על החיוב והשלילה בהורדת דרגת הקושי של בחינות

06/05/2021 ב- 07:23 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על על החיוב והשלילה בהורדת דרגת הקושי של בחינות

בספר שחיבר הוראס טו'יס על חייו של ג'ון סקוט, לימים הרוזן ה-1 של אלדון (Eldon), מסופר מפיו של רב המעלה כיצד זכה בתואר האקדמי שלו ביוניברסיטי קולג' שבאוקספורד, ב-20 בפברואר 1770: "נבחנתי על ידיעותיי בעברית ובהיסטוריה. כל אשר נשאלתי ביחס לעברית היה איך קרוי בשפה זו אתר הצליבה של ישו – עניתי ששמו הוא גולגולתא, וביחס להיסטוריה: מי ייסד את יוניברסיטי קולג' – עניתי שהיה זה המלך אלפרד הגדול. הבוחן קרא אז בסיפוק: מעולה, הנך זכאי לתואר ראשון".

סיפור מעשה זה אינו בגדר אפיזודה חד-פעמית שחלפה עם הזמן. אנו עלולים להתרשם לשווא כי נושאי תואר אקדמי בעת החדשה היו ראויים לו, אבל גם בהשוואה לידע שהיה קיים אז, אי אפשר שלא להשתומם על היעדר קושי כלשהו בבחינות האוניברסיטאיות שהיו נהוגות בעתות ההן. אף על פי כן, הקדמה לא נעצרה והגענו עד הלום.

רמת הקושי בבחינות עלתה פלאים לאחר מלחמת העולם השנייה. זו הוכרעה על ידי אלה שהחזיקו בידע רב יותר. עד לא מכבר לא סבר איש שניתן יהיה לעצור את הדהירה קדימה או להחזיר את הגלגלים לאחור. ברם, הוחלט לגבי שנת הלימודים שמסתיימת בחודש הבא, ושהתקיימה במחציתה הראשונה באמצעות שידור וידאו, כי יש להקל במידה משמעותית על הקושי בבחינות הגמר. חלק מהן בוטל כליל ובשאר מובטחות לתלמיד שאלות לא מסובכות, בלשון המעטה. לא כולם מרוצים, כמובן, הן בגלל ההפשטה בפעם הזאת והן מחששם כי יתקבעו מסמרות לפעם הבאה. הללו טוענים שהנזק הינו בלתי הפיך ויתרגלו התלמידים למנת סיבוך קלושה שבקלושות שתבטל אצלם את הרצון בהישגיות. האומנם?

לאור עובדה זו מותר לתהות מדוע לא בכל שנה ושנה. האם בחינה מפרכת היא הדרך להכיר את רמת השליטה בחומר הלימוד, והאם בחינה קלילה – מסוג מסובך מעט יותר מן הדוגמה דלעיל – עלולה לדרוש פחות מחויבות במאמץ לשלוט בו? ישנם הרבה שנחרדים מכל בחינה שהיא ומצויים במתח נפשי שאינו מיטיב עם יכולתם להוכיח ידיעותיהם בכתיבה בת שעתיים; הדברים נשכחים פתאום, הניסוח מסתרבל עד שלא מוצאים בו אף אחת מן הגפיים, והתוצאה היא שתלמידים אשר שולטים היטב בחומר הלימוד, אינם מסוגלים להציג שליטה זו ביום המבחן. ספק רב אם היו אי פעם מתי מעט כמוני שתחת לעיין בסקרנות מהולה ברעדה ומיד בטופס הבחינה, הלכו קודם כל לצפות בנוף הנשקף מן החלון ואחרי המתנה בת עשר דקות התיישבו בניחותא ופתרו את השאלות.

מאידך, אל לנו לנהוג כתמימים. נהיר לכול כי אם ידעו התלמידים שהבחינה תהא קלה, ילמדו הללו במאמץ מופחת לקראתה. את הבטלה הזאת יש הכרח למנוע. אני מציע אפוא להכין שני טופסי בחינה – אחת קלה לפתירה ואחת קשה ממנה. את טופס הבחינה הקלה תייצג הספרה 1 ואת טופס הבחינה הקשה תייצגנה הספרות 2 ו-3. לפני מועדה יוגרל הטופס מבין שלוש האפשרויות – בהתאם לזמן הקצר ביותר שניתן לשנע את עותקיו אל הכיתות. בשיטה זו יפחת המתח של הנבחנים מפני שיצפו לבחינה קלה בסיכויים לא מבוטלים, אך בה בעת ילמדו לשלוט בחומר בגלל הסיכויים הרבים יותר שהבחינה תהיה קשה לפתרון.

ומדוע לא סיכויים שווים? כשציפייתו של אדם שתקוותו תתממש במידה זהה לאי-התממשותה עלול הוא להתאכזב מרה, ואין אנו חפצים כי התלמידים יטפחו ציפיות ריאליות ואז ינחלו אכזבה בראשית הבחינה, ואשר תהיה לה השפעה מסוימת על יכולת פתירתה. כאשר יודעים הנבחנים מלכתחילה כי הסיכויים שתתממש תקוותם קטנים יותר, ישמחו כאשר זכו בבחינה הקלה לפיתרון, ויתאכזבו במידה מופחתת מאד כאשר יתברר שהטופס הרצוי בעינם לא עלה הפעם בידם.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: