סיפור האימים אודות 'מגדל העכברושים' שעל נהר הריין

03/02/2012 ב- 09:34 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על סיפור האימים אודות 'מגדל העכברושים' שעל נהר הריין

מן המפורסמות הוא שמוטיב מוצלח ימשיך ויופיע בדברי-ימי הספרות בוורסיות שונות ובתרבויות אחרות. כל מי שנוצת דיו מונחת בידו לא יוכל להיות אדיש לאחר שהתוודע אליו, ויעשה כמיטב יכולתו לסגל את המוטיב הזה אל תוך כתביו. כך נהג גם המשורר הנודע רוברט סאותי בשירו 'האגדה על ההגמון האטו' (The Legend of Bishop Hatto), כשבחר בגרסה אחת מיני-רבות של אגדת בלהות ממש.

אותו מוטיב בשיר עוסק ב'מגדל העכברושים' (Mäuseturm) שהוקם על אי קטן בשיפולי נהר הריין בתקופת הרומאים. האטו ה-2, הארכיהגמון של מיינץ, בנה אותו מהריסותיו בשנת 968, ואגדה עממית שדבקה באיש העניקה למגדל את שמו.

Continue Reading סיפור האימים אודות 'מגדל העכברושים' שעל נהר הריין…

מודעות פרסומת

מסכת הטיפשות היא העורמה המתוחכמת מכולן

02/02/2012 ב- 10:18 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על מסכת הטיפשות היא העורמה המתוחכמת מכולן

טיגריס אחד נתפס במלכודת. הוא ניסה לצאת ממנה אך לא הצליח. למזלו, כעבור זמן קצר חלף לידו ברהמין. קרא הטיגריס לעברו: "בבקשה, עזור לי לצאת מהכלוב הזה. אני סובל כל כך בתוכו!"
הברהמין הביט אל הטיגריס, הרהר לעצמו ואמר: "לא אוכל לעשות זאת למענך. אני חושש שתטרוף אותי ברגע שתהיה חופשי."

Continue Reading מסכת הטיפשות היא העורמה המתוחכמת מכולן…

אורלנדו המטורף ושתי ניגריות בדירה קטנה בתל-אביב

27/01/2012 ב- 17:09 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על אורלנדו המטורף ושתי ניגריות בדירה קטנה בתל-אביב

ישנם אנשים עם דמיון פרוע שמותירים את הפורענות בתוך דמיונם, וישנם טיפוסים כמותי שמנחילים את הדמיון הפרוע שלהם אל תוך המציאות, וחייהם אף פעם אינם משעממים. אבל מי דימה במחשבותיו לאן יוביל אותי אפוס איטלקי מתקופת הרנסאנס ברחובות תל-אביב.

Continue Reading אורלנדו המטורף ושתי ניגריות בדירה קטנה בתל-אביב…

געגועיו של נער פלורנטיני לבז – מסיפורי האהבה היפים בכל הזמנים

22/01/2012 ב- 15:28 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על געגועיו של נער פלורנטיני לבז – מסיפורי האהבה היפים בכל הזמנים
תגים: , ,

בפירנצה היה פעם בחור עשיר ושמו פדריגו בן פיליפו אלבריגי, אשר עלה על כל אבירי טוסקאנה במעשי גבורותיו. כפי שקורה לרוב בני האצולה, אף הוא התאהב עד כלות בגבירה ממעמד רם, ג'ובאנה שמה, שנודעה כאחת הנשים החינניות ביותר בזמנה. ולמען יטה ליבה לאהוב גם אותו, הרבה לערוך נשפים וחגיגות מרהיבות, חילק מתנות יקרות בהתלהבות יתרה, ובגללה פיזר את רוב הונו. אך היא לא נענתה לו, מפני שצניעותה לא היתה פחותה מיופייה, ושמרה אמונים למי שהיה בעלה כדת וכדין, לאבי הילד שלה. לכן לא נתנה דעתה לכל הדברים שעשה הבחור למענה.

Continue Reading געגועיו של נער פלורנטיני לבז – מסיפורי האהבה היפים בכל הזמנים…

'ההשבתה' מאת אנונימי – שיר מחאת עובדי הקבלן, 1924.

11/12/2011 ב- 06:55 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על 'ההשבתה' מאת אנונימי – שיר מחאת עובדי הקבלן, 1924.

עד שלא חגו סביבי מורות צעירות וסיפרו לי, כלל לא דימיתי לעצמי כי גם עובדות ההוראה נעשו לעובדות קבלן. ב-1 בספטמבר הן מתקבלות לעבודה, ב-30 ביוני הן מפוטרות, וחוזר חלילה. אף אחד אינו משלם להן בחופש הגדול, בשבתן בבית. הפסדן כפול, הן ביחס לשכר הנגרע מהן חודשיים בכל שנה, והן ביחס לחברותיהן המועסקות על ידי המדינה במישרין. האחרונות נהנות משכר מלא גם בימי החופשה.

זה קרה בקיץ האחרון, כשעם ישראל יצא בהמוניו לרחובות, התנחל בגינות והפגין בכל שדרה. אז נזדמן לי לפגוש לראשונה את בני עמי, את האנשים שלא הייתי מסוגל להכיר בשום הזדמנות אחרת. אלה הם האנשים שאני כותב אליהם ואיני יודע מיהם; אלה האנשים שנשבעתי בטירונות למות למענם; אלה האנשים האלמוניים שקול זעקתם סוף-סוף נשמע.

Continue Reading 'ההשבתה' מאת אנונימי – שיר מחאת עובדי הקבלן, 1924….

הבתולה מטירת נידפת – שיר על אהבה שלא תמה

02/12/2011 ב- 10:15 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על הבתולה מטירת נידפת – שיר על אהבה שלא תמה

אי-שם בסקוטלנד שוכנת טירה עתיקה, נידפת שמה. ליד פיבלס הוקמה, בכפר בו ישבו מלכי הארץ הקדומים. טירה רדופה ברוח רפאים היא זו, מספרת האגדה, על אותה עלמה לבושה בשמלה חומה וצחור צווארונה. ג'ן שמה, בתו הצעירה של ו'יליאם דאגלס הרוזן. אהבה ג'ן בעל אחוזה שבקרבת מקום, וגם הוא אהב אותה. אך אביה התנגד וציווה עליו שממנה יתרחק. אז קם העלם ויצא לנדודיו, וג'ן, מרוב געגועים ואהבה רבה, חלתה. לא יהיה לה מרפא עד שישוב אליה אהובה. וליבה הלך והתעצב, שמחה פינתה מקום לצער, ובכי הגיר דמעות כל ליל. אוכל לא בא לפיה, וגזרתה הדקיקה היתה בלי שאת.

ראו הוריה דמדומי גסיסתה והפצירו בעלם כי ישוב, ביקשו שיגיע במהרה. הסירו כל התנגדות לחתונה ובלבד שתחזור בתם להיות בריאה. עלתה ג'ן למגדל נידפת בשארית כוחותיה, וציפתה לאהובה. שמעה אותו מגיע ובקול חרישי צהלה – קול שנבלע בשעטות הדהירה. ואהובה חלף על פניה, ומחמת רזונה, לא הבחין בה. ראה ולא זיהה אותה, והמשיך בדרכו, והשאיר אותה שם, לגסוס מאהבה – אהבה בלתי נגמרת אליו – עד שדעך ליבה ומתה. מאז ועד ימינו, מן המאה ה-17 ועד עתה, כך מספרים, נשמע קול בכייה פורץ מן הכתלים, וכולם אז אומרים: הן זהו קולה הסדוק של ג'ן, והיא חולפת על פניהם בשמלתה, בשברון ליבה, ומקוננת על אהבתה. Continue Reading הבתולה מטירת נידפת – שיר על אהבה שלא תמה…

'תם בניצחון אותו הקרב' – השיר שעיצב את תפישת עולמי האנטי-מלחמתית

30/11/2011 ב- 10:15 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על 'תם בניצחון אותו הקרב' – השיר שעיצב את תפישת עולמי האנטי-מלחמתית

משהלך לעולמו המלך קרלוס ה-2, נפתחה מלחמת הירושה הספרדית בין צרפת ומתנגדותיה. משיאי המלחמה היה הקרב בבלנהיים, אשר בבוואריה, עת נערך ב-13 באוגוסט 1704, ושם הובס הצבא הפרנקו-בווארי בידי חילותיהם של הדוכס האנגלי ממרלבורו והנסיך אויגן מסבויה.

שנים רבות אחרי כן, לקראת סוף אותה מאה, התיישב רוברט סאותי, המשורר האנגלי הנודע, וכתב שיר נהדר, שקראו "אחרי בלנהיים" (After Blenheim). כמעט מאתיים שנה אחר כך, נתקלתי במילותיו, ואלה שינו כליל את חיי.

Continue Reading 'תם בניצחון אותו הקרב' – השיר שעיצב את תפישת עולמי האנטי-מלחמתית…

למה הצלפים צריכים שני קליעים?

05/05/2011 ב- 12:07 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על למה הצלפים צריכים שני קליעים?

בסרטי קולנוע ובסדרות טלוויזיה מתואר המתנקש הבודד כאיש השוכר בבית מלון חדר הצופה אל הכיכר, פותח את מזוודתו ומתחיל להרכיב רובה צלפים מחלקים שונים החבויים בתוכה. בסיימו את מלאכת ההרכבה משקיף המתנקש מבעד לכוונת הטלסקופית לעבר בית קפה מרוחק וממתין בדריכות עד שיופיע הקרבן. או אז הוא מטעין כדור אחד ברובהו ויורה. לכדור שני לא יזדקק, כי אם פספס לא תינתן לו הזדמנות שניה.

Continue Reading למה הצלפים צריכים שני קליעים?…

האונס של נינליל: ניתוח המקרה לאור הראיות החדשות

27/04/2011 ב- 09:32 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על האונס של נינליל: ניתוח המקרה לאור הראיות החדשות

הרבה לילות הוגעתי את מוחי מן היום שנודע לי האונס שנכפה על נינליל. מחשבה רודפת קודמתה היא דרכי מתמיד לתפוש בעמקי רוחי את עוצמת האירועים שמתגלים לי דרך המילים. הזעזוע שחוותה הנערה התמה ושליווני כל השעות ההן, קרם קולות וצלילים, ואת זעקתה חסרת הישע יכולתי אני לשמוע. הכאב אינו מרפה ממני, וככל שהפצעים רחוקים מלהגליד, כך חודרת הבנתי אל הבוקר ההוא ומצטללת, וגם מתבררת המשמעות הדו-קוטבית של חיינו, אז כמו עכשיו.

Continue Reading האונס של נינליל: ניתוח המקרה לאור הראיות החדשות…

נגינתו המקוטעת של החצוצרן מקרקוב

26/04/2011 ב- 10:19 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על נגינתו המקוטעת של החצוצרן מקרקוב
תגים: ,

בשנת 1241 כמעט שנהרסה כליל קרקוב שבפולין במהלך הפלישה המונגולית. עד ימינו, אחד מסמליה של העיר הינו לאיקוניק (Lajkonik), המיוצג על ידי גבר מזוקן שחובש לראשו כובע מנוקד האופייני לטטארים, לבוש בתלבושת מונגולית, וסוס עץ כרוך סביב מותניו. מקורה של הדמות טרם התברר. אחד הסיפורים מתאר כיצד הדפו אנשי קרקוב את הפולשים כשהרגו את מנהיגם, טטאר חאן. גיבור הניצחון לבש את בגדיו של חאן, ורכב על סוסו לתוך העיר השמחה והצוהלת.

גרסה אחרת מספרת כי הטטארים הגיעו לשערי העיר בלילה, אך בחרו שלא לתקוף אותה עד שיבליח אור הבוקר ופנו לחנות ליד הנהר. כמה מובילי עצים במורד הנהר הבחינו בהם, וכשנכנסו אל העיר ביקשו להתבדח על חשבון תושביה. הם לבשו בגדים טטאריים, עלו על סוסים וניסו להלך אימים על עוברי אורח. היו אנשים שסברו באמת כי שערי העיר נפרצו, אך לרווחת כולם תיכף נתברר כי מדובר במהתלה.

Continue Reading נגינתו המקוטעת של החצוצרן מקרקוב…

« העמוד הקודםהעמוד הבא »

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.