מדוע גופתו של פביו התחילה פתאום לדמם?

20/01/2022 ב- 12:02 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על מדוע גופתו של פביו התחילה פתאום לדמם?

פורזיה, בתו של הרוזן פרנצ'סקו אורסיני, נולדה בפיטיליאנו שבאיטליה בשנת 1545. בת שתים-עשרה היתה כשנשלחה בניגוד לרצונה למנזר של ויטרבו בעזרת דודתה מצד האב, ג'רולמה, בגלל הצורך הדחוף להוציאה מן המשפחה אחרי שחוותה במחיצתה אלימות רבה. שנה אחרי כן הועברה למנזר של קסטרו בניהולו של דודנה החשמן רנוצ'יו פרנזה, בנה של ג'רולמה, ונדרה את נדרי הפרישות של הנזירות תחת השם אלנה. בינתיים מת החשמן וגם מחליפו עזב. במקומו הגיע בשנת 1569 בישוף חדש בשם פרנצ'סקו צ'יטאדיני. בשל מוצאה האצילי של אלנה התקרבו השניים.

ב-9 בספטמבר 1573 נשלחה איגרת לדוכס של פרמה, אוטביו פרנזה, ובה דווח כי נולד בן במנזר של קסטרו, ילדם של הנזירה אלנה אורסיני (Elena Orsini) והבישוף צ'יטאדיני. בתחילה נעשו מאמצים להסתיר את המבוכה, אולם לבסוף נפתחה חקירה ושניהם הובאו לרומא. לא התברר האם היא פותתה או נאנסה; בין אם כך ובין אם כך לא נתפשה כקרבן. הבישוף הכחיש את האשמה המיוחסת לו ואילו הנזירה הנטושה והמאוכזבת התוודתה על הכול. צ'יטאדיני הודח מן הכנסייה בשעה שאלנה נשלחה להמשיך חייה במנזר אחר, ושם מתה מצער ושברון לב בגיל 29 בלבד, משלא הורשתה לראות את בנה. בדיווח מאוחר נאמר שאולי הורעלה או הרעילה עצמה. מחשש שתתחולל שערוריה החליט האפיפיור גרגוריוס ה-13 להסתיר כליל את הפרשה. המסמכים נחשפו מחדש רק במאה ה-19.

בעבודתו 'רשומות איטלקיות' התבסס סטנדל על דו"חות היסטוריים ובמקצת על קורותיה של אלנה אורסיני, כשחיבר את 'אם המנזר של קסטרו' בשנת 1839. קראתי את היצירה בגיל צעיר ולמרות העלילה המרתקת על תלאות האהבה שהפעימו את ליבי גם אחרי שהנחתי את הספר, לא התרשמתי ממהימנותה בשל מה שנדמה בעיניי כעיקר. שם הנובלה מקורו בפרקי חייה האחרונים של הגיבורה. היא נשלחה למנזר כשלנשואה נחשבה, וכאשר הוכרז בן זוגה כמת, עוד ביקשו לשדל לאלמנה גבירים רמי מעלה. נזירה אפוא לא היתה, והנה נהייתה בכל זאת לאם המנזר (Abbess).

מכיוון שהיתה לי היכרות מוקדמת עם נזירות מבוגרות שחיבבוני וענו באדיבות על שאלותיי הסקרניות, והרי גם קראתי את אשר כתב סטנדל לא בגלל השם שיצא לפניו כי אם משום התעניינותי בחיי המנזר, היעשות הגיבורה לאם המנזר, אפילו באמצעות שלמונים, הותירה בהרהוריי רושם כמופרזת. עם זאת, התחושה כי מסקנתי חפוזה מדי הביאה כמדומה שאקנה את הספר במקום שיישכח מזיכרונותיי, שמא זוהי העקשנות שתבעה אישור לעצמה כי לא שגיתי. כתולדה מכך המשיך הסיפור לחיות בצידי כמו צל בלתי נראה עד שהתפרץ פתאום אור ובישר כי עודנו כאן, מלווני כדי להוכיחני.

הסיפור נפתח בשנת 1542, בעיר אלבנו שבאיטליה, שם באה לעולם הלנה די קמפריאלי. אביה נחשב לאיש האצולה הכי עשיר באותו חבל ארץ, וזכותו זו עמדה לו כשנשא את ויטוריה קראפה, שהיתה בעלת קרקעות בממלכת נפולי. מן המפורסמות שכסף נמשך לכסף והלנה היתה פרי זיווג זה בכל אשר נשא אותה גורלה. ג'וליו ברנצ'יפורטה שהתאהב במעטפת יופייה אשר היה בגדר פלא בעיניו, אינו יכול להשתדך לה מפני שאינו אמיד, וחרף היותו מחוזר בקרב נשים צעירות שהוקסמו מהליכותיו הנאות, דבקו מחשבותיו מבוקר עד ליל בהלנה ובשנתו חלם עליה. הדבקות שהפגין כלפי הבת המיוחסת, כשחלף ליד הארמון שבו גרה יום אחר יום, הכעיסה מאד את אביה, שלא מצא במעלה זו כי אם חוצפה לשמה, בלתי תיאמן ממש, והוא דרש ממנו שיחדל להופיע שם, שיסתלק לאלתר.

הנזיפה פגעה בעמקי נשמתו של ג'וליו. צעיר גאה היה וזו הפתיעה אותו בגלל פומביותה, ולא מפני שלא ציפה לה. הכעס שמצטבר היכן שההלם משתכך שיתק אותו זמן מה, ובינתיים נתנה ליבה הלנה, שלא ידעה דבר על המהומה, כי העלם נעלם ואיננו. חלחלה לתוכה ההכרה שהיעדרו אצלה מורגש, הכרה שערערה אותה מעט, אולם יותר מזאת לא יכלה לעשות דבר, כלואה בארמונה ונתונה להשגחת משפחתה.

חלף זמן והכיסופים של ג'וליו התגברו על הזעזוע. לילה אחד בעומדה ליד חלונה הגיחה דמות מן הסתר ומסרה לה מכתב. ומכתבי האהבה הנפלאים שקראה, כמו היו פגישות פטפוטים ביניהם, הלכו ונערמו בחדרה והגדישו את ליבה. רוח ההתאהבות ניצתה גם בה. למרבה הדאבה, דברי הריכולים והשמועות הגיעו עד אוזנו של סניור קמפריאלי כי מדי לילה ניצבת הבת ליד חלונה, ותחת לסוגרו מפני יתושים, נותר זה פתוח לרווחה. האב הכין את רובהו וקרא לפביו בנו שייטול רובה גם כן, ושניהם התכוננו לביקור הלילי של העלם המאוהב. כשבא למסור את מכתבו החדש ירו כלפיו מן המארב. בקושי נחלץ, והלנה שידעה כי התגלה סודה פנתה מיד אל אימה שתחביא את המכתבים משום שתיכף ימצא אותם האב.

כשהלב מתפקע מרוב אהבה, נהדף הייאוש ומתגברת הנחישות במלוא עוזה. על אהבתו להלנה אין מתכוון ג'וליו לוותר ואת תעוזתו הגוברת אינו שש להחליש. הוא מוצא דרך להוציאה מביתה, כאשר אביה ואחיה מצויים בדרכים, ולראשונה משוחחים האוהבים. היא מרשה לו בלי מילים לעשות בה כרצונו, וזה חפץ קודם כל לגולל בפניה את פרשת חייו, ומן ההנאות הקטנות כדאי שיתענגו במועד מאוחר. הלנה מתוודעת שאהוב ליבה הצטרף לחבורת שודדים כדי להבטיח עתיד בלי מחסור עבורם, אך לא אכפת לה. כל מאווייה נתונים היו לשלומו. לא הפשעים הרתיעוה כי אם הסכנה לחייו באיזו הרפתקה.

חבורת השודדים ששירת בה ג'וליו נצטוותה באחד הימים לשחרר אסיר במהלך העברתו ממקום למקום. פביו, אחי הלנה ואוהד מושבע של השלטון, הצטרף לצוות השומרים הממונה על אבטחת ההעברה. בנסיבות שכאלה נאלצו שני היריבים הללו לפגוש מחדש זה את זה ולהילחם. בתחילה ביקש ג'וליו להימנע מכך. חרד היה כי מות פביו יעיב ביותר על הקשר שנרקם בינו ובין הלנה, אך אחיה פחות זהיר היה ושאף לנקם. אחריתו היתה שמכת החרב של ג'וליו הרגה אותו. מוזר הוא הגורל.

נמלט הקוטל אל העלטה ואחר כך סופר לו כי אנשי אלבנו צעדו איש איש ונר דולק בידיהם ממקום ההריגה אל האתר שבו יונח פביו, ובדרך חלפה התהלוכה ליד ביתו של ג'וליו, שם החל דם לקלוח מפצע שבגווייה למרבה התדהמה. התייחסתי לתקרית המשונה הזו באופן שלא היתה בו תהיה. אמרתי בליבי כי סטנדל שאל לסיפורו את הדיווחים הכוזבים ונשנים על פסלי קדושים שבעת הרת חשיבות מתחולל נס וכמו מפצעי ישו הם מדממים. ככל שנזדמן לי לקרוא שוב על ניסים כאלה התחזקה דעתי והיתה לאמת שאינה נזקקת עוד להוכחה. הענווה היא תכונה שהכול זוכים בה אחרי שלמדים לקח, ומן המשפט החוזר שנערך לרומן זדורוב למדתי גם אנוכי.

חקירה על אודות אסלות עשויה להיראות מהפנטת לדעת הזולת אילולא הנסיבות הטרגיות. על מכסה אסלה בתא השירותים שבו נרצחה תאיר ראדה נותרה עקבה שאינה שייכת לזדורוב. על העקבה נמצאו טיפות מדמה. כפי שאין מערערים על נכונות הסופרפוזיציה (אחד מעקרונות היסוד בגיאולוגיה שלפיו ברצף בלתי-מופרע של שכבות סלעי משקע, השכבה העליונה תהיה צעירה מן השכבה שנמצאת מתחתיה), כך אין חולקים על הקביעה כי העקבה הוטבעה לפני שניגר עליה דמה של תאיר.

עד המשפט החוזר טענה הקטגוריה כי העקבה הושארה על ידי אלמוני שזומן לזירה לאחר גילוי הגופה. ככל הידוע, גופתה התגלתה לראשונה מספר שעות לאחר הרצח. חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, סבר כי אם מצוי פצע בגופו של פלוני שמת זה עתה, דם יצא ממנו עד דקות ספורות לכל היותר אחרי המוות בשל ירידת לחץ הדם. הווה אומר, העקבה שייכת למי שנכח בזירה בעת הרצח, ואם אינה של זדורוב כאמור, הרי שהרוצח האמיתי הוא שהותיר אותה על מכסה האסלה. העדים שמופיעים במשפט החוזר מספרים אחרת. לדבריהם, כשהגיעו לזירת הרצח שעות לאחריו הבחינו כי הדם זלג מן הגופה כאשר הזיזו אותה. ככל הנראה, זרם הדם הקולח נחסם בגלל קרישה מהירה, ותזוזת הגופה ממקומה הביאה לפתיחת המחסום של הדם הקרוש. מכאן יוצא שהעקבה אולי שייכת למחלץ אלמוני ולא לאיזשהו רוצח שטרם נתפס.

אחרי שפביו נטמן, שלח האב המתאבל את הלנה למנזר של קסטרו משסבר כי התייחדה עם מאהבה והיתה לאשת איש, ועל כן ראוי להגלותה משום עונש לשניהם. האפשרות שהתראתה עם ג'וליו מבלי שייגע בה אף לא עלתה בדעת אימה שהיתה שותפה לסוד הזוגיות לאחר שגילתו לה בתה. האשה הפורחת בעיתה נדמתה כמי שאינה מסוגלת לומר "לא", ואפילו אמרה, אף גבר לא שאל מה היא מתכוונת. הוא קטף אותה.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: