פגישה מחודשת עם אהבה נושנה

16/02/2021 ב- 14:24 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על פגישה מחודשת עם אהבה נושנה

כל הפרידות הרומנטיות מייסרות את הלב, אולם יש פרידות שמכאיבות יותר ויש פרידות שמכאיבות פחות. ההבדל ביניהן נובע מן הסביבה הקרובה שעוטפת את האהובה. יש משפחות שמן הרגע הראשון מתעבות את הבחור בלי שום סיבה נראית לעין ומנסות בכל כוחן ואפילו בתוקפנות להפריד בין זוג האוהבים. לבני משפחתה של אחת מחברותיי האהובות ביותר היתה עילה אחת בלבד: אני לא מתאים לה כיוון שאינני נמצא בדרגה השכלית שלה. בלי ספק, הם צדקו באשר להיותה בחורה מבריקה מאד. בנוגע לאי-ההתאמה בינינו הייתי מסופק. הברירה היתה להפריד אותה מסביבתה הקרובה או להיפרד ממנה. בצער עצום בחרתי באפשרות השנייה. ג'ואנה, ידידתי היפנית מסאו פאולו, הגדירה זאת יפה: לא ניתן לצפות מבחור בגובה 220 ס"מ שיהיה גבוה יותר. היא אכן צדקה. הרמה השכלית שלי לא השתפרה פלאים מאז.

Continue Reading פגישה מחודשת עם אהבה נושנה…

מייבש השיער של אייזק ניוטון

04/12/2020 ב- 02:30 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על מייבש השיער של אייזק ניוטון

בשיעור פיסיקה בכיתה י"א עוררתי מהומה גדולה. מעת לעת קרו כדברים הללו גם בשיעורים אחרים. הייתי מוכיח את מורותיי קבל עם וכיתה על טעויותיהן בלימודי היסטוריה משחר ימיי, אבל בשעה ההיא השמעתי טענה קולנית שאוזניים לא הכירוה: פעולות החשבון של אייזק ניוטון אינן נכונות! לא רק זאת, המצאתי יחידה פיסיקלית מטעם עצמי, והתחלתי להשתמש בה לאחר שהייתי משכתב את שאלות המבחן להתאימן לאותה יחידה.

Continue Reading מייבש השיער של אייזק ניוטון…

עת למות ועת להמית, ובעבור מה?

01/12/2020 ב- 05:18 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על עת למות ועת להמית, ובעבור מה?

בשנה האחרונה שבה אל הרהוריי ידידה אחת שהסתלקה בגיל 18. היא נוכחת בחיי כמו עודנה בעולם. אין בידי יכולת לפענח מדוע כך קורה. כשנודע לי על מותה לא חשתי צורך להתאבל. שלא כמו חברי ילדות שנופלים חלל, הריהי בת. אולי קיננה בתוכי ההרגשה שיימצא לה תחליף. אם לא היא, תבוא אחרת במקומה. עתה מעסיקה המתה את מחשבותיי כמו בעבר, וזה אך מפליא. אינני נמצא בקשר עם חברים רבים מגיל הנעורים שהיו קרובים לליבי לא פחות ממנה ועודם בחיים. ומי יכול לדעת אלמלא מתה אם ביני לבינה היה נשמר קשר עד ימינו. אולי היינו מתפתחים בדרכים אחרות ולא יכולנו עתה לסבול זה את זו. הרי כולנו מתכנסים לבסוף לנתיב אחד, ורחב כל שיהא, אין בו מקום להכיל את כולם, או שאנו מציבים גדרות לאורכו ולא מאפשרים עוד את המעבר.

Continue Reading עת למות ועת להמית, ובעבור מה?…

שיר על גשם וזיכרון

26/11/2020 ב- 17:01 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על שיר על גשם וזיכרון

הזיכרון זולג לכל מיני מקומות כטיפות גשם, שעומדות להתייבש. מוכרחים מעת לעת ללחלח אותן כדי לשומרו. הזיכרון הראשון שלי הוא מהשמעת אזעקה. כך נפתחת ההיסטוריה של חיי. נולדתי עם רגלי איקס ועדיין לא הייתי מסוגל להתהלך כשורה. מרבית הזמן זחלתי על הקרקע וביליתי בסמיכות לקיני נמלים. כמעט שלא דיברתי עם אף אחד. נאמר עליי אז כי אני אנטי-חברתי במידה חמורה, אם כי האמת היתה שאף אחד מן הילדים בני גילי לא טרח לשחק איתי. בשנותיי הראשונות בחיים הללו היו הנמלים חברותיי היחידות בעולם כולו. וברגע האזעקה כולם ניסו למצוא מקלט, ואני הייתי שרוע על הארץ לאחר שמעדתי והבטתי מגובה הקרקע בתזזית שמעליי עד שהבחנתי בפניה של אימי אשר מצאה אותי בתוך ההמון הנסער.

Continue Reading שיר על גשם וזיכרון…

סופרמן, שקרים ואחזקת האופנוע

10/11/2020 ב- 04:45 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על סופרמן, שקרים ואחזקת האופנוע

כבר אינני זוכר כיצד הגיע לידיי העותק הקודם של 'זן ואמנות אחזקת האופנוע'. אפשר שקניתיו. אינני זוכר מפני שהתחלתי לקרוא בו כעבור חודשים רבים. ישנו קושי אמיתי להסביר הרגל זה לאותם אלה שאינם קוראים ספרים. בניגוד למה שהם סוברים, הכרכים שהבריות רכשו ועדיין לא פתחו אותם, אינם משמשים לקישוט כדי לעורר בקרב אורחים רושם שבני הבית הינם משכילים. כל יצירה ספרותית תובעת מצב רוח מסוים על מנת להכירה לעומקה. אי אפשר ליטול כרך כלשהו מן הכוננית ולהתחיל לקרוא בו כך סתם. מודעים אנו שהספר נמצא שם וממתינים עד שתתפתח בשלות ונוכל לעיין בו. לעיתים, אחרי כמה דפים נגלה כי הקדמנו ונשיב את הכרך למקומו עד שיגיע זמנו מחדש. וישנם פעמים שנבין כבר אז שזמנו של הספר לא יגיע לעולם, שתוכנו אינו מעניין אותנו ונסיר אותו מן המדף. לרוב, אין חרטה על ביצוע הרכישה אלא צער מהול ברוגז, משום שבחלל החדר המצומצם תפס מקום של ספר אחר אשר דחינו את קנייתו.

Continue Reading סופרמן, שקרים ואחזקת האופנוע…

אינדיאנית עם נוצות מי ימצא

24/10/2020 ב- 07:50 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על אינדיאנית עם נוצות מי ימצא

סבורני כי רק כאשר חזיתי באינדיאניות המתנועעות מול עיניי ניסיתי להיזכר בדמותן בסרטי מערבונים, ואת מה שלא זכרתי ביקשתי להשוות אל המראה שלהן במציאות. בכפר האינדיאנים שבו חייתי תקופת-מה לבשו הנערות האינדיאניות חצאית מיני עשויה בד שקנו מברזילאים ומתחת לה מעולם לא השתמשו בתחתונים, או שכרכו על מותניהן חבל דקיק ששני כתמי עור מסתירים בקושי את קדמתן ואחוריהן. בת זוגי שם, נערה אשר הייתי מאוהב בה, הציגה זמינות מינית תמידית. גם כשהיתה כועסת ברצינות או מביימת עצמה לדעת מרוב כעס מתוזמן, ונראה היה באותם רגעים שתמנע עצמה ממני במשך ימים, הרי שלא יכלה להתפייס מבלי להוכיח לי את אהבתה. והנה נתגלה לי כי הסיבה לדלילות מלבושיהן היא הצורך להטיל את מימיהן בלי הסתבכות מיותרת בהתפשטות. כשנערתי היתה פתאום לחוצה בזמן שיחתנו היא היתה מניעה בידה את פיסת העור הזעירה שכיסתה אותה, ואני תפשתי שהיא מוכרחה להתפנות עכשיו.

Continue Reading אינדיאנית עם נוצות מי ימצא…

עלומים שלא ישובו לעולם

17/06/2020 ב- 07:32 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על עלומים שלא ישובו לעולם

להט השמש הקיצית לא עיכבני מלנסוע לחבר שלא ראיתיו שבע שנים. ס' ביקשני לבקרו בעירו אשר שוכנת לחוף ים. עדיין היינו צעירים ופסענו יחדיו כברת דרך ארוכה לאיזשהו מופע מוסיקלי. אנשים לא משתנים בחלוף השנים. בנעורינו איננו מבחינים מיהם באמת, וכשאנו נקרים בדרכם לאחר זמן, ומוחנו כבר רכש ניסיון בזיהוי האישיות של כל מי שבא במגע עימנו, אז נדמה לנו שהם השתנו כל כך. מיד אני מגלה שס' מסוגל לשיחות פילוסופיות אל תוך הלילה. הוא מוציא מילים מפיו ואני מאזין מבלי להסותו מתוך הפתעה ממושכת. לפני חצות שבנו לדירת השותפים שלו. אמור הייתי לישון על הספה הארוכה בסלון הבית, ורגע אחד לאחר שהתיישבנו לאור הלבנה במרפסת, חזר השותף שלו הביתה. יחד עם בריה שהיה לה קול נשי נכנסו לסלון. ס' ואני נותרנו בדומיה גמורה במרפסת שמעבר להם. התלהטות היצרים של השניים היתה זריזה מן הרגיל, ולא חלפו דקתיים עד שלעינינו נחשפה על הקיר מנגד צללית של צמד מתעלס. הם היו שקטים להפליא פן יישמעו בקרב יושבי הבית. לאחר ההשתוממות הראשונית הפך המחזה הטבעי לחסר עניין מעט. אני המשכתי בשיחה עם חברי כאילו היינו שם בחלל ריק.

Continue Reading עלומים שלא ישובו לעולם…

תחזית אישית לקללה הכי נפוצה בשנת 2023

11/12/2019 ב- 03:59 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על תחזית אישית לקללה הכי נפוצה בשנת 2023

בדיעבד, החוויה הקשה ביותר אינה הסוף של הדבר הטוב שממנו נהנינו, אלא התקופה שנמשכת עד אליו מן היום שנודע לנו כי יגיע. ברגע הזה מאבדת ההנאה את טעמה המתוק, והחיים שהיו אז רוויים באושר ניכר הופכים להיות מכבידים ביותר. זוהי תחושת ריקנות שנתקעת בגרון. אי אפשר לירוק אותה החוצה ואי אפשר לבלוע אותה פנימה. קמים עימה בבוקר, הולכים לישון איתה בלילה, ואם מתעוררים במיטה פתאום בגלל לחץ משלפוחית השתן, מיד היא מחייכת בשטניות: היי, אני עדיין כאן!

Continue Reading תחזית אישית לקללה הכי נפוצה בשנת 2023…

סוף העולם בנחלת יצחק

08/12/2019 ב- 03:05 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על סוף העולם בנחלת יצחק

בחופשת הקיץ הגדולה שלאחר כיתה א' ציירתי מפה. אפשר שזו היתה המפה הראשונה שציירתי מימיי. נסיבות יצירתה אינן זכורות לי. יתכן שזו היתה מטלה לימודית בימות הקייטנה. המפה אבודה, אך זוכרני שהיתה מפורטת למדי. היו משורטטים בה רחובות, בניינים על מספר קומותיהם, עצים ירוקי-עד בחורף ואילנות שעומדים בשלכת, וכמו כן, סמל של עצם לסמן חצרות בתים עם כלבים. דומה שעד ימינו אני הוא הראשון שהגה דבר שכזה. אינני יודע מה היתה סיבת הדבר. אינני נרתע כלל מכלבים. אפשר שאביתי כי זו תהא מפה ייחודית מאד. מגיל צעיר ביותר לא יכולתי לסבול את הרעיון הפשטני שאני כמו כולם.

Continue Reading סוף העולם בנחלת יצחק…

מדוע אנו רוצים לשנות במקום להשתנות?

13/12/2018 ב- 07:36 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על מדוע אנו רוצים לשנות במקום להשתנות?

בין שקיעת אהבה לזריחה חדשה, הכרתי את חן בחנות נעליים. אני הייתי הלקוח שמרהיב לדבר שטויות והיא היתה המוכרת המנומסת שנאלצה להקשיב להן. מכיוון שהייתי משוכנע כי אמצא זוג שיישא חן ברגליי העמסתי על מוחה הרבה סבל מן הרגיל, אך אבוי לי; לא מצאתי כאלה. מה אעשה ואיך אפצה אותה? אמרה אין דבר, נשבעה ששעשעתי אותה ואני לא ויתרתי עד שנעתרה כי אזמין אותה לארוחת ערב במסעדה. הדברים התגלגלו אחרת והוסכם שתבוא אליי ואבשל למענה, ולבסוף מצאתי עצמי סמוך אל שולחנה, ממלא בטני במטעמים שהכינה למעננו. עם קומי מן הכיסא סולקתי אחר כבוד אל ביתי מפני שעוד לא גיבשה דעתה בקשר אליי. כבר למחרת טלפנה והודיעה כי עתה הגיע תורה להתארח אצלי. זה היה הרגע שנחרט הכי חזק בזיכרוני. שמחתי כל כך. תחושה של שלווה אפפה אותי. היא שלי ואני שלה, מדלגים יחדיו על כל המהמורות שבדרך לשם. איזו אופוריה!

Continue Reading מדוע אנו רוצים לשנות במקום להשתנות?…

העמוד הבא »

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.