ספר ארבע הגבירות

08/09/2018 ב- 09:51 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על ספר ארבע הגבירות

בשנת 1416, זמן קצר לאחר קרב אז'נקור שבו הובס צבא צרפת, התפרסמה בארץ זו פואמה על-זמנית ב-3531 שורות שהסוגיות העולות בה עודן כה רלוונטיות לזמננו, ואולי תהיינה לעד כי טבע האדם גם בחלוף הזמנים איננו בר שינוי. 'ספר ארבע הגבירות' (Le Livre des quatre dames) היא יצירת הביכורים של אלן שרטיה (Alain Chartier) שהיה אז בן 31, וממקוריותו כבר בהתנסותו הראשונה אפשר להתמוגג. הוא ידע לבצע את האבחנות הדרושות כדי להעלות סיפור חשוב שלרוב מתעלמים ממנו בהקשר הכולל. ואת המלאכה עשה מתוך כוונה פוליטית ולא בשל יצר האמן המפעם בליבו ודורש ממנו לכתוב. בגלל כך ראוי הוא לתהילה מפני שרק המשוררים הגדולים באמת ידעו לחבר נושאים חברתיים בוערים אל תוך שירה בעלת עוצמה.

Continue Reading ספר ארבע הגבירות…

מודעות פרסומת

האם לנסיכה דה קליו לא היו נמשים?

06/07/2018 ב- 08:16 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על האם לנסיכה דה קליו לא היו נמשים?

בעשור הקודם היתה תקופה קצרה שביליתי בנעימים עם אשה נאה למדי, עד ששבה אל בעלה שחי בנפרד ממנה לאחר שכנועים מרובים מצידי. זו היתה שיטתי להיפטר ממנה מפני שאיימה על אורח חיי הלמדני. היא פסקה שעליי לעבוד יומם וליל כדי לפרנס עצמי לאחר שגזלה כספים רבים ממני עבור בילויים משותפים שלא היו לרוחי. והייתי מאוהב בה מאד בגלל רוח השטות שתמיד פרצה מתוכה. היתה נלהבת מכל דבר לרגע והתלהבותה היתה שוככת כעבור רגע, כמו מטוס שפולש לתוך סערה ויוצא ממנה בטרם נרטב. ומיד אחרי שהיתה משתטית היה משתלט עליה סבר-רצינות רגעי כאילו רצתה לנער את החולי הרע מעליה בדרך מעושה שכזו.

Continue Reading האם לנסיכה דה קליו לא היו נמשים?…

האם כוח-קסם חזק ככל שיהא מסוגל לגבור על פקחות?

25/04/2018 ב- 06:26 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על האם כוח-קסם חזק ככל שיהא מסוגל לגבור על פקחות?

הדבר הראשון, והיחיד בעצם, שנלכד במחשבה אחרי קריאה בסיפורי פנטסיה על אודות קוסמים, הוא כי במידה שיש ליריבים כוחות שווים של כישוף, גובר הטוב על הרע מכוח מוסריותו בלבד. כך גם במציאות, ניצחון הטובים על הרעים במלחמת העולם השנייה מתואר כדבר הכרחי ואולי ידוע מראש. כשהכוחות אינם שקולים, מתואר ניצחונו של החלש על החזק כניצחון הצדק. רשאים אנו לראות זאת כפגם. אי אפשר להעריך באמת מהו טוב ומהו רע מפני ששניהם מעורבבים זה בזה כמעט תמיד. את זאת ידעו גם אבותינו. באגדות עמים איננו מוצאים, בדרך כלל, ניצחונות על מכשף רב-כוח הודות לעוצמת טוב-הלב של המנצח. הוא גובר עליו באמצעות תכסיסנות, שהיא לבדה מסבה עונג צרוף באוזני השומעים.

Continue Reading האם כוח-קסם חזק ככל שיהא מסוגל לגבור על פקחות?…

המאהבים של ויולה

19/03/2018 ב- 04:24 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על המאהבים של ויולה

הסיפורים מושכי תשומת הלב הרבה ביותר בספרות ימי הביניים, ובהדים לה בימות הרנסנס, היו ועודם על אודות האשה הבלתי נאמנה שבוגדת בבעלה עם נזיר סורר שחוטא בתאוות בשרים. ונשאלת השאלה כיצד באו לעולם ומהו הרקע שלהם אם אינם נטועים בדמיונות אלא משקפים מציאות כה מוקצנת שהתקיימה בסתר ובגלוי. את זאת ביקשתי לברר, מפני שלא מצאתי השערות בנידון לכאן או לכאן.

Continue Reading המאהבים של ויולה…

לאכול את הלב שלא מרעב

23/12/2014 ב- 04:06 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על לאכול את הלב שלא מרעב

עדיין זכורה לי אותה שעת בין ערביים בקיץ חם ולח עת נעצרתי בגינה גדולה בעיבורי תל-אביב כדי להאזין לאגדה מפי מספר סיפורים בפני קהל מזדמן. אשה הזמינה אל ביתה מדביר מכרסמים, כך סיפר, כדי ללכוד עכברוש. מאיזושהי סיבה לא נדברו ביניהם לפני כן על שכר טרחתו, וכשתפס את החולדה הגדולה בזנבה ביקש מבעלת הבית סכום עצום של כסף. ומה תעשה? אם לא תשלם ישחרר לחופשי את החיה בביתה. אם תשלם לו אפילו מחצית מן הסכום יכעס בעלה כהוגן. היא היתה בת ערובה של פחדיה. כשהתמהמהה יותר מדי פקעה סבלנותו של לוכד החולדות, קרע את בשרה של החיה ואכל את לבבה לנגד עיני האשה ההמומה. כך הסתיימה מפיו אותה אגדה משונה. הקהל שהתקבץ שם נותר המום, כמו גיבורת הסיפור. דילמה נאה צצה בו, אך הסוף כה תמוה.

Continue Reading לאכול את הלב שלא מרעב…

טקסט עתיק: ישו שינה את צורתו בפני פילטוס והפך לנשר אחרי הצליבה

15/03/2013 ב- 07:29 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על טקסט עתיק: ישו שינה את צורתו בפני פילטוס והפך לנשר אחרי הצליבה
תגים:

עלילה מפותלת וגדושה בתפניות פלאיות על אודותיו של ישו פוענחה לאחרונה מתוך כתב-יד קופטי בן 1200 שנה. היא מספרת כי הנציב הרומי פונטיוס פילטוס, שהחליט לצלוב את ישו, סעד עימו ארוחת ערב ביום חמישי בשבוע ההוא. ישו בירך אותו ואת אנשי ביתו, ופילטוס הציע להקריב את בנו שלו במקומו של ישו. אולם ישו שלל את הצעתו הנדיבה, הודה לפילטוס על חסדו, והוכיח בפניו שיכול היה לברוח אילו היה רוצה. ופתאום הפך לישות חסרת גוף, בזמן שפילטוס הביט במה שהיה ישו לפנים ולא ראהו. באותו הליל הופיעו אצל פילטוס ואשתו חזיונות שבהם נראה נשר המתעורר לתחייה.

Continue Reading טקסט עתיק: ישו שינה את צורתו בפני פילטוס והפך לנשר אחרי הצליבה…

האם הרוזן ג'רארדסקה אכן טרף את ילדיו ונכדיו?

15/09/2012 ב- 21:48 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על האם הרוזן ג'רארדסקה אכן טרף את ילדיו ונכדיו?
תגים: ,

'הקומדיה האלוהית' היא היצירה שבגללה זכה דנטה אליגיירי למעמדו כאחד מגדולי המשוררים של אירופה. 'הקומדיה' מחולקת לשלוש שירות המתארות את מסעו הרוחני-קוסמי של דנטה: ב'תופת' – דרך הגיהינום עד טבור הארץ, משכן השטן הרודה ברשעים; ב'טור הטוהר' – דרך כור המצרף, שהוא התחום שבו נצרפות הנשמות, והוא מתואר כהר, שעל פסגתו פוגש דנטה את אהובתו המתה ומתוודה לפניה; ב'גן עדן' – דרך השמים עד למחוז הזוהר שבו רואה המשורר את האלוהות פנים אל פנים.

מבין שלוש השירות של 'הקומדיה', המזעזעת והיוקדת ביותר בלהטה הפנימי היא ה'תופת', ומשום כך היא שפעלה ביותר על הבריות. ב'תופת' גם מסופרות אותן עלילות שופעות תוכן ומלאות דימויים שקבעו את דמותה של 'הקומדיה' בזיכרון הדורות. הסיפור הארוך ב'תופת', וגדוש הרגש במידה רבה מאד, הוא מות הרעב של הרוזן ג'רארדסקה, ומכל האחרים הוא שנחרת ביותר בתודעת הקוראים. דווקא בגלל היותו מטלטל כל כך, האמת ההיסטורית שסותרת אותו, ושנתגלתה באמצעים מדעיים רק במאה ה-21, היא גם שהופכת אותו לסיפור שאינו מבעית כמבוא ליצירה כולה. אבל זוועת המתים נותרת אותה זוועה, למרות הגילויים, ואודותיה יש לספר מן ההתחלה.

Continue Reading האם הרוזן ג'רארדסקה אכן טרף את ילדיו ונכדיו?…

ארבעת צמחי התבלין מיריד סקרבורו

29/08/2012 ב- 12:24 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על ארבעת צמחי התבלין מיריד סקרבורו
תגים:

מי שמתבונן אל פני ההיסטוריה, מבלי לרדת לעומקה, יגלה על שטחה יצור שונה בתכלית השינוי משאר היצורים. את דמותו יזהו כולם. זוהי נקבת האדם. בניגוד לאדם, היא נבראה בצלמה שלה. בניגוד לשאר היצורים, זכרים ונקבות כאחד, יש לה מאפיינים ייחודיים משל עצמה. הם אינם דומים לאלו של אחרים. יש חתול וחתולה בעלי זהות טבעית אחת, ויש אשה שיש לה זהות טבעית נפרדת מן הגבר בזכות אישיותה. לא לשווא משמשת הנקבה האנושית בשלל דוגמאות המאפיינות את השטחיות. מספרים על נשים שהן פתיות, והכול תמימי דעים. מספרים על נשים שהן ערמומיות, והכול תמימי דעים. בין הפתיה לבין העורמה מפרידים שמים וארץ, אבל בני האדם סבורים ששתיהן מיוצגות בקרב הנשים עוד מטרם הבריאה, כזכר לתוהו ובוהו. איש אינו מדבר כל כך על "הגברים הפתיים" ועל "הגברים הערמומיים". אצלם אלה תכונות אינדיבידואליות, ואילו אצל נשים אלה תכונות כוללניות. חוה חסרת הדעת פותתה על ידי הנחש והערימה על אדם. חטאה הקדמון מורכב, אפוא, מהיותה פתיה ומהיותה ערמומית. אם רק היתה מתפתה על נקלה, דיינו. אם רק היתה ערומה כנחש, דיינו. אולם, היא נושאת בחובה גם תכונה זו וגם תכונה זו, ואת שתיהן, בערבוביה, הורישה לכל בנותיה בדברי הימים.

Continue Reading ארבעת צמחי התבלין מיריד סקרבורו…

איוואן, בנו של שמש הכנסייה

10/05/2012 ב- 11:50 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על איוואן, בנו של שמש הכנסייה

עד לפני שנים אחדות היה נהוג בל"ג בעומר להציב דחליל בתוך המדורה המיועדת, ולתארו כאחד מצוררי ישראל שתיכף יעלה באש. בימי ילדותי כינוהו פרעה או מי מן הגרמנים. עולים חדשים נהגו להכין דחליל ודחלילה שגילמו בני זוג מרושע. צברים שחיקו אותם קראו להם בדרך כלל על שם פרננדו ואיזבלה, מלכי ספרד שגירשו את היהודים מארצם, אולם חוגגים דתיים שאינם מבני הארץ היו מייחסים לדחלילה את דמותה של קליאופטרה דווקא. מהי סיבת הדבר אינני יודע, וגם לא חקרתי בצעירותי את הסוגיה. כל שנותר לי היה לחפש בסיפורי המעשיות הדים לרשעותה של קליאופטרה. אגדה רבת-עניין מצאתי בספרו של אלפרד רמבו, הקרוי 'אפיקה רוסית: מחקר שירי הגבורה של רוסיה'.

Continue Reading איוואן, בנו של שמש הכנסייה…

שאלה שעד היום לא נמצאה לה תשובה: הליידי או הטיגריס?

06/02/2012 ב- 18:31 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על שאלה שעד היום לא נמצאה לה תשובה: הליידי או הטיגריס?

בשנת 1994, מתישהו, דיאנה ואני פסענו לאורך הגעתון בנהריה ובדרך נתקלנו במארק ובשרון (זהו מארק, המתנדב מאפריקה הדרומית, ולא ההוא מאיטליה; זוהי שרון המכסיקנית, קרובת משפחתו של אחד מחברי הקיבוץ, ולא המתנדבת הדרום-אפריקנית). שניהם חברו אלינו. דיאנה היתה מרוצה כי מארק – כנראה, כל מארק שהוא – נשא חן בעיניה, ואני פנטזתי בסתר על שרון.

התיישבנו לשתות קפה במסעדת פינגווין, ומארק ביקש לספר לנו סיפור, ששנים אחר כך נתברר כי שמו 'הליידי או הטיגריס?' ושנכתב בשנת 1882 בידי פרנק סטוקטון (Frank Stockton). וזהו סיפור המעשה, בשינויים קלים:

Continue Reading שאלה שעד היום לא נמצאה לה תשובה: הליידי או הטיגריס?…

העמוד הבא »

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.