במוקדם או במאוחר, תיאלץ ישראל לפעול נגד קיני הטרור בסיני

05/04/2012 ב- 21:31 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על במוקדם או במאוחר, תיאלץ ישראל לפעול נגד קיני הטרור בסיני
תגים: מצרים

אם יימשך שיגור הרקטות מסיני אל עבר מדינת ישראל, לא תהיה בידי הממשלה בירושלים כל ברירה אלא להגיב בעוצמה נגד קיני הטרור המתרבים בשטח המצרי. ישראל היא דמוקרטיה וכל שלטון שיפקיר לחלוטין את חיי אזרחיו ייפול בתוך זמן קצר. גם לא תיתכן אפשרות כי שלטון אחר שלטון ייפול לנצח בגלל סוגיה זו.

אומנם, הממשלה אינה מצליחה למנוע את שיגור הרקטות מרצועת עזה אל עבר יישובי הדרום, אך היא אינה מפקירה לחלוטין את שלום התושבים המתגוררים שם. היא משתמשת במגננה אווירית כדי ליירט את הרקטות העזתיות במעופן; היא מפעילה אזעקה ששומעיה מצליחים למצוא מחסה במבנים ממוגנים. אותן פעולות היא תוכל לעשות אם תשוגרנה רקטות נוספות מסיני, אולם ישראל לא רק מתגוננת נגד פעילות הטרור בעזה. היא גם תוקפת את חוליות השיגור לפני שהן משלחות את הרקטה או מיד אחר כך; היא תוקפת פעילים שנודע כי הם מתכוננים בעתיד לשגר רקטות; היא תוקפת את מבצעי השיגורים זמן רב אחרי פעילותם, מתוך כוונה להעניש ואף להרתיע אחרים, וגם מתוך סברה כי אלה שהצליחו בשיטתם, ינסו שוב את מזלם, ולכן הם מהווים פצצות עם מנגנון השהייה ארוכת-טווח.

אילולא הממשלה לא היתה תוקפת את פעילי הטרור בעזה, לא היתה לה זכות קיום. אחרי כמה מקרים טראגיים של קרבנות בנפש, נהיר לשרים כי שרידותם תלויה בתגובה תוקפנית שלאחר מעשה מתוך נקם, או בתגובה מקדימה לקראת השיגור הבא. אם לא יעשו כן, ילהטו הרוחות בציבור וידחפו אותם החוצה כדי להחליפם בנבחרים חדשים.

אותן תגובות תוקפניות תבואנה אם יימשך שיגור הרקטות מסיני לעבר ישראל. תגובות אלה, בלחץ הציבור, ודאי לא תוכלנה למנוע שיגורים נוספים, אך תוצאה רעה זו הינה המיטבית. תוצאה גרועה יותר תהא אם יתבטל הסכם השלום עם מצרים, ובתרחיש הנורא מכול, גם ניגרר להתכתשות עם צבאה. ניתן להניח כי התרחיש האחרון הוא בבחינת ניצחון אסטרטגי לטרוריסטים. יותר מכך אי אפשר לייחל, אלא אם הם באמת מאמינים כי מיליון שהידים מצריים יצעדו אל עבר הר הבית כדי להעביר אותו לידיהם.

ממשלת ישראל ודאי בוחנת בדאגה את התרחיש הגרוע ביותר, אבל ידיה אינן כבולות. ישנה דרך נוספת לסכל את שיגור הרקטות מסיני, מבלי להביא להידרדרות ביחסי השלום עם מצרים. דרך זו תהא שינוי הסכם השלום ואולי אף כתיבתו מחדש. בימים אלה אין למצרים שום אפשרות להכניס על דעת עצמם כוחות צבא נוספים אל סיני. חצי האי הוא שטח מפורז, וישראל הקפידה שיישאר כזה מאז הושב לידי המצרים. משמעות אי-פירוזו היא חיילים מצריים על גדרות הגבול, והקמה של אוגדות שריון שתתכוננה למלחמה גם בזמן שלום ועלות אחזקתן יקרה. זוהי דילמה מורכבת שממשלת ישראל תצטרך להתחבט בה. מחד, רק כניסת הצבא המצרי לסיני תאפשר לכוחותיו להשליט סדר בחצי האי, ומאידך, אי-פירוז סיני משמעו סיכון גדול מאד, גם אם הוא מחושב.

לשלטון המצרי אין כיום ממון כדי לצאת למחמה נגד ישראל, אפילו אם כל גיסותיו ישבו בסיני. אולם, המצב עשוי להשתנות בעתיד, ואפשר כי מתישהו יראו המצרים בהיערכות זו של צבאם כהזדמנות משופרת לתקוף את ישראל. כשחצי האי נותר מפורז מסוגל חיל האוויר הישראלי להשמיד את השריון המצרי הרחק מגבולות המדינה. משום כך, יהססו המצרים לפתוח במלחמה במצב נחיתות שכזה, גם אם השלום עצמו יתבטל. כל עוד שטח סיני הוא מפורז, וכל עוד תפעל בהיגיון, על ממשלת מצרים להעדיף מצב של אי-לוחמה ביחסיה עם ישראל.

יוצא, אפוא, שישראל מצויה במלכוד. אם לא תאפשר למצרים להכניס כוחות צבא לסיני כדי להשליט שם סדר מחדש, שיגור הרקטות עלול להימשך, וכתוצאה מכך להביא לדרדור ביחסי ישראל-מצרים, הן במישור הדיפלומטי והן במישור המלחמתי, מכיוון שצה"ל יצטרך להגיב בסופו של דבר. מנגד, אם ישראל תרשה לצבא מצרים להיכנס לסיני לזמן בלתי מוגבל, חיי הישראלים ישובו להיות כמו בימים שלפני שנת 1967.

אני סבור כי בשום פנים ואופן אין להתיר כניסת צבא מצרי לסיני למשך שהות ארוכה, ולבטח לא קבועה. אני מעדיף את הברירה של תקיפת קיני הטרור בסיני בידי צה"ל. לדעתי, גם ממשלת ישראל תבכר אפשרות זו על פני האחרת.