידיה, אך לא מעל ראשה ולא בהכנעה. היא מוציאה לשון מתוך מבוכה, או כבוז כלפי המעמד שאילצוה להשתתף בו בעל כורחה. אין פחד בעיניה. מכל היהודים שניצבו שם היא היתה היחידה שהביטה באומץ אל המצלמה מבלי חשש. היא טרם זוהתה. אם לא נספתה בשואה, יתכן שעודנה בחיים.

בחזית התצלום נראה ילד בידיים מורמות. שנים רבות איש לא ידע מיהו. ב-24 בינואר 1977 העניקו לו שם לראשונה. תושבת ורשה לשעבר, ידוויגה פיאסקה, טענה כי זהו ארתור דומב סמיונטק שנולד בשנת 1935 לליאון ושרה. היא היתה דודתה של שרה. כשנתיים אחר כך, ב-28 בדצמבר 1978, טען כך גם בעלה, הנריק פיאסקי (Henryk Piasecki), ששירת כיהודי בשירותי הביטחון של פולין. ברם, קרוב משפחתו, ארנסט פיאסקי, אינו בטוח בכך. הוא סבור כי ארתור נספה, כנראה, בשלהי 1942 ביחד עם הוריו.

בשנת 1982, רופא אף אוזן וגרון בשם צבי נוסבאום שנולד בארץ ישראל ומשפחתו היגרה לפולין בשנת 1939, טען כי בגיל שבע הוא נעצר בוורשה, וקצין אס-אס שכיוון לעברו רובה הורה לו להרים את ידיו מעלה. נוסבאום אומנם לא זכר את דמותו מן התמונה, אבל גרס כי הוא עשוי להיות הילד הזה. מאז ניסו גורמים בלתי אחראיים לשכנע את הרשויות ואת דעת הקהל העולמית, כי נתגלתה זהותו של הילד המפורסם מגטו ורשה. אולם העובדות סותרות לחלוטין הנחה זאת.

כל התמונות המצויות בדו"ח של יורגן שטרופ הן מגטו ורשה. כך הוא הצהיר וכך ניתן להיווכח לפי סרט הבד שכמה מן היהודים ענדו על זרועם בחלק זה של העיר. רגליו של צבי נוסבאום לא דרכו מעולם בגטו. כך הוא מספר וכך מצביעים הרישומים. הוא בכלל נעצר ב-13 ביולי 1943 במלון פולסקי, כחודשיים-שלושה לאחר שצולמה התמונה. על פי הבגדים העבים של הנוכחים ניתן להיווכח כי לא היה זה קיץ. בבית המלון נאספו יהודים רבים שהאמינו כי בקרוב ישולחו לפלשתינה. במקום זאת הגיעו משאיות לקחת אותם לברגן בלזן מבלי לגלות להם. לכן, לא נזקקו לחיילים חמושים ביום ההוא. כמו כן, התמונה צולמה באמצע הרחוב ולא בחזית המלון.

זאת ועוד, אנתרופולוגים משפטיים שבחנו את התמונה המפורסמת בהשוואה לצילום בדרכונו של נוסבאום משנת 1945, קבעו חד-שמעית: אלה שתי זהויות שונות! תנוכי האוזניים של נוסבאום אינם מחוברים, ואילו אלה של הילד מגטו ורשה מחוברים הם, ותכונה זו היא קבועה בחיי האדם.

בשנת 1999 יצר אברהם זיילינווארגר קשר עם המוזיאון בקיבוץ לוחמי הגטאות וסיפר כי הילד הוא בנו לוי זיילינווארגר שנולד בשנת 1932, וכי התמונה צולמה בגטו ברחוב קופייצקה, ליד רחוב נלבקי. לימינו, מצד שמאל בתמונה, ניצבת אשתו בת ה-38 ואמו של לוי, חנה זיילינווארגר. שניהם נספו בשואה, וכן גם בתם איטה (אירינה) בת ה-9, אחותו הקטנה של לוי, כולם באושוויץ. את הדברים אישר גם אחיה של חנה, משה דובינסקי. מפני שחנה זוהתה בוודאות גמורה באופן בלתי תלוי על פי תצלום קודם שלה, ניתן להניח כי הילד שלצידה הוא אכן בנה, לוי.

המנוול בצד ימין של התמונה שמפנה את רובהו בנון-שלנטיות לעבר לוי, הוא יוזף בלשה, שהתמחה בדקירת נשים הרות. לפי הידוע, רצח בלשה מעל אלף יהודים. בשל פשעיו המזוויעים הוא נידון למוות והוצא להורג באמצעות ירייה (ולא בזריקה קטלנית, כפי שנכתב באחד הספרים).

לאו קרטוזינסקי ז"ל.

גולדה סטאברובסקי.

חנה למט ז"ל ואמה מתילדה, שעלתה לישראל לאחר מלחמת העולם השנייה.

הקטנטנה האמיצה שהישירה מבט אל הצלם ללא רתיעה.

חנה זיילינווארגר ז"ל בימים שלווים.

חנה זיילינווארגר ז"ל. הפרופיל שלה תואם בהחלט את תמונת דיוקנה.

לוי זיילינווארגר ז"ל בצד צבי נוסבאום שנתיים אחר כך. אין קשר ביניהם למעט יהדותם.

שמות חלופיים: מטילדה למט גולדפינגר, מתילדה למט גולדפינגר, מטילדה לאמט גולדפינגר, מתילדה לאמט גולדפינגר, חנה למט, חנה לאמט, הנקה למט, הנקה לאמט, אהרון ליזר קרטוזינסקי, אהרן ליזר קרטוזינסקי, אהרון אליעזר קרטוזינסקי, אהרן אליעזר קרטוזינסקי, לאו קרטוזינסקי, ליאו קרטוזינסקי, גולדה סטברובסקי, גולדה סטאברובסקי, חנה זיילינווארגר, הניה זיילינווארגר, חנה זיילינורגר, הניה זיילינורגר, לוי זיילינווארגר, לוי זיילינורגר.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.