האם המבנים הקדומים ביותר היו כחיקוי לנופי הטבע?

06/04/2022 ב- 11:47 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם המבנים הקדומים ביותר היו כחיקוי לנופי הטבע?

הטלפון הנייד הרג את האינטימיות. הכול יודעים זאת, ובשבוע שעבר חשתי כך על בשרי, וזה סיפור המעשה: אני מחשיב עצמי כחקיין. בביה"ס התיכון ידעתי לחקות באופן מושלם את קריאתו של סגן המנהל, שהיה גם המחנך של כיתתי, הזועק מדי תום הפסקה: "כולם להיכנס לשיעור". כשהיה קורא בקצה המסדרון, ובדרך כלל היה זה קולי, מיד נעלמו התלמידים פנימה אל חדרי הלימוד. הוא ידע על יכולתי לחקות את המשפט הזה בקולו. היו פעמים שבטרם הספיק לקרוא לעברנו, שמע במו אוזניו את הקריאה המפורסמת שלו הבאה מפי, וחייך. הרי ידע שלא התכוונתי להביכו אלא כדי להתל בשומעים. אולם, כושר החיקוי המצוין שלי אינו מתבטא דווקא בקול, כי אם בתנועות הגוף ולפעמים גם בהבעות הפנים. אפשר שנולדתי עם יכולת תיאטרלית. ידעתי לחקות היטב את הגמלוניות המופרזת של בעל בית המלון בסדרה טו'ין פיקס, ומי שצפה במלאכתי כבר היה מצוי בין חיים למוות מרוב עודף של צחוק. הפגנות פוליטיות נשאו חן בעיניי מאז ומתמיד, ולעיתים הייתי מחקה בדייקנות מישהו מן הנואמים המוכרים, לאו דווקא בנימת קולו, כי אם באופי דבריו ובסגנון דיבורו הכולל מעצורי נשימה חפוזים, שליחת גפיים אל החלל ותרועות ניצחון המתחייבות מגודל המעמד על הבמה.

והנה בשבוע שעבר ביקרתי עם כובע אינדיאנה ג'ונס באתר ארכיאולוגי כדי ללקט מיני רמשים המצויים בין האבנים העתיקות. היתה שם קבוצה של אנשים ממקום עבודה מסוים שהתפתתה להתבונן במעשיי, ובאמת שלא הצלחתי לעצור בעדי והתחלתי להרצות בפניהם באופן ישיר וגלוי על אודות דברים שהמצאתי מדמיוני בה בעת, וכל אותם הרגעים חיקיתי את אמוץ זהבי הזועף בשעה שנשאל שאלות שהתשובות הידועות להן היו מעצבנות אותו. בלי ספק, כל פעם מחדש התרגז כהוגן. זוכרני כיצד הייתי מחקה אותו בפני אחד מן האוניברסיטה והלז היה מגעגע בצחוק מבלי לחייך, מתאמץ להוכיח שלא שעשעתיו. אבל אלה שעמדתי בפניהם לא געגעו ולא צחקו. הללו הקשיבו בדומיה, ופתאום הבחנתי שאחת מהם מצלמת אותי בווידאו של הטלפון הסלולרי. הווידאו הרג את קולי והפסקתי לדבר.

מן האתר הארכיאולוגי שמתי פעמיי אל הצומת יגאל אלון-השלום. יש שם שתי חנויות לכלי בית ואני נזקקתי למיכלים עבור החרקים שאספתי. מעברו של הכביש הוקם לאחרונה בניין יוצא דופן. אי אפשר להסיר ממנו את העיניים בכל עת שמגיעים עד אליו. מספרים שעיצובו הייחודי מדמה קרחון בים, את חלקו התחתון שטבול במים ואינו חשוף לחוש הראייה האנושי. חשבתי בליבי ברגע ההוא מה יכולה להיות דעתם של הדגים אם היו צופים במבנה גם כן, והמשכתי להרהר עליו כשנכנסתי הביתה, שותה מיץ מרקוז'ה ומתחיל לעצב את סביבת החיות של היצורים שממתינים עדיין בתוך תרמילי. סידרתי את האבנים כפי שזכרתי שראיתים בבוקר ההוא, ואז תהיתי האם זהו הדבר הנכון לעשותו. כמו רובו של הקרחון, אני לא הייתי מסוגל לראות את הצד האחורי שלהן, זה שגלוי רק לפרוקי הרגליים ושם הם בעיקר מצויים. מאין לי לדעת מהו המראה שנחשף לעיניהם, והרי עסקינן רק בניחוש.

כעבור שעה ארוכה התבוננתי בתוצאות היצירה ויצאתי להתהלך ברחובות תל-אביב. מבלי שליטה על מעשי מוחי חזרתי בזמן אל האתר הארכיאולוגי והאבנים העתיקות, והתחלתי לדמיין לתומי את מראהו הסופי לפני שחרב, את תהליך בנייתו, את התגבשות ההחלטה לבנות דווקא במיקום ההוא, ואז עצרתי מלכת וחדלתי ממחשבותיי. לא חוויתי הארה, אלא הרגשה של אפלת הדעת: האם היתה לקדמונים תוכנית בנייה מוגמרת? האם יכלו לחזות אותה בראשם? שהרי אינם כמו הבונה שמקים סכרים על נחלים כבאינסטינקט, וזו ודאי אינה בנייה ספונטנית מסוג של ניסוי וטעיה – נתחיל לבנות ונראה מה יצא מזה. לא ולא, כי נחוץ מאמץ מפרך למצוא את האבנים המתאימות במידתן, להביאן עד שם ואז להניח אותן זו על זו, וזו בצד זו, בקפדנות מופלאה, ועובדה שהן מחזיקות בחלקן מעמד עד היום במקומן, חרף מוראות הזמן.

הבעיה המרכזית של הפרהיסטוריה שהיא קדמה להיסטוריה, כלומר להמצאת הכתב. לפני שנים שוחחתי עם פסיכואנליטיקאית, שלא נהגה להצניע במיוחד את איבריה האינטימיים, והיא הסבירה לי את תולדות ההמצאה הזו. לדבריה, לפני המהפכה החקלאית נראו נשות האדם שדופות למדי. הן היו מורעבות רוב הזמן מכיוון שגברים לא נמשכו אליהן. הם כבר הורגלו לתור אחר בעלי חיים עם מראה מדושן. לכן לא הציעו להן אתנן מבשר הציד. בקיצור, עוד ורסיה של הביצה והתרנגולת ומה קדם למה. עם העלייה בשיעור התזונה כבר היו נפוצות בחברה החקלאית הרבה נשים ברוכות חזה, כבת שיחי, והמחזה שיגע ובלבל את ראשיהם של הגברים ולא הרפה מהם יותר. הללו חיפשו עוד ועוד דרכים להביע את משאלת ליבם לגעת באשה, שלא הסתפקה עוד בארוחה, משום שלא היתה רעבה יותר, והיו מפזמים למענה סרנדות תחת כל עץ רענן. מיצור שנועד להמליט גורי אדם הפכה לחיה בררנית, וכל המחזרים אחריה היו מוכרחים להותיר את זכר תשוקתם כלפיה בתודעתה, שתעדיף את הלז שהותיר הכי הרבה רושם במוחה. אחד היצירתיים שבהם מצא שיטה נוספת להשאיר חותם. הוא שרטט על לבנות בוץ לחות כל מיני קשקושים שאמורים לבטא את שמביעות מילות השירים, והגישן כמנחה לאשה לאחר התייבשותן כדי שתסתכל בהן ותראה אותו ברוחה. כך נולד הכתב, כך נוצרה ההיסטוריה, ובלי מתירנות פרועה, לדעת הפסיכואנליטיקאית, לא ניתן לעזוב את ההיסטוריה מאחור ולהתקדם אל השלב הבא בתולדות האנושות. ולי לא ברור האם סוטי מין קדמו לפסיכואנליזה או שהיא בראה אותם. על כל פנים, המבנים הקדומים ביותר בתולדותינו הם מן התקופה הפרהיסטורית, רובם לא נדמים כבתים למגורים ואיש לא ידע אז לרשום בסמלים לשם מה הוקמו ובאיזו שיטה נעשה הדבר. עד היום מתווכחים כיצד נבנו הפירמידות ואף אחד לא הצליח לשכנע את כולם לדבוק בתזה שלו. זאת ועוד, המבנים הקדומים ביותר נמצאו חרבים. אנחנו יכולים לשער בלבד כיצד נראו בתפארתם, וההשערות מרובות הן, ולפי כל אחת מנחשים אנו לאיזה צורך נועדו ומה היתה תכליתם.

פלוני שמוצא את עיניו מקיפות מבפנים שרידים של יישוב פרהיסטורי, מתקופה שניצני החקלאות עוד לא פרחו במלואם, מנסה לגבש בדעתו מהם המבנים הללו שנדמים כחומות אבן. הוא מבולבל מאחר שפעם אחת מסבירים לו שיישובי קבע הינם נדבך אינטגרלי במהפכה החקלאית ופעם אחרת מספרים לאוזניו כי עדיין לא נמצאו עדויות לגידולים מבויתים בכמה מן היישובים הקדומים ביותר. אותו פלוני שואל עצמו שמא יישובי הקבע הם אלה שבישרו את בוא המהפכה ואין לו תשובה, הואיל והממצאים הארכיאולוגיים לוקים בחסר. לשם מה נועדו אותם דמויי-חומות? היישוב סולניסטה (Solnitsata), המצוי בימינו בבולגריה וכשמו מעיד על מקום שסחרו בו במלח, התקיים לפני 6500 שנה, ומניחים שחומותיו הוקמו כדי להגן מפני ביזת המינרל היקר. הווה אומר, הייעוד של חומה הוא לשם הגנה, אם מפני שיטפון של גלי הים, אם מפני חיות פרא ששוטטו באותה סביבה ואם מפני פולשים לא רצויים – אם היו בנמצא כאלה בכלל.

תומאס הובס וז'אן זק רוסו התדיינו על אותן מלחמות פרהיסטוריות, אך למעט החשיבה הדמיונית אודותיהן ברי כי שניהם לא ידעו מאומה על התקיימותן ועל קורותיהן. הם אפילו לא היו מסוגלים לשער את הימצאותם של הניאנדרתלים ביבשת אירופה ואת העלילות האמיתיות או הבדויות של תוצאות מפגשיהם עם האדם הנבון. עם זאת, בציורי מערות פרהיסטוריים נתגלו סצנות קרב בין קבוצות של לוחמים אנושיים, ובאפריקה נתגלו שלדים רבים מן התקופה הפרהיסטורית עם סימנים מובהקים של פצעי ירי. יתכן כי פה ושם התבצעו מעשי טבח מזוויעים. הממצאים מן האתרים הללו מעידים כי הם קדמו לראשית החקלאות, ומי אשר טוען כי הגורם למלחמות הקדומות (Prehistoric warfare) היה הרצון לשדוד את הציוד רב-הערך שאגרו האיכרים הראשונים ייאלץ לחפש תירוץ אחר. לא רק מאבקים על טריטוריה ומה שמצוי בה מתקיימים בעולם החי, כי אם גם פשיטות שנועדו לחטוף נשים, בין אם בקרב שבטים נודדים ובין אם אצל תושבים של כפרים בנויים. אף חוטף לא שר למענה סרנדה. ספק אם מי מהם התעניין באיבריה הדשנים קודם שלקח אותה עימו בכוח.

מפעם לפעם משוחח אני עם ארכיאולוגים, לרוב מתכתב איתם בנוגע לתהיותיי. הבעיה המרכזית של מומחים בתחומם היא לא רק חוסר יכולתם להסתכל על תמונה רחבה יותר מן התחום הצר שלהם, בגלל היעדר משאבים כגון זמן פנוי וקיבולת מאמץ מנטלי. הרי בלתי אפשרי להכליל במוחנו היקף עצום של ידע בזמן המוגבל של חיינו. הבעיה שלהם היא שלעיתים לא נחשפים המומחים הללו לממצאים חדשים ותגליות נוספות בתחומי התמחותם, או שכבר גיבשו דעה מוחלטת לגבי משהו מסוים ולפיכך לא ירשו לשום דבר אחר להפריע. חלקם נעולים עד המוות בהשקפתם השגויה, חלקם עסוקים עד יומם האחרון בחיפוש איזשהו פרט שיפריך התיאוריה האחרונה ויאשש בקושי את ההיפותזה שהחזיקו בה קודם לכן. אין עסקינן בספקנות בריאה או בקיבעון מחשבתי, כי אם בחוסר היכולת של אדם לומר לעצמו שטעה. על כן, ארכיאולוגים רבים ממשיכים לדבוק בגרסה שהחומות הראשונות לא נועדו להגנה, שהרי לא היה מפני מי להתגונן הואיל והאנושות דאז עוד לא ידעה מלחמות.

ברם, אם לא היה צורך להתבצר מאחורי החומות אזי אנא אנו באים. כאמור, נדרש מאמץ כביר לבנותן לפני עידן כלשהו של טכנולוגיה מסייעת. אנשים עבדו בפרך יומם ואולי לילה, ובעבור מה? הם היו פועלים כך לצורך הישרדותי, כמובן. אם תוציאו את הסכנה מבחוץ, היו אז שואלים עצמם מדוע שיעשו כן. לטענת כמה מן המומחים, הקדמונים עשו זאת בגין אמונת קדם בכוחות הטבע, שנדמו הרבה יותר עוצמתיים משהם באמת. המבנים המונומנטליים הללו סייעו להם להתאחד עם הכוחות החיצוניים, לחוש שהינם משפיעים על הכוחות הפנימיים של רוחם, מעין קרבה רעיונית שניתן להגשים רק באמצעות יצירת פאר הנבנית בעבודה רבה שהיא מעבר ליכולתו של הפרט.

זאת אומרת, בן אנוש הצליח לשכנע חלקים בציבור לרתום את משאביהם הדלים למען עשייה משותפת, שאם לא כן לא יתהווה השיתוף המיוחל עם כוחות הטבע, ובלעדיו תימצא לכולם סכנה מרובה, שהרי אמרנו כי נחוצה הסכנה, תהא אשר תהא. למה שאותו בן אנוש, נקרא לו השליט, יפעל למען הקמת המונומנט? סיבה אחת שהוא האמין בהזדקקות אל המונומנט לפי אמונתו. סיבה שניה שהוא יהווה סמל לעוצמתו. אלה היו ימים של ראשית ההיררכיה, כאשר בני אדם זנחו את החיים החופשיים שלהם ונאלצו להתקיים תחת מרות של אחד מהם, שהלך וצבר עושר גדול משלו, תחת אותם תנאים. עצם הבנייה המשותפת העסיקה אותם כדי שלא ימרדו בו, וכמו כן, סיומה הביא אצלם להזדככות הנפש שכך יכלו לשמוח כמה מזל טוב יש להם לחיות תחת צווי אותו שליט, זה שיודע כיצד להגן עליהם בשיתוף כוחות הטבע. ובל נשכח, עצם התהוות כוח מאורגן ביישוב הגן על השליט מפני סכנות ממשיות שאינן כרוכות באיתני הטבע, כמו פלישה מבחוץ, בין אם חומה מסוגלת לה בכוחה שלה ובין אם לדעתו נרתם הטבע בכבודו ובעצמו להגן על החומה שהיא כבר בשר מבשרו.

לשם מה נועדה החומה היא כמו לשאול בימינו מי ברא את אלוהים, ותשובה אין. אני חפץ לשאול מה חלף בראשם של הקדמונים עוד לפני שבנו אותה, ואיך יכלו לשער את חזותה. לא היה להם על מה להסתמך כי אם על התצורה הנופית בלבד. אף אחד לא רכן על דפי שרטוט ונתן הוראות לפועלים בכל שלב ושלב. הם ביקשו לחקות את שרואות עיניהם. לתפישתי, היתה להם אמונה כלשהי שאיזה רכס גבעות הינו קדוש, והדרך שלהם להתאחד עם כוחו היתה לבנות דגם מוקטן שלו.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: