האם ביטול זכות הקניין הרוחני בשם המוסר עדיף על הצדק?

15/05/2021 ב- 06:29 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על האם ביטול זכות הקניין הרוחני בשם המוסר עדיף על הצדק?

זמן מה אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשפחם אשר יובא מבריטניה ומארה"ב נמכר באיטליה במחירים מופרזים, טען אחד הצירים האיטלקיים בחבר הלאומים שאך נוסד, כי יש להנהיג בעלות בינלאומית על הפחם שהתעשייה כה זקוקה לו. זוהי דוגמה אחת מיני רבות לאווירה שהשתררה אז בדעת הקהל ושלפיה אי השוויון בין אומות יוצר חיכוכים שמובילים למלחמות, והדרך להבטחת השלום בעולם היא לתמוך בחלוקה מחדש של חומרי הגלם שלא על פי החלוקה הגיאוגרפית של אוצרות הטבע, שעשתה חסד בתוך מדינות אחדות וקיפחה מדינות אחרות, אלא באופן מתוכנן על ידי מוסדות בינלאומיים.

רובן המכריע של המלחמות אירע בגלל נחישות של עמים לבזוז את שכניהם או להרחיב את גבולות ארצותיהם כדי להשתלט על אוצרותיהן של אחרות. זו גם היתה אחת העילות של גרמניה הנאצית לפתוח במלחמת העולם השנייה, ושחבר הלאומים חסר השיניים לא הצליח למנוע. בתום אותה מלחמה הוקם האו"ם ונוסדה בו מועצת הביטחון אשר ניתנה לידיה יכולת של מרות לכפות החלטותיה, אך בפועל היתה משותקת כמעט לחלוטין בשם המלחמה הקרה בין הגוש שבהנהגת האמריקנים ובין הגוש שבשליטת הסובייטים. חרף השיתוק הזה ואולי בגללו התפתחו אלטרנטיבות של סוציאליזם בינלאומי מרוכך, אם תחת חסות ברה"מ ואם דרך שיתוף הפעולה של קהילת הפחם והפלדה במערב אירופה. אחרי נפילת מסך הברזל נחתמה אמנת מאסטריכט ונוצר האיחוד האירופי. גם האו"ם נעשה לגוף רלוונטי יותר כאשר "קצה ההיסטוריה" והעולם נהיה לחד-מעצמתי.

שיתופי הפעולה הבינלאומיים בשנות התשעים של המאה ה-20 היו פורצי דרך וחסרי תקדים. קואליציה של צבאות זרים זה לזה שחררה את כוויית מטפריה של עיראק במלחמת המפרץ, האינטרנט החל להגיע לכל בית וקישר אנשים מקצווי תבל, ולקראת תחילת המילניום השלישי נערך העולם למאבק כולל נגד באג 2000. בשנים ההן פיתח ארגון המזון של האו"ם תוכניות לשיתוף פעולה אפקטיבי כנגד הרעב ולמלחמה בארבה, וארגון הבריאות העולמי החל אף הוא לכנס צוותים באשר לפעילות בינלאומית כנגד מחלות, בהשראת חיסון אוכלוסיית תבל מפני אבעבועות שחורות ועל בסיס פיתוחי ידע מהותיים במדע הגנטיקה. בשנים הללו הוחל להטמיע כי מגפות ויראליות ובקטריאליות אינן בעיות הייחודיות לארצות נחשלות, מפני שלחיידק ולנגיף אין גבולות כשל מדינות, ובאמצעות התעבורה המפותחת של זמננו הם עלולים להגיע כמעט לכל מקום ובמהירות. כבר אז הונע הרעיון כי בעת הצורך יוכרח פלח העולם השבע לסייע למי שזקוקים לו מפני שזוהי חובתו המוסרית ומשום שהמגפה לא תיעצר אצל העניים. עם זאת, ההכרח תלוי בהתנדבות ובהקרבה, כמובן, ואיש לא סבר לחייב מדינה כלשהי לפעול בצורה הזאת ושאם לא תציית יושת עליה חרם. בדרך כלל, מאמינים דיפלומטים בכוחו של השכנוע הנסמך על היגיון.

כמאה שנים אחרי שהציר האיטלקי הגיד את שהגיד וכבר נשכח כליל בקרב המתים, הופיע פתאום ג'ו ביידן והשיב לחיים את הצעתו. הוא ממליץ לגזול את זכויות הפטנטים של יצרניות תרופות לא-ממשלתיות עבור אלה שאינם מסוגלים לשלם עבור שימושיהם. הוא אינו מבקש לרכוש בכספי הציבור חברה פרטית או לקנות ממחזיקי מניות את השליטה על חברה ציבורית; הוא גם אינו דורש להלאים אותה לצורכי המדינה או לכל הפחות לשלם עבור זכויות הפטנט לפי מחיר השוק. נשיא ארה"ב מסכים בשם המוסר האנושי לבטל את זכות הקניין הרוחני, אף שנהיר לו כי מעשה כזה רחוק מן הצדק. הדבר משול לגניבה של ממש.

מדוע שיצרנית תרופות תנסה לפתח במאמץ מזורז וכביר סוג של מרפא כנגד מחלה חדשה ומאיימת תוך כדי סיכון כלכלי שלא תצליח לעשות כן או שתתעכב בשעה שיצרניות אחרות תקדמנה אותה, וגם תוך כדי הזנחת פיתוחי תרופות אחרות שאף הן חשובות לבריאות הציבור ושבכוחן להגדיל את קופת המזומנים שלה? הרי יקום לפתע סוציאליסט בינלאומי ויתבע להפקיע את הזכויות שניתנו לחברה מכוח החוק.

יתר על כן, עולם המדע דחה ושלל כליל את התיאוריה של פיוטר קרופוטקין הרוסי כי עזרה הדדית היא המנגנון האבולוציוני. צ'ארלס דרו'ין טען נכונה שתחרות בין פרטים ובין מינים היא ביסוד השיטה הביולוגית לעשות את היצורים לסתגלנים יותר. ההתקדמות האנושית מתקיימת ברובה על פי מאבק. אם יצרנית תרופות משיגה ידע לפיתוח חיסון מסוים והיא אינה משתפת אותו עם הכלל, תנסה אז יצרנית תרופות אחרת להשיג ידע משלה לפיתוח חיסון כנגד אותה מחלה, ובדרך הזו מתפתח הידע האנושי. בצד הידע של יצרנית אחת נוסף ידע של יצרנית שניה, ועל גביהם נערם ידע של חברה שלישית וכיוצא בזה. אולם, הנשיא ביידן שבוי בידיהם הלופתות של גורמים פרוגרסיביים שאינם תופשים כי דין סוציאליזם לאומי שהוא מבורך אינו כדין סוציאליזם בינלאומי נוקשה שהוא מקולל. למעשה, בלעדי נפילת הקומוניזם של יוסיף סטלין בשנת 1953 ולאחריה, לא היינו חוזים בהרחבת שיתופי פעולה כלל-עולמיים, שכולם מתבצעים על מסד של יוזמות פרטיות, בסופו של דבר. הפרי לא היה מבשיל בלי גרעין שכזה. אחרי כן, מחובתן של ממשלות לחלק את הפירות לכולם באופן שוויוני. ברם, לעת עתה חפץ הממשל האמריקני לקלף את עצם הגרעין ולהעניק את אשר בתוכו לכל דיכפין. מן המעשה הזה לא יוולד אף פרי.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: