סיפור מהסרטים: איך השגתי את הרולקס שלי
19/02/2023 ב- 17:57 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על סיפור מהסרטים: איך השגתי את הרולקס שליעל קיומו של שעון רולקס נודע לי בפעם הראשונה ב'חטיפה נעימה'. צפיתי בו בנעוריי עם חברתי שכיניתיה קומנצ'ית. הסרט גדוש בסצנות משעשעות ולא חדלנו מלצחוק אף לרגע. בט מידלר שיתפה פעולה עם חוטפיה כדי להפיל בפח את בעלה השנוא עליה ולרושש אותו, ובשמם דרשה ממנו למסור את הרולקס שלו יחד עם דמי הכופר. דני דה ויטו נאלץ לעשות כדרישתה והפקיד גם את שעונו. בתום הסרט הסתקרנתי לדעת מהו אותו שעון יוקרתי ועל מנת להרשים את נערתי התחייבתי בפניה שאשיג לעצמי גם כן רולקס. כשנפרדנו בגלל שעברה לגור בצפון הארץ הזכירה לי בשחוק את התחייבותי זו ושאר הבטחות שפיזרתי בשפע.
עתה מתחולל אותו הבלבול ששרר בציבור בזמן הסכמי אוסלו
18/02/2023 ב- 04:24 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על עתה מתחולל אותו הבלבול ששרר בציבור בזמן הסכמי אוסלושנתיים בלבד חייתי בגליל המערבי, ושתי השנים הללו חפפו כמעט במדויק את התקופה שבין הסכם אוסלו א' ובין הסכם אוסלו ב'. הייתי אז עלם צעיר עם מודעות פוליטית גבוהה ביותר. עוד בנעוריי חיבבוני החבר'ה מן המשמרת הצעירה בגין יכולתי להתנצח עם תריסר ליכודניקים בו-זמנית ולגבור על כל אחד מהם בנפרד, אבל חדלתי מפעילותי בתנועת 'העבודה' כשניצחה בבחירות. יום אחד ראתה אותי שולי מהמפלגה, אשר למדה משפטים כשהייתי בתיכון, הגידה שהיא זוכרת אותי גבוה ורזה, ושאלה לאן נעלמתי. עניתי לה שאני גר רחוק מדי.
Continue Reading עתה מתחולל אותו הבלבול ששרר בציבור בזמן הסכמי אוסלו…
מדוע לא הלכתי לרסיטל מקומי במרכז סוזן דלל?
17/02/2023 ב- 14:07 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על מדוע לא הלכתי לרסיטל מקומי במרכז סוזן דלל?זכוכיות ואנשים. בצמד המילים הזה לבדו תיארתי ביומני את חווית הביקור בתערוכה של דייל צ'יהולי. אולי הסתפקתי בהן מקוצר הזמן. הרי ד' התארחה אצלי. עימה הלכתי למוזיאון מגדל דוד. מספר חודשים אחרי כן כתבתי שוב על היום ההוא. הרבה אנשים היו שם, ופסלי הזכוכית נדמו כפלאי עולם מיניאטוריים, ואף על פי כן, א' לא גרע עיניו מבת לווייתי. אף הוא מצא מן בעיניה. סיפרנו לו שהיא ידידתי בלבד מן הרגע הראשון שנצמד אלינו. א' אמר שהוא מצייר להנאתו וביקש שתבוא אליו לראות את הציורים, והיא כמעט הסכימה.
Continue Reading מדוע לא הלכתי לרסיטל מקומי במרכז סוזן דלל?…
פגישה מחודשת עם אהבה נושנה
16/02/2021 ב- 14:24 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על פגישה מחודשת עם אהבה נושנהכל הפרידות הרומנטיות מייסרות את הלב, אולם יש פרידות שמכאיבות יותר ויש פרידות שמכאיבות פחות. ההבדל ביניהן נובע מן הסביבה הקרובה שעוטפת את האהובה. יש משפחות שמן הרגע הראשון מתעבות את הבחור בלי שום סיבה נראית לעין ומנסות בכל כוחן ואפילו בתוקפנות להפריד בין זוג האוהבים. לבני משפחתה של אחת מחברותיי האהובות ביותר היתה עילה אחת בלבד: אני לא מתאים לה כיוון שאינני נמצא בדרגה השכלית שלה. בלי ספק, הם צדקו באשר להיותה בחורה מבריקה מאד. בנוגע לאי-ההתאמה בינינו הייתי מסופק. הברירה היתה להפריד אותה מסביבתה הקרובה או להיפרד ממנה. בצער עצום בחרתי באפשרות השנייה. ג'ואנה, ידידתי היפנית מסאו פאולו, הגדירה זאת יפה: לא ניתן לצפות מבחור בגובה 220 ס"מ שיהיה גבוה יותר. היא אכן צדקה. הרמה השכלית שלי לא השתפרה פלאים מאז.
מייבש השיער של אייזק ניוטון
04/12/2020 ב- 02:30 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על מייבש השיער של אייזק ניוטוןבשיעור פיסיקה בכיתה י"א עוררתי מהומה גדולה. מעת לעת קרו כדברים הללו גם בשיעורים אחרים. הייתי מוכיח את מורותיי קבל עם וכיתה על טעויותיהן בלימודי היסטוריה משחר ימיי, אבל בשעה ההיא השמעתי טענה קולנית שאוזניים לא הכירוה: פעולות החשבון של אייזק ניוטון אינן נכונות! לא רק זאת, המצאתי יחידה פיסיקלית מטעם עצמי, והתחלתי להשתמש בה לאחר שהייתי משכתב את שאלות המבחן להתאימן לאותה יחידה.
עת למות ועת להמית, ובעבור מה?
01/12/2020 ב- 05:18 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על עת למות ועת להמית, ובעבור מה?בשנה האחרונה שבה אל הרהוריי ידידה אחת שהסתלקה בגיל 18. היא נוכחת בחיי כמו עודנה בעולם. אין בידי יכולת לפענח מדוע כך קורה. כשנודע לי על מותה לא חשתי צורך להתאבל. שלא כמו חברי ילדות שנופלים חלל, הריהי בת. אולי קיננה בתוכי ההרגשה שיימצא לה תחליף. אם לא היא, תבוא אחרת במקומה. עתה מעסיקה המתה את מחשבותיי כמו בעבר, וזה אך מפליא. אינני נמצא בקשר עם חברים רבים מגיל הנעורים שהיו קרובים לליבי לא פחות ממנה ועודם בחיים. ומי יכול לדעת אלמלא מתה אם ביני לבינה היה נשמר קשר עד ימינו. אולי היינו מתפתחים בדרכים אחרות ולא יכולנו עתה לסבול זה את זו. הרי כולנו מתכנסים לבסוף לנתיב אחד, ורחב כל שיהא, אין בו מקום להכיל את כולם, או שאנו מציבים גדרות לאורכו ולא מאפשרים עוד את המעבר.
שיר על גשם וזיכרון
26/11/2020 ב- 17:01 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על שיר על גשם וזיכרוןהזיכרון זולג לכל מיני מקומות כטיפות גשם, שעומדות להתייבש. מוכרחים מעת לעת ללחלח אותן כדי לשומרו. הזיכרון הראשון שלי הוא מהשמעת אזעקה. כך נפתחת ההיסטוריה של חיי. נולדתי עם רגלי איקס ועדיין לא הייתי מסוגל להתהלך כשורה. מרבית הזמן זחלתי על הקרקע וביליתי בסמיכות לקיני נמלים. כמעט שלא דיברתי עם אף אחד. נאמר עליי אז כי אני אנטי-חברתי במידה חמורה, אם כי האמת היתה שאף אחד מן הילדים בני גילי לא טרח לשחק איתי. בשנותיי הראשונות בחיים הללו היו הנמלים חברותיי היחידות בעולם כולו. וברגע האזעקה כולם ניסו למצוא מקלט, ואני הייתי שרוע על הארץ לאחר שמעדתי והבטתי מגובה הקרקע בתזזית שמעליי עד שהבחנתי בפניה של אימי אשר מצאה אותי בתוך ההמון הנסער.
סופרמן, שקרים ואחזקת האופנוע
10/11/2020 ב- 04:45 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על סופרמן, שקרים ואחזקת האופנועכבר אינני זוכר כיצד הגיע לידיי העותק הקודם של 'זן ואמנות אחזקת האופנוע'. אפשר שקניתיו. אינני זוכר מפני שהתחלתי לקרוא בו כעבור חודשים רבים. ישנו קושי אמיתי להסביר הרגל זה לאותם אלה שאינם קוראים ספרים. בניגוד למה שהם סוברים, הכרכים שהבריות רכשו ועדיין לא פתחו אותם, אינם משמשים לקישוט כדי לעורר בקרב אורחים רושם שבני הבית הינם משכילים. כל יצירה ספרותית תובעת מצב רוח מסוים על מנת להכירה לעומקה. אי אפשר ליטול כרך כלשהו מן הכוננית ולהתחיל לקרוא בו כך סתם. מודעים אנו שהספר נמצא שם וממתינים עד שתתפתח בשלות ונוכל לעיין בו. לעיתים, אחרי כמה דפים נגלה כי הקדמנו ונשיב את הכרך למקומו עד שיגיע זמנו מחדש. וישנם פעמים שנבין כבר אז שזמנו של הספר לא יגיע לעולם, שתוכנו אינו מעניין אותנו ונסיר אותו מן המדף. לרוב, אין חרטה על ביצוע הרכישה אלא צער מהול ברוגז, משום שבחלל החדר המצומצם תפס מקום של ספר אחר אשר דחינו את קנייתו.
אינדיאנית עם נוצות מי ימצא
24/10/2020 ב- 07:50 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על אינדיאנית עם נוצות מי ימצאסבורני כי רק כאשר חזיתי באינדיאניות המתנועעות מול עיניי ניסיתי להיזכר בדמותן בסרטי מערבונים, ואת מה שלא זכרתי ביקשתי להשוות אל המראה שלהן במציאות. בכפר האינדיאנים שבו חייתי תקופת-מה לבשו הנערות האינדיאניות חצאית מיני עשויה בד שקנו מברזילאים ומתחת לה מעולם לא השתמשו בתחתונים, או שכרכו על מותניהן חבל דקיק ששני כתמי עור מסתירים בקושי את קדמתן ואחוריהן. בת זוגי שם, נערה אשר הייתי מאוהב בה, הציגה זמינות מינית תמידית. גם כשהיתה כועסת ברצינות או מביימת עצמה לדעת מרוב כעס מתוזמן, ונראה היה באותם רגעים שתמנע עצמה ממני במשך ימים, הרי שלא יכלה להתפייס מבלי להוכיח לי את אהבתה. והנה נתגלה לי כי הסיבה לדלילות מלבושיהן היא הצורך להטיל את מימיהן בלי הסתבכות מיותרת בהתפשטות. כשנערתי היתה פתאום לחוצה בזמן שיחתנו היא היתה מניעה בידה את פיסת העור הזעירה שכיסתה אותה, ואני תפשתי שהיא מוכרחה להתפנות עכשיו.
עלומים שלא ישובו לעולם
17/06/2020 ב- 07:32 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על עלומים שלא ישובו לעולםלהט השמש הקיצית לא עיכבני מלנסוע לחבר שלא ראיתיו שבע שנים. ס' ביקשני לבקרו בעירו אשר שוכנת לחוף ים. עדיין היינו צעירים ופסענו יחדיו כברת דרך ארוכה לאיזשהו מופע מוסיקלי. אנשים לא משתנים בחלוף השנים. בנעורינו איננו מבחינים מיהם באמת, וכשאנו נקרים בדרכם לאחר זמן, ומוחנו כבר רכש ניסיון בזיהוי האישיות של כל מי שבא במגע עימנו, אז נדמה לנו שהם השתנו כל כך. מיד אני מגלה שס' מסוגל לשיחות פילוסופיות אל תוך הלילה. הוא מוציא מילים מפיו ואני מאזין מבלי להסותו מתוך הפתעה ממושכת. לפני חצות שבנו לדירת השותפים שלו. אמור הייתי לישון על הספה הארוכה בסלון הבית, ורגע אחד לאחר שהתיישבנו לאור הלבנה במרפסת, חזר השותף שלו הביתה. יחד עם בריה שהיה לה קול נשי נכנסו לסלון. ס' ואני נותרנו בדומיה גמורה במרפסת שמעבר להם. התלהטות היצרים של השניים היתה זריזה מן הרגיל, ולא חלפו דקתיים עד שלעינינו נחשפה על הקיר מנגד צללית של צמד מתעלס. הם היו שקטים להפליא פן יישמעו בקרב יושבי הבית. לאחר ההשתוממות הראשונית הפך המחזה הטבעי לחסר עניין מעט. אני המשכתי בשיחה עם חברי כאילו היינו שם בחלל ריק.
בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.
רשימות מן התיבה הלבנה 