האם באמת רוצים המתנחלים לחיות חייהם כבימי המקרא?

21/03/2016 ב- 09:14 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, ענייני דיומא | סגור לתגובות על האם באמת רוצים המתנחלים לחיות חייהם כבימי המקרא?

גל הטרור הפלשתיני ששופך דמם של יהודים בשטחים המוחזקים משיב את הסכסוך הישראלי-ערבי הפנימי לראש סדר היום בארץ היגעה הזו, כאשר היחס לקרבות התקופתיים כנגד עזה כבר נתפש כסכסוך חיצוני בעיני הישראלים. אומנם התבצעה במלואה הנסיגה מן הרצועה, אולם עסקינן בבעיה אחת, או בשתי בעיות ולהן פיתרון אחד. ברם, ההסתכלות הישראלית דחקה הצידה את הבעיה העזתית בניסיון לפתור בלבד את הבעיה שקיימת בגדה המערבית. וזוהי מטא-בעיה לכשעצמה שתעיב על השגת הפיתרון המיוחל.

Continue Reading האם באמת רוצים המתנחלים לחיות חייהם כבימי המקרא?…

אחרי 'האביב הערבי': "השאלה המזרחית" מכה שנית!

14/03/2016 ב- 07:40 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, מאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על אחרי 'האביב הערבי': "השאלה המזרחית" מכה שנית!

אחת מידידותיי הקרובות בעבר, ק' שכיניתיה שלדגית, תמיד תהתה לאן נעלם אני במשך שבועות, מבלי שאף אחד מקרוביי ידע היכן, ואז מופיע פתאום ומבקר אצלה מבוקר עד ליל, כמעט יום אחר יום, במשך חודש-חודשיים, ושוב איש לא היה מסוגל לדעת היכן הנני נמצא. כמובן, כל שאלותיה החקרניות נחבטו אל מול חומת שתיקה. ערב קיצי אחד נמאס לה וסירבה לחסות אותי בין זרועותיה עד שאשתף עימה פעולה.

אתה אדם חשאי, אמרה. ושאלה: הנך סוכן חשאי? אדם חשאי, כמוני למשל, עניתי לה, אינו יכול להיות סוכן חשאי כי אז הארגון שבו הוא מועסק ירצה לדעת עליו הכול. היא צחקה ושאלה מחדש: היית לבד. אתה אדם חברותי, אבל לא חברתי. מין דואליות שמאפיינת אותך. אתה יכול להיות לבד. אז הלכת להתבודד במדבר והגית דת חדשה? סיפרתי לה כי ישנתי במערה ומצאתי פתרון לדואליות חלקיק-גל של האור, ויותר מרבע שעה אחרי כן, כזכור לי, עוד המשכתי לתאר בפניה הברקה שצצה במוחי ופיתחתי ממנה תיאוריה אד הוק באותם הרגעים. תקבל על כך פרס נובל? תהתה. אולי אינני ראוי לפרס, השבתי. מי שיבין את התגלית שבפי, אותו הגאון, ראוי לו יותר ממני. חזרת בזמן? צהלה באושר. לא מצאתי מענה מיידי לשאלתה השלישית. לפניה היה ספר פתוח, מלימודיה בהיסטוריה. עיניי התרוצצו על פני הדף. כעבור רגע פלטתי: הייתי בעתיד! ודיווחתי לה כל מה שזכרתי מרגע של קריאה. היא עטפה אותי בכנפיה, אבל אני מצאתי לי מפלט מהן, והלכתי ממנה בעודה המומה. כל הלילה ההוא, בנלהבות עצמית בלתי מבוטלת, ישבתי במיטתי ומילאתי רשימה תחת הכותרת: מתי ההיסטוריה חזרה על עצמה?

Continue Reading אחרי 'האביב הערבי': "השאלה המזרחית" מכה שנית!…

מדוע חיילי צה"ל אינם אונסים פלשתיניות?

01/03/2016 ב- 10:30 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מדוע חיילי צה"ל אינם אונסים פלשתיניות?
תגים:

'מיכאל שלי' נחשב בעיני רבים לספרו הטוב ביותר של עמוס עוז, וכל אשר זוכרים ממנו הוא החלום הכמוס של אשה יהודיה להיאנס על ידי ערבים. תמה זו נפוצה בספרות העולמית: הפנטסיה של כובשת להיאנס על ידי הנכבש, האדונית הלבנה על ידי העבד המרדן, ואפילו גורילה הפורץ לו דרך החוצה מגן החיות היישר למיטתה של עלמה בתולית במנהטן. אלה הן פנטסיות מיניות שגברים מספרים עליהן, ואפילו היו קיימות בדמיונן של נשים יצריות וחזקות, אף אחת מהן לא היתה רוצה לממשן במציאות. פנטסיות שכיוונן מהופך נדירות יותר, הן בספרות והן במציאות. אף שפחה כושית לא חשקה במחשבותיה שבעליה יאנוס אותה, ומותר להניח כי גם לפלשתיניות אין פנטסיה מינית איומה שכזו ביחס לגבר ישראלי במדים. למי שמשפיל יש לעיתים תאווה להיות מושפל. ולמי שמושפל אין התאוות להיות מושפל עוד יותר. זהו טבע העולם.

Continue Reading מדוע חיילי צה"ל אינם אונסים פלשתיניות?…

כל הקווה לטובה בגני אתה ארוחה

04/02/2016 ב- 07:27 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על כל הקווה לטובה בגני אתה ארוחה

יום אחד פנה אליי פלוני בדואל: אתה מתקנא בן הטבע? כהרגלי לחמוד לצון לפעמים גוללתי בפניו מסכת של ייסורי קנאה לבן הטבע, וצחקתי מעצמי בקול רם. חלפה שעה והוא משיב: חשבתי שאתה מחנה עצמך בן הטבע.

רציתי לעבור אל מכתבים חדשים, אך נעצרתי. משהו בדבריו בלבל אותי. קראתי פעם אחר פעם אחר פעם ולא הבנתי מה עוצר אותי מלחדול. ואז התבהרה התמונה כולה. עם שגיאת כתיב הוא שאל: אתה מתכנה בן הטבע? ועם שגיאת כתיב השיב: חשבתי שאתה מכנה עצמך בן הטבע.

נדהמתי פעמיים. ראשית, המילה מתכנה (מכנה עצמו), מעידה על אוצר מילים גבוה. לא מרבים להשתמש בה. שנית, על סמך אוצר מילותיו, הכיצד אינו תופש כי לאותו הפועל חייב שיהיה שורש בעל אותיות זהות.

Continue Reading כל הקווה לטובה בגני אתה ארוחה…

לנחות על אילנות גבוהים – התאכזבות או שביעות רצון?

03/02/2016 ב- 07:00 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על לנחות על אילנות גבוהים – התאכזבות או שביעות רצון?

לא פעם, רסיסי מחשבותיי המרחפים במרומים מתגבשים ונוחתים על אילנות גבוהים. הרהורים מקוטעים, אך מאומצים, ממושכים וממוקדים בניסיון לפענח דבר מה מסתיימים בניצחון פלאי. לא אכחיש, הלב פועם בעוז מהתרגשות, לא בגלל ההצלחה בלבד שמסבה אושר רב, אלא מפני שאני מדמה לעצמי כי מצאתי במוחי תגלית שאיש לא הגה כמותה. כעבור יום-יומיים של בדיקות מתנפצת האשליה על רקע המציאות. מישהו אחר הקדימני, לפעמים בעשרות שנים. הוא כבר בר מינן ואני ממשיך לחגוג את תבוסתי. מה עושים?

Continue Reading לנחות על אילנות גבוהים – התאכזבות או שביעות רצון?…

מדוע הפסקנו לאכול סרטי בורקס?

28/01/2016 ב- 17:24 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מדוע הפסקנו לאכול סרטי בורקס?

לכאורה, אחת השאלות הבלתי פתורות בתולדות האבולוציה התרבותית היא הכיצד שבט אינדיאנים שאורח חייו לא השתנה כבר עשרת אלפים שנה, שבלשונו ישנן בקושי אלף מילים בסך הכול, מצליח ליצור שיר עממי המורכב בהרבה יותר מילים משירים המשתייכים לז'אנר "אתה תותח".

Continue Reading מדוע הפסקנו לאכול סרטי בורקס?…

כיצד ניתן להסביר את הרצון להתפרסם אחר המוות?

26/01/2016 ב- 07:28 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על כיצד ניתן להסביר את הרצון להתפרסם אחר המוות?

יושב הייתי עם הבת הקטנה של ידידתי ומנסה לפענח "מכתב סתרים" שחיברה, בלי סימני פיסוק. לא הבנתי בו דבר. כדאי שתקריאי את מה שכתבת, ביקשתיה. והיא נענתה בחפץ לב. מפיה הכול היה מובן. אז מה לא הבנת ממה שכתבתי, גערה בי. וכך מצאתי עצמי מסביר לה מהו ההבדל בין "אלך לראות אותם אם הם שם" (תלך אפילו אינם שם) לבין "אלך לראות אותם, אם הם שם" (לא תלך אם אינם שם). אחרי שלל דוגמאות כאלה, היא תפשה. ואז שאלה: אתה חכם?
ומה את חושבת? תהיתי.
אני חושבת שכן, ואתה?
הוא חכם, פסקה האם.
אז אם אתה חכם, מדוע אתה לא מפורסם?
כעבור כמה שניות של שתיקה, התעשתי: אם אדם הוא מפורסם, אז הוא חכם?
כמה פעמים שבתי על השאלה עד שענתה: הבנתי. זה כמו "אם הם שם".

Continue Reading כיצד ניתן להסביר את הרצון להתפרסם אחר המוות?…

כיצד באה לידי ביטוי האלימות הבלתי נשלטת שלי?

25/01/2016 ב- 08:34 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על כיצד באה לידי ביטוי האלימות הבלתי נשלטת שלי?

'דנטה החושב', כך קרא אוגוסט רודן לפסלו המפורסם ביותר: יושב לו דנטה אליגיירי מול שערי הגיהינום מן 'הקומדיה האלוהית' שלו. בחלוף הזמן הפך הפסל למיצג האולטימטיבי של האדם החושב. בעידן פייסבוק, הספר האלקטרוני שמכיל תצלומי פנים מכל רחבי תבל, ניתן להבחין על נקלה עד כמה היעדר חשיבה מקורית הוא בעל מעמד אוניברסלי. הגלובליזציה חושפת אותו בבהירות לנגד עינינו. כל ברנש שמבקש להיראות מלומד ובר-דעת מצטלם כאשר כף ידו תומכת בסנטרו "מרוב כובד המחשבות".

Continue Reading כיצד באה לידי ביטוי האלימות הבלתי נשלטת שלי?…

חוק גודו'ין ההפוך

22/01/2016 ב- 06:30 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על חוק גודו'ין ההפוך

אחת ממכרותיי, חילונית למהדרין בעברה, מצויה בתהליך של חזרה בתשובה. ויש לה ילדה היפראקטיבית ומקסימה, שחוששת היא כי תגדל ותהיה מרדנית. משום כך, כשאני נמצא יחד עימן מתמלאת בה חרדה אמיתית שאדבר טובות על נוצרים. והילדה סקרנית מאד לשמוע אודותיהם. כל מה שאמא שלה מספרת לה הוא שאלוהים ברא את היהודים והנוצרים באו מהקוף.

Continue Reading חוק גודו'ין ההפוך…

גיבוש תפישה חדשה אצל הילד דרך שינוי בסיפור

18/01/2016 ב- 06:44 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על גיבוש תפישה חדשה אצל הילד דרך שינוי בסיפור

'הברווזון המכוער' הוא מסיפוריו הנודעים ביותר האנס כריסטיאן אנדרסן, ובכלל בספרות הילדים העולמית. הילד האוניברסאלי מסוגל לדקלם את עיקרו כמו עסק במניית אצבעותיו: מן הביצה בקע אפרוח שכולם בסביבתו לעגו לו כיוון שלא נראה כמותם. היה מכוער בעיניהם. הם היו ברבורים נאים וצחורים, שטים להם על פני האגם, והוא התבייש לקרב אליהם שמא ידחו אותו בשל כיעורו אם יצטרף אליהם. חלפו ימים ושבועות שבהם הסתיר עצמו מפני כל מי שפגש עד שלא יכול היה לשאת יותר. דחף פנימי משך אותו אל המים. כשנכנס אליהם ראה את בבואתו משתקפת אליו. להפתעתו הבחין שאינו אלא ברבור נאה ולבן. אזר אומץ כשנתקל בקבוצת ברבורים וחבר אליהם מבלי להשתהות. וראה כי קיבלוהו בברכה. עלץ מרוב אושר. הוא ברבור ככל הברבורים.

Continue Reading גיבוש תפישה חדשה אצל הילד דרך שינוי בסיפור…

העמוד הבא »

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.