האם אי-פעם קראתם ספר בחלומכם?

19/02/2022 ב- 10:17 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם אי-פעם קראתם ספר בחלומכם?

חלמתי בדצמבר על אחותו של ידידי אשר באה לבקרני, אף שבמציאות אינה קיימת, והכנתי למענה "ויטמינה אבוקדו", משקה שהתוודעתי אליו בברזיל ומורכב מחתיכות אבוקדו, כוס חלב, כף דבש וקוביות קרח המתערבלים יחדיו במכונה. ואז יצאנו מן הבית לנמל תעופה קטן. בחיים האמיתיים מעולם לא צנחתי, אך בחלום הזה זינקנו שנינו מפתח המטוס; המצנח שלה נפתח ובמקום שתביע שמחה הבחנתי שפניה מבועתות. והנה נתתי ליבי אל אשר היא רואה: המצנח שלי לא נפתח. נפלתי על הארץ אולם לא התעוררתי מן החלום בגלל מותי – שלא קרה. ניערתי מפרצופי אבק רב ומיד פניתי בסקרנות עצומה לבחון מאיזו סיבה לא נפתח מצנחי. או אז גיליתי כי אין מצנח. מעוצמת הזעזוע הזה הקצתי בפתאומיות וחקקתי במוחי את המשפט "לעולם עליך לבדוק אם יש לך מצנח לפני שאתה צונח". אחרי כן פענחתי חלק מן החלום. ביום ההוא הסברתי למישהי אחת, י' הגבוהה, הכיצד להכין "ויטמינה אבוקדו", ופניה הביעו גועל עצום – אותו מבע של הצונחת שראיתיו שוב בחלום.

חוויות יומיות עשויות להופיע בחלומות הליליים במישרין או בתכסית אחרת שניתן להסירה בזמן היקיצה. מהתנסותי המרובה יודע אני כי רשמים שנוצרים תוך כדי קריאה בשעת ערב עשויים גם להתגנב לחלום ולהשפיע בעלילתו. היו פעמים שרעשים חיצוניים העירוני בלילה ויכולתי להכיר בעובדת חיים זו. משום מה, חוויה יומיומית כקריאת ספרים איננה ידועה מחלומותיי. מעולם לא היו בחלומות הזכורים לי דפי ספר הנגלים לפניי ואני קוראם, אף שכדבר הזה מתחולל כמעט כל ימי חיי. דווקא את השאלה המתמיהה הזאת לא שאלתי עצמי שוב ושוב. הנחתי כי החוויה הזו אכן מופיעה מעת לעת בחלומות מסוימים, ולאף אחד מהם עדיין לא התוודעתי – כרוב רובם של החלומות. בחודש שעבר חלה התפתחות בפרשה אשר יתכן כי מבהירה מאילו נסיבות איננו מסוגלים לחוות קריאה בחלום. חלמתי שאני נמצא לבדי ברחוב המתמשך בין בתי מלאכה ולצליליו המדומים של אופנוע רועש הפניתי מבטי לאחור וראיתי אריה רוכב עליו. לא התעכבתי כדי להתפעל מן התופעה המשונה ותיכף נמלטתי אל פתח מבנה שהיה קרוב אליי, ובעודי מושך במהירות את דלת ההזזה לסוגרה, התברר כי הזזתה אל צד אחד חושפת פתח בצד השני.

לנוכח חוסר האפשרות לסגור את הדלת, קראתי במרירות "מה זה צריך להיות". לא הייתי זוכר זאת בבירור בזמן היקיצה, אלמלא המשכתי להשתמש במשפט הזה בחיים האמיתיים על פני "מה קורה פה", שהחליף אותו בשנים האחרונות. לרוב לא מתנהלות שיחות בחלומות ונדיר שבנדירים כשאנו מדברים במהלכם. ואם כן, אלה אך שפתיים מתנועעות. החלום הוא כסרט אילם שאין בו קולות. אנו נפנה את פרצופנו אחורה ונראה אופנוע, ורק בגלל כך נכרוך את תנועת הראש אל השפעה של קול, כמדמים לעצמנו ששמענו את הרעש המוכר שגרם כלי רכב, אך בחלומות לא מתקיימים צלילים. נדמה כאילו מהירות הקול שם איטית מכדי שיגיע לאוזנינו עד קץ החלום. מזו הסיבה יש להבדיל בין החוויות השונות בחלום, שהוא פרי דמיון, באמצעות השוואתן למציאות. אנו רואים במהלך החלום התרחשויות של דברים, ממש כפי שהמציאות מתגלית לעינינו בחיים עצמם. מאידך, אנחנו מדמים כי אנו שומעים בחלום, אבל קולות אין.

דרך הפתח הבלתי נסגר נכנסה אשה אחת אשר לפני שניות אחדות היתה אריה. "הכרתי" אותה (היכרות שחשים בה מן החלום בלבד ולא קיימת במציאות) ותהיתי בליבי מדוע אריה ולא לביאה. לא נתתי שהות לבירור זה ונמלטתי שנית ממנה. באיזושהי דרך שלא נראתה בחלום, מצאתי עצמי נכנס אל אולם שעל בימתו הופיעה אותה האשה ושרה. כמובן, קולה לא באמת נשמע. פניתי אל מאחורי הקלעים לברכה לשלום וראיתיה יושבת ובוכה. לידה ניצב שולחן קטן ועליו הונח מכתב. הרמתי אותו כדי לקוראו, מתוך השערה כי מה שכתוב בו יגלה את פשר דמעותיה. ואז לראשונה חוויתי קריאה בעת חלום שזכורה לי בהתעוררות.

מה שראיתי היה כה מדהים ולא יכולתי לנחש כל ימות חיי את אשר אראה. במכתב היו מוצגות מילים ברורות לצפייה ומורכבות מאותיות של עברית, אבל אי אפשר היה להבין אף אחת מן המילים. ככל הנראה, המוח האנושי מסוגל לקבץ מספר אותיות מלשון הידועה לנו, הנדמות כמילים, אולם איננו מסוגל ליצור מילים של ממש המוכרות מן השפה. זה שחיבר את המכתב והזמרת שקראה אותו היו מסוגלים להבין את הכתוב בחלום בלבד. אדם מן המציאות איננו יכול לעשות כן. מוחנו אשר בורא סיפורים חזותיים בחלומות, אינו מסוגל ליצור במהלכם סיפור בכתב שמילותיו תהיינה נהירות לנו – לא בחלום ולא ברגע שאנו מקיצים ממנו ועודנו זוכרים מה ראינו על פני הדף. זוהי אפוא מגבלה מעוררת השתאות שבלתי אפשרי לעת עתה להבין מאין היא נובעת.

חלומות הביעותים משפיעים על מציאות חיינו לעיתים. בשעה ששוחחתי עם אותה אחת, י' הגבוהה, התפלאתי לראות את הבעת הגועל שלה כשתיארתי בפניה כיצד יש להכין "ויטמינה אבוקדו". זהו ודאי אינו משקה דוחה בטעמו, ואני ניסיתי לרכך את סלידתה בחיוך מאולץ, והריני סולד מחיוכים מאולצים, וכך קרה שעיוויתי את פניי גם כן. לא מן העילה הזו חדלתי להכינו כליל, כך עניתי בליבי כשביררתי מדוע לא שתיתי שוב מן המשקה. היה זה בגלל ההלם אשר הכה בי לחשכת אי-הימצאות המצנח וטרם הרפה ממני. אני חושב רבות מה גרם לי לבטוח לשווא בחלום כי הוא שם, הואיל ובמציאות אני אובססיבי באשר לבדיקה חוזרת ונשנית בדברים שהתלות בהם עלולה לסכן את חיי. ומדוע האובססיה הזאת? מפני שלפעמים פורח מזיכרוני לבצע פעולות פעוטות כהתבוננות לצדדים בטרם חציית כביש. רק כשארד משפת המדרכה איזכר בכך, וכבר עלול להיות מאוחר.

נאמר רבות כי השפעת החלומות עשויה להתבטא במציאות דרך תהליכי ביניים המתרחשים בלא מודע. על כן, יש קושי לקשר בין השפעת החלומות ובין המתרחש במציאות, אף שהשפעתן לעיתים גלויה: הנה, ברגע שהשגתי בדעתי כי המוח אינו מסוגל ליצור מכתב בחלומות שניתן להבינו בקריאתו, חשתי תשוקה לשתות מחדש "ויטמינה אבוקדו". למעט אותו חשק עז, מצאתי במודעותי קשר שהופיע מאליו בין שני החלומות המוצגים לעיל. אינני משוכנע שאני יודע מאין נבעה לפתע התשוקה הזו, שפתאומיותה דומה לתשוקה שחשים פתאום כלפי בחורה מושכת מגדר הרגיל, כשצץ במפתיע הרצון לשהות במחיצתה עוד קצת זמן, כמו עם י' הגבוהה. אולם, הוגעתי ראשי ומצאתי הסבר: האופנוענית בדמות אריה שהלכה והתבררה כזמרת בוכייה, הקסימה אותי מאד. במחשבה שניה תפשתי שלא ביקשתי לקרוא במכתב על מנת להבין מה יש בו אשר הסב לה צער, שהרי בחיים עצמם מתקשה אני להבחין בתכונת הצער של הזולת. בדרך כלל, אני לא מודע לו. אם כך, נטלתי את המכתב לידיי, תוך התחזות להתעניינותי בצערה, בכדי להרבות את משך הזמן בחברת הזמרת. היא ריגשה אותי בצורה יוצאת דופן. כך נוצר הקשר בין י' הגבוהה שסייעה בעיוותי פרצופה לבריאת החלום הראשון ובין האופנוענית שהופיעה בחלום השני.