כיצד נהיו פרחים אדומים לסמלי יום הזיכרון של קרבנות המלחמות?

03/04/2021 ב- 07:19 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על כיצד נהיו פרחים אדומים לסמלי יום הזיכרון של קרבנות המלחמות?

אחת ההבחנות הראשונות שתיעדתי בימות חיי היתה בנוגע להבדל בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לבין חג העצמאות. מרבים לדבר על סמיכות הזמן בציון שני המועדים ועד כמה היא סמלית חרף השוני הניכר ביניהם, ואני התייחסתי בילדותי אליהם כיום סמל המדינה ויום דגל המדינה. חשתי כבר אז, מה שלא מרגישים כמעט כולם עד היום, את הדגש הסמוי שמעניקים ביום הזיכרון לסמל המדינה, אולי מפני שהדגל מורד לחצי התורן, ואת הדגש הברור שמעניקים אזרחי המדינה ומוסדותיה לדגל ישראל בחג העצמאות. בגיל מאוחר יותר נתתי את הדעת כי דווקא ביום לזכר קרבנות המלחמות משתמשים בסמל השלום – בענפי הזית – שלא במתכוון, ואך מפני שהם מצויים משני צידי המנורה בסמל מדינת ישראל. רשמתי לעצמי כי לא ראיתי אף פעם איש נושא ענף של זית, ובאופן בלתי רשמי כבר התקבע בציבור כי הגשת פרח מסמלת את ברכת השלום. מכיוון שקריינתי מכיתה ב' ועד שחרורי משירות החובה בצה"ל את טקס יום הזיכרון, התפתיתי לומר זאת פעם אחת במהלך דבריי.

ערבוב נמצא בין אהבה ושלום מפני ששניהם מתקיימים זה בתוך זה. הגשת פרח אדום לאשה אהובה היא מסממניה המובהקים של הרומנטיקה, כפי שלב אדום מסמל אהבה. תנועת ילדי הפרחים שקמה במחאה על מלחמת וייטנאם השתמשה בזר פרחים לראש כסמלה הבלתי כתוב בעד שלום ואהבה. דודו ברק כתב בעקבות זאת את "פרחים בקנה ובנות בצריח" שמסמנים את תום עידן המלחמות ופריחת האהבה מחדש. הפזמונאי הנודע לא שיווה בנפשו, מפני שלא ידע, כי החיילים הגרמניים יצאו למלחמת העולם הראשונה עם פרחים בקני רוביהם, ולא מתוך רצון להשכין שלום או מפני אמונתם כי בכוחם של פרחים להשיבם הביתה בשלום, אלא כדי לכבוש בכוח טריטוריות עבור האימפריה הגרמנית אשר לה ציפו וייחלו. הפרח שהוגש להם בדרכים מידי נערות נאות שליוו אותם במבטיהן, נועד לחזק את ליבם במוראות הקרב העתיד לבוא, כעזר של נורמליות בחיטוי הנפש החוטאת באכזריות ואשר נזכרת בערגה בימים יפים יותר שהיו וישובו. הפרח הונח בקנה כמקום הראוי לו כדי לגונן עליו, כמין אגרטל לעת מצוא. אם תרצו, על מנת לשמור על שדותינו הפורחים זקוקים אנו לכלי נשק ונדרשים להפעיל אותם.

חייל גרמני יוצא למלחמת העולם ה-1 עם פרח בקנה רובהו.

באותה מלחמה נעשה הפרג לסמל יום הזיכרון של קרבנות האימפריה הבריטית. עד ימינו מצמידים הבריטים לדש בגדיהם פרג עשוי בד כדי לציין את זכרם. בשדות הקטל של בלגיה פרחו הפרגים בהמוניהם בחודשים הראשונים ללחימה, ורופא צבאי בשם ג'ון מקריי הופתע מן התופעה המתחוללת מדי שנה וייחס לה הסבר משלו, כשחיבר את השיר הנודע ביותר של המלחמה. הוא כתב את "בשדות פלנדריה פורחים פרגים בין הצלבים, טורים טורים, מציינים את משכבנו".

באופן בלתי תלוי, אך מובן על רקע דפוסי החשיבה האנושית, התהוותה האגדה כי בכל מקום שבו נפל חלל יהודי בקרבות החשמונאים עלה ופרח הצמח הקרוי דם המכבים. לאחר קום המדינה החל מין זה לסמל את זכר קרבנות המלחמה. אין קוטפים אותו בבר לשם זאת ואין משתמשים בו בגידול תרבותי, אף שהוא שורד במצב יובשני לאורך זמן. גם לא יוצרים חיקוי כמותו מחומר סינטטי. מסתפקים במדבקה מצוירת שנשמטת במהירות ואינה מוסיפה כבוד לסמל ולא לזכר.

הדמיון הפורה והסקרנות שמציקה לי הביאו אותי לפני כמעט עשרים שנה לבצע את הניסוי הכי ביזארי שעלה בדעתי מעולם. בעת הליכה במורד השביל המיוער מבית וגן לעין כרם, שאלתי עצמי שמא יש דברים בגו, ומתישהו עלו ופרחו נוריות וכלניות במקום שבו אדם שתת דם. קרי, הקישור אינו בלעדי לצבעי הנוזל ועלי הכותרת כי אם מתקיים בזמן ובמקום. השתמשתי בדם טרי של כבד בקר כמי השקיה בניסיון להנביט זרעים של מינים עם פרחים לבנים וזרעים של מינים עם פרחים אדומים. כביקורת שימשו אותי שני זנים מאותו המין עם דרישות זהות לצורך גידולם ושנבדלים רק בצבעי פרחיהם: אדום ולבן. התוצאות היו משונות כניסוי עצמו. כל זרעי המינים עם פרחים לבנים ועם פרחים אדומים לא נבטו, למעט הזרעים בניסוי הביקורת של הזן בעל הפרחים הלבנים. יש להוסיף כי לא בדקתי האם צמחים אשר להם כבר פרחים אדומים נזקקים לדם ועשויים להתקיים עליו בלבד. אפשר שריכוז המינרלים שבדם מזיק להם ויתכן כי חומרי הקרישה מונעים את ספיגתו בשורשיהם. מכל מקום, לנבוט אינם נובטים באמצעותו, ודי לנו בכך.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: