יופי אוניברסלי או היופי הוא בעיני המתבונן?

26/05/2009 ב- 19:23 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על יופי אוניברסלי או היופי הוא בעיני המתבונן?

ניסוי פשוט ומעניין שכל חובבי הטבע יכולים לעשות בחצר ביתם, אינו מצריך אלא שתי צלחות, פתילון, פרי עסיסי, וקמצוץ של אורך רוח. תידרשו לבחור צלחות חדשות בצבע בהיר הניחנות בדגם הקישוט הנפוץ: פס כהה בצידן הקעור מעטר את שפתן ויוצר שוליים סימטריים בתצורת מעגל. את שתי הצלחות הניחו על קרקע חשופה בסביבה מוגנת מהפרעות, במרחק של חמישה מטרים זו מזו. אחר כך הניחו את פיסות הפרי במידה שווה על כל אחת מהן, ושבו לצפות במתרחש ממרחק סביר, שדי בו כדי לא להרתיע את החיות מלהתקרב.

כעבור זמן קצר תגלו כי בעלי חיים מעופפים ממינים שונים התחילו לפקוד את שתי הצלחות בתורן. אם תרצו, תוכלו גם לרשום את משך הביקור וזמנו ביממה, ואת שם היצור ומידת גודלו. בחלוף תקופת מה תתבקשו להשוות איזו משתי הצלחות היתה מושכת יותר בעיני החיות. קרוב לוודאי כי תמצאו כי שתיהן היו מושכות במידה דומה.

בשלב הבא תידרשו ליטול את הפתילון, ולקשקש בעזרתו קווים מרובים על גבי פס הקישוט של צלחת אחת בלבד. כשתשובו על הניסוי בתנאים החדשים, תופתעו לגלות כי החיות המעופפות מגלות העדפה כלפי הצלחת החפה מקשקושים. כך, באמצעים פשוטים אלה תחשפו בכוחות עצמכם טיבו של חוק טבע: בעלי חיים רגישים לתצורות סימטריות. ודאי תשאלו, כמו רבים לפניכם, ממה נובעת רגישות זאת וכיצד נוצרה. למרבה מזלכם, רק בדור האחרון נמצאו להן התשובות המספקות.

נפתח בכך שאם יציעו לכם להתבונן היטב באלפי מעגלים שונים, חלקם מעוותים מעט, לעולם תוכלו לזהות מביניהם רק דגם אחד ויחיד החוזר על עצמו: את המעגל שמכל נקודה על גבולו שווה המרחק אל מרכזו. מאידך, אפילו ימצא מעגל מעוות במקצת החוזר על עצמו עשרות פעמים, תתקשו להחליט בנחרצות שכל עותקיו זהים. לפיכך התשובה לשאלה ממה נובעת הרגישות לסימטריה, היא שמתקבל על הדעת כי בגלל מבנהו המיוחד, מצליח מנגנון הזיהוי העצבי להתמודד בקלות עם תבניות סימטריות, ולכן הוא רגיש אליהן. ברם, לא כל המדענים מסכימים עם קביעה שכזאת. יש מביניהם הגורסים כי מנגנון הזיהוי אומנם מגלה העדפה לדגמים סימטריים, אך הוא אינו פועל כך בגלל הקלות שבביצוע הפעולה, אלא בשל הפקת תועלת מסוימת מהעדפה זו.

הרגישות לתצורות סימטריות בקרב בעלי חיים איננה פועלת בחלל ריק. תבניות סימטריות נפוצות מאד בטבע, בעיקר בדגמי הקישוט שעוטים עליהם דגים, ציפורים ופרפרים. לפיכך השאלה כיצד נוצרה הרגישות לסימטריה היא שאלת הביצה והתרנגולת: האם הרגישות היתה מובנית במרכז העצבים וקדמה לדגמי הקישוט הסימטריים וצורתם עוצבה בגלל לחצי הברירה שזו הפעילה, או שמא דגמי הקישוט הסימטריים נוצרו בהדרגה בעטיה של סיבה כלשהי ורק אחר כך נוצרה הרגישות אליהם.

האם יש קשר בין סימטריה לטיב הגנים?

רנדי תורנהיל (Thornhill) הוא אחד הביולוגים שניגש לחקור את תופעת הסימטריה, על מנת לזרז את מתן התשובות הנכונות. במחקר מוקדם שבחן את התנהגותו של זבוב העקרב פרנורפה (Panorpa), מצא תורנהיל כי בקרבות שנערכו ביניהם, ניצחו בדרך כלל הזכרים שכנפיהם היו סימטריות יותר משל יריביהם, גם אם אלה גדולים מהם. תצפיות נוספות הראו כי התופעה שכיחה גם בקרב חרקים אחרים. יש להזכיר בהקשר זה גם את מחקרם של ו'יליאם המילטון (Hamilton) ועמיתתו, מרלין צוק (Zuk), שמצא כי אצל מיני עופות באמריקה הצפונית קיימת זיקה בין כמות הטפילים בדמם לבין העיוותים בסימטריה הדו-צדדית של הופעתם.

כאן מתעוררת השאלה: מה הקשר בין סימטריה לטיב. הן ידוע כי מצבי עקה או פגמים גנטיים גורמים להתפתחות אסימטרית של איברי הגוף. אילו היתה התופעה קשורה רק במחסור של חומרים מזינים, מוטב היה להפחית את החומרים הללו במידה שווה משני צידי הגוף, ולפתח בכל זאת מבנה סימטרי מוקטן, מאשר לפתח מבנה אסימטרי במידה הרגילה. אולם, כפי הנראה, הקושי לייצר מבנה סימטרי בכל מחיר, גם אם הוא קטן מן המידה הרגילה, נובע מכשלים בתקשורת הבין-תאית, כי על מנת שתתאפשר גדילה מתואמת יש למסור הוראות זהות לשני צידי הגוף, להעביר את המידע החוזר על תוצאות ביצוען, ולתאם את המשך הגדילה בהתאם לנתונים המתקבלים ללא הרף. חריגה בהתקשרויות האלה תפגע בגדילה הסימטרית של הגוף.

לא חלף זמן רב עד שהחוקר אמוץ זהבי אימץ את הממצאים החדשים האלה בזרועות פתוחות. לפי ראותו, מימים לפני כן, דגמי קישוט סימטריים אינם אלא הכבדה. רק פרט בעל גנים טובים יוכל לפתח דגמים סימטריים מושלמים. 'עקרון ההכבדה' שהגה זהבי גורס כי ההכבדה היא סימן היכר אמין, ובאמצעותו מסוגלים פרטים באוכלוסיה להבחין בין אלה שנושאים גנים טובים ובין אלה שהגנים שלהם לא כל כך מוצלחים. חידושו של זהבי הוא בכך שקבע כי הברירה עשויה להעדיף סוג כזה של סימן היכר, כלומר כמו זה שמכביד על בעליו.

כדוגמה למשנתו בחר זהבי להתייחס לתפקידן של הדסקיות דמויות העיניים, המקשטות את מניפת הנוצות של זנב הטווס. הוא ודאי אינו סבור כי מטרתן היא להפנט את הנקבות. לדעתו, זוהי הכבדה: כדי שייווצר דגם של דסקית על נוצה שצומחת, חייבים כל תהליכי הגידול והקישוט להיערך בהתאמה מלאה. ליקויים בהתפתחות הנוצה עלולים לפגום גם בשלמותה הסימטרית של הדסקית, ולהעיד על סטיות בביצועה של תוכנית הגידול.

זהבי טען כי ההעדפה לדגמים סימטריים אינה נעשית מפני שההבחנה בהם קלה, אולם אין גם קושי לערוך השוואה ביניהם. לדעתו, היא נעשית רק מפני שסימטריה מדויקת עשויה לשמש כמציין ברור מאד של יציבות התפתחותית, ולכן ההתבוננות בתצורת הדסקיות יכולה לספק מידע אמין לנקבות על מצבו הגופני של הזכר, במשך התקופה שבה צימח את זנבו. אפילו סטיות קלות מסימטריה מושלמת (מה שנקרא אסימטריה מתנודדת) יכולות להראות עד כמה התקשה הגנום שלו להתאים את עצמו לסביבה.

אליבא דזהבי, לחץ הברירה להתפתחות הדסקיות הסימטריות פעל בדרך זו: נקבות שלא בחרו בתצורה ההולכת ונעשית סימטרית, גרמו לקושי אצל צאצאיהן להפיץ את הגנים שלהם בקרב אוכלוסיית הדור הבא, כי אימהותיהם הזדווגו עם זכרים בעלי "גנים רעים". לעומתן, כל נקבה שבחרה בתצורה ההולכת ונעשית סימטרית, העניקה לצאצאיה את "הגנים הטובים" של הזכר, בצוותא עם הגנים האחראיים לפיתוח הדגם הסימטרי בנוצותיו, וכן גם את הגנים שלה האחראיים להעדפת התצורה הסימטרית.

ההעדפה לסימטריה אין לה ולא כלום עם הערכת איכות גנטית

ג'ון סו'אדל (Swaddle) ועמיתתו, אינס קטהיל (Cuthill), אכן מצאו כי אצל סבכון הזברה (Taeniopygia guttata) משתמשות הנקבות בסימטריה כקריטריון בהעדפת בני זוגן, אולם לא הכול היו שותפים לדעתו של זהבי כי העדפת הסימטריה בהכרח מציינת גם העדפה לאיכות. מאז שפרסם את 'היפותזת עקרון ההכבדה' שלו, חלפו השנים ולא נמצאו ראיות ישירות שתוכלנה לתמוך בה, ובינתיים, הסוגיה המשיכה להעסיק את החוקרים הסקרנים.

בשנת 1994 פורסמו בנייצ'ר, כתב העת המדעי היוקרתי מכולם, שני מחקרים שגילו לבסוף מדוע נמשכים בעלי חיים לעצמים סימטריים. מגנוס אנקוויסט (Enquist) ועמיתו, אנתוני ארק (Arak), מצאו כי העדפת הסימטריה נובעת פשוט מכך שעצמים סימטריים קלים יותר לזיהוי מעצמים אסימטריים. אחרי ככלות הכול, אחת הבעיות הניצבות בפני בעלי החיים היא הצורך לזהות עצמים בהכוונים שונים ובתנוחות שונות בשדה הראייה שלהם. כל עזרה שיכולה מערכת התפישה לקבל תהיה ברוכה, ויש לשער שהברירה הטבעית תעדיף אותה. התוצאה היא הטיה חושית לטובת סימטריה.

אנקוויסט וארק השתמשו ברשתות עצביות מלאכותיות כמודלים למערכות זיהוי. רשתות עצביות הן מערכות מחשב המבוססות בקירוב גבוה על פעולת המוח, ויש בכוחן ללמוד מהניסיון על מנת לשפר את ביצועיהן. תוצאות דומות נמצאו בניסוי אחר שערך רופוס ג'ונסטון (Johnstone) ברשת עצבית מלאכותית. שוב השתמע מהן שהעדפת בני זוג המסתמכת על סימטריה, התפתחה כתוצר לוואי פשוט של ברירה לפי זיהוי הזוויגים, ולא בגלל הקשר בין מידת האסימטריה המתנודדת לבין איכות בני הזוג.

בניסויים נוספים נתברר, מעבר לכל ספק סביר, כי העדפת הסימטריה היתה בפירוש ניצול חושי (Sensory exploitation) – תוצאה של הצורך לזהות איתותים – ולא היה לה ולא כלום עם הערכת איכות גנטית. לפי 'היפותזת הניצול החושי' שהוצעה על ידי מייקל ריין (Ryan), יכולת המשיכה שמפגינים הזכרים אינה קשורה בהכרח לשיקולי התאמה, אלא למבנה המערך החושי במרכז העצבים אצל הזוויג הבוחר. מערך זה כולל בתוכו מספר העדפות שמקורן בפילוגנזה של המין. הואיל ורגישות שכזו לסימטריה כבר מובנית בתוך המערך החושי, הרי זכר שישתמש בדגם קישוט סימטרי בשעה שיציג עצמו לפני הנקבה, יוכל לעורר אצלה תגובה חזקה יותר, וכך יהיה לו סיכוי טוב יותר לזכות בתשומת ליבה ולהיבחר.

המשמעות הנלווית לממצאים החדשים היא מסקרנת: אם בחירת בן הזוג אינה כבולה להעדפת איכות הגנים שלו, אולי גם אינה כרוכה בסימטריה המושלמת שלו. חסידי 'עקרון ההכבדה' תלו את יהבם בהעדפה לסימטריה מושלמת. ברי כי דוגמה מוחשית להעדפת אסימטריה מתנודדת תעקור אותו מחשיבתם, כי לדבריהם שלהם, רק תבניות סימטריות יכולות לשמש כהכבדה. דוגמה שכזו לא איחרה לבוא והגיעה מכיוון בלתי צפוי.

האם המשיכה ליופי היא תוצר לוואי של ברירה לזיהוי?

עד אותם ימים היתה מקובלת הסברה כי לסימטריה המירבית ישנה השפעה מכרעת על בחירת בן הזוג, לא רק בקרב בעלי חיים, אלא גם אצל האדם. היתה זו תפישה שאיש לא פקפק בה. הכול ציפו כי אם ייערך ניסוי לבדיקתה, וייתבע ממשתתפיו שבחירתם תתבסס על קריטריון ההופעה החיצונית בלבד, יתברר כי העדפתם מושפעת מן הסימטריה באופן מוחלט.

על מנת לבדוק את הדבר, השתמשו תחילה בסקרי דעת קהל שביקשו לברר מה בחזותו של בן הזוג עשוי להיות בעל החשיבות האפקטיבית ביותר לבחירתו. שוב ושוב עלתה התשובה הטריוויאלית: פנים יפות! ולא רק זאת, נתברר מה שהיה ידוע מאז ומתמיד: האסוציאציה העיקרית לאידיאל יופי היא פנים יפות. על פי התפישה הנושנה, משמעות הדבר כי היופי המוחלט משקף סימטריה מושלמת של הקלסתר. וכך, משהחל המחקר ציפו הנסיינים כי גם תוצאותיו תשקפנה זאת. התוצאות היו אחרות, וחבל. כי אם הערצת היופי היתה מתבטאת במשיכה לסימטריה אבסולוטית בלבד, יכולנו למצוא ליופי סוף כל סוף הגדרה מחייבת.

מן התוצאות המפתיעות של סו'אדל וקטהיל ואחר כך אצל דליה זיידל ועמיתיה, נתברר כי הפנים היפות ביותר לפי טעמם של הנבדקים, לא היו הפנים הסימטריות במידה הרבה ביותר. גרוע מכך, היופי שמרבים לדבר עליו משחר ההיסטוריה אינו אוניברסלי. נתברר שהיופי הוא איזושהי סטייה קלה מן הסימטריה. סטייה זו שונה מאדם לאדם, ולכן אין כל אפשרות לחזות אותה.

יתר על כן, בניסויים שנערכו עד כה במקומות שונים בעולם, נמצא כי תכונות היופי נבדלות במעט בכל סביבה, מכיוון שלאנשים המשתייכים לעם מסוים, ישנם תווי פנים ומבנה גוף הייחודיים רק להם. היתה זו יכולה להיות ראיה נפלאה לכך שהסטייה הקלה המאפיינת את היופי היא תלוית תרבות, ולפיכך אידיאל היופי קיים רק ברוחו של האדם. ברם, נמצא כי תינוקות רכים משהים את מבטם זמן רב על הקלסתרים שדורגו על ידי הוריהם כמצודדים ביותר. אידיאל היופי הוא אם כך מולד.

היופי הוא בעיני המתבונן, אולם יודעים אנו עתה, בגלל מוצאנו מפרימטים אשר להעדפותיהם קשר בל יינתק לסימטריה, כי העדפתנו לעצמים יפים נובעת רק משום שלמוח האנושי קל לזהותם. המשיכה לקלסתר אסימטרי במקצת אינה אלא תוצר לוואי של ברירה לפי זיהוי, אם כי טרם נתברר מדוע אסימטריה מתנודדת אחת נחשבת יפה, ואחרת נתפשת כפחותה ממנה. מאידך, כיעור הוא משהו שקשה לנו להתמודד עימו. הסוגדות לתעשיית היופי ודאי תסכמנה עם קביעה זו. הן לבטח לא תשמחנה לדעת כי הודות לניתוחים הפלסטיים המרובים, יהיו צאצאי הדורות הבאים בלתי אסתטיים במידה הולכת וגדלה, הואיל והברירה האנושית איננה עוד ליופי טבעי, אלא לכיעור עם כסות של יופי מלאכותי.

לקריאה נוספת:

Randy Thornhill. 1992. Fluctuating asymmetry, interspecific aggression and male mating tactics in two species of Japanese scorpionflies. Behavioral ecology and sociobiology 30, No.5: 357-363

Amotz Zahavi. 1975. Mate selection – a selection for a handicap. Journal of Theoretical Biology 53: 205-214

Amotz Zahavi. 1977. The cost of honesty (further remarks on the handicap principle). Journal of Theoretical Biology 67: 603-605

William Hamilton & Marlene Zuk. 1982. Heritable true fitness and bright birds: A role for parasites? Science 218: 384-387

Michael Ryan. 1990. Sexual selection sensory systems, and sensory exploitation. Oxford surveys in evolutionary biology 7: 157-195

John Swaddle & Innes Cuthill. 1994. Preference for symmetric males by female zebra finches. Nature 367: 165-166

Magnus Enquist & Anthony Arak. 1994. Symmetry, beauty and evolution. Nature 372: 169-172

Rufus Johnstone. 1994. Female preference for symmetrical males as a by-product of selection for mate recognition. Nature 372: 172-175

Curtis Samuels, George Butterworth, Tony Roberts, Lida Graupner & Graham Hole. 1994. Facial aesthetics: babies prefer attractiveness to symmetry. Perception 23: 823-831

John Swaddle & Innes Cuthill. 1995. Asymmetry and Human Facial Attractiveness: Symmetry May not Always be Beautiful. Proceedings of the Royal Society of London: Biological Science 261, No. 1360: 111-116

Dahlia Zaidel, Audrey Chen & Craig German. 1995. She is not a beauty even when she smiles: Possible evolutionary basis for a relationship between facial attractiveness and hemispheric specialization. Neuropsychologia 33, No. 5: 649-655

Dahlia Zaidel, Shawn Aarde & Kiran Baig. 2005. Appearance of symmetry, beauty, and health in human faces. Brain and Cognition 57: 261-263

Dahlia Zaidel & Jennifer Cohen. 2005. The face, beauty, and symmetry: perceiving asymmetry in beautiful faces. International Journal of Neuroscience 115, No. 8: 1165-1173

מילות מפתח: יופי אוניברסאלי, יופי אוניברסלי, אידיאל היופי, סימטריה דו-צדדית, אסתטיקה, עיקרון ההכבדה, עקרון ההכבדה, טווס, טווסים, אסימטריה מתנודדת, ברירה זוויגית, הברירה הזוויגית, ברירה טבעית, הברירה הטבעית, ניצול חושי, הניצול החושי, ניתוח פלסטי, ניתוחים פלסטיים, יופי מלאכותי