חוק השבות ומדד הכאב של החברה היהודית כלפי הרוגי הקרבות

25/05/2021 ב- 03:25 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על חוק השבות ומדד הכאב של החברה היהודית כלפי הרוגי הקרבות

אויביה של ארצנו אינם מייחסים חשיבות למניין חלליהם במערכה הצבאית נגדנו. התייחסותם להצלחה ולכישלון היא אך לפי כמות ההרוגים של הישראלים. בדרך מרשימה של זריעת תעמולה מימיה הראשונים של המדינה, קוטפים הם את פירותיה בכל עת של לחימה, הואיל וגרמו לישראל למדוד את הישגיה המלחמתיים באופן משונה: לפי מספר קרבנותיה. למותר לציין כי הערבים בינם לבין עצמם קובעים מי ניצח ומי נוצח על פי שיעור המתים בכל צד, ומבלי להזכיר שברית המועצות איבדה הרבה יותר חיילים ואזרחים מגרמניה הנאצית, ויודעים אנו מי הפסיד.

מדד הכאב של החברה היהודית בישראל הוא אפוא ממשי ולא ערטילאי או מוסתר, ולכן ראוי כי נתייחס אליו מפני שהסיכויים לטעות לגביו הינם אפסיים. בתום מבצע 'שומר החומות' יודעים אנו לדווח כי מספר הקרבנות בישראל הוא כך וכך. כולם נפגעו בעורף ובחזית הלחימה ואיש לא קיפח את חייו בשטח האויב. אף לוחם לא נהרג בעיצומו של קרב. אחד מהם נפל קרבן לטעות בשיקול הדעת של מפקדו. לפיכך, הכאב על מותו הוא פחות משהיה נופל בעת חילופי יריות וידו של האויב היתה גוברת עליו. אנו מוכנים לסבול הכול, למעט תבוסה רגעית שכזאת, כאילו קיומה של המדינה עומד ותלוי בבלימת לוחמי האויב בכל זמן ובכל מקום. החלל הינו יהודי, ואם הוא בן לעדה הדרוזית יש לשער כי הכאב על לכתו מן העולם היה במידה פחותה, אף על פי שנמנה על כוחותינו ונשלח מטעמם להילחם.

ילד יהודי נהרג מפגיעת רסיס שחדר למרחב המוגן. איננו כואבים כל כך רק בגלל גילו. כשנשמעים לכללים ומצייתים להוראות ולמרות זאת נפגעים, הרי שהכאב מוגבר. אם מדובר ביהודים שנהרגו מהתפוצצות כשלא שהו במרחב המוגן, הכאב על מותם הוא נמוך יותר במדד. אם הם נחבלו בדרך אליו וספגו פצעי מוות בגלל דחק בלבד, פחות עוד יותר הכאב. נוטים לומר שמתו בתאונה אזרחית, שדרגת חומרתה נמוכה ממוות הנגרם בעת אימון צבאי.

שלושה עובדים זרים שאינם יהודים נהרגו כתוצאה מהתפוצצות. אנו אדישים למותם. שני ערבים אזרחי המדינה מתו מפגיעת רקטה. חלקנו שמחים לאידם, צוחקים בליבנו על מזלם הרע. עם זאת, הם אינם נמצאים מחוץ למדד הכאב. רובנו כואבים במידה כלשהי את מותם מכיוון שישראל נכשלה להגן על הטריטוריה שלה מפני פגיעת האויב. איננו מונים את מספר הישראלים לבדם או את מניין היהודים בלבד, כי אם את כמות האנשים שנהרגו בישראל, מאחר שכל אחד מאיתנו יכול היה להיפגע אילו שהה במקום שבו היו בזמן מותם. לפי זאת מתבטא הכאב שלנו. אנו מעמידים עצמנו במקום המתים באופן שלא-יהודים אינם נוהגים כך תמיד, ואפילו לא אנו במקרים אחרים.

מיליוני יהודים מתו בנסיבות לא טבעיות כתוצאה מפגעי מלחמת העולם השנייה. כקולקטיב איננו מתאבלים על ההרוגים הרבים מקרב עמנו שלחמו בשורות הצבא האדום. אנחנו אבלים על קרבנות השואה, אנו כואבים על אלה שהגרמנים הרגו בגין היותם שייכים לגזע יהודי מדומיין. מיליונים הומתו אך משום שהנאצים האמינו שהם אריים – למרות שאינם מבחינה היסטורית – וכי הארי הוא הגזע העליון, אף על פי שבמין האנושי לא נכללים גזעים במובן הביולוגי. איננו יודעים כמה יהודים נכללו ב-5.5 מיליוני הנספים. רבים כבר לא היו יהודים – לא לפי ההלכה היהודית ולא לפי רצונם שלהם. היו ביניהם נוצרים גמורים, בנים למתנצרים. אולם, החיה הנאצית רדפה את כל מי שמוצאו יהודי עד דרגת הסב, ובישראל קיבלנו עלינו את חוקי הגזע של נירנברג, והחלטנו כי חוק השבות יחול על כל תושבי כדור הארץ באותו האופן שקבעו הנאצים.

בשנים האחרונות נשמעים קולות מכל עבר לבטל את חוק השבות או לשנותו. סיבה אחת היא שיהודים אינם נרדפים יותר על ידי מדינות. האנושות התפכחה אחרי מוראות השואה, תעשיית מוות כזאת אינה ניתנת למימוש בעידן המידע של ימינו, וישראל מצוידת במאות פצצות גרעיניות, לפי פרסומים זרים. סיבה שניה היא שלא-יהודים מתגיירים על מנת שיקבלו זכות לעלות ארצה, ורובם מגיעים מאזורים נחשלים ומהווים מעמס כבד על היכולת לקלוט אותם. אין תרומתם כתרומת כומר קנדי שרוחש פתאום חיבה ליהדות. סיבה שלישית היא חילוקי הדעות בין יהודים רפורמיים והממסד הישראלי בכללותו. בדרכם להסתלקות מוחלטת מעמנו, צריכים הם להציג תעודת כשרות אנטי-ציונית, ולצברים רבים נמאס שלציבור המתבולל יש זכות כלשהי על המולדת והם חפצים לבטלה כמחאה.

דעתי היא כי לא יבוטל חוק השבות שמיועד מראשיתו גם עבור מיליוני נוצרים ממוצא יהודי, כל עוד מונים אנו במדד הכאב שלנו את כלל אלה שנהרגו בישראל בזמן מלחמותיה, ולא רק את יהודיה. המדד המשונה הזה בנוי על פי המודל של נירנברג. הנאצים רצו להשמיד את כל מי שחשבוהו ליהודי, ולפיכך כל אדם בתבל יש לראותו כיהודי על פי הקריטריונים שלהם. הערבים רוצים להרוג יהודים בישראל, ועל כן יש לראות כל בריה בישראל שהרגוה ערבים כיהודית הואיל והיא היתה בכוונתם. אינני מבקש לטעון שראוי להמיר את מדד הכאב שלנו באחר. הריהו נטוע עמוק בתרבות הישראלית ואין לו תחליף בהווייתנו. כל אשר רציתי הוא להצביע על תכונותיו הייחודיות ועל קשריו בנוגע לגורלנו בכל מקום עלי אדמות.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: