על גידול נקשנים והשקטת רעשיהם בחלל הבית

17/02/2022 ב- 14:13 | פורסם במשפחתי וחיות אחרות | סגור לתגובות על על גידול נקשנים והשקטת רעשיהם בחלל הבית

נקשנים (Alpheidae) הם מן הסרטנים המעניינים ביותר שניתן להחזיק בבית ולצפות באורחותיהם שעות על גבי שעות מבלי שהעין תשבע. ברם, כשמם ישמיעו הם נקישות צורמות לאוזן בכל עת שיתקרבו זה אל זה או ייתקלו בטרף פוטנציאלי. הצליל דומה מאד לקליק הנשמע בסגירת סיכה לשיער ראש, אך באופן רם הרבה יותר. יוצא אפוא שהאנשים המעטים כל כך אשר יודעים על קיומם של יצורים אלה מחליטים להיפרד מהם אחרי הלילה הראשון.

חרף היותי רגיש לרעשים משונים עד שדעתי משתגעת כליל, לא ויתרתי אף פעם על החוויה המרגשת לגדל נקשנים. אני מוצא אותם בים התיכון באקראי ולא מתוך חיפוש מכוון, ואם מתי מעט בלבד מסוגלים לשים לב לנוכחותם, הרי אני יודע גם כיצד לאסוף אותם. חוסר דעת לשבריר שניה או שגיאה קלה ביותר ותפוספס ההזדמנות לאלתר, אבל שיטתי היא כה מוצלחת עד שבאמת ובתמים מעז אני לקרוא לעצמי "יוהאן ואלר" ברגעים הלא שכיחים הללו.

מין של נקשן שאספתי בחופי תל אביב. כה חבל כי בעל חיים זה אינו נמכר בחנויות לחיות מחמד כמו הרבה מיצורי הים. לתמונה מוגדלת נא לחצו כאן.

כה מוזר להודות כי מעולם לא התעניינתי בהגדרת הזוויג של כל פרט אשר מצאתי, ולא רק שלא התרבו אצלי הנקשנים, אלא שלא זכיתי גם לראות נקבה נושאת ביצים בטבע או במיכל הגידול. אף אין לי מושג האם הצלחת הרבייה אפשרית בתנאים ביתיים. מהי הסיבה להיעדר הזכות הזאת? הנקשנים אינם יצורים חברתיים ומעדיפים להרחיק אחד את השני מקרבתם, ולכן אי אפשר להוסיף הרבה נקשנים למיכל הגידול, ואם נעשה כן אזי נסבול מנקישות במשך ימים ולילות. אולם, אפילו תמצאו את התנאים הנוחים מכולם לגידולם במיכלי ענק המרוחקים מאוזניכם, הרי שבטבע לא תאתרו רבים מהם, אם בכלל. לרוב אמצא פרט צעיר או שניים, ובחלוף תצפית בת כמה שבועות אשיב אותם אל הים, וחוזר חלילה. מכל מקום, נקשן יחיד מסתגל היטב לחיים פשוטים בתנאי שבייה. פרט אחד הוכנס בשוגג למיכל של דגי ים וכל הניסיונות להוציאו משם לא צלחו. בעל כורחו החזיק מעמד במשך שלוש שנים ומחצה.

אורכו של נקשן בוגר ממין זה הוא כארבעה ס"מ.

המיכל המתאים ביותר לגידול ביתי של נקשנים הוא תיבה עשויה פלסטיק מפני שקירותיה מעמעמים את צליל הנקישה. במיכל זכוכית נעשות הנקישות בלתי נסבלות ומתגנב החשש כי בפעם כלשהי יישבר לרסיסים. על מנת להשמיש את תיבת הפלסטיק החדשה יש למלאה במים מתוקים במשך שבוע ימים. אחרי כן עוזב אותה ריח הפלסטיק. אינני יודע באיזו מידה מזיקות מולקולות הריח הללו, ואני נוקט במעשה זה כדי שחלילה לא תרעלנה את המים שבהם מצויים הנקשנים. על מנת לטהר את המים רצוי להשתמש רק במסנן ספוג המופעל על ידי משאבת אוויר. הנקשנים נוהגים לטפס עליו בחיפוש חלקיקי מזון. כדאי גם כן להניחו בתוך צנצנת פלסטיק כדי שלא יבוא במגע עם המצע החולי וייסתם במהרה. המצע מוכרח להיות חול ים מפני שגרגיריו אינם מעכירים את המים. הנקשנים אינם מתחפרים בתוכו, אבל הם נוהגים להשליך אחורה את הגרגירים בעזרת רגליהם בנסותם להקים להם מאורות מתחת האבנים. מן הסיבה הזו יש להניח קודם כל את האבנים על תחתית המיכל ולא על החול עצמו, שמא ייקבר נקשן תחת האבן. רצוי גם שהאבנים לא תשמשנה לדקורציה בלבד, אלא שיהיו בהן חללים למען יסתתרו הנקשנים, בעיקר בתום ההתנשלות כשאז, בהיעדר כסות קשיחה, הם פגיעים יותר.

מעון אופטימלי לגידול נקשנים בבית מגוריכם: קופסת פלסטיק, מצע חולי, אבנים מחוררות ופילטר ספוג בתוך צנצנת פלסטיק גם כן.

אני עושה שימוש במיני אצת שלוחית במיכל הגידול של נקשנים. האצות הללו משתרשות בתוך החול ועל פני האבנים, ומתפתחות היטב בתנאי תאורה הולמים. הנקשנים נוהגים להשתרע בינות לאצות דרך קבע. נדמה כי הם נהנים מחוסר הפרעה שהיתה מלווה אותם אם היו נחים על פני החול, כי אז תמיד יחלוף שם נקשן ותתגלע מריבה קצרה ביניהם עם קולות נקישה חדים עד שאחד מהם יעזוב את המקום. המרדפים ביניהם משעשעים למדי. למרות שהנקשן מסוגל לשחות היטב, הוא נס על נפשו באמצעות זינוק אחורה. פעמים רבות, די שהוא חש בנוכחות של נקשן בקרבתו כדי לגרום לו לבצע סלטה מיד ולפנות בחזרה אל האזור שממנו הגיע. ההרגל הזה טבוע בכל הנקשנים שאספתי אל ביתי.

שני נקשנים על אצת שלוחית ששתלתי בחול יומיים קודם לכן. לתמונה מוגדלת נא לחצו כאן.

הנקשנים אינם רגישים לשינויים יומיים במליחות המים כתוצאה מאידוי. מעת לעת בקיץ ניתן לפצות באופן ידני על האידוי בהוספת מי ברז. טמפרטורת חדר של 20 מעלות צלזיוס עודה נעימה לנקשנים, ואין צורך בחורף לחמם במיוחד את מי המיכל ודרך כך להגביר את האידוי. אספקת המזון תלויה בחום המים. ככל שהינם חמים יותר, כך נחוץ מזון רב יותר לנקשנים. ניתן להאכילם במזון יבש של דגי נוי מן הסוג השוקע. אפשר לגוון מדי פעם בארטמיה קפואה. גם רצוי שתחיה בצידם אוכלוסיה גדולה של אמפיפודים, שמשתייכים אף הם לסרטנים. האמפיפודים ניזונים משיירי מזון ומתרבים, ואילו הנקשנים מסוגלים לצוד אותם ולאוכלם.

כחודשיים לאחר אכלוס המיכל ניתן לראות כי מין אחר של שלוחית נאחז במסלעה. שבוע לפני כן הוספתי כמה גושי אצות כדי שהאמפיפודים ימצאו מקלט בתוכם. שתי חשופיות עלה, שכבר סיפרתי עליהן, הונחו שם לצורך תצפית בת יממה. לתמונה מוגדלת לחצו נא כאן.

הנקשן מתאפיין בשתי רגלי-צבתות לא סימטריות, כאשר במקום מלקחיים ישנן ברגל-צבת הגדולה בליטה וגומה שמתפקדות יחדיו כבוכנה הנעה בתוך צילינדר. כאשר הבליטה נלחצת לתוך הגומה, נהדפים המים בכוח החוצה ונוצר סילון מים עוצמתי. הסילון הזה משמש להדיפת אויבים ויריבים ומסוגל לקטול דגים קטנים הנפגעים ממנו. הוא שגורם להשמעת קול נקישה חזק. לעיתים מאבד הנקשן את רגל-צבת הגדולה. רגל-צבת הקטנה מתפתחת כדי להחליף אותה, והיכן שהיתה רגל-צבת הגדולה מתפתחת רגל-צבת הקטנה. חילוף תפקידים זה הינו מן התכונות המופלאות ביותר בגוף הנקשן, ונובע מן הצורך הדחוף ברגל-צבת הגדולה לשימושו. אין לו את הפריבילגיה להמתין עד שתצמח מחדש היכן שאבדה.

איור מוויקיפדיה האנגלית: 1. צבת סגורה – הבליטה חבויה ( P ). 2. צבת נפתחת – הבליטה ( P ) והגומה ( C ) גלויים. 3. צבת פתוחה – מים ( W ) נכנסים וממלאים את הגומה ( C ). 4. צבת נסגרת – הבליטה נלחצת לתוך הגומה ( C ) והמים נהדפים בכוח החוצה ממנה. סילון המים ( J ) גורם להשמעת הנקישה.