לפני הנפילה: מתי מותר להביע שמחה לאידם של אויביי?

18/03/2016 ב- 12:40 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על לפני הנפילה: מתי מותר להביע שמחה לאידם של אויביי?

הפעם הראשונה שזכורה לי כי נתקלתי בשמחה לאיד היתה בבית הספר היסודי. אחד התלמידים איחר להגיע לכיתה, ושעט אליה כשכולנו כבר היינו ישובים במקומותינו. הוא נתקל בילקוט שהיה מונח במעבר שבין השולחנות ונפל ארצה; אך התרומם עוד לפני שהמורה הגיעה לסייע לו, ומיד הישיר מבטו לעבר שלושה מבני הכיתה שעימם היה מסוכסך. מעולם לא שכחתי את הרגע הזה. לא עניינוהו הכאבים כתוצאת החבלה, לא עניינוהו הבנות המבוהלות קמעא, לא עניינוהו החיוכים הגנובים של כמה מחבריו. כל מה שעניין אותו בשניות ההן היה לדעת האם השלושה פרצו בצחוק לאחר נפילתו. מבטו כלפיהם היה שטני ממש. הם פיזרו חיוכים לכל עבר ואחד מהם אף הקניט אותו. המורה גערה בו והסבירה לכולנו כי אסור ללעוג לו מפני שכדבר הזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו בזמן כלשהו.

Continue Reading לפני הנפילה: מתי מותר להביע שמחה לאידם של אויביי?…

מודעות פרסומת

הכול מדברים על ניצול מיני ואף אחד אינו מדבר על ניצול רגשי

08/03/2016 ב- 14:54 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על הכול מדברים על ניצול מיני ואף אחד אינו מדבר על ניצול רגשי

דומה כי סערה מהעתיד פוקדת את החברה הישראלית ומטאטאת מתחת לשטיחיה את כל פשעי הגברים שהוסתרו שם היטב. הארץ נעה מצד לצד, כמו ספינה מיטלטלת על הגלים, כששערורייה מינית רודפת בעקבות שערורייה מינית. זהו אפוא 'יום האשה הבינלאומי' מיוחד מאין כמותו. דומה כי נפרץ חור בסכר וכל הפרשיות מן העבר עומדות לשטוף אותנו. ובעיניי זה יהא מראה נפלא. מתמיד סלדתי מגברים שמבקשים להשיג בשיטה אחרת את מה שלא הצליחו בדרך נורמטיבית, כמו שינו את כללי המשחק. ומתמיד היו רחמיי מתגברים לשמע סיפוריהן הנוגים ללב של מכרותיי על החרפה שהמיטו עליהם בני מיני. פייסבוק שינה את כללי המשחק לטובתן. אין זאת אומרת שאיני מבכר את האופן הנושן שבו מתלוננים במשטרה על מעשה עוולה, אך לעיתים התהליך הינו מסורבל מדי ועשיית הצדק מוחמצת.

Continue Reading הכול מדברים על ניצול מיני ואף אחד אינו מדבר על ניצול רגשי…

"משפט שלמה" של בן גוריון: כיצד הייתם פועלים במקומו?

30/01/2016 ב- 18:07 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על "משפט שלמה" של בן גוריון: כיצד הייתם פועלים במקומו?

סיוטים נגועים בכה הרבה סובייקטיביות שלא ניתן לשפוט אותם במלוא הרצינות. במרבית חלומותיי הרעים אין רודפות אחריי מפלצות עד אימה, אלא מוצגות דילמות טורפות את הדעת עוד יותר. בגיל עשרים ומשהו הכרתי בחורה אחת. בלילה הראשון שנרדמתי בצידה חלמתי על מישהי אחרת. יתכן כי אין להופעתה בשנתי שום סיבה. תעתוע של חלום ותו לא. אך החלום שראיתי רדף אותי. החלטתי לא להזמין אותה אליי יותר.

Continue Reading "משפט שלמה" של בן גוריון: כיצד הייתם פועלים במקומו?…

האם מפריך קונספירציות הוא קונספירטור בעצמו?

21/01/2016 ב- 20:08 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על האם מפריך קונספירציות הוא קונספירטור בעצמו?

העתק של פלורנטין וברביקיו אצל השכנות השבדיות

07/01/2016 ב- 08:11 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על העתק של פלורנטין וברביקיו אצל השכנות השבדיות

בניינים ישנים ומתפוררים. סולמות חיצוניים כמדרגות חירום. מזגנים שמרעישים במקום לקרר. סוככים לפני החנויות. כבלים של חשמל בין הגגות. ערבוביה של אוכל ואלכוהול. צעירים שיושבים על מעקה המרפסת ושותים בירה. הבחור הסימפטי שחביב על הבנות. בחורות בראשית חייהן העצמאיים. דירות קטנות ומאוכסנות בשותפים רבים. לבוש שאין לו קשר לצו האופנה. דוגמת פלורנטין יש שכונות רבות באירופה. אותו הסגנון בדיוק. ההבדל היחיד: מישהו אינו רוצה לגור שם. זו שמצלמת ומצולמת, היא "הוגת הדעות" שמטפסת בלילות אל השכן מעל, עם תירוץ דחוק כלשהו. השמנמונת הנאה, שאינה מצולמת, היא שמגניבה אליו חיוכים בפתח הבניין, והרבה רגעים אחרי כן עודנו מהרהר על הדושן הבלתי שכיח בשפתיה. אנו הולכים ומזדקנים ופלורנטין נותרת צעירה לנצח. מי שחי בה או בהעתק שלה זוכה להכיר סוג בוסרי של החיים, עם הלבטים של ההתבגרות, עם חוסר המודעות לתהליך ההתגבשות שמחוגו אינו עוצר אף פעם.

Continue Reading העתק של פלורנטין וברביקיו אצל השכנות השבדיות…

גדי טאוב אינו מצליח ליישב בין ההיסטוריה לפילוסופיה שלמד

16/12/2015 ב- 17:25 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על גדי טאוב אינו מצליח ליישב בין ההיסטוריה לפילוסופיה שלמד

גדי טאוב, כמו אמריקנולוגים אחרים, מתקשה להבין את הלוך הרוחות באירופה. הוא לא חי שם, בעיירה נידחת בקצה העולם, סחופת קור אוקיאני כל חודשי השנה, ותושבים ששותקים רוב הזמן. וכשהם מדברים, שומעים מפיהם זמירות אחרות לגמרי מן ההסברים המדומיינים שטווה לו מומחה פלוני לעניינם. האירופאים מפחדים, ואין חדש תחת השמש הנדירה בארצותיהם. הם מפחדים כמעט תמיד, משינויים, מאי-שינויים, מן העובדה שהם מפחדים בכלל.

Continue Reading גדי טאוב אינו מצליח ליישב בין ההיסטוריה לפילוסופיה שלמד…

האם פייסבוק יהרוג את הפורומים?

15/12/2015 ב- 08:16 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על האם פייסבוק יהרוג את הפורומים?

כיום יודעים אנו באופן סופי ומוחלט כי הווידאו לא הרג את כוכב הרדיו. תושבי לוס אנג'לס היו הראשונים לדעת. דווקא בשנים שהווידאו קליפ עשה את פריצתו הגדולה ביותר הלכו והחמירו שם פקקי התנועה. שיעורי ההאזנה לשירים המושמעים ברדיו התרוממו לגבהים שנחשבו בלתי אפשריים. אבל לנהג התקוע בפקק לא היה משהו אחר לעשות כדי להרוג את הזמן. בסרט תעודה ששודר בטלוויזיה הבריטית מוצגים שני מרואיינים מן העיר שנשאלו בשנת 1982 האם כבר צפו בקליפ Pressure שהיה המדובר ביותר באותם ימים ושודר ללא הפסקה. למי יש זמן לראות, השיבו. אנו מגיעים הרוגים הביתה אחרי שעות בדרכים.

Continue Reading האם פייסבוק יהרוג את הפורומים?…

דאעש: לא נאציזם אסלאמי מפואר אלא חיקוי היסטורי עלוב לאל-מוואחידון

11/12/2015 ב- 07:10 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על דאעש: לא נאציזם אסלאמי מפואר אלא חיקוי היסטורי עלוב לאל-מוואחידון

בריטי אחד, בשידורי החדשות, קבע פעם כי לוחמי 'המדינה האסלאמית' (דאעש) מצטיינים ב"אכזריות פורנוגרפית". הוויזואליות שלה מגיעה עד לפרטים הקטנים, בשעה שמבצעי זוועות אחרים, מעוררות פלצות יותר, השתדלו לטשטשן. ואכן, צבאו של סדאם חוסיין היה אכזרי מהם. כך גם כוחותיו של באשר אל-אסד. אבל הם ניסו בכל מאודם להסיר כל טביעת אצבע שלהם ולמחוק כל עקבה שתוביל אליהם. ואילו הבמאי של 'המדינה האסלאמית' מצלם הכול, גם מאורעות שלא התרחשו במציאות, ונעזר באפקטים קולנועיים כדי לשוות להם רסיסים של אמת. מזו הסיבה, נחילי אדם נסים מהם מרוב חלחלה לכל מקום אליו הגיעו. אכזריותם הפכה לשם דבר, ומשווים אותה לאלימות חסרת הרחמים של הנאצים, שהיו כביכול בני האדם האיומים האחרונים עלי אדמות, לפני שהתפרץ דאעש לחיינו. אפשר כי הסיוטים הנוראיים שגרם הרייך השלישי למאות מיליוני אנשים השכיחו מן הזיכרון הקולקטיבי את אל-מוואחידון, ולא מדברים עליו בנשימה אחת עם מחקיו.

Continue Reading דאעש: לא נאציזם אסלאמי מפואר אלא חיקוי היסטורי עלוב לאל-מוואחידון…

הקו המבדיל בין בעל הבית שהשתגע ולמבצע מטורף באמת

21/02/2015 ב- 13:53 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על הקו המבדיל בין בעל הבית שהשתגע ולמבצע מטורף באמת

אי אפשר היה לישון אתמול בשעת לילה. השתרעתי בצד שלי במיטה, הפחות חביב עליי, למרות שאף אחד לא היה בה מלבדי, ועצמתי את עיניי כדי להירדם. ואז הגיעו קולות רעמים עזים ומטחי ברד איימו לנפץ את הבית כולו. הלכתי למטבח כדי להכין לי תה וניגשתי לבדוק את תיבת הדואל, שמא אמצא מכתב חדש. אינני מצליח להבין את פשר הדחף הזה, המשותף לבני האנוש בימינו. מדוע חשוב לי להיווכח בכל עת פנויה האם מישהו מתעניין בי? והרי אין זה מסקרן אותי בכלל כשראשי נתון בעיסוקים אחרים. לדואר הנכנס אין חשיבות גדולה בחיי היומיומיים. לא אמצא שם דברים הרי גורל. ובכל זאת, התמכרתי.

Continue Reading הקו המבדיל בין בעל הבית שהשתגע ולמבצע מטורף באמת…

חשש בקרב פעילי 'מרץ': המרוקאים שיעלו מצרפת ימליכו את ביבי לשנים ארוכות

12/01/2015 ב- 17:01 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על חשש בקרב פעילי 'מרץ': המרוקאים שיעלו מצרפת ימליכו את ביבי לשנים ארוכות

הבוקר הזדמן רח' הארבעה בת"א בדרכי לפגוש טכנאי מרשות השידור. לשמע משרוקיות וצפצופים קצובים ממקור עלום כלשהו, הסטתי רגליי לכיוון השאון. לנגד עיניי נחשף במלוא כיעורו גברתן שהדף בבוטות כמה צעירים, ואחר כך השתררה המולה. ניצלתי את הרגע הקט כדי לתהות במה דברים אמורים, שמא אצטרף גם אני. פתאום כולם אצו לעבר מגדל המילניום, ורק שני בחורים נותרו מאחור, יחד עימי, אוחזים כל אחד בטלפון של רעהו מחמת הבלבול. שאלתי אותם מיהם. זה עם הזקן הארוך הפטיר: מרץ, אלא מה. יחדיו רצנו והצטרפנו לשאר המפגינים, וחגיגת הצעקות היתה בעיצומה. מישהו שלף מגאפון מאחורי גבו וכולם הרימו את הטלפונים הניידים וצילמו מעל ראשיהם את פיהם קורא להפסיק את המחדל. איזה מחדל? עדיין לא התברר לי.

Continue Reading חשש בקרב פעילי 'מרץ': המרוקאים שיעלו מצרפת ימליכו את ביבי לשנים ארוכות…

העמוד הבא »

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.