מעשה ארבעת השבויים

05/11/2021 ב- 10:58 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על מעשה ארבעת השבויים

מעשה ארבעת השבויים הוא מסיפורי המסתורין הנודעים בדברי ימי היהודים, בגלל עלילתו ששלובים בה הרפתקה של מתח וסכנה עם "סוף טוב", ומפני שיש הסבורים כי לא היתה נולדת על הכתב אלמלא התקיים פולמוס חריף בין היהדות הקראית והיהדות הרבנית. הקראים טוענים כי שלשלת הקבלה – השתלשלות המסורת עת התקבלה מפי משה רבנו ועד זמננו – נותקה בעקבות חורבן הבית השני, ועל כן, הפירושים שנתנו חז"ל אינם אלא סברות מאוחרות משל עצמם בלבד ולא דברי טעם שעברו מאב לבן במרוצת השנים. מן הסיבה הזו דוחים הם את התורה שבעל פה ודבקים רק בתורה שבכתב. ר' אברהם אבן דאוד שחי בספרד במאה ה-12 חיבר את 'ספר הקבלה' על מנת להציג חוט שקושר בין החכמים מדור לדור, שלא נקרע ולא נפרם. שם גם מופיע סיפור שבייתם של ארבעה רבנים חשובים.

לפי המתואר אצל ראב"ד, לפני תום המילניום הראשון קרה מאורע נורא לאותם רבנים ואחת מנשותיהם: ר' חושיאל בן אלחנן, ר' שמריה בן אלחנן (אין קשר משפחתי בין אלחנן זה ואלחנן זה), ר' משה בן חנוך, רעייתו ובנם ר' חנוך (הקרוי על שם סבו). בשעה שהפליגו על פני הים התיכון כדי לקיים מצוות הכנסת כלה בעיר כלשהי, אשר בה – ככל הנראה – עמד להינשא בנו של אחד ממכריהם עם בחירת ליבם של הוריה, הותקפה האוניה על ידי ספינה השייכת לח'ליף עבד אל רחמן ה-3, מושל קורדובה. נוסעיה נשבו בידי מפקדה המוסלמי, מוחמד אבן רומחיץ (Muhammad ibn Rumahis). הלז נתן עיניו באשתו היפה של ר' משה ורצה לקחתה אליו, והיא – שהיתה מבועתת מגורלה המר – שאלה את בעלה בעברית האם מי שחוטא בעוון איבוד עצמי לדעת בעולם הזה אובדים גם סיכוייו לקום בתחיית המתים, או שזו מבנות ישראל אשר מוסרת נפשה למען תינצל מעבירה חמורה, גם לה יהיה חלק בעולם הבא שלאחר יום הדין. ר' משה ענה לה, בצטטו פסוק מתהלים, כי הקדוש ברוך הוא ידע להצילה גם מן המצולות. בשומעה זאת אזרה אומץ רב, קפצה מן האוניה וטבעה בים.

אחרי כן עגנה ספינת המלחמה באלכסנדריה ושם קיימו יהודי העיר מצוות פדיון שבויים ושחררו את ר' שמריה, שהיה לרב גדול במצרים. כשעצרה הספינה בקירואן (תוניסיה) פדו יהודיה את ר' חושיאל ושם היה לרב גדול, וכאשר לבסוף הגיעה אל נמל הבית שלה פדו היהודים בקורדובה את ר' חנוך ואביו משה, שהיה לרב גדול בספרד. בדרך מעניינת זו הסביר ראב"ד לקראים הספקנים כיצד התהוו המרכזים התורניים החשובים במצרים, בקירואן ובספרד, שכן אילו ארבעת הרבנים היו מגיעים ליעדם המתוכנן מבלי שהתרחש אסונם, אזי תולדות הקהילות היהודיות במקומות הללו היו נמשכות כהווייתן, וכך גם באשר למרכזי התלמוד בבבל. כביכול, לולא קורות ארבעת השבויים, אלה לא היו הולכים ושוקעים עד שננעלו כמה עשרות שנים אחר כך באין תרומות, שהופנו למרכזים החדשים מעת הקמתם. אמנם התווספו לקודמיהם אך החליפו אותם בסגירתם.

לגרסת המומחים, אין אמת במעשה ארבעת השבויים, ויש מביניהם הדוחים כליל את הדיווחים על אודותיהם ב'ספר הקבלה', שנמשכים עוד ועוד בארצות אליהן באו. בין השאר, ראב"ד מדווח לנו כי ר' חנוך בן משה נהרג בחג שמחת תורה כאשר התמוטטה הבימה בבית הכנסת שנקרא לעלות עליה יחד עם נכבדים רבים בקהילה. למרבה הצער, בגין משקלם הכולל של המכובדים שקפצו באקסטזה על בימת העץ שוב ושוב ושוב בלי הפסקה, קרסה זו תחתם והם נקברו חיים אחד מתחת לשני. כאמור, טוענים המומחים שכדבר הזה לא יתכן והסיפור המומצא הוא פרי הדמיון כולו.

ראו גם: האם נכונה הטענה כי ישיבות סורא ופומבדיתא נסגרו בגלל ירידת שלג בבגדד?

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: