מעלליו של אספן הציפורים בארץ הקודש

20/10/2005 ב- 09:43 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על מעלליו של אספן הציפורים בארץ הקודש
תגים:

ריצ'ארד מיינרצהאגן, קצין המודיעין הערמומי ששירת תחת אלנבי ובלפור, היה גם אורניתולוג מפורסם, תומך נלהב של הציונות, וידידו הטוב של לורנס איש ערב. אולם, שמו נודע כיום בשל מעשי הזיוף והנוכלות אשר הצטיין בהם. אחת התרמיות המתוחכמות שלו הביאה לסיום השליטה העות'מאנית בארץ ישראל, ואף למפנה מכריע במלחמת העולם הראשונה.


ריצ'ארד מיינרצהאגן (Richard Meinertzhagen) נולד באנגליה ב-3 במרץ 1878. את ילדותו בילה בהמפשייר ושם החלה התעניינותו בציפורים משפגש את הפילוסוף הרברט ספנסר. לאחר שלמד גרמנית,  הצטרף מיינרצהאגן למשמר הפרשים הלאומי. כעבור מספר שנים עבר לשרת בקניה, ושם, ביער קאקאמגה גילה גולגולת ואי אלו פיסות עור של חזיר היער הענק (Hylochoerus meinertzhageni) הקרוי על שמו. בשנת 1914 קודם בדרגה וגם נעשה קצין מודיעין בצבא הוד מלכותה.

באוקטובר 1917 היתה מלחמת העולם הראשונה במבוי סתום. במזרח התיכון ניסו הבריטים פעמיים לכבוש את עזה, שהיתה המפתח להשתלטות על ארץ ישראל, אך פעם אחר פעם ניגפו על ידי הטורקים. משנזקקו הבריטים לניצחון באופן נואש, ביקשו לנסות בשלישית. לפי התוכנית הבריטית עשויה תבוסת  הטורקים להביא מפנה במלחמה, כי לאזור יופנו כוחות גרמניים מאירופה, ואולי כך תצלח הלחימה הבריטית בחזיתות נוספות.

הבריטים תכננו בסופו של דבר לכבוש את ירושלים. לאחר שני ניסיונות מרים עשו הבריטים חושבים והבינו שלא די בכיבוש עזה. הדרך היחידה להתקדם מעיר החוף לעבר ירושלים באותם ימים תלויה היתה באספקת המים להמשך מסע הלחימה. לכן הסיקו הבריטים שאין מנוס בידם אלא להשתלט במהירות רבה על באר שבע בעת שבה הם מנסים לכבוש את עזה. חששם של הבריטים היה שהטורקים יספיקו להרעיל את בארות המים בעיר הדרומית או לפוצץ אותן. אולם, השתלטות על באר שבע לא היתה בגדר משימה קלה בשל תנאי השטח הקשים במדבר. הבריטים ידעו שכדי לנצח שם יזדקקו לכוחות מוגברים, אחרת רע ומר יהיה גורלו של הניסיון הנוסף.

הגנרל אדמונד אלנבי היה מפקד הכוחות הבריטיים בפלשתינה דאז. הוא היה נחוש בדעתו להביס את הטורקים במהרה, כדי להשתלט על ירושלים עוד בטרם יגיע חג המולד. הקצינים תחת פיקודו סברו אחרת ממנו ופחות התלהבו מנחישותו. הם ידעו שהדרך היחידה לכבוש את באר שבע ואת בארותיה תהא על ידי הפחתת רמת ההגנה של הטורקים בעיר. לשם כך נזקקו הבריטים לתחבולה. לשמחתם היה ברשותם בדיוק האדם המתאים למזימות שכאלה, ריצ'ארד מיינרצהאגן, קצין המודיעין הראשי שלהם.

מיינרצהאגן אמנם נחשב תימהוני מדי בקרב עמיתיו, אך גם הם ידעו שאין כמוהו כדי להערים על האויב. מחשבותיו תמיד חתרו לכיוון של מעללים בלתי שגרתיים ותכסיסים שונים ומשונים. אלנבי קרא אליו ואמר: נוכל לנצח בקרב על באר שבע רק אם נטעה את הטורקים. אני רוצה שתחשוב איך לגרום להם להבין שנתקוף במקום מסוים למרות שאולי לא נהיה שם בכלל. מיינרצהאגן חשב מספר ימים עד שהגה תוכנית מורכבת שתטעה את הטורקים, כך שיצפו למתקפה בעזה, אך לא יצפו לשום קרב השתלטות על באר שבע מעבר למתקפת הסחה.

ראשית צריך היה מיינרצהאגן לשכנע את הטורקים שלא תהיה מתקפה בזמן הקרוב. לכן הוציא הודעות מוצפנות כוזבות שידע כי ביכולתם של הטורקים לצותת להן בקשר ואף לפענחן. בהודעות נמסר שאלנבי נמצא בדרכו לסואץ ולא ישוב לארץ ישראל עד תחילת נובמבר. בכך קיווה מיינרצהאגן לגרום לטורקים להעריך כי אין סיכוי לפתיחת מתקפה בריטית, כל עוד אלנבי נעדר מן האזור. לאחר מכן שוגרו מסרים רבים שבהם נצטוו חיילי מודיעין בריטים לסייר בסביבות באר שבע. מתוכן הדברים השתמע שצפויה מתקפה בריטית על העיר, אולם לא בעלת חשיבות רבה מדי.

לאחר מכן, רכב מיינרצהאגן לעבר קווי הטורקים בסמוך לבאר שבע. השומרים זיהו אותו ופתחו עליו באש למרות המרחק הרב. קצין המודיעין הנכלולי ראה שהאויב משחק לידיו והמשיך לפעול בדיוק לפי התוכנית. לאחר כמה צרורות של יריות נפל מיינרצהאגן מעל סוסו והחל לדדות. הטורקים שהגיעו לאחר שעה קלה מצאו במקום את כל חפציו ובהם רובה, משקפת, מפה ותרמיל. אולם, מה שלכד את עיניהם  היתה המימייה שהותיר מיינרצהאגן אחריו. הם ידעו שאדם צריך להיות במצב חסר אונים כדי להפיל את מימייתו בלב המדבר. משום כך הסיקו כי הסייר אכן נפצע מכדוריהם ונמלט משם.

הטורקים, כפי שמתבקש, אספו את כל חפציו של הקצין הבריטי. בתרמיל הם מצאו שטרות של כסף, מכתב געגועים מאשתו ועוד כל מיני מסמכים אישיים. בין היתר הם גילו שם מכתב שנשלח מקצין אחר ובו נאמר שהמתקפה שצפויה בעזה נדחית לפי שעה. החיילים הטורקים הבינו שמצאו חומר יקר ערך, ועל כן העבירו אותו לשילר, ראש המודיעין הגרמני שלהם. שילר נאלץ להפסיק את שמחתם, בעודו תוהה בליבו על הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להוליך שולל את הטורקים. הוא כמובן לא האמין כלל לכל מה שנרשם במכתב.

לשמחתו הרבה של מיינרצהאגן, תרמיתו זכתה לעזרה בלתי צפויה דווקא מכיוון הצד שלו. מפקד אחת הבריגאדות שלא ידע דבר על תרמיתו של קצין המודיעין, זעם מאד על איבוד התרמיל ובתוכו החומר הרגיש. על כן, הוא שלח מברק לאלנבי שבו המליץ לגנרל לשפוט את מיינרצהאגן מוקדם ככל האפשר. נתמזל מזלם הרע של הטורקים ליירט גם את המברק הזה. ברם, מיינרצהאגן לא ידע מכך והמשיך לשטות בטורקים. אלה קלטו הודעות כזב בקשר שיצאו ממטהו של אלנבי, ואשר סיפרו על תרמיל שאבד בדרך לבאר שבע. קצינים מן המטה הבריטי הורו כביכול לשלוח חיילים כדי למצוא ולהשיב את התרמיל יקר הערך למפקדה. כמו כן, יצאה פקודה שלא להרבות בסיורים בסמיכות רבה לקו החזית.

לאחר עוד כמה מברקים שיירטו הטורקים, הם כבר נעשו משוכנעים שעזה עומדת להיות היעד המרכזי במתקפה הבריטית הגדולה, ואילו אם תתקיים מתקפה על באר שבע, הרי שזו תהא בגדר הסחה בלבד. מיד יצאו הוראות לחדול משיפור התעלות ליד באר שבע. את הפועלים שלחו לעזה כדי שיבנו שם את מערך הביצורים. הטורקים גם התחילו להניע כוחות לכיוון עזה מערים אחרות בארץ ישראל, ואפילו הוציאו שתי דיוויזיות מבאר שבע והציבו אותן בקרבת עזה.

ב-31 באוקטובר 1917 פתחו הבריטים במתקפה על עזה, ובכך אישרו את המידע שנתגלה במכתב שנמצא בתרמיל. הטורקים שריכזו את עיקר צבאם מסביב לעזה, לא יכלו לשמוח זמן רב מדי. למחרת תקפו הבריטים את באר שבע במלוא כוחם. הטורקים עודם היו בטוחים שמדובר רק בפעולת הסחה כי בעזה נמשכה ההפגזה, אולם זה כבר היה מאוחר מדי עבורם. במהלך אותה יממה כבשו הבריטים את באר שבע, מבלי שהטורקים יספיקו להרוס את בארות המים.

כיבושה המהיר של באר שבע החליש למעשה את כל קו ההגנה הטורקי בעזה, וכעבור יומיים פונתה גם עיר זו, מבלי שהבריטים יצטרכו לירות אפילו ירייה אחת. הטורקים החלו להיכנע בערים נוספות, וכעבור חודש כבר צעד הצבא הבריטי בגאון לתוך ירושלים ללא קרב. כעבור שלושה חודשים פינתה טורקיה את כל מעוזיה גם בארצות השכנות, והשליטה הטורקית בת מאות השנים במזרח התיכון תמה. בחלוף כמה שבועות נסוגו הטורקים לגמרי מן המלחמה. בתוך כמה שנים חדלה האימפריה העות'מאנית להתקיים. כך הביאה תרמיתו של מיינרצהאגן לשבירת הקיפאון במלחמת העולם הראשונה, וקידמה בצעדי ענק את בעלות הברית לעבר הניצחון במערכה כולה.

מאוחר יותר שירת מיינרצהאגן בצוותא עם לורנס איש ערב, ובשנת 1925 עזב את הצבא, לאחר שמילא מספר תפקידים אצל לורד בלפור. יצר הנדודים הטבוע בו לא חדל והוא החל לסייר בארצות אסיה, כדי ללקט ציפורים עבור אוסף בעלי החיים שלו. בשנת 1928 נהרגה אשתו בתאונת ירי בלתי מפוענחת, וגם אירוע זה הוסיף עוד מימד לחידתיות של הקצין בדימוס. בתחילת מלחמת העולם השנייה גויס מחדש לצבא, אך נפצע בזמן הנסיגה מדנקירק וישב בביתו עד תום הקרבות. אז הפך גם לציוני נלהב ונמנה על תומכי חזון המדינה היהודית.

את עשרים אלף פוחלצי הציפורים שהיו ברשותו תרם מיינרצהאגן למוזיאון הבריטי. מאוחר יותר התברר שרבים מן הדגמים הינם בעייתיים ביותר, והאוסף נפסל לשימוש מדעי. חלק מן הפוחלצים לא היו שייכים לו ונגנבו מאחרים, על חלק מן הציפורים באוסף רשם מיינרצהאגן שנאספו במקום מסוים בעוד הן היו נפוצות הרחק משם. חלק מהן פוחלצו בצורה גרועה ביותר, וחלק מפוחלצי הציפורים אף היו מזויפים ובמשך כמה שנים נחשבו בטעות כמינים קיימים. מיינרצהאגן ערך גם מחקר מדוקדק על מהירות תעופתן של עופות, והתוצאות שהשיג נראות בימינו מופרזות מדי. ספרו הנודע "ציפורי ערב" נזקף כיום לזכותו של מחבר אלמוני שמיינרצהאגן גנב את רשימותיו. ב-17 ביוני 1967 מת מיינרצהאגן לאחר שהספיק להונות רבים מדי בחייו.

מילות מפתח: מלחמת העולם הראשונה, קרב באר שבע, ריצ'ארד מיינרצהאגן, ריצ'רד מיינרצהאגן, ריצ'רד מיינרצהגן, ריצ'ארד מיינרצהגן, איסוף בעלי חיים.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.