האם המוסר מבקש מדילמות מוסריות את הבלתי אפשרי?

06/03/2022 ב- 07:28 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם המוסר מבקש מדילמות מוסריות את הבלתי אפשרי?

דילמות באשר הן העסיקו את מוחי מאז עלומיי – כשהמצאתי אותן כתרגיל חשיבתי ובדיעבד אחרי שחוויתי אותן בעצמי. במיוחד נטיתי לדילמות מוסריות, ולא אך משום שחשקה נפשי להיות אדם מוסרי, כי אם מפני שגלומים בהן סיבוכים שלא קל להתירם במחשבה. התמודדות אל מול דילמה מוסרית מחייבת לראות את התמונה באופן הרחב ביותר, וזו אינה גלויה כולה תמיד. איך אדע אפוא אם הגעתי לקצות התמונה? ישנו קושי להיעזר בזולת כדי לוודא זאת. לא מדובר בשאלה לדעת לאן מובילות הפניות בהצטלבות דרכים. התמודדות אל מול דילמה מוסרית הריהי חוויה אישית. אין עסקינן בבעיה מתמטית שפתרונה הוא אחיד בכל זמן ובכל מקום.

אף על פי כן, חקרתי את הבריות: האנשים המשכילים ביותר הינם צרי האופקים ביותר בעל כורחם. משך החיים של בן אנוש מכריחם להתמחות בתחום אחד, שגבולותיו נעשים צרים יותר ככל שמתרחב הידע. אין ברשותם הפנאי להתפזר הצידה אפילו במקצת. אנשים שהינם פחות משכילים אמנם רוכשים לעצמם חוכמת חיים רחבה, ומבחינה פוטנציאלית ניתן להיעזר בהם, אולם אלה אינם מורגלים להתעמק בשאלות יסוד ודוחים כל בקשה לחשיבה ממוקדת. ולפעמים, זוכים בדחייה מפתיעה. משאספתי די והותר דילמות מוסריות, ביקשתי להסתייע בבחורה פיקחית למדי כדי לעמוד על קנקנן. משום מה, אחותה הגדולה היתה חשדנית לגביי. זו הסבירה לה שאני מציג בפניה את הדילמות על מנת להיחשב חכם, ואסור לה ליפול בפח ולחשוב כך. דבר זה נודע לי אחרי כן. באותה עת ומבלי שתסביר מדוע, היא מיאנה לשתף פעולה ופסקה להשיב על שאלותיי.

לאחר שפרצה האינתיפאדה השנייה חזרתי לאחת הדילמות שאותה פתרה, אך מבלי שהייתי שבע רצון מן הפתרון. השתכנעתי אז כי נכשלתי בניסוח הדילמה כפי שראיתיה בהרהוריי. חוכמה היא אפיון שתלוי בהצטברות הידע. כל יום ויום למדים דבר חדש ממאורעות שלא חזינו אותם, והנה היה בכוחי ליצור וריאציה לאותה דילמה. בפעם הזו חשתי בכל ליבי כי זו הגרסה שאליה התכוונה מחשבתי.

הנה הדילמה: אברהם ואחמד הינם ידידי נפש. מזה שנים הם מתארחים זה בביתו של זה. אף בני משפחותיהם מכירים אלה את אלה, וכל עת ועת כשהללו נפגשים כולם מגלים כמה רב המשותף ביניהם. זה המקום לספר שאברהם הוא מנהל עבודה במפעל ואחמד הוא פועל ייצור באותו מפעל. ההיכרות הזו שלהם גלשה בתוך זמן קצר אל פסים חבריים, אך רכבת האיבה לא נעצרה. היא עודנה דוהרת.

האינתיפאדה השנייה לא העיבה על יחסיהם המצוינים. היפוכו של דבר קרה: העימותים האלימים בין העמים חיזקו את ידידותם עוד יותר, כדרך מי שנאחז בסלע בזמן שיטפון. גם היהודים וגם הערבים מסוגלים לזאת, נהגו להסביר את פשר החיבה ההדדית. יום קייצי אחד כשהשניים פסעו יחדיו למגרש החניה בגמר עבודתם וביקשו להיפרד אחד מן השני עד למחרת, חש אחמד פתאום ברע ומצבו הלך והחמיר מרגע לרגע. היה נהיר לאברהם כי אחמד איננו מסוגל לנהוג במכוניתו ושהוא זקוק לעזרה רפואית דחופה. אפשר שחייו בסכנה ממשית. בית החולים הקרוב נמצא בשטח פלשתיני עוין. ההתנגשויות החריפות בין חיילי צה"ל והפורעים המקומיים היו תכופות ביותר. אברהם משער בבטחה כי אם יסיע את אחמד לבית החולים הקרוב בשטחי ישראל, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך. הוא עלול לאבד לעד את חברו בלב ובנפש. מנגד, אם יסיע אברהם את אחמד אל השטח הפלשתיני, אזי קטנים סיכוייו שלו לשוב משם בחיים. זוהי אפוא דילמה אמיתית שמצריכה פתרון מיידי. עדיין לא הצלחתי לפתור אותה. אולם ישנה עוד שאלה מעניינת: האם זוהי דילמה מוסרית?

הנה אחת שהמצאתי במחשבתי בנסיעה הארוכה מנהריה לתל-אביב דרך חיפה, כשנתיים לאחר האינתיפאדה הראשונה: אני נמצא בתחנת אוטובוסים ומגלה כי חסרים ברשותי עשרה שקלים להשלמת הסכום שנחוץ לרכישת כרטיס נסיעה. לא הרחק ממני יושבת עיוורת ומקבצת נדבות (אשה אמיתית שראיתיה קודם לכן). אוכל לעשות עצמי כמעניק לה נדבה, להפיל כמו בשוגג את הכלי שקיבצה בו מטבעות, לסייע בליקוט מחדש של כספה וברגע הזה ליטול ממנה עשרה שקלים, מבלי שתדע. כשאשוב בפעם הבאה לתחנה אחזיר לה כפליים. על מנת להצדיק המעשה תהיתי לתומי האם אין זה בגדר השקעת כספים באפיק חסכוני – האזרחים מוותרים על חלק מהונם בתמורה להבטחת בנקאי שתוצאה עתידית תתגמל אותם. בנימוקי השלילה שאלתי עצמי מי לידי יתקע שאראה אותה שוב כדי להחזיר את כספה, וכמו כן, מה אם הינה זקוקה לעשרת השקלים הללו לצורך כלשהו ביום ההוא. הרי גם אני החשבתיו כסכום כסף פעוט עד שבמצוקת העיתים התברר כי נזקקתי לו מאד.

הפתרון הוא פשוט: לפנות לעיוורת, לספר לאוזניה על מצוקתי ולקוות לנדיבות ליבה. היא יודעת מה פירוש נדיבות לב. היא נסמכת עליה בקיבוץ נדבות. ואכן, בפעם הבאה שהגעתי לתחנה ראיתיה, והחלטתי לבחון את הפתרון שלי באופן מעשי: ניגשתי אליה והסברתי כי אינני מוצא את כל כספי. למעט כמה ילדים אינני רואה כאן איש, ואני חרד שנהג האוטובוס יסרב להסיעני מבלי שאשלם מחיר מלא עבור הכרטיס. אני ממהר הביתה ואינני יכול להיתלות כעת ברצונו הטוב. אלה הימים שעוד לא נמצאו חנויות צמודות לרציפי התחנה, ואף אחד אז לא ביקש שקל כדי "להגיע" לבאר שבע. היא מנתה עשרה שקלים ומסרה בידי, והפטירה כי כשאמצאה בפעם הבאה שאגיע אזי אחזיר לה אותם. כעבור מספר דקות שבתי אליה, סיפרתי שמצאתי את כל כספי. השבתי לה עשרה שקלים והוספתי עליהם עשרים שקלים.

זו היתה דילמה מוסרית שהפכתיה ללא-דילמה. לא התלבטתי עוד האם ליטול כסף בלי רשותה או לא ליטול בכלל, אלא החלטתי לקבלו ברשותה בלבד. ההתלבטות בין נטילת כסף בלי רשותה ובין קבלתו עם רשותה איננה קיימת שהרי היא עיוורת. יכול אני לנסות מזלי ולבקש את רשותה, ואם לא אקבלה, או אז אוכל להתלבט בין ויתור ובין התעקשות ליטול ממנה את הכסף בלי רשות.

את הדילמה של אברהם לא ניתן להפוך ללא-דילמה. יצרתי אותה במיוחד כך, לאחר שהפיקחית הפכה את הדילמה המקורית ללא-דילמה כפתרון משלה. על פי דפוסה, זוהי דילמה שמשתייכת לקבוצת הדילמות המוסריות. הפתרון עבורה אמור להיקבע לפי צו המצפון. האידיאלים הערטילאיים שאברהם התגאה כי ילך לפיהם נקלעו לעת שצריך להוכיח את מציאותם והשפעתם.

הצו המוסרי מורה לאברהם להקריב קרבן: להעדיף הקרבת עצמו בגין אחוות רעים או לוותר על האחווה בשעה הזו ולהקריב את רעהו. זהו אותו מבחן של אחוות לוחמים: האם ייכנס החייל ביודעין לזירת קרב על מנת לא להפקיר פצוע למוות, או שיבחר לסגת כדי לחוס על חייו שלו.

אפילו האל המקראי, שקבע את המצפן המוסרי שלפיו כולנו מתכווננים, ויתר על הקרבת יצחק. המוסר האנושי מבקש להתעלות על המוסר האלוהי, ודורש הכרעה לכאן או לכאן, בסוגיה גורלית של חיים ומוות, בדילמה שבפתרונה אין דרך חזרה. איזו מוסריות יש במוסר שכזה?

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: