על אחריות אישית ועל בריחה מאחריות

01/05/2021 ב- 05:50 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על על אחריות אישית ועל בריחה מאחריות

מדינת ישראל ידעה אסונות בתולדותיה. חקוקים בזיכרוננו האסונות שפקדו את כוחות הביטחון ולובשי המדים, אם מחוצה לה כגון אסון צור הראשון ואסון צור השני, ואם בתוך גבולותיה כגון אסון הנ"ד, אסון המסוקים, אסון צאלים א', אסון צאלים ב' ואסון הכרמל. בשוך הקרבות לאחר כיבוש הגולן אירעו אסונות לחיילים. צה"ל עדיין מסתיר את קיומם. למשפחותיהם סופר כי נפלו חלל בלחימה אף על פי שבאותם מקומות המערכה תמה. חקוקים בזיכרוננו גם האסונות האזרחיים כגון אסון הבונים, אסון ערד, אסון שפירים, אסון ורסאי ואסון המכבייה. כל אלה אירעו בגלל מחדל הנדסי. כך גם האסון בהר מירון.

כולנו יודעים מדוע התרחש האסון הזה: חוגגים בריקודים וצהלות שמחה את האסון הגדול ביותר שידע עם ישראל עד השואה, את מפלתם של חילות בר כוכבא. על כך נוספה הבערת מדורות רק בדורות האחרונים כמנהג הגויים שמציינים את סיומם של הימים הקצרים; מייחסים את חיבור ספר הזוהר לר' שמעון בר יוחאי אף כי הוכח במידה מלאה שנכתב יותר מאלף שנה אחר כך; מתפללים על קברי צדיקים בניגוד גמור למצוות היהדות; רבנים שעושים שימוש נלוז בצאן מרעיתם רק כדי לשמר את כוחם; היחסים השליליים בין החסידים האשכנזיים ובין המדינה; התנערות המדינה מגורלם של נתחים שלמים באוכלוסיה; אובדן האמון בין החרדים ובין המשטרה; תשלומי האתנן של בנימין נתניהו לדתיים לשם הישרדותו האישית שהביאו עליהם כבר קרבנות רבים; מינוי מלחכי פנכה למשרות ציבוריות חרף חוסר ההלימה בין הכישורים שלהם ובין התפקידים שמצווים לבצע; החלשה מכוונת של מנגנוני הפקידות הממשלתיים ומוסדות המדינה במסגרת מאבק עכשווי על ליבם של יוצאי עדות המזרח שסבלו מהם עד לפני חמישים שנה. אך בראש ובראשונה עסקינן במחדל הנדסי.

זו היתה התאבדות המונית על הר מירון, ממש מתוך רצון, כשם שהיתה בהר מצדה. כל מי שהגיע להילולת המוות הצפופה הזאת ידע שהוא מסכן את חייו, והאמין כי באמצעות שלהוב יצרים של תפילה ובעזרת כוחותיו של הרבי המת על ההר כדי להצילו. אולם, הנס הזה לא קרה השנה. העיניים מזדעזעות לראות מדי ל"ג בעומר את האסון הקרב ובסוף זה לא בא. הפעם התחוללה הסערה המושלמת. כל הכשלים והליקויים חברו יחדיו והצליחו לעשות את אשר ידענו מראש. אך בראש ובראשונה עסקינן במחדל הנדסי, הואיל ובלתי אפשרי לצפות למעבר בטוח של אלפי מתפללים כאשר הם נדחקים לירידה במסדרון צר וארוך שרצפתו עשויה מתכת וקירותיו תחומים בפח ואינם מאפשרים להימלט ממנו. החסידים הראשונים החליקו על הרצפה הרטובה והשאר טבעו במפולת אנושית שחנקה את גרונם.

מפעל הנדסי גדול יותר מאשר היציאה מהר מירון היה כריית תעלת פנמה. בניסיון הראשון הפסידו הצרפתים למגפת הקדחת הצהובה. בניסיון השני נלחמה שוב אותה קדחת בעבדים, אבל האמריקנים היו נחושים להשיב לה מלחמה. הבעיה שניצבה בפניהם היא מחלה אשר תוקפת בני אנוש בלבד ולא נודע איך היא מועברת ביניהם. אי אפשר היה לבחון את התחוללותה באמצעות חיות מעבדה. ארנבי הניסיון מוכרחים להיות בני אדם. ו'ולטר ריד שהיה אז רופא בשירות צבא ארה"ב אחז בתיאוריה שלפיה יתושים נושאים את גורמי המחלה בין עקיצה ועקיצה. הצוות שלו התנדב להוכיח זאת במציאות. חבריו הרשו ליתושות שעקצו לפני כן חולי קדחת לעקוץ גם את גופם ולו כדי להיווכח בצדקת סברתם. לו המהנדסים בהר מירון גילו אותה אחריות אישית לתוצאות, היה עליהם פעם אחת להשתתף בהילולה ולחוות על בשרם את דרך היציאה ממנה. לו נדחקו בתוך ההמון היו ודאי מגלים כי לסברתם התיאורטית אין אחיזה במציאות.

באותם ימים אחזו כל המומחים בסברה אחרת בנוגע לתפוצת המחלה. הרעיון של ריד כי יתושים אחראים לזאת נראה בעיניהם כמשולל כל יסוד. למורת שלא בדקו את הדבר במחקר, הם המשיכו לאשר כל מיני אמצעים אחרים כדי להיאבק במגפה, שרפו סדינים מזוהמים וחיטאו חדרים במי סבון, במקום למקד את מאמציהם במיגור החרקים המעופפים. ריד הוכיח להם בניסוייו את צדקתו, אבל איש מן המומחים לא רצה לשאת באחריות לתוצאות, לא ביטל שיטות פעולה קיימות ולא אישר אחרות. ומה יקרה אם המצב עוד יחמיר, תהו בינם לבין עצמם. כדבר הזה קרה בהר מירון. הגורמים האחראיים המשיכו לתת אישורים להתקהלות המונית כי "מה שהיה טוב בשנה הקודמת יהיה טוב גם בשנה הבאה", תחת לעצור לרגע ולחשוב כי זה לא היה טוב בכלל. אף אחד מהם לא רצה להיות אחראי לשינויים המתבקשים כל כך על מנת למנוע אסון, שמא יחליפו אותם בבעלי דעה אחרת או שדווקא השינויים עלולים להמיט צרה גדולה – כפי שפוסקים ההדיוטות: אם זה פועל כשורה, אל תיגע!

הבריחה מאחריות לא נגעה לליבו של ריד. הוא הזמין אליו את האחראים להמשך המלחמה הלקויה במגפה כדי שישנו דעתם. בחדר העבודה שלו נכחו כולם והמשיכו לטעון כי איוולת גמורה היא לסבור שיתושים מעבירים את המחלה. או אז הוציא ריד בקבוק מן הארון ושחרר את תכולתו בחלל החדר. עשרות יתושות התעופפו אנה ואנה והאחראים בראותם זאת ברחו במרוצה החוצה. אף על פי שלא התקיים חשש לחייהם, מפני שהיתושות הללו לא היו נגועות, מיהרו לאשר בתוך מקלט בטוח אופן חדש ללחימה במגפה שתאם את תפישתו של ריד. כריית התעלה הושלמה.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: