האם היטלר הקם לתחייה היה מתנצל בפני היהודים?

19/08/2020 ב- 10:02 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם היטלר הקם לתחייה היה מתנצל בפני היהודים?

כל שיחה בטלה על תחיית המתים משיבה אותי לסיפור סתום ביותר במקרא – פרשת מותו בקצרה של הנביא אלישע: "וימת אלישע ויקברהו וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה. ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו" (מלכים ב', י"ג, כ-כא). היו שעות שהשתרעתי על הספה ובמאמץ מרוכז של חשיבה התעמקתי למצולות הכתוב, הפכתי בדברים מכל כיוון אפשרי, ולבסוף מוכרח הייתי לפשפש היטב בזיכרוני כדי לדלות ידיעות שאגורות במוחי או פרטים שיובילו אותי לעיין שוב בספרים שקראתי.

Continue Reading האם היטלר הקם לתחייה היה מתנצל בפני היהודים?…

האם להאמין לדברים שלא נאמרים עלינו?

22/07/2020 ב- 02:49 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם להאמין לדברים שלא נאמרים עלינו?

לילה בהיר אחד, בעיצומו של החורף, החלטתי לצעוד מחוף שרתון הישן בואכה נווה צדק, ומשם להמשיך אל דירתי בנחלת בנימין. מימיני ניצב ים מפוסל אל תוך העלטה. על מנת להקשיב לאוושת גליו מוכרח הייתי להתקרב. בדרך כלל, כך אני פועל, אבל מכיוון שהטיילת היתה ריקה מאדם העדפתי להמשיך בה. הייתי במצב רוח נהדר. אחרי גמר העבודה החלטתי יחד עם עמית ועמיתה שנשב היכן שהוא בתל אביב הקטנה. שעתיים מקסימות חלפו עליי בחברתם. התבוננתי בפנסי הרחוב ההולכים ומתקרבים אליי והפטרתי חצי חיוך לקראתם. בפעם הקודמת שהילכתי באותו מקום חיברתי שיר היתולי בכיכובם. שיר בלתי מוצלח, יש לומר. למרות שרוח לא הורגשה היה מזג אוויר צונן למדי. משמאלי כבר נראו בתי המלון הגבוהים ועדיין לא נראתה נפש חיה. חשבתי לרגע כמה נפלא יוכל להיות אם אקפיא את המצב לאיזו תקופה. למשך שבועיים-שלושה תהיה העיר כולה רק לרשותי. כמה מוזר, אמרתי לעצמי. אך לפני שעה הייתי כה ידידותי במחיצת בני אנוש, והרי אינני טיפוס של ניגודים חדים כאלה.

Continue Reading האם להאמין לדברים שלא נאמרים עלינו?…

כיצד משפיעות על האנושות מחשבות אודות סוף העולם?

20/07/2020 ב- 03:46 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על כיצד משפיעות על האנושות מחשבות אודות סוף העולם?

בבודהיזם המזרח-אסייתי קיים המושג "שלושת העידנים של דהרמה", בעקבות גלגוליו של בודהא. על פי אמונה זו, העידן השלישי, הקרוי גם "יום הדין האחרון" ומציין את הניוון, החל בשנת 1052. זוהי השנה הראשונה לתחילת סוף העולם. היפנים היו כה משוכנעים באמיתות הדבר עד שהחל אז גל אדיר של חזרה בתשובה שחבק אומה שלמה. ככל הידוע, העולם טרם נחרב אם כי אין לדעת מה יהיה מחר.

Continue Reading כיצד משפיעות על האנושות מחשבות אודות סוף העולם?…

העבודה משחררת: שורשי הביטוי בימי הביניים

12/07/2020 ב- 06:06 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על העבודה משחררת: שורשי הביטוי בימי הביניים

די בטיפה אחת של אוקיינוס כדי לחוש את טעמו של גוף המים העצום כולו. האם לטיפה המלוחה הזאת יש מקבילה כלשהי מן השואה? הרצח ההמוני של יהודי אירופה היה תהליך ממושך ומסובך שכלל מרכיבים רבים, ויש לו נקודת ציון שאי אפשר להתעלם ממנה – מחנות הריכוז וההשמדה. בהשאלה מן הביטוי "לב העניין", שהרי איבר זה נעדר אצל הנאצים, הם היו מוח העניין. הוציאו אותם מן השואה והיא תהיה סתם עוד ג'נוסייד; עוד רצח עם מזוויע שמתרחש תכופות, ומשום מה אינו מטריד כל כך את מרבית האנושות.

Continue Reading העבודה משחררת: שורשי הביטוי בימי הביניים…

חוטם עם נוכחות

09/07/2020 ב- 05:56 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על חוטם עם נוכחות

המודה מתחלפת מעת לעת. כפי שלפני מאה שנה השתוקקו הנשים להיראות דשנות, במאה ה-17 התפעלו כולם מיפי מראהו של חוטם חריג בגודלו. לא לשווא קבע אז בלז פסקל: אם אפה של קליאופטרה היה קצר יותר, פני העולם היו נראים אחרת. פסקל מיודענו ורבים אחרים הסיקו ממראה עיניהם. המלכה המצרית מוצגת במטבעות בני תקופתה כמי שחוטם בשרני צמח על פרצופה. אמנם פעלה באמצעות שקרים רבים, אך לא סבלה מתסמין פינוקיו. היא סבלה מהיותה אשה. בעולם העתיק שבו נודעו גברים כשליטי הארצות, היות אשה העומדת בראש ממלכתה נתפש כמעט כדבר בלתי טבעי ומנוגד לרצון האלים. על כן, הציגו את דמותה כגברית ככל האפשר, ובין השאר שרטטו לה חוטם גדול בהרבה מזה שהיה שייך לה.

Continue Reading חוטם עם נוכחות…

האם אלוהים הקריב עצמו כדי לברוא את היקום?

08/07/2020 ב- 16:55 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם אלוהים הקריב עצמו כדי לברוא את היקום?

הרבה פעמים שאלתי עצמי האם ניתן לערער על המוסכמה "האדם מחפש לו טריטוריות חדשות כל העת". לצורך זה מעניינת ההשוואה בין יורד הים ג'יימס קוק, ובין הפילוסוף עמנואל קאנט שלא יצא מעולם מעיר הולדתו, אך כבש שטחים נרחבים בתחומי הדעת. ברם, איננו נדרשים להפליג הרחק או להוגיע מוחנו יתר על המידה כדי להתוודע למוסכמה. זכרים אנושיים בסביבתנו כמו נדחפים כל פעם מחדש לגלות רזיה של נקבה לא מוכרת להם, והדחף המכביד הזה אצלם לא שוקט עד זקנתם. האם הסקרנות היא שמניעה אותם, כמו קורא שפותח ספר חדש? מנגד, הזכרים האנושיים מקיימים קשרים יציבים בני עשרות שנים עם חבריהם מילדות, ללא עליות תלולות ומורדות מסוכנים. על הנקבה לא ידוע הרבה באשר לפרנסתה משום החידוש שבדבר, ועל הזכר יודעים אנו כי מסוגל הוא להופיע כל יום במשך שנים בעבודתו ומבלי שינדוד למקום אחר. האם בגלל הנוחות של מקום מוכר, האם רק משום שהתמקצע בתחום מסוים, או מכיוון שלא באמת מחפשים להם בני אדם טריטוריות חדשות?

Continue Reading האם אלוהים הקריב עצמו כדי לברוא את היקום?…

צבוני מים ואנוכי באחד מיובלי האמזונאס

07/07/2020 ב- 14:35 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על צבוני מים ואנוכי באחד מיובלי האמזונאס

לא תהיה זו הפרזה לספר כי את ילדותי חלקתי עם צבים, ואני הייתי אחד מיני רבים. בצד כיסוי שדות בר באספלט ובבטון, גם איסוף צבי יבשה ממקום חיותם הביא לדילול משמעותי במספרם. לכל ילד היה צב במרפסת. אמנם היו מרעישים עולמות בפסיעותיהם הליליות בתוך קופסת קרטון, אולם ידעו להסתפק במועט בלית ברירה. אילצנו אותם לאכול קליפות של ירקות, ועל קרינת UV-B אשר לה הם זקוקים כל כך לא ידענו דבר. הצבים היו נפוצים כמעט בכל מקום ומשום איטיותם קל ביותר לאוספם. את האהדה הזאת ניצלו בחנויות לממכר חיות מחמד והציבו בכניסה אליהן פרטים צעירים של צבגון אדום-אוזן. מי ידע אז שיגדל לתפארת ואחר כך ישליכוהו לכל מקווה מים בארץ. יתרה מזאת, אל מעלה הירקון המזוהם יצאנו כדי לצוד צבי ביצות. אפילו כשלא עלה הדבר בידינו, ההפרעה התמידית המיטה נזק על שגרת הרבייה.

Continue Reading צבוני מים ואנוכי באחד מיובלי האמזונאס…

האם יחסיות יכולה להתקיים מבלי השוואה בין שני דברים לפחות?

03/07/2020 ב- 07:07 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם יחסיות יכולה להתקיים מבלי השוואה בין שני דברים לפחות?

החבר'ה מהמילואים הורגלו להיפגש בלעדיי. היינו קובעים להיפגש היכן שהוא בתל אביב וברגע האחרון הברזתי להם. אני הטיפוס הנעלם. אפילו לעצמי לא יכולתי לומר היכן אהיה בעוד יום. באיזושהי פעם החלטתי להגיע ולראותם. לשם כך הצטרכתי לבטל את בואי אל בית חברתי. אם הייתי מופיע כאן, הייתי נעלם שם. כולם שמחו לראותי והתיישבנו במסעדה נטושה. מלבד קולות צחוקנו לא שמעו הקירות דבר. וצחקנו בלי מעצורים. כתמיד נראינו יחדיו משועשעים. אך הראש שלי לא היה שם. צחקתי כי הצחוק מדבק, ואז הבחנתי כי כמותי נוהג אחר מן החבורה. הוא צחק כי לא היתה לו ברירה. קודם כל השייכות, אחר כך הצרות הפרטיות שלו. מכיוון שהתבוננתי בו חדלו מחשבותיי לנדוד ויכולתי להקשיב לשיחה. החבר'ה התבדחו על חשבונו. בזמן שהפלוגה היתה בשירות מבצעי נעשתה היכרות עם איזושהי מש"קית לא בררנית. עם כולם היתה מלבד זה שצחק אחרון מיגון. בזמן ששמר אמונים לאהובתו, היא הרהרה לבדה על יחסיהם והחליטה על פרידה.

Continue Reading האם יחסיות יכולה להתקיים מבלי השוואה בין שני דברים לפחות?…

מדוע דווקא צלע היא החלק שממנו נבראה חווה?

02/07/2020 ב- 17:28 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, מעולם המקרא | סגור לתגובות על מדוע דווקא צלע היא החלק שממנו נבראה חווה?

סיפור גן העדן משמש כדוגמה מצוינת לבעיה הכללית של האדם מאז בריאתו: מוחנו קולט רק חלק מן התיאור שנגלה אליו. אנחנו רואים פיל בסוואנה ולא מסוגלים לומר אחר כך אם היו עצים מאחוריו או שהיתה שממה. כולנו יודעים לספר על חטאה של חוה מיד כשמבקשים אותנו לציין דבר כלשהו מגן העדן, אך כמה זוכרים כי חוה נבראה בגן העדן ושתיאור בריאתה הינו נדבך מן הסיפור הכולל?

Continue Reading מדוע דווקא צלע היא החלק שממנו נבראה חווה?…

מדוע אנו מצטלמים עם רקע של מים?

30/06/2020 ב- 08:48 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מדוע אנו מצטלמים עם רקע של מים?

לא מכבר ביקרתי בחיפה. ישבתי לתומי בצד הדרך כשהים לפניי וההר המיוער מאחוריי, והתחלתי להרהר מדוע אין זה הפוך. שתי בנות טיפש-עשרה הפריעו לי לחשוב. מולי עמדו והתדיינו ביניהן באיזה טלפון של מי מהשתיים תצלמנה זו את זו. מפטפטים אנו עצמנו לדעת על גיל ההסכמה מן המימד הכרונולוגי ומנסים לחינם לגשר בין ביולוגיה, חברה ותרבות. הרי אלה בנות חוה שכבר מסוגלות ללדת ואיבריהן מפותחים להפליא, ויודעים אנו כי בתרבויות אחרות אפשר שהיו נשואות לבחירי ליבן. חרף זאת, הנורמה החברתית במערב פוסלת היתר ברור ומפורש ליחסי אישות מפי נערה שמתחת לגיל ההסכמה. לאישור שלה אין תוקף חוקי. הבטתי בצמד-חמד התזזיתי ותפשתי מחדש מדוע ערכי המוסר שלנו כה נוקשים. נהיר לכל רואה שמבחינת אישיותן אינן בשלות כמעט לדבר. הן צחקקו וצווחו ופנו אליי להחליט עבורן ואחת דחפה את השנייה עליי, ואינני יודע מה לעשות. בהיותה לבושה בגד ים אין מנוס מלגעת בגופה החשוף או בחלקיו המכוסים בבד כדי לחלץ עצמי ממנו ומפני כך נרתעתי, והיא איננה קמה וממקום מושבה הנוח לדידה נאבקה בזרועותיה כדי להדוף את חברתה. המאורע המכביד נמשך שניות ספורות, אך אני הייתי מוכרח להתייחס אליו בכובד ראש.

Continue Reading מדוע אנו מצטלמים עם רקע של מים?…

העמוד הבא »

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.