הפסקת האש של חג המולד

06/09/2005 ב- 09:49 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על הפסקת האש של חג המולד
תגים: חג המולד, מלחמת העולם הראשונה

בחג המולד של שנת 1914, כארבעה חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התחוללה בחזית המערבית של הקרבות, הפסקת אש ספונטאנית שעוצמתה עדיין מהדהדת בימינו. היתה זו התגלות של אחווה אנושית שהעולם לא ידע עוד. חיילים פשוטים משני הצדדים הלוחמים חדלו להילחם לפתע, וחגגו יחדיו את חג המולד בשירת מזמורים ובמשחקי כדור. משנסתיים החג, שבו להילחם אלה באלה מבלי רצון ואפילו תחת איומי אקדח. כך נתפספסה לה שביתת נשק כוללת ואולי גם מניעת המלחמה הבאה, היא מלחמת העולם השנייה.

---

עם פתיחת מלחמת העולם הראשונה, הכריזה גרמניה מלחמה כנגד רוסיה וכנגד צרפת, בת בריתה של רוסיה באותם ימים. הבריטים, אשר היו מחויבים לשמור על עצמאותה של בלגיה, הבינו שהגרמנים מתכוונים לפלוש לצרפת דרך בלגיה והכריזו מלחמה כנגד הגרמנים. מאותה עת ואילך, התקיימה המלחמה בשתי חזיתות עיקריות: החזית המזרחית באזור רוסיה והחזית המערבית באזור צרפת.

לאחר המסעות הראשונים הפכה המלחמה בחזית המערבית למלחמת עמדות. החיילים לחמו בחפירות ארוכות ועמוקות וחיו בתוך שוחות. חפירות אחרות קישרו את קווי החזית עם העורף. השטח שבין החפירות נקרא שטח הפקר. אנשים המצוידים בפריסקופים ובקסדות פלדה עמדו על המשמר בתוך החפירות כדי לצפות באויב. גדרות תיל נמתחו לפני החפירות על מנת לחסום הסתערויות ולהכביד על פשיטות. במקומות הפגיעים יותר לאש תותחים הוקמו עמדות בטון ובהן מכונות ירייה ועמדות צלפים. במרחק מה מאחורי חפירות החזית היו חפירות משנה, שאליהן יכלו החיילים לסגת אם ניתכה אש אויב כבדה מדי, ושם גם אפשר היה להסתיר את העתודות להתקפת נגד.

הבריטים והצרפתים שהשתייכו לקבוצת מדינות ההסכמה התחפרו מחופי הים הצפוני, לאורך הגבול הבלגי-צרפתי, ועד גבולה של שוויץ. הגרמנים שהשתייכו לקבוצת מעצמות המרכז הזרימו כוח אדם וציוד כדי להחזיק בקו החזית. עד סוף הסתיו כבר התייצבו קווי החפירות והתבססו. הגרמנים לא יכלו להתקדם עוד, אבל הבריטים והצרפתים מצידם לא יכלו להדוף אותם בחזרה. לפתע נתחוור לכולם שאת חג המולד הם יאלצו לעשות בתוך החפירות.

כשהחיילים הגיעו בפעם הראשונה לחפירות הם הוכו בתדהמה מן העולם התת-קרקעי שסביבם. השוחות נחפרו בשדות בוציים. רפש, מים, עכברים, כינים ופרעושים הציקו לאנשים שבחפירות. היה זה בלתי אפשרי עבורם להרים את הראש, אחרת היו חוטפים כדור ישר בין העיניים. מזג האוויר נעשה יריב מר יותר אף מן האויב עצמו. הקור והרטיבות לא הרפו לרגע. חיילים מתו מכוויות קור או מנמק שנוצר ברגליהם. כל הזמן טבולות היו רגליהם בתוך המים, ובלא יכולת להתייבש נשרו, בסופו של דבר, האצבעות וכף הרגל השחירה והזדהמה. לחיילים לא היתה עוד מוטיבציה להילחם, לבטח לא בחג המולד הקרב ובא, שבו הובטח להם כי כבר ישבו בבתיהם. עד מהרה נמוגו המחשבות על ניצחון מהיר. החזית המערבית הפכה להיות המקום הקטלני ביותר עלי אדמות. חוסר היגיון של מלחמה טוטלית הגיעה לשיאו הפראי ברצועה צרה בת עשרות מטרים בלבד, זו שכונתה שטח ההפקר.

ערב חג המולד של 1914 היה קר במיוחד. במקומות רבים נמדדה טמפרטורה של מתחת לאפס מעלות. החיילים ישבו צמודים זה לזה בניסיונות נואשים להתחמם. על הניסיונות להתייבש כבר ויתרו מזמן. הלילה היה שקט מתמיד ושום ירייה לא נשמעה באפלה. לפתע הגיעו קולות שירה מן הערפל כמו היו חלום מעולם אחר. מן הצד הגרמני נשמעו מזמורי חג מולד מוכרים. השפה אמנם היתה שונה אך הנעימה  זהה היתה. הזקיפים בצד הבריטי לא ידעו כיצד לפרש את מה שמתחולל מעבר לשטח ההפקר. "חג מולד שמח!" נשמעו קריאות הגרמנים מן הביצורים, והאיחולים הקולניים הדהדו בחשכה. הבריטים פיללו שהלילה הזה לא יסתיים.

עם שחר נשמעו שוב קריאות "חג מולד שמח" לעבר הבריטים. שקט מוזר השתרר לפתע. חייל גרמני החל להתקרב עם ענף של עץ אשוח. הבריטים התבוננו בו בחשש רב. כל קני הרובים הופנו אליו, אך מיד הבחינו שאינו נושא נשק. החיילים החליטו לסמוך על האינסטינקטים שלהם כבני אדם ולא על הכשרתם הצבאית, ולכן אינם יורים בו. הם מוציאים את ראשם בזהירות מהשוחות בציפייה שמיד יירו עליהם, אך הגרמנים לא עשו כן. במקום זאת הם נופפו אליהם בידיהם. החיילים הבריטים נותרו נדהמים. תחושתם היתה מאד מבולבלת.

הגרמנים אזרו עוז והמשיכו להתקרב. בריטים בעמדות רבות לאורך קו הביצורים מבחינים כי הגרמנים חדלים לירות עליהם, ובמקום זאת ניצבים לפניהם בלא נשקם. מן המבטים אפשר היה לראות כי עודם פוחדים אלה מאלה. חלק מהחיילים הבריטים הורידו את ראשם בחזרה, אך כמה יצאו החוצה מן השוחה והחלו פוסעים בזהירות אל עבר אויביהם. התרגשות רבה ניכרה בשני הצדדים. הם לחצו ידיים ולא יכלו להרפות. הבריטים הלבושים חאקי והגרמנים במדים חומים החלו להתערבב אלה באלה. היה זה מראה מוזר לראות את האויבים המושבעים צוחקים בחבורה אחת, כאילו היו מיודדים זמן רב. הם לא העלו בדעתם שהרגע הזה יהדהד בהיסטוריה של האנושות עד קץ הימים.

אוסף התפרצויות מבודדות נמשך בכל מקום בחזית בלי קשר ביניהן. היתה זו התפרצות אנושית חסרת תקדים בדברי הימים שלא שבה עוד. רוב הצבא הבריטי שהיה מקצועני כולו השתתף בהפסקת האש הספונטאנית הגדולה ביותר בתולדותיו. החיילים בצבא הגרמני שהיה מגויס ברובו לא רצו להילחם את המלחמה הזו, לא ביום ההוא ולעולם לא, אבל קיבלו פקודה להימצא שם. התרועעות עם האויב היא בגידה שהעונש עליה במשפט צבאי הוא דין מיתה, אבל לאף אחד לא היה אכפת מכך בשמחת חג המולד.

המפגש הראשון היה בין חיילים בדרגות נמוכות, שלהם לכאורה היתה הסיבה הראשית לשנוא זה את זה, כי הם שהרגו אלה באלה בארבעת החודשים הקודמים, אך עתה כל זאת נשכח. מחסומים של שפה, תרבות ופוליטיקה נעלמו כלא היו, והפסקת האש החלה מתפשטת. אחרי הטוראים הצטרפו הסמלים ואחריהם הקצינים הזוטרים. בלית ברירה מחליטים הקצינים הבכירים בשטח להכריז על הפסקת אש למשך יממה אחת לרגל החג.

שטח ההפקר היה זרוע בשרידי גופות. כל עוד לא יצאו מן החפירות, לא נאלצו הלוחמים לראות את גופות חבריהם שנפלו בקרב. עתה ניתנה להם ההזמנות לקבור אותם. מתוך אחווה אנושית עילאית, הם מסכימים לקבור את מתיהם ביחד, באותה פיסת אדמה של שטח ההפקר עליה הם נלחמים. גרמנים ובריטים יחדיו חלקו כבוד למתים והתפללו לעילוי נשמתם. ניצחון רוח כביר שכזה לא ישוב עוד. ביום ההוא הם הרגישו שוב כבני אדם ולא רק כחיילים.

חייל גרמני ביקש מהבריטים לשלוח אגרת ברכה למכריו בבריטניה לכבוד השנה החדשה. הוא נענה בחיוב. מישהו הביא כדור או כמה סמרטוטים קשורים זה לזה. הבריטים והגרמנים שיחקו בכדורגל בקבוצות של שישים כל אחת, כאשר גרמני הוצב כשופט. עד היום טוענים הגרמנים שניצחו 3:2, אבל הבריטים מסרבים לאמת את התוצאה. המקרה נשנה בעשרות מקומות שונים. לאחר המשחק, החיילים מצטלמים יחדיו בקבוצה אחת. את התמונות האלה ישלחו לבתיהם והן יפורסמו בעמודים הראשיים של כל העיתונים. מן המכתבים שנשלחים לבריטניה מצטייר האויב הגרמני כאנושי. הבריטים במולדת היו מבולבלים, כי עד אז תיארו בפניהם את הגרמנים כמפלצתיים. כשהעיתונות מדווחת על הפסקת האש של חג המולד (Christmas truce), מלהיב הסיפור את דמיון הציבור.

בשטח ההפקר הזמן עמד מלכת. רבים פיללו שהוא ייעצר לעד. כולם רצו לשוב הביתה אל המשפחות ואל החברים. הם מקווים שתחושת הרצון הטוב תשפיע גם על קובעי המדיניות ותביא לחוזה שלום, אבל המציאות עומדת להשתנות במהרה. השעון מתקתק כהרגלו. בלילה ההוא, החיילים משני הצדדים הולכים לישון כשהם תוהים האם יקיצו למחרת ללחימה מחודשת, או שימשיכו לקרוא תיגר על המלחמה. ה-26 בדצמבר הגיע וחג המולד הסתיים, אך הפסקת האש עדיין נמשכת. החיילים החלו להתרגל לרעיון של אי לחימה. כל צד אומר שלא יירה לעבר הצד השני אם לא יירו בהם, אך כולם יודעים שהם משלים את עצמם. במוקדם או במאוחר, ייטלו הגנרלים את הפיקוד על החיילים הסוררים ויגרמו להם להילחם. הקצינים אמנם מסמנים זה לזה על סיום הפסקת האש, אולם ביום ההוא וגם ביום שלמחרת, לא נורתה אף ירייה אחת. בכוח בלתי רגיל ניסו עדיין לשמור על השלום הזמני שהושג. רוח האחווה האנושית המשיכה לפעום בליבותיהם. הם לא היו מוכנים להתחיל מחדש את המלחמה הגדולה.

הסיפור על הקסדה הגרמנית מסמל אולי יותר מכול את אותן שעות קשות. במהלך חג המולד החליפו החיילים הגרמנים והבריטים ביניהם חפצים אישיים כמין שי למזכרת. אחד הבריטים קיבל לידיו קסדה גרמנית וב-27 בדצמבר היה דרוך כולו, כמו יתר חבריו בתוך העמדות בציפייה לחידושם של הקרבות. לפתע ראו כולם כיצד חייל גרמני יוצא מהשוחה שלו ללא נשק וצועד לעברם. לאחר שתמה הפסקת האש הרשמית היה על הבריטים לירות בו, אך הם נמנעו מלעשות זאת. הגרמני חייך אליהם ואמר לבריטי שבגלל מסדר פתע שעומדים לערוך אצלם, הוא נזקק לקסדתו למשך כמה שעות, ולאחר מכן הוא ישיב לו אותה בחזרה. הבריטי נעתר בשמחה. עד כדי כך גדול היה האמון ביניהם, ואכן, הגרמני עמד בדבריו. אולם, מאחורי סיפור הקסדה ניצבת האמת הטהורה: שני הצדדים עשו ככל שיכלו לשמר את הפסקת האש. הם השתמשו בכל תירוץ אפשרי כדי לפגוש אלה את אלה, במקום לירות מחדש זה על זה. היתה זו מין הונאה מחויכת. כולם רצו להמשיך את האשליה, אך עד מתי?

לחץ רב החל מופעל מן הדרגים הגבוהים על החיילים בשטח להילחם מחדש. הם מקבלים שוב ושוב פקודה לירות. אומרים להם שזו מלחמה ולא משחק ילדים. לחיילים קשה היה להפר את השלווה והאחווה עם ידידיהם החדשים. רק יומיים לפני כן התרועעו עימם וחגגו יחדיו את חג המולד. בסופו של דבר נאלצו לירות בלילה ההוא. דומה שמעולם לא נורו כל כך הרבה יריות לעבר הכוכבים, כאילו כולם ניסו להוריד אותם מן השמיים. לבסוף תחת איומי אקדחם של הקצינים הבכירים פותחים החיילים באש לעבר האויב, אולם אף אחד לא נפגע.

בסופו של דבר, קצינים בריטים שחויבו לפתוח באש, יורים שלא מרצונם על יריביהם הגרמנים, מאלה שהסתובבו בשטח ההפקר כשאינם חמושים. שוב נהרגים חיילים כפי שמלחמה "נורמלית" צריכה להתנהל. לא עבר זמן רב והפסקת האש של חג המולד הפכה להיות זיכרון רחוק. עד אמצע ינואר לא היה לה עוד זכר בשום מקום. במהלך שנת 1915 לא השתנה דבר שייחלו לו, וקווי החפירות נשארו במקומם.

כשהתקרב שוב חג המולד הבא, החיילים כבר היו שפופים ורצוצים משני צדדי החזית. מתוך מחשבה מוקדמת שאולי יתחילו שוב החיילים לחגוג את החג יחדיו, מוציאות המפקדות העליונות של הצדדים הנלחמים פקודות חד משמעיות, בדבר העונש החמור שצפוי לחיילים שיעזבו את החפירות שלהם ללא היתר. בחג המולד של 1915 נמשכה, אם כן, הלחימה כמו בכל שאר ימות אותה השנה ושלאחריה. במהלך שנות המלחמה, החלו לעשות גם שימוש בנשק כימי ורבבות נפגעו מן הגז. רוב החיילים שהיו שותפים להפסקת האש הזמנית מתו ממחלות או מפצעיהם. מיליוני צעירים אוהבי חיים איבדו את חייהם במלחמה הארורה.

במשך יום אחד, במהלך ארבע שנים של גיהינום בל יתואר, ניצת זיק של תקווה אנושית. זהו יום מאותם ימים שלא ישובו עוד. קץ מלחמת העולם הראשונה היה תום עידן התמימות. יום אחרי כן התחילה הספירה לאחור למלחמה גדולה יותר, שבה נעלמו הרחמים האנושיים והשתלטה רשעות שהעולם לא הכיר עד אז. אכזריותה של המכונה הנאצית, שהנהיגו הגרמנים נגד עמים ומדינות ובמיוחד כנגד האומה היהודית, קיבלה ממדים שטניים. בני אדם בכל הדורות לא יוכלו שלא לשאול עצמם, מה היה קורה אילו לאחר הפסקת האש של חג המולד היתה תמה המלחמה הגדולה והיה משתרר שלום עולמי. האם הרג החיילים הגרמנים לא מחה בבת אחת דור שלם של גרמנים שוחרי שלום, ופינה עצמו שלא מרצון לדור הנורא ביותר בתולדות האדם?

בתחילתה דמתה מלחמת העולם הראשונה במידת מה למלחמות שקדמו לה. הקצינים עודם רכבו על סוסים והחיילים נותרו רגליים. למעשה, במשך כמעט מאה שנה לא היתה מלחמה גדולה באירופה, ולכן מלחמת העולם הראשונה החלה עם מעט מאד כלי נשק חדישים. רק מאוחר יותר התפתחו טכנולוגיות לחימה מתקדמות כמו שימוש בטנקים ובהפצצות ממטוסים. לקראת סופה, השתנו פני המלחמה ללא היכר, והיא הפכה להיות מלחמה מודרנית כפי שאנו מכירים אותה בימינו.

מילות מפתח: הפסקת אש, חג מולד, חג המולד, מלחמה, מלחמת העולם הראשונה,  החזית המערבית, מלחמת החפירות