ישראל כשווייץ על ספידים

07/03/2022 ב- 10:44 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על ישראל כשווייץ על ספידים
תגים:

בדצמבר שעבר פרסמתי מאמר קצר תחת הכותרת המדינה הבלתי מזדהה: ישראל נהייתה גם כן "מן האו"ם". הפרסומים ברשימות מן התיבה הלבנה מתקיימים מעת נוסד האתר לפני שבע-עשרה שנה לפי מוסכמה ברורה: לא לחזור על דברי אחרים בעברית. ואכן, לא מצאתי כי איש לפניי דיבר על הניטראליות שאימצה ישראל. אולי לא שמו לב אליה. ופתאום קורה יותר מכך ובמקום שהישראלים לא יתערבו בענייני הגויים כפי שאז כתבתי, מתברר בימים אלה שהמדינה משתמשת בעמדה הניטראלית שלה כדי לתווך ביניהם. את התפתחות זו עליי להסביר.

עוד מלפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, כאשר עוד נשמעו תופי המלחמה מרחוק, דבקה ישראל בחוסר רצונה להתייצב בצד אחד מן השניים. יתכן כי סברה שאין טעם לפעול בטרם נרתם הסוס לעגלה, כי אז עלולה לשלם מחיר כבד עבור מילים בלבד. אולם, גם לאחר פרוץ הקרבות, כשנדרשים מעשים, עדיין נמצאת ישראל באותו מיקום שבחרה, אלא שעכשיו היא נאבקת כדי להישאר בו. קרה דבר נוסף בעולם שהשפעתו היא רבה.

מלכתחילה יש לברר מדוע ישראל עודנה ניטראלית. מחד, אוקראינה היא הצד המותקף והסובל קשות, וזו שמתקיפה אותה היא רוסיה האימתנית והלא אהודה בכלל. הגוש המערבי, שאליו ישראל משתייכת, מצדד באוקראינים, ונרתם לסייע להם במישרין על ידי אספקה מבחוץ ובעקיפין באמצעות הטלת סנקציות על הרוסים. אפילו שווייץ זנחה את הניטראליות ארוכת השנים שהיתה שם שני שלה, ורואה ברוסיה את התוקפנית שיש להיאבק בה. מאידך, לישראל יש אינטרסים כבדי-משקל שלא לצדד באוקראינה שמא מישהו בקרמלין יכעס. ככל הנראה, קזחסטן היא זו שמספקת אורניום עבור הכור הגרעיני שליד דימונה, והמדינה חוששת מהשלכות של סכסוך עתידי עם רוסיה באשר למקור אספקה זה. ניתן לשער כי ישראל רוכשת מרוסיה ציוד עזר גרעיני כדי להחליף את הישן בחדש ועל מנת לפתח את הקיים. הכלל שקבעתי לעצמי לפני זמן רב הוא "ללכת בעקבות האורניום" כדי להסביר את המשוגות הישראליות. אזרח מן השורה אינו מעלה זאת בדעתו מפני שבני אדם מעדיפים לא לאמץ מחשבתם כשאפשר, ואילו התעמקות בדברים הנסתרים תובעת מאמץ ניכר. סוגיה ייחודית לישראל שנוצרה מפרוץ המלחמה בין רוסיה ואוקראינה היא באשר למאות אלפי היהודים שחיים בשתיהן ויש הכרח להבטיח את שלומם. ירידת מסך הברזל על היהודים באמצע המאה שעברה היא חוויה נוראה שאין חפצים בשובה. הנה, ממשלת ישראל היתה משוכנעת שתצליח להימלט מהכרעה בנידון, אבל קרה דבר נוסף שעומד להכשיל אותה.

אני מניח כי הייתי הטירון היחיד בתולדות צה"ל שהסביר למפקדיו מדוע "אין לא יכול, יש לא רוצה" היא אמירה ריקה שכדאי לא להשתמש בה. הושיבו אותי באיזה משרד בבסיס טירונים בשומרון על מנת שאשכנע את המ"פ והרס"פ מדוע נכנס אני לדברי המ"כים בכל עת שאמרו וחזרו על משפט קבוע זה. יש לציין שהייתי קשר מ"פ במסעות הטירונות הארוכים, נושא על גבי מ"ק 77, כך שחיבב אותי. אך לרס"פ נמאס מן הקטנוניות שלי והוא דרש שאיענש. לגורל היתה תוכנית אחרת: ילד בן שמונה בכפר עראבה שליד ג'נין השליך אבן לעברי וזו פגעה סנטימטר אחד מעיני השמאלית. לא ירינו בו. מאוחר יותר באותו יום חמישי שולחתי הביתה בעוון שלושה ימי גימל (חופשה בגין צורך רפואי), עם תחבושת על רבע פניי שהסתירה את תפירת הפצע. את דברי הרס"פ שנתן לי פס (אישור יציאה להציג לש"ג בשער הבסיס) עודני זוכר: אתה יוצא חמשוש ואני נשאר שבת!

הגוש המערבי רוצה היום להילחם בצבא הרוסי, אבל אינו יכול. על מאזן האימה הגרעיני דיברתי עם מפקדיי בגיל 18, כשתיכף ברית המועצות היא נחלת עבר שכבר לא מתחשבים בו. הרס"פ השתולל מזעם ודרש להבין מפי האם מתכוון אנוכי למאזן אימה ביני ובינו. מאוחר יותר, כשהייתי למפקד בצה"ל, נהגתי להקריא לפקודיי קטעים נבחרים מן הספר 'מבצע ברברוסה', בהסבירי מדוע שגו הסובייטים לחשוב כי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מעיד על מאזן אימה בינם ובין גרמניה הנאצית. החיילים היו אדישים לקורות הקרבות הללו ואף פעם לא גילו בהם עניין. כך זה כשמומחים אידיוטיים מסבירים שההיסטוריה לעולם לא חוזרת באוזני מי שעיניהם מופנות רק קדימה. והנה, נמצאה הזדמנות בימות חיי להיווכח מהו מאזן אימה גרעיני. אך בגללו מנסה הגוש המערבי לראשונה בהיסטוריה לנצח במלחמה באמצעות סנקציות כלכליות, וכדי שהן תפעלנה כיאות מוכרחות כל הארצות שמרכיבות אותו להתלכד ביתר שאת שלא תימצא פרצה.

על ממשלת בנט מופעל לחץ מדיני עצום לזנוח את הניטראליות בעצם ימים אלה, ולפעול כנגד רוסיה כפי שהחליט הגוש המערבי אשר אליו ישראל שייכת. הדרישה הזו מתקיימת בעולם שבו אין מכירים בניטראליות המשונה שלה, אשר אין לה אחיזה בעבר ולבטח אינה יכולה להתקיים כל עוד המדינה מעורבת בסכסוכים צבאיים במזרח התיכון. זאת אומרת, אין לשום ארץ בתבל פריבילגיה ליהנות מניטראליות אימתי שמתחשק לה. עליה להיות לצמיתות כדי שיכירו בזאת. כתוצאה מכך בחרה ממשלת ישראל לזנוח את הניטראליות הפסיבית, שדיברתי עליה במאמרי הקודם, ולאמץ ניטראליות אקטיבית כמוצא להיחלץ מן הדוחקים עליה. רה"מ נפתלי בנט יתווך בין הצדדים הלוחמים זה בזה, ולפיכך אין לישראל ברירה כביכול אלא להישאר ניטראלית, כיוון שאחרת לא יקבלוה כמתווכת הוגנת.

אכן, זו הפעם הראשונה שישראל נוקטת בפעילות תיווך מעין זו. הביביסטים נחרדים לגלות שבנימין נתניהו איננו עוד המנהיג הבינלאומי החשוב, כי אם עוצמת המדינה היא שמעניקה חשיבות יתרה למי שעומד בראשה. האמריקנולוגים מבועתים בגין תעוזת הממשלה לא לעשות כאשר ציוותה ארצות הברית, וגם במערב יש מי שמורטים את השערות. אף אחד לא ציפה מישראל להתנהגות עצמאית ביום מן הימים. הם רצו שתהא תלויה ברצונו הטוב של המערב עד שתיעלם בזמן הזמנים, שכבר לא יצטרכו אותה. אף ישראל לא סברה כי תגיע העת שתציג את שריריה לראווה, אך הנסיבות העכשוויות כפו כך עליה, ונדמה כי את השד הישראלי שיצא מן הבקבוק יהיה קשה להחזיר. המערב ייאלץ לקבל את ישראל כמעצמה שמתחשבים בה, שיש להתייעץ עימה לפני שנוקטים עמדה מאוחדת, שמא לפתע יתברר כי היא פועלת באופן מהופך.

הקורה בימים אלה הוא חזרה גנרלית לקראת העימות בין ארה"ב וסין. האמריקנים אינם מסוגלים לוותר על ישראל ולא מפני שהם נזקקים לה כל כך. הסינים הם אלה שזקוקים מאד לישראל כדי להתגבר על קשייהם. ככל שישראל תהיה "אחת מן האו"ם", כך יקל עליה בעתיד לעבור למחנה הסיני. יהא זה דילוג קצר בהשוואה לניתור היישר מחיק המערב. תוחלת החיים של הדומיננטיות המערבית היא קצרה, יש לדעת. הממשלה כבר נערכת לעתיד לבוא, מבלי שהאזרחים השבויים בתודעה כוזבת מבינים לאשורה מה כאן מתרחש. סמכו על העיתונאים והפרשנים שכשכך יקרה יספרו כי חזו הכול. ברם, אפילו את הניטראליות של ישראל לא ראו בדמיונם.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: