'ההשבתה' מאת אנונימי – שיר מחאת עובדי הקבלן, 1924.

11/12/2011 ב- 06:55 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על 'ההשבתה' מאת אנונימי – שיר מחאת עובדי הקבלן, 1924.

עד שלא חגו סביבי מורות צעירות וסיפרו לי, כלל לא דימיתי לעצמי כי גם עובדות ההוראה נעשו לעובדות קבלן. ב-1 בספטמבר הן מתקבלות לעבודה, ב-30 ביוני הן מפוטרות, וחוזר חלילה. אף אחד אינו משלם להן בחופש הגדול, בשבתן בבית. הפסדן כפול, הן ביחס לשכר הנגרע מהן חודשיים בכל שנה, והן ביחס לחברותיהן המועסקות על ידי המדינה במישרין. האחרונות נהנות משכר מלא גם בימי החופשה.

זה קרה בקיץ האחרון, כשעם ישראל יצא בהמוניו לרחובות, התנחל בגינות והפגין בכל שדרה. אז נזדמן לי לפגוש לראשונה את בני עמי, את האנשים שלא הייתי מסוגל להכיר בשום הזדמנות אחרת. אלה הם האנשים שאני כותב אליהם ואיני יודע מיהם; אלה האנשים שנשבעתי בטירונות למות למענם; אלה האנשים האלמוניים שקול זעקתם סוף-סוף נשמע.

Continue Reading 'ההשבתה' מאת אנונימי – שיר מחאת עובדי הקבלן, 1924….

מודעות פרסומת

הבתולה מטירת נידפת – שיר על אהבה שלא תמה

02/12/2011 ב- 10:15 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על הבתולה מטירת נידפת – שיר על אהבה שלא תמה

אי-שם בסקוטלנד שוכנת טירה עתיקה, נידפת שמה. ליד פיבלס הוקמה, בכפר בו ישבו מלכי הארץ הקדומים. טירה רדופה ברוח רפאים היא זו, מספרת האגדה, על אותה עלמה לבושה בשמלה חומה וצחור צווארונה. ג'ן שמה, בתו הצעירה של ו'יליאם דאגלס הרוזן. אהבה ג'ן בעל אחוזה שבקרבת מקום, וגם הוא אהב אותה. אך אביה התנגד וציווה עליו שממנה יתרחק. אז קם העלם ויצא לנדודיו, וג'ן, מרוב געגועים ואהבה רבה, חלתה. לא יהיה לה מרפא עד שישוב אליה אהובה. וליבה הלך והתעצב, שמחה פינתה מקום לצער, ובכי הגיר דמעות כל ליל. אוכל לא בא לפיה, וגזרתה הדקיקה היתה בלי שאת.

ראו הוריה דמדומי גסיסתה והפצירו בעלם כי ישוב, ביקשו שיגיע במהרה. הסירו כל התנגדות לחתונה ובלבד שתחזור בתם להיות בריאה. עלתה ג'ן למגדל נידפת בשארית כוחותיה, וציפתה לאהובה. שמעה אותו מגיע ובקול חרישי צהלה – קול שנבלע בשעטות הדהירה. ואהובה חלף על פניה, ומחמת רזונה, לא הבחין בה. ראה ולא זיהה אותה, והמשיך בדרכו, והשאיר אותה שם, לגסוס מאהבה – אהבה בלתי נגמרת אליו – עד שדעך ליבה ומתה. מאז ועד ימינו, מן המאה ה-17 ועד עתה, כך מספרים, נשמע קול בכייה פורץ מן הכתלים, וכולם אז אומרים: הן זהו קולה הסדוק של ג'ן, והיא חולפת על פניהם בשמלתה, בשברון ליבה, ומקוננת על אהבתה. Continue Reading הבתולה מטירת נידפת – שיר על אהבה שלא תמה…

'תם בניצחון אותו הקרב' – השיר שעיצב את תפישת עולמי האנטי-מלחמתית

30/11/2011 ב- 10:15 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על 'תם בניצחון אותו הקרב' – השיר שעיצב את תפישת עולמי האנטי-מלחמתית

משהלך לעולמו המלך קרלוס ה-2, נפתחה מלחמת הירושה הספרדית בין צרפת ומתנגדותיה. משיאי המלחמה היה הקרב בבלנהיים, אשר בבוואריה, עת נערך ב-13 באוגוסט 1704, ושם הובס הצבא הפרנקו-בווארי בידי חילותיהם של הדוכס האנגלי ממרלבורו והנסיך אויגן מסבויה.

שנים רבות אחרי כן, לקראת סוף אותה מאה, התיישב רוברט סאותי, המשורר האנגלי הנודע, וכתב שיר נהדר, שקראו "אחרי בלנהיים" (After Blenheim). כמעט מאתיים שנה אחר כך, נתקלתי במילותיו, ואלה שינו כליל את חיי.

Continue Reading 'תם בניצחון אותו הקרב' – השיר שעיצב את תפישת עולמי האנטי-מלחמתית…

למה הצלפים צריכים שני קליעים?

05/05/2011 ב- 12:07 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על למה הצלפים צריכים שני קליעים?

בסרטי קולנוע ובסדרות טלוויזיה מתואר המתנקש הבודד כאיש השוכר בבית מלון חדר הצופה אל הכיכר, פותח את מזוודתו ומתחיל להרכיב רובה צלפים מחלקים שונים החבויים בתוכה. בסיימו את מלאכת ההרכבה משקיף המתנקש מבעד לכוונת הטלסקופית לעבר בית קפה מרוחק וממתין בדריכות עד שיופיע הקרבן. או אז הוא מטעין כדור אחד ברובהו ויורה. לכדור שני לא יזדקק, כי אם פספס לא תינתן לו הזדמנות שניה.

Continue Reading למה הצלפים צריכים שני קליעים?…

האונס של נינליל: ניתוח המקרה לאור הראיות החדשות

27/04/2011 ב- 09:32 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על האונס של נינליל: ניתוח המקרה לאור הראיות החדשות

הרבה לילות הוגעתי את מוחי מן היום שנודע לי האונס שנכפה על נינליל. מחשבה רודפת קודמתה היא דרכי מתמיד לתפוש בעמקי רוחי את עוצמת האירועים שמתגלים לי דרך המילים. הזעזוע שחוותה הנערה התמה ושליווני כל השעות ההן, קרם קולות וצלילים, ואת זעקתה חסרת הישע יכולתי אני לשמוע. הכאב אינו מרפה ממני, וככל שהפצעים רחוקים מלהגליד, כך חודרת הבנתי אל הבוקר ההוא ומצטללת, וגם מתבררת המשמעות הדו-קוטבית של חיינו, אז כמו עכשיו.

Continue Reading האונס של נינליל: ניתוח המקרה לאור הראיות החדשות…

נגינתו המקוטעת של החצוצרן מקרקוב

26/04/2011 ב- 10:19 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על נגינתו המקוטעת של החצוצרן מקרקוב
תגים: ,

בשנת 1241 כמעט שנהרסה כליל קרקוב שבפולין במהלך הפלישה המונגולית. עד ימינו, אחד מסמליה של העיר הינו לאיקוניק (Lajkonik), המיוצג על ידי גבר מזוקן שחובש לראשו כובע מנוקד האופייני לטטארים, לבוש בתלבושת מונגולית, וסוס עץ כרוך סביב מותניו. מקורה של הדמות טרם התברר. אחד הסיפורים מתאר כיצד הדפו אנשי קרקוב את הפולשים כשהרגו את מנהיגם, טטאר חאן. גיבור הניצחון לבש את בגדיו של חאן, ורכב על סוסו לתוך העיר השמחה והצוהלת.

גרסה אחרת מספרת כי הטטארים הגיעו לשערי העיר בלילה, אך בחרו שלא לתקוף אותה עד שיבליח אור הבוקר ופנו לחנות ליד הנהר. כמה מובילי עצים במורד הנהר הבחינו בהם, וכשנכנסו אל העיר ביקשו להתבדח על חשבון תושביה. הם לבשו בגדים טטאריים, עלו על סוסים וניסו להלך אימים על עוברי אורח. היו אנשים שסברו באמת כי שערי העיר נפרצו, אך לרווחת כולם תיכף נתברר כי מדובר במהתלה.

Continue Reading נגינתו המקוטעת של החצוצרן מקרקוב…

מכת הדם הראשונה שניחתה על העולם לא היתה במצרים

19/04/2011 ב- 09:03 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על מכת הדם הראשונה שניחתה על העולם לא היתה במצרים

ספר שמות מלמדנו כי אחרי שפרעה מיאן לשלוח לחופשי את בני ישראל המשועבדים, הפך ה' את מימי היאור לדם, והוסיף והכה במצרים כל עוד עמד המלך במריו. פרשה חלקית ומקבילה למוטיב 'מכות מצרים' המופיע בסיפור המקראי, מצויה גם בספרות העתיקה של תרבות שומר, שנים רבות לפני שסופר זכר יציאת מצרים.

Continue Reading מכת הדם הראשונה שניחתה על העולם לא היתה במצרים…

השיטה החתית למנוע את הגברים מלבגוד

25/03/2011 ב- 16:48 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על השיטה החתית למנוע את הגברים מלבגוד
תגים:

יש דברים שלא משתנים לעולם. הלוגיקנים טוענים כי זה בלתי אפשרי. אבל איך תסבירו את העובדה כי בשעה שהאשה מטפלת בילדים, מוצא לו בעלה זמן להתרועע עם בחורות אחרות. רק תנו לו הזדמנות והוא כבר יחטא. נכון הדבר כי לא כולם הם כאלה, אבל אם תסמכו על כל אחד, מבחינה הסתברותית מתישהו תיפלו בפח.

על מנת לדכא את הישנות התופעה אצלה, נוקטת כל אשה מגוון של תחבולות, אשר מטבע הדברים לא כולן מוכרות לי. לפעמים, האשה עצמה אינה מודעת לשיטתה. היא אומנם פועלת ביודעין, אך אינה יורדת לסוד העניין. על אחת מן השיטות הללו ברצוני לספר.

Continue Reading השיטה החתית למנוע את הגברים מלבגוד…

שיר שהביא אותי לכדי דמעות

21/03/2011 ב- 08:58 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על שיר שהביא אותי לכדי דמעות

המיתוסים של הקדמונים מסבירים מדוע נבראה האשה. הם מספרים כי נוצרה על מנת להיות עזר לאדם, שהלה נזקק לחברתה כדי שלא ישתעמם, ושכחו מהו תפקידה האמיתי עלי אדמות. בשיטת הרבייה הזוויגית, תפקידה הביולוגי של האשה הוא ללדת, ואין לה תכלית חיונית יותר מאשר גידול צאצאים פוריים.

מאחורי הלאקוניות של המילים "גידול צאצאים פוריים" מסתתרת כל מהות האנושות. אין לבני המין האנושי מתחרים בכל עולם החי  בהפגנת דאגה ומסירות לילדיהם, ואת המלאכה המכבידה ומלאת הסיפוק הזאת נטלה על עצמה בעיקר האשה.

משום כך, השיר 'עדות' מאת אנדראש מזאי, שתרגם איתמר יעוז-קסט, הביא אותי לכדי דמעות מטפוריות, אך לא של עצב, אלא של שמחת הניצחון.

Continue Reading שיר שהביא אותי לכדי דמעות…

'הסערה' של שייקספיר עודנה בגדר תעלומה

24/02/2011 ב- 11:25 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על 'הסערה' של שייקספיר עודנה בגדר תעלומה

ב-2 ביוני 1609 הפליג צי בן תשע אוניות מנמל פלימות באנגליה אל האי ג'יימסטאון שבמושבת וירג'יניה, נושא עימו כמה מאות מתיישבים חדשים. כמעט חודשיים אחר כך התחוללה ב-24 ביולי סערה עזה שהפרידה בין אונית הדגל "סי ונצ'ר" (Sea Venture) ושאר האוניות, והאוניה נעלמה מאין רואים. הכול סברו שהאוניה ירדה למצולות, אולם לא כך היה הדבר. צוות האוניה הצליח להביאה בשלום אל אחד מאיי ברמודה הבלתי מיושבים, ושם, לדבריהם, נפלה בחסדי ההשגחה העליונה אל בין שני סלעים שאחזו בה לבלי מוש ולא הניחו לה להישבר. אנשי האוניה שהו על האי המבודד כתשעה חודשים, ובתקופה זו בנו שני כלי שיט קטנים, ובעזרתם יצאו לווירג'יניה ב-10 במאי 1610. הם הגיעו לג'יימסטאון כעבור 13 יום.

Continue Reading 'הסערה' של שייקספיר עודנה בגדר תעלומה…

« העמוד הקודםהעמוד הבא »

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.