מתי יורד הגשם בעתו?

16/02/2022 ב- 04:54 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מתי יורד הגשם בעתו?

שלא כבימינו כאשר שבה האשה הביתה ממקום עבודתה ומתארת לבעלה כמה קר היה אותו יום במשרד, בני אדם שלפני המצאת החשמל נתנו דעתם ביתר שימת לב למתרחש מחוץ לביתם. בלי הילת האור העירונית מסוגלים היו לצפות בתנועת הכוכבים בלילות, ויכלו לתהות בקול רם ואף לשאול זה את זה מה פירוש הדבר שהגשמים יורדים מן השמיים דווקא בימים מסוימים.

מקבץ אקראי של מטר שפקד אותם שבוע אחר שבוע בלילות רביעי ושבת הביאם לתהות על הדבר, שהרי מוכרח כי יהא לו הסבר. החיפוש אחר סיבתיות לגבי התרחשות אירועים במטרה לצפות את העתיד הינו צורך אנושי מובהק שמאפיין בעיקר אותנו מכל היצורים. ברם, באומרנו יצורים אל מה אנו מתכוונים? בימים קדומים שלפני קארל פון לינה, האמינו הבריות גם בקיומם של שדים, ואלה היו דומים מאד לנו באורח החשיבה וביכולת הדיבור. המגע האישי בין שני סוגי הישויות – השד והאדם – אף שהיה ארעי ובר חלוף, נותר קבוע לאורך דורות.

על ר' חנינא בן דוסא מסופר כי זרים כלאוהו במערה ובאו שדים שהוקירוהו וחילצו אותו משם, מבלי שקרא להם ומבלי שביקשם. כעבור זמן, אחת השדות נכנסה לגוף אדם וכשהוזעק חנינא בן דוסא להוציאה החוצה, דיברה השדה אל ליבו, הזכירה את מעורבותה בחילוצו מן המערה והפצירה בו שיכיר לה תודה וישאירה בגוף האדם. ברם, חנינא בן דוסא לא נעתר לה והיא לא יכלה להתנגד בפני כוחותיו, מפני שריבונו של עולם העניק לו אותם במתנה בשל יראת השמיים שלו ועבודת הקודש שהצטיין בה.

מעלותיו של ר' חנינא בן דוסא עמדו לו בפני השדים כולם. אף אחד מהם לא העז להמרות את הוראותיו, ועל כן מפתיע דין הדברים שהיה בינו ובין השדה אגרת בת מחלת, שהיתה אורבת בלילות לעוברי אורח ותוקפת אותם. הוא ציווה עליה להניח להם לאלתר, והיא התחננה בפניו שירשה לה לעשות כן שני לילות בשבוע – במקום כל לילה כפי שפעלה עד אז. חנינא בן דוסא אשר היה מסוגל להתנגד לה, לא דחה את הצעת הפשרה והסכים שתפעל בלילות רביעי ושבת בלבד. מכאן ההסבר התלמודי מדוע יורד הגשם בלילות רביעי ושבת, כפי שאבות אבותינו הבחינו אי פעם: הציבור היה מורגל לצאת בלילות בגין עיסוקים שונים, ומאז ההסדר שהגיעו אליו חנינא בן דוסא ואגרת בת מחלת, החלו הבריות להימנע מלעשות כן בלילות רביעי ושבת, וכך הותירו את השדה בטלה ממלאכה מזיקה. ואלוהים אשר הבטיח לתת את הגשם בעתו, הוריד מטר רק בלילות רביעי ושבת כיוון שאז אין איש נמצא בחוץ וחלילה להם להירטב (תלמוד בבלי: פסחים קיב ב; תענית כב ב, כג א).

ועדיין צריכים אנו לבאר מדוע הסכים ר' חנינא בן דוסא להצעת הפשרה, שהרי ברצונו לא היו מתקיימים מגעים בין שדים ואנשים. סיבת הדבר לדעתי: פגועי נפש חיו בזמנים ההם כבימינו, והוסכם על כולם כי מחלת רוח היא תוצאה של פעולת שד מבפנים. אף איש נכבד באותם ימים לא סבר כי התופעה הזו תעבור מן העולם (ואכן זו מתקיימת עד עצם היום הזה) וכדי לא להתבזות בפני הקהל ולטעון שכוח האמונה גובר על כוח המציאות, גם חנינא בן דוסא מוכרח היה לאפשר מוצא לפעילות השדים, כי אחרת היו לועגים לו אם היה טוען שניצחם. די היה לו בתחנוני השדה על מנת להיעתר לה, ולא מפני שרחום היה ולא משום שבתחינתה היה היגיון מועט שניתן להיתלות בו. זאת ועוד, יוקרתם של חכמי הדור ההוא ניכרה בין היתר בסגולתם לפעול כנגד השדים ולהוציאם מן הגוף. אותם חכמים נזקקו לפגועי נפש כדי להאדיר את כבודם, כשם שפסיכיאטרים מתפרנסים בהווה מהצלחתם.