תגובתי אל יובל נח הררי: ישנה עוד דרך למנוע את הפלישה הרוסית לאוקראינה

11/02/2022 ב- 09:31 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, ענייני דיומא | סגור לתגובות על תגובתי אל יובל נח הררי: ישנה עוד דרך למנוע את הפלישה הרוסית לאוקראינה
תגים: ,

בתפקידו כמחבר עתידות של מסטיק בזוקה, כתב יובל נח הררי מאמר עבור 'הארץ' על הקונפליקט בין רוסיה ואוקראינה. כמו רבים וטובים, אף הוא מפלל כי זה לא יסלים לכדי מלחמה ואולי לכיבוש ארץ אחת בידי ארץ שניה. אם כך יקרה, מנבא הררי, תחול תפנית לאחור בדברי ימי האנושות. הוא מזהיר את קוראיו מפניה. בדבריו אין התעמקות בהווה. גם גורלן של שתי הארצות לא מטריד אותו הרבה. הררי כבר עסוק הרבה זמן ב"קץ ההיסטוריה" ובאילו דרכים ניתן להגיע אליו. משזיהה איזו דרך, הוא מפציר בבני האדם לרדת ממנה לפני שיהא מאוחר. הררי משתמש אפוא בקונפליקט, רוכב על גבו, כדי לפרסם עוד ניבוי שלו. אולם, מצופה מגורו להיסטוריה שבחר להזניח את הנסיבות העכשוויות של הקונפליקט, שלכל הפחות ידייק יותר בשעה שמספר על תולדות המלחמות. גם זאת הררי אינו מצליח לעשות. עסקינן בהדיוט הכי מוערך בזמננו, דוגמן שמפרסם את חוכמת המלך החדשה במקום בגדים, והדבר איננו מעיד עליו כלל. זכותו להתפרנס מידיעותיו המוגבלות. הדבר מעיד על חסידיו הרבים שנוהים אחרי כל מראית עין של איש יודע כול. דעו נא כי הנבואה לא ניתנה לשוטים. הנבואה ניתנה למי שיש שוטים שמאמינים בה. ואם הנבואה ניתנה לשרלטנים, הררי דוהר בדרך המובילה לשרלטנות. יתכן כי מחמת המהירות שבה נעים חייו, עוד לא זיהה היכן הוא נמצא.

כהרגלו, גם במאמר זה מתפייט יובל נח הררי עם עצמו ונוגע בתחומים שהקשר ביניהם רופף. מי כמוהו יודע ליצור זיקה אד-הוק כדי להצדיק תזה מדומיינת: "האם בני האדם נידונו לציית לנצח לחוק הג'ונגל, ולהמחיז מחדש טרגדיות ישנות בלי לשנות דבר מלבד התפאורה?" שואל במין צער, כמי שמכונת זמן השליכה אותו אלף שנים קדימה ומשם הוא מתבונן אחורה ומבכה על אובדן ימי צעירותו. לעת עתה, הררי נמצא בינינו, בשנת 2022, וכל אשר מצא בעבר עשיר וזרוע במלחמות הן שלוש סיבות שמחוללות אותן: כיבוש טריטוריה אחרת כדי להפיק ממנה רווח כמו הפלישה של עיראק לכווית, כיבוש טריטוריה שיש בה סמליות לכובש כחזרת ישראל אל ירושלים העתיקה, וכיבוש טריטוריה לשם סיפוק גחמה פרטית של המלך. הלה רצה שיונצח שמו בפואמות ומעלליו ירגשו כל מי שישמע עליהם. אף אני קורא אפוסים, אף אני סקרן באשר למקורן של עלילות הגבורה, ואכן, באופן ספורדי יצאו מלכים למלחמות בגלל שהמלך השכן הכלים אותם. הם חשו חובה להשיב לעצמם את שמם הטוב דרך תהילת הניצחון. אך רובה של השירה האפית נוצר בעקבות מלחמות שסיבתן היתה פחות סנטימנטלית ויותר מחושבת. ובכלל, האפוסים עוסקים ברוח האדם שלא ניתנת לשבירה, בתכסיסים מחוכמים שמעידים כי התבונה גוברת על הסכלות. המלחמה היא רק אמצעי לתאר אותם. המשוררים רכבו על גבה כדי לספר אמיתות על החיים.

אמנם יובל נח הררי לא עשה זאת במאמרו, אבל ניתן להשתמש בסיבות שציין ולהתאים כל אחת בסיטואציה הנוכחית: א. אוקראינה נחשבת לאסם התבואה של אירופה. האם ולדימיר פוטין חפץ לצאת למלחמה בגלל זאת? לא, רוסיה הענקית משופעת במשאבי טבע ובאמצעות סחר חליפין דרך מטבע יכולה להשיג את כל תצרוכתה. ב. לפרקים, קייב השתייכה לרוסיה הצארית. האם פוטין רוצה לצאת למלחמה בגלל כך? לא, עלות ההרפתקה הגרנדיוזית הזאת אינה משתלמת כדי לספק צורך נוסטלגי. ג. המערב רואה ברוסיה של ימינו כמעצמה עולמית בלבד. זוהי השפלה עבור פוטין שאינו מסתיר את ערגתו לתקופה שבה היתה מרכזה של מעצמת-על. האם פוטין חפץ לצאת למלחמה כדי שאיש לא יתייחס יותר אל רוסיה בפחיתות כבוד? לא, כי אז תתגלה עוצמתה בשטח ולא רק בדיבורים.

באופן שאינו הולם היסטוריון שמתהדר ברוחב יריעה, שכח יובל נח הררי את אחת העילות השכיחות ביותר שבגללה פורצות מלחמות, מאז החלו לתעדן במזרח הקדמון. הנה אחת מהן: בשנת 1788, כשהתנהלה מלחמה בין רוסיה והאימפריה העות'מאנית, קיבל החייט הראשי של האופרה המלכותית בשבדיה הוראה לתפור מדים של חיילים רוסיים. לוחמים בצבא השבדי לבשו אותם ויצאו לבצע מתקפת דמה על מוצב של ממלכתם בגבול דאז שבין שבדיה ורוסיה. ההתקפה המבוימת, שרק מתי מעט בארמון המלכות ידעו על הכנותיה, עוררה זעם אדיר בשטוקהולם. חברי האספה הלאומית שעד אותו היום התנגדו להתכתשות עם הרוסים, אישרו למלך גוסטב ה-3 להשיב להם כגמולם ופרצה מלחמה בין שתי הארצות, כפי שייחל לה מלך שבדיה ולא היה בסמכותו להחליט עליה לבדו. הוא נזקק לאמתלה והשיג אותה על רקע נסיבות פוליטיות פנימיות. הוא התאווה לשלטון אבסולוטי, ולא רק שתאוותו לא באה על סיפוקה, כי אם הפכה אותו לשליט בלתי פופולרי. הוא החליט להתגבר על אחדות דעים שהתהוותה נגדו דרך הפנייתה אל יעד אחר. ובאמת, המלחמה הזו לא השיגה דבר לכשעצמה.

יציאה למלחמה חיצונית בגלל נסיבות פנימיות היא וריאציה על אמרת הנרי קיסינג'ר שמדיניות החוץ מנוצלת לצורכי מדיניות פנים, וכאשר לא הסתפק העם בלחם ושעשועים, יצא השליט למלחמה כדי להסיט את תשומת הלב של התושבים מבעיותיהם אל מה שקורה בחוץ. בדרך כלל, המלחמה ליכדה אותם מחדש סביב השליט ופיזרה שמץ של התנגדות לכל עבר. יובל נח הררי לא היה מוכרח לפשפש בפפירוסים ממצרים העתיקה. חלק לא מבוטל מן המתקפות על מדינת ישראל נועד להסיט את תשומת ליבו של התושב הערבי מן הצרות שבחייו. אף סדאם חוסיין הורה לשגר טילי סקאד לעבר שטח ישראל, שלא היתה מעורבת במלחמת המפרץ, על מנת ללכד את כל הערבים סביבו, וקיווה שבדרך זו יצליח לפורר את הקואליציה המערבית-ערבית שיצאה נגד צבאו.

צבי מגן, אשר כיהן כשגריר ארצנו באוקראינה וברוסיה, סובר כי הפרק הנוכחי בקונפליקט שהתגלע בין רוסיה ואוקראינה, נובע ממניעים פנימיים של השלטון המרכזי ברוסיה. מדי יום פורצים זעזועים קטנים בשטחה הכביר, וניכרת אוזלת היד של השלטונות המקומיים לדכא אותם בזמן קצר. פוטין חרד שהזעזועים יתרחבו ויתחברו זה אל זה, ויהיה בכוחם המאוחד להתפשט עד מוסקבה ולאיים על כיסאו. מאז שהתיישב עליו, לא הרשה הנשיא הרוסי לאופוזיציה בלתי ממוסדת להתקיים. באופוזיציה הממוסדת הוא שולט ביד רמה. פוטין משתמש אפוא בקונפליקט כדי שהאופוזיציה הממוסדת תסחף אחריה את הבלתי ממוסדת, מפני שכך ישלוט גם בה אחרי שנכשל מלבער אותה. ורסיה אחרת של המניעים הפנימיים השמיע מומחה אחר לרוסיה באומרו כי פוטין מוכרח למנוע מאוקראינה מלשגשג אם ברצונו להמשיך ולשלוט. עיני האזרחים הרוסיים מופנות לדשא הירוק של השכן האוקראיני, ואת דשא זה יש לשרוף כדי לסכל הרהורי פיתוי אצלם לרצות גם כן בשגשוג ואולי להיאבק למען השגתו. אף על פי שאני סומך ידיי על ידיעות המומחים באשר לרוסיה, אינני שותף לסברתם בנוגע לעילת הקונפליקט העכשווי.

בניגוד לרבים, אני מפריד בין הפלישה אל חצי האי קרים בפרק הקודם שבקונפליקט ובין המתרחש עתה, מפני שסיבות הדברים שונות. כיבוש קרים נועד להשיג יתרון גיאופוליטי בגלל מיקומו של הנמל הימי; ואילו בחזרתה של רוסיה אל חצי האי יש מן הסמליות מפני שהשתייך לה משנת 1783 – באותם הזמנים שנלחמה בשבדים ובעות'מאנים ושמן הללו נלקח – ועד אחרי ימיה המפוארים של ברה"מ. מאידך, עילת הקונפליקט הנוכחי היא התגלמות החרדה של רוסיה, הד לימי עברה ולקח ממנו. היא מעוניינת באזורי חיץ רחבים בין גבולותיה במערב ובין אויבותיה המסורתיות באירופה. פוטין לא יצר את הקונפליקט העכשווי כדי שהשלטון בקייב יהיה פרו-רוסי כפי שתמיד ייחל. הוא חפץ באותה המידה שלא יהא פרו-מערבי. לדידו, אוקראינה רשאית להכריז על עצמה ניטראלית, כמו בלגיה בימים רחוקים, עד שאחת מאויבות רוסיה לא תכבד את הניטראליות ותפלוש אל זו, אך בינתיים ישיג הצבא הרוסי שהות חיונית כדי להתכונן לקרב. כאן טועה יובל נח הררי כל כך, ולא רק שלא כתב על עילה היסטורית זו למלחמה, גם פרשנותו יכולה לעטוף דגים באושים ולהיזרק לפח. כותב הנביא המשתטה: "האם גרמניה של 2022 היא באמת כמו גרמניה של 1941? מי שחושבים כך כנראה לא ביקרו בברלין לאחרונה. הגרמנים של היום נראים הרבה יותר מעוניינים בשיעורי יוגה, מזון אורגני וחופשות בחו"ל מאשר בכיבושים צבאיים".

מתברר כי התחזיות שדנים בהן זה שלוש-עשרה שנה, לפיהן ארה"ב חפצה למקד את כוחה הצבאי במזרח הרחוק בלבד, טרם חדרו את כותלי המדיטציה שבינם מתכנס הררי ברצונו לנבא מה יהיה. אעזור לו: אם יפקירו האמריקנים את אירופה לגורלה – בדומה לתוכניות הנטישה של דונלד טראמפ שתכליתן להתמודד אל מול המעצמה הסינית ואולי אף להתעמת איתה – אזי לא מן הנמנע שהמעצמה החזקה ביותר באירופה, חזקה אף מרוסיה בימי שלום, תחליט להתעצם מבחינה צבאית בלית ברירה. לגרמניה יש את הידע הטכנולוגי, הממון הרב והמשאב האנושי כדי להקים מחדש את החילות האדירים ביותר. היא מסוגלת להצטייד בנשק גרעיני אימתי שתחליט ומי מסוגל לעצור בעדה. בסיוטי לילותיו צופה פוטין במין גרמניה שכזאת ונבעת. על כן, הוא מנסה לזעזע את אירופה בהכנותיו למלחמה כדי להשיג הסכמה מחייבת, שלפיה הארצות שגובלות ברוסיה תישארנה נטולות השפעה של המערב.

ההכנות של פוטין לקראת מלחמה אינן מסתיימות בשליחת משוריינים אל הגבול עם אוקראינה. צבי מגן ואחרים תיארו את הבעיות הפנימיות שישנן בתוך רוסיה. וכמו המלך גוסטב ה-3, מוכרח הנשיא הרוסי ליצור מצג כוזב עבור אזרחי ארצו אך שיאמינו במהימנותו, מצג שיעורר את זעמם כלפי האוקראינים ולא כלפיו כשיפרוץ הקרב. באמצע ינואר שעבר פורסם כי אל מזרח אוקראינה נשלח בהסתר כוח רוסי למשימה שכזו. מטרתו היא להרוג ולפצוע תושבים מקומיים המזדהים כרוסים ומשתייכים לתנועה בדלנית שתומכת באיחוד עם רוסיה ומתנגדת לשלטון האוקראיני. פוטין כבר פרש עליהם את חסותו, ולאחר שתצא המתקפה אל הפועל, ישתמש בה כתירוץ לפלוש אל אוקראינה. הוא יסביר כי האוקראינים הם אשר פתחו במלחמה נגד הבדלנים והוא מוכרח להגן עליהם כפי שהתחייב. בתחילת פברואר גם נאמר כי האחראי על התעמולה ברוסיה הפיק סרט עלילתי, אשר יציגוהו כסרט תיעודי, ושם תופענה לעיני האזרח הרוסי ההמום עשרות גופות מרוטשות של הבדלנים לאחר פיצוץ שלא היה באמת. בלוויית דיסאינפורמציה נוספת יסתור פוטין את הטענות האוקראיניות לפיברוק, וישלח את חילותיו להסתער קדימה.

בזמן שהררי משתעמם לתומו בתרגילי יוגה ומבקש למנוע מלחמה באמצעות איום על האנושות בנשק יום הדין: "הנה מגיע קץ ההיסטוריה", הריני מקשיב ליצירה שלווה של המלחין קלוד דביסי, מתבונן ברוגע אל הדגים היפים שבאקווריום, והוגה תוכנית אופרטיבית להימנע ממלחמה שכזו באמצעות "דגל כוזב" מהופך. במקום שישמש אמתלה לתקיפה, ייעזרו בו לצורכי הגנה: הממשל האוקראיני יתכנן בחשאי לפנות בזריזות מבנה עצום מיושביו, אחרי שהוכנה ביסודיות תוכנית למיטוטו. יוציאוה אל הפועל אחרי שיחלצו כל מי שנמצא בו עקב התראה של סכנת קריסה קרובה. לאחר התמוטטות הבניין יגרום הממשל האוקראיני לבהלה מקומית. "בערפל הקרב" יישמעו דיווחי אימים סותרים שלא יעידו על המצב האמיתי של המפונים. ידובר רבות על ניסיונות להגיע ללכודים בחיים, ובעטיו של לחץ ציבורי יבקש הממשל האוקראיני סיוע ממדינות אחרות. משלחות חילוץ זרות תגענה אל אתר האסון כביכול, וצילומים מפעילותם בתנאי כפור יופיעו בכל רחבי תבל. בינתיים ישב פוטין במעונו הרשמי ויצפה בהתרחשות שמשודרת בטלוויזיה. הוא לא יעז לתקוף את אוקראינה כל עוד תתמודד עם הקטסטרופה שנפלה עליה, וכל עוד משלחות צבאיות ממדינות רבות פועלות לצורכי שלום בשטחה.

קל היה לכרוך בין המלחמות של רוסיה עם שכנותיה במאה ה-18 ובין מלחמתה עם שכנתה במאה ה-21 מפני שארץ זו ידעה הרבה קרבות באותן הזירות, וקל יהיה לכרוך בין מצג שווא ובין יובל נח הררי כפי שנדמה כי עשיתי באופן מחוכם. למרבה הדאבה, זהו מצג אמיתי של האיש.

ראו גם:

השערתו המסולפת של יובל נח הררי אודות הסתלקות הבריטים מארץ-ישראל

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: