האם הים רטוב?

10/05/2022 ב- 07:05 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם הים רטוב?

על שפת הכינרת התפתח דיון בין מתפלספים לגבי השאלה "האם המים רטובים", ואף שלא עקבתי אחר השתלשלותו מפני שנדד המימה, רשמתי לעצמי כי אנו חשים רטיבות מסיבה יחידה: בגין ההפרש בין שתי שכבות – באחת יש פחות מולקולות של נוזל ובשנייה יש יותר מולקולות של נוזל. זאת אומרת, אם נטבול ידינו במים הן שתירטבנה בלבד, ואם נוציאן החוצה ונכניסן שוב לתוכם, לא נרגיש רטיבות בשיעור רב יותר. יוצא אפוא שהתווך המימי מוכרח שיהא בלתי רטוב מפני שהוא מורכב ממולקולות של נוזל, ומעליו ומתחתיו מצויות שכבות שמכילות מולקולות של נוזל באותה המידה. ואילו היו לשכבות הללו קולטנים לרטיבות, הן לא היו חשות בה בצידן הפנימי וגם לא בצידן החיצוני מפני שמעבר לו יבש יותר. ובקצרה: האם המים רטובים? לא. ובאשר לקשר שלהם לרטיבות – המים מרטיבים גוף יבש. הוא אשר יהיה לרטוב במגע עימם.

Continue Reading האם הים רטוב?…

קמטי הזקנה הם הטובים שבחומרי הכפרה

07/05/2022 ב- 08:17 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על קמטי הזקנה הם הטובים שבחומרי הכפרה
תגים:

בשנת 1901 יצא לאור Memorie manzoniane, ספרו של כריסטופורו פבריס, ושם ניתן הסבר מאין החל אלסנדרו מנצוני את עבודתו האלמותית 'המאורסים', מן המשובחים שברומנים ההיסטוריים. התברר בעטיו כי ראשיתה בצו מיום 15 באוקטובר 1627 שהוזכר, ובו נקבע עונש למי שמהלך אימים ונוקט באלימות כדי למנוע טקס נישואין. מן האיום התוקפני ששילח האציל דון רודריגו בכומר דון אבונדיו לבל ישיא את לורנצו ולוצ'יה מתפתחת הרפתקתם של המאורסים וחולפת דרך נקודות ציון משמעותיות בזמן ובמקום בתולדותיה של איטליה במאה ה-17.

Continue Reading קמטי הזקנה הם הטובים שבחומרי הכפרה…

האם המבנים הקדומים ביותר היו כחיקוי לנופי הטבע?

06/04/2022 ב- 11:47 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם המבנים הקדומים ביותר היו כחיקוי לנופי הטבע?

הטלפון הנייד הרג את האינטימיות. הכול יודעים זאת, ובשבוע שעבר חשתי כך על בשרי, וזה סיפור המעשה: אני מחשיב עצמי כחקיין. בביה"ס התיכון ידעתי לחקות באופן מושלם את קריאתו של סגן המנהל, שהיה גם המחנך של כיתתי, הזועק מדי תום הפסקה: "כולם להיכנס לשיעור". כשהיה קורא בקצה המסדרון, ובדרך כלל היה זה קולי, מיד נעלמו התלמידים פנימה אל חדרי הלימוד. הוא ידע על יכולתי לחקות את המשפט הזה בקולו. היו פעמים שבטרם הספיק לקרוא לעברנו, שמע במו אוזניו את הקריאה המפורסמת שלו הבאה מפי, וחייך. הרי ידע שלא התכוונתי להביכו אלא כדי להתל בשומעים. אולם, כושר החיקוי המצוין שלי אינו מתבטא דווקא בקול, כי אם בתנועות הגוף ולפעמים גם בהבעות הפנים. אפשר שנולדתי עם יכולת תיאטרלית. ידעתי לחקות היטב את הגמלוניות המופרזת של בעל בית המלון בסדרה טו'ין פיקס, ומי שצפה במלאכתי כבר היה מצוי בין חיים למוות מרוב עודף של צחוק. הפגנות פוליטיות נשאו חן בעיניי מאז ומתמיד, ולעיתים הייתי מחקה בדייקנות מישהו מן הנואמים המוכרים, לאו דווקא בנימת קולו, כי אם באופי דבריו ובסגנון דיבורו הכולל מעצורי נשימה חפוזים, שליחת גפיים אל החלל ותרועות ניצחון המתחייבות מגודל המעמד על הבמה.

Continue Reading האם המבנים הקדומים ביותר היו כחיקוי לנופי הטבע?…

המציאות המתעתעת אל מול הדיון בהשלכות עיבוד התמונה על החברה והתרבות

31/03/2022 ב- 17:03 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על המציאות המתעתעת אל מול הדיון בהשלכות עיבוד התמונה על החברה והתרבות

רבות דובר ועוד ידובר בכל דור ודור בהשלכותיה של הטכנולוגיה על החברה והתרבות. בדור הזה דנים הרבה בעיבוד תמונות סטטיות באמצעי מחשוב שיש ביכולתו לברוא אדם עם מראה בלתי קיים במציאות, אלא אם מדובר בלבישת תחפושת, מפני שהתורשה והסביבה מגבילות מורפולוגיה שכזאת, וגם לניתוחים פלסטיים יש גבולות שמעבר להם יסוכנו החיים או תפחת איכותם. לעיתים, מגמתו של המראה המעובד, אותה תמונה בלתי אותנטית, היא להשפיע על צופיו תוך ניצול מבנה התפישה המוחית שמגורה ביותר דווקא ממנו, אף שאינה מסוגלת להיתקל בו מחוץ למסך האלקטרוני. אכן, אפילו לדמיון אין יכולת לברוא כל מראה שהוא, מפני שאין תנאים בסיסיים שעליהם ניתן לבנותו או שליצירתיות יש מגבלות. אולם, אחרי שנוצר מחוצה לו, מסוגל המוח להציג בתודעה את המראה מן הזיכרון – עד שיישכח. המראה הזה בתודעה יהא דו-ממדי כמו התמונה הסטטית שממנה נבע, ולא תלת-ממדי כפי שאנו רואים את האובייקטים שלפנינו. מאידך, זיכרון של מראה אותנטי מתצלום סטטי אפשר שיוצג בתודעה באופן תלת-ממדי.

Continue Reading המציאות המתעתעת אל מול הדיון בהשלכות עיבוד התמונה על החברה והתרבות…

העמימות היא נשק הראווה של ישראל

27/03/2022 ב- 05:35 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על העמימות היא נשק הראווה של ישראל

במאי 2018 פרסם דובר צה"ל תצלום של F-35 בשמי ביירות. עיניי התבוננו בו ומחשבתי נדדה מיד אל אביגדור פלדמן. זה שנים הרבה שאני מתעד את זרמי התודעה שלי. בהתחלה קיננה בי תחושה פנימית שאזדקק לתיעוד – אולי היתה מוצדקת ואולי זו רק נבואה שהגשימה עצמה. אחר כך ידעתי עד כמה היא חיונית לי. בראשית התיעוד יכולתי לעקוב מחדש אחר כל זרם תודעה ולתפוש איך תחנה אחת נבעה מתחנה קודמת ואף התייחסה לתחנות שלפניה, לעיתים. הנאה רבה חשתי כששיחקתי בו במחשבותיי, מחליף תחנה מזרם התודעה בתחנה מן המודע, כשהתחנות הקודמות אפשרו היתכנות שכזאת. היה זה משחק מחשבתי מרתק, והתפלאתי על הדרך שזורם המוח ועל בחירת התחנות שחלף בהן. הרבה פעמים תמהתי מדוע דווקא התחנה הזו כשאפשר היה לבחור בתחנה אחרת אשר לה זיקה ברורה יותר לתחנות שלפניה. המוח שלי ניסה להבין בשעה ההיא איך פעל המוח שלי בשעות שלפני כן, והניסיון נכשל, בדרך כלל.

Continue Reading העמימות היא נשק הראווה של ישראל…

יקום שאין בו נגעת-נסעת

24/03/2022 ב- 09:37 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על יקום שאין בו נגעת-נסעת

באופן שאינו ברור לי בכלל, אני חף מכל כישרון יוצא דופן. דברים שזאטוטים מבצעים בקלי קלות, אינני מצליח לעשות בשום צורה שהיא. אם היו אלה זוטות נעדרי חשיבות עבורי הייתי מתעלם מן הבינוניות שבי, אולם דווקא הגורמים שמטביעים את הסקרנות בתוכי הם אלה שאינני מסוגל להשתלט עליהם. מעולם לא אמרתי נואש. מתמיד ניסיתי לפתח לעילא ולעילא תכונות ירודות, אבל השיפור מיאן להופיע. האמינו לי נא, התסכול הוא איום ונורא ומרגיזני מאד.

Continue Reading יקום שאין בו נגעת-נסעת…

האם כל הקודם זוכה הוא עיקרון יציב?

21/03/2022 ב- 03:08 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם כל הקודם זוכה הוא עיקרון יציב?

כל עוד אינני נחפז לאן שהוא מוצא אני תועלת רבה בהמתנה לתורי במחיצת הזולת, וימי הקיץ האחרון הרי היו משופעים בטורים של תורים. אני גם פטפטן מטבעי ובעל הופעה מהוגנת, כך שהמבוכה העצמית היא ממני והלאה. והנה יום אחד בדרך לעוד תור ביום שמשי ומיוזע מצאתי עצמי עד לוויכוח רב עניין. אשה עם עגלת תינוק תמהה בקול ניחר מדוע פלוני שזה עתה יצא ממכוניתו החנה אותה דווקא בפיסת הצל היחידה ברחוב שהיא מתאווה אליה. הלז הבהיר בלשון נחרצת כי המבנה הקטן שברא את הצל בשעה ההיא מצוי בבעלותו, ואילולא היה קיים המבנה, אזי צל לא היה שם. לבסוף נעתר לתחנוני האשה והזיז את כלי הרכב לחלקה מוארת, אחרי ששמע כי במצוקתה צריכה היא להמתין זמן לא ידוע עד שתגיע אחותה לאסוף אותם.

Continue Reading האם כל הקודם זוכה הוא עיקרון יציב?…

השחפים של היצ'קוק ומי שגבוה ממנו

12/03/2022 ב- 04:32 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על השחפים של היצ'קוק ומי שגבוה ממנו

לפעמים הסודות המופלאים ביותר הם אלה שלא ידענו עליהם. אין הללו הסודות המוכרים: האם יש חיבור בין אמזונאס ואורינוקו או מה רומו של ההר הכי גבוה בצד האפל של הלבנה, אלא הדברים שאיש לא חשב על אודותיהם אף פעם, ופתאום מתגלים. במשך שעה וחמישים דקות ביקשתי לתור אחר עקבות תנים מן היממה הקודמת ולא מצאתין. ראיתי מחדש עקבות שנתקלתי בהן לפנים או עקבות ישנות שהגעתי אליהן לראשונה אך יומיים לפני כן. באופן שאין לו עדיין הסבר, התנים אשר שורצים כמעט כל לילה מסביב לשלוליות, נעלמים לאן שהוא למשך יממה או שתיים. הם מצויים במקום שטרם הרחקתי עד אליו, אך מה יש שם עד כי הם מתרחקים גם כן. וכי משהו מבהילם שנאלצים לעשות כך שוב ושוב? אינני יודע בכלל.

Continue Reading השחפים של היצ'קוק ומי שגבוה ממנו…

ומה יהא על העתידנים שהכריזו על קץ המלחמות הקלאסיות?

09/03/2022 ב- 12:04 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, ענייני דיומא | סגור לתגובות על ומה יהא על העתידנים שהכריזו על קץ המלחמות הקלאסיות?
תגים:

במשך שנים הרבה מציג אני פעם אחר פעם, בשלל דוגמאות, את השקפתי על האפשרות שההיסטוריה חוזרת על עצמה – לא במדויק אבל באופן דומה. ו'ינסטון צ'רצ'יל שחיבר את 'ההיסטוריה של העמים דוברי האנגלית' וזכה בפרס נובל לספרות, סבר אותו הדבר והסביר את הסיבה: מי שאינו לומד לקח מן ההיסטוריה – נידון לחזור עליה. לשיטתו, תנאי הפתיחה קובעים לאן תתגלגל – בהינתן A ובהינתן B נהיה מוכרחים להגיע אל C. זוהי אפוא דדוקציה. למשל, אם אלפרד נובל ירכוש את מועדון הכדורגל של צ'לסי, כי אז לא ידברו עוד על ההון שצבר מייצור חומרי נפץ. לב טולסטוי, שלא זכה בפרס נובל וחי בעולם הדטרמיניסטי של אייזק ניוטון, כתב את 'מלחמה ושלום' לפי מבנה זה. אנגלה מרקל, דוקטורית לכימיה קוונטית שראויה לפרס נובל לשלום, תהתה האם אירופה למדה לקח מן העבר שלה – למרות שבני ארצה כבר גילו כי בשמיים משחקים בקוביות. כל אלה טעו. גם אלברט איינשטיין חשב כמותם ושגה, אף שקיבל פרס נובל על העבודה החלוצית שתוביל לשגיאתו. מאידך, נפוליאון בונפרטה הגיד שרצונו בגנרלים שיש להם מזל מצוין. איך יכול היה לדעת זאת? לדידו, אסור שההסתכלות לאחור לא תביא בחשבון את התוצאה הסופית שכבר ידועה. לשיטתי, עיצובה של ההיסטוריה הוא כאבולוציה מתכנסת (Convergent evolution): אם יש תווך אווירי לנוע בו – עשויים לפתח מטוסי קרב. תנאי הסיום, שלעצמם נקבעים באופן שאי אפשר לתכנן מראש, הם שקובעים לאן ההיסטוריה מתגלגלת – בהינתן C יש לצפות כי A יגיע אליו וכמותו גם B. לפיכך, כשאני מביע דעתי באשר לעתיד וקובע כי הצורך המלחמתי בצורותיו השונות ילווה את האדם עד אחריתו, אזי זו ציפיה אינדוקטיבית: במידה שמופיע האקדח במערכה הראשונה של מחזה זה, ישנם סיכויים כלשהם שאקדח יופיע גם במערכה ראשונה של מחזה אחר.

Continue Reading ומה יהא על העתידנים שהכריזו על קץ המלחמות הקלאסיות?…

האם המוסר מבקש מדילמות מוסריות את הבלתי אפשרי?

06/03/2022 ב- 07:28 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם המוסר מבקש מדילמות מוסריות את הבלתי אפשרי?

דילמות באשר הן העסיקו את מוחי מאז עלומיי – כשהמצאתי אותן כתרגיל חשיבתי ובדיעבד אחרי שחוויתי אותן בעצמי. במיוחד נטיתי לדילמות מוסריות, ולא אך משום שחשקה נפשי להיות אדם מוסרי, כי אם מפני שגלומים בהן סיבוכים שלא קל להתירם במחשבה. התמודדות אל מול דילמה מוסרית מחייבת לראות את התמונה באופן הרחב ביותר, וזו אינה גלויה כולה תמיד. איך אדע אפוא אם הגעתי לקצות התמונה? ישנו קושי להיעזר בזולת כדי לוודא זאת. לא מדובר בשאלה לדעת לאן מובילות הפניות בהצטלבות דרכים. התמודדות אל מול דילמה מוסרית הריהי חוויה אישית. אין עסקינן בבעיה מתמטית שפתרונה הוא אחיד בכל זמן ובכל מקום.

Continue Reading האם המוסר מבקש מדילמות מוסריות את הבלתי אפשרי?…

העמוד הבא »

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.