פגישה מחודשת עם אהבה נושנה

16/02/2021 ב- 14:24 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על פגישה מחודשת עם אהבה נושנה

כל הפרידות הרומנטיות מייסרות את הלב, אולם יש פרידות שמכאיבות יותר ויש פרידות שמכאיבות פחות. ההבדל ביניהן נובע מן הסביבה הקרובה שעוטפת את האהובה. יש משפחות שמן הרגע הראשון מתעבות את הבחור בלי שום סיבה נראית לעין ומנסות בכל כוחן ואפילו בתוקפנות להפריד בין זוג האוהבים. לבני משפחתה של אחת מחברותיי האהובות ביותר היתה עילה אחת בלבד: אני לא מתאים לה כיוון שאינני נמצא בדרגה השכלית שלה. בלי ספק, הם צדקו באשר להיותה בחורה מבריקה מאד. בנוגע לאי-ההתאמה בינינו הייתי מסופק. הברירה היתה להפריד אותה מסביבתה הקרובה או להיפרד ממנה. בצער עצום בחרתי באפשרות השנייה. ג'ואנה, ידידתי היפנית מסאו פאולו, הגדירה זאת יפה: לא ניתן לצפות מבחור בגובה 220 ס"מ שיהיה גבוה יותר. היא אכן צדקה. הרמה השכלית שלי לא השתפרה פלאים מאז.

יש משפחות שמן הרגע הראשון מחבבות את הבחור בלי שום סיבה מיוחדת. אביה של האהובה גוזל ממנו את הזמן בשיחות בטלות על ספורט ועל קולנוע, ואימה משתוקקת כל העת לדבר איתו כי הוא משעשע לדעתה ומזכיר לה היטב ימים בהיותה צעירה. הבחורה חשה חנוקה ומביעה מיאוס והפרידה היא בלתי נמנעת. אך גם לאחריה הוריה ממשיכים להזמין אותו לדירתם ומתעקשים לצרפו לטיול המשפחתי כאילו לא קרה מאומה. בנסיבות כאלה, הפרידה כמעט בלתי מורגשת ואפילו מביכה. שלוש שנים וחצי לאחר שנפרדתי מאחת מחברותיי, לחצה עליי משפחתה להגיע לחגיגת יום הולדתה. הארוס החשדן ואנוכי נאלצנו ללחוץ ידיים זה לזה כמכרים ותיקים. היא עצמה התעלמה ממני כל הערב ההוא והעניקה לי תחושה של חוסר שייכות מוחלט. השיא הבלתי צפוי היה כשאמא שלה הודתה בפני כולם שהיא מאוהבת בי. חיפשתי את האדמה כדי להיבלע בתוכה, ובמקום זאת מצאתי את כלת יום ההולדת נועצת מבט בתקרה מחמת ייאוש.

לפני שנים אחדות נתקלתי בה באופיס דיפו. היא אשר זיהתה אותי בקלות. עליה עברה מטמורפוזה. משמנמונת יפהפיה היתה לרזונת. היא גם משתייכת לנשים שפניהן מזדקנות בטרם עת. הרגשתי שזרה מחבקת אותי. שינויים מפליגים במראה החיצוני מביאים לכדי תחושת זרות. מיד אמרה כי אימה עדיין לא חדלה לפטפט אודותיי, ושנינו צחקנו בקול רם בעומדנו שם עד שאנשים במקום הביטו בנו בעין לא יפה. תחושה של שותפות גורל עשויה ללוות במשך שנים זוג בני אדם אף שלא היו בקשר לאורך זמן רב.

בחברתה של ר' אינני מרגיש זר. אצלה זהו סממן חיצוני של אופי. היא אינה מרשה לאיש לחוש כלפיה דבר מלבד קרבה. מי שנמצא במחיצתה מרגיש שחוטים בלתי נראים מחוברים ביניהם. בכל שנות חיי לא נתקלתי בפתיחות לב שכזאת. מי שחושש לה עלול להיות מוטרד. הרי בלי מחסומים כלשהם יכולים לנצלה על נקלה. מי שמכיר אותה, כמוני למשל, יודע שהיא פיקחית מכדי להערים עליה, ודווקא בגלל פתיחות הלב שלה היא מגיבה באופן קיצוני לזה שינסה. בעוונותיי הרבים כלפיה אני ניסיתי. באופן שאינו הולם אותי אני ביקשתי את הבלתי אפשרי. אני מומחה לשרידה בגבולות הקצה אך מפני שאינני מתפתה לעולם לחצות אותם. עם ר' חציתי את קו הגבול, ומעבר לו מצאתי את מוחה הפיקח ממתין לי. לא התכוונתי להערים עליה מתוך זדון. לא היתה לי ברירה אלא לעשות זאת. זו היתה אפשרותי היחידה להישאר ביחסים עימה. כתולדה מכך נשארתי קירח מכאן ומכאן. נפרדנו זה מזו בסופו של דבר, והיא גם הגיבה בקיצוניות כמצופה ממנה. מזלי הטוב היה שסביבתה הקרובה חיבבה אותי, ובאופן שאי אפשר היה לחזות מראש התפייסנו שנינו והפרידה כבר מכאיבה פחות.

חברתה הטובה ביותר של ר' היא הרבה יותר מבת משפחה. שתיהן מאותו יישוב, וכבר אינני זוכר באילו נסיבות הכירו אחת את השנייה. לא אתפלא אם ההיכרות החלה בחדר יולדות. הן מחוברות כמו תאומות סיאמיות בלי שאף אמצעי כירורגי יוכל להפריד ביניהן. לא אפריז אם אטען שהן רואות עצמן כישות כמעט משותפת. הן לא דומות זו לזו באישיותן, וגם לא מנוגדות כפלוס ומינוס הנצמדים זה אל זה. כל שאוכל לומר שהקשר המגנטי החזק הזה אינו קונבנציונלי ולא ניתן להסבירו במינוח מדעי התקף לימינו. בלשון השגורה בפי חוקרים מותר לכנותו כאירוע אנקדוטלי שאינו משקף את טבע האדם ולא נוכל ללמוד ממנו על הברייה האנושית. מין נס חד-פעמי כתולדותיה האל-זמניות של בריאת העולם; חריג כמו שתי נמלים שפוסעות לחוף הים להשתזף פרקדן, או אם תרצו, להביט אל הראי ולא לראות תמיד את שתיהן שם. זוהי המהות האמיתית של הקשר ביניהן, והיא בלתי נתפשת.

את חברתה של ר' פגשתי לראשונה לילה אחד בנהריה. התגוררתי בגליל המערבי ושתיהן באו לבקר אותי. בצעידתנו לאורך הגעתון עד שפת הים אי אפשר היה שלא להתאהב בה. ראיתי לפניי את היצור הכי סימפטי בתבל, עם חיוך ביישני ושאלות בלתי פוסקות – מין פרדוקס חינני וכובש לב המצוי רק בה – והנוחות שהיא משרה על סביבותיה היא כזאת שרוצים להתעורר איתה מדי בוקר. החוויה היתה יוצאת דופן במידה כזו שליבי רטט מהתרגשות בכל פעם שיצאה מילה מפיה. בדרך הזו נעשינו לידידים טובים עד הפרידה מר'.

זו היתה פרידה בהסכמה. היינו בשיאה של תשוקה הדדית ולא לחינם לדידי. היא המאהבת הישראלית הטובה ביותר שידעתי מעודי. אולם, זה כל אשר היה אז. מערכת היחסים בינינו תמה והמשכנו להיפגש רק משום המשיכה הגופנית. מתישהו החלטנו במשותף לשים לזה סוף. אחרי כן צפו אצלה כל חטאיי. היחסים בינינו הסתיימו מפני שאין יכולת להסתיר ממנה דברים שלא חפצים לגלות. אם מנסים כי אז מסתבכים. מכיוון שהיא האדם הכי אותנטי שהנני מכיר, היחידה שמתחזה רק לעצמה, הרי שאצלה אין תופסת המימרה "ההצגה מוכרחה להימשך". היא קוטעת את המחזה עוד לפני המערכה האחרונה. האקדח שלה יורה מיד כשמערימים עליה. היא דורשת מנמר להיפטר מחברבורותיו ומרב-פרצופי כמוני להיות אותנטי, ולא יכולתי. לא הייתי מסוגל כי אני בז לצביעות. העדפתי שתדע על הרב-פרצופיות מאשר אתחזה לפרצוף בעל מימד אחד. היא זו שהשליכה אותי לכאורה. למעשה, לא יכולנו בכלל להינתק זה מזו לאורך תקופה.

נפרדנו כשהיתה בת עשרים ואחת. זו היתה הפרידה הראשונה שחוותה, והיא המשיכה לטלפן מפעם לפעם כדי להתעניין בשלומי, אך לא יותר מכך. היא סירבה להתראות עימי, ואני שאביתי כל כך לראותה, רציתי בתוך תוכי שתסרב. הייתי מוכרח להיגמל מאהבתי העצומה אליה. למעשה, לא הצלחתי עד היום. מאידך, גם היא נכשלה. חרף אי-הודאתה הנחרץ ר' לא נגמלה לגמרי ממני. היא זוכרת כל פרט; היא ממאנת לשכוח אותי. היא מדברת איתי על חלב השקדים האהוב עליי ולא יודעת שאינני שותה אותו מזה עשרים שנה מכיוון שפעם אחת היה מקולקל והורעלתי קשות. היא חיה את חברותנו כאילו היא מתקיימת היום. היא נשארה צעירה לנצח.

לפני כעשר שנים היא יצרה עימי קשר מחדש. בשיחת הטלפון הראשונה רצתה שניפגש באותו היום, ובה בעת התנצחה עימי על מאורעות העבר. דחיתי את בקשתה. לאמיתו של דבר, הייתי מבולבל למדי. לא האמנתי עוד כי אשמע את קולה שנית, ופתאום ר' מקשקשת איתי על שטויות כאילו זו שיחת חולין בשגרת היחסים שלנו. בי נשבעתי, לבחורה הזאת אין מחסומים כלשהם בפני בני אדם. עסקינן ביצור גלוי-לב שמזלזל בכל הטקסים שנועדו להפריד בין הבריות, כגון פרידה למשל. שמעתי את קולה וידעתי שאני עדיין אוהב אותה, ולא במקצת אלא באותה המידה. ממש נבהלתי. העדפתי אפוא שנתכתב, וכך עשינו לסירוגין במשך שנים, כשהיא מפגינה זעם ולא נלאית לברר כל דבר התובע בירור מבחינתה. אני ניסיתי להתל בה מבלי לחשוש עוד. להיפרד ממני כפעולת עונשין לא יכולה היתה. כבר נפרדנו הרבה שנים לפני כן.

לאורך ההתכתבות ארוכת השנים הבעתי חרטה מלאה וביקשתי מחילה. לפני כשלוש שנים נפגשנו ביוזמתי מפני שחפצתי כי תראה בעיניי שאני מצטער במלוא המובן האפשרי. הייתי מוכרח שתאמין. באופן פלאי ממש היא החליטה שניפגש בזיכרון יעקב, מבלי שידעה כי המושבה הוותיקה שימשה אותי הרבה שנים למפגש עם אהובותיי. אחת אחר אחת תוכל להעיד על אותו בית המלון, ואני אעיד כי זהו גם אותו החדר. מחד, ר' היתה מרוגזת ומאידך, היתה ידידותית מאד. נפרדנו זה מזו ברחוב הראשי של העיירה מתוך אמונה שלא נראה עוד אחד את השנייה. הרגשתי על בשרי שהיא לא סובלת את נוכחותי ואני לא נהנה להימצא בחברת אנשים שחשים כך כלפיי. עם זאת, המשכנו להתכתב.

בעקבות מגילות של תחינות, כתבה לי ר' באחד הימים כי חברתה הטובה תסכים אף היא להיפגש איתי. אושר כביר הציף אותי. הייתי ברגע ההוא מחוץ לבית, עטוף שכבות רבות להגן עליי מפני הקור, ולמרות זאת חשתי כי כולם רואים על עורי את ההתרגשות. בערב תל-אביבי מטפטף נפגשנו בבית קפה. הקסם לא מש ממנה בכלל, ונוסף על כך גוון ארוטי. הילדונת נהייתה לאשה מושכת, אשר עודנה מחייכת בביישנות ושואלת שאלות נועזות. היא כבר אינה תמימה כשהיתה. הבטתי בפניה היפות ונצבט ליבי שבגלל פרידתי מר' לא ראיתין שנים רבות. עדיין היתה היא זו שלא יכולתי להתעייף מלדבר איתה, עדיין היתה קשובה לכל מילותיי. ידידות אמיתית, יש להודות, אינה פוסקת לעולם. מיד כשחזיתי בה, ראיתי אדם שאוכל בקלות עליו לסמוך. עיניה מציגות חיבה עמוקה שאין מוצאים אפילו אצל דורשי טובתי הנאמנים ביותר. היא טיפוס מזן אחר, אחת שלא חוששים ללכת אחריה בעפעפיים עצומים.

כאמור, אני רחוק מאד מצביעות. כשסיפרתי לר' אחרי פגישתנו בזיכרון יעקב כי שמרה על תכונותיה הטובות, היא סברה שאני משטה בה וענתה לי בבוטות. הקשר עימה היה אט-אט לבלתי נסבל עד שנותק. מנגד, הקשר עם חברתה הטובה חודש. לדידם של רבים אפשר שזהו היינו הך. בין כה וכה, האחת תמיד עם השנייה, וגם באמצעות מיקרוסקופ לא ניתן לאתר דבר כלשהו שיכול להפריד ביניהן. הן דבוקות זו לזו עד שקץ החיים יפריד אותן כל אחת לדרכה. והנה מספרת לי חברתה באמצע יום בהיר כי ר' רוצה לראותי. תגובתי המיידית היתה שאינני חפץ בזאת. אני מצוי בקשר עם כמה מחברותיי בעבר אך מפני שעודן מאוהבות בי ועוד לא מתוסכלות מחוסר היענותי. המיואשות ממני נעלמות עם הרוח. ר' איננה שייכת לקטגוריה הזו, ואינני מסוגל להיות בקשר עם אחת שאין לה צורך רגשי בי. אפילו לקיום שיחות פילוסופיות נחוץ קשר אמוציונלי בין המעורבים. בני השיח מתדיינים כאילו כולם מצויים בזירת אגרוף. לפני שנים צפיתי בשני מדענים על סף קטטה אלימה בגלל ויכוח עקר על חשיבותו של ממצא. אצל ר' אינני יכול לעורר רגש כזה. היא אינה מתעניינת בי כלל וכלל, כי אם בדברים שוליים באמת, שאין להם כל זיקה למי שאני בימים אלה. במקום לתקן את קלקולי העבר, יש לשפר את העתיד. אצל ר' אין עבר ועתיד. היא אשת ההווה המתמשך מאז שנולדה ועד שתמות. הפצרתי בחברתה שתמנע בכל דרך את בואה של ר', ואם תגיע אני אנוס לי לדרכי. הבהרתי שאינני סבלני עוד לשיגיונותיה. במובן נהיר לכל רומנטיקן, היא מטילה עליי מורא מפני שמפרך ביותר להתגונן באמצעות מתקפה כלפי האשה אשר כה אוהבים. אפילו אתחמש במילים ההולמות ביותר אהיה מוכרח לרסן עצמי מפאת רגשותיי העזים אליה.

נפגשנו בשעת יום מוארת. חברתה פנתה אליי באדיבות שמאפיינת אותה ושאלה האם אני הוא אני כאילו דבר מה השתנה בי בעשרים השנים האחרונות, כאילו לא נפגשנו לפני שנתיים. חייכתי בהשתוממות. מתנדבת נורבגית מהקיבוץ שפגשתי אחרי הרבה שנים התנפלה עליי בעוצמה ויקינגית טיפוסית, עוד לפני שתפשתי כי היא זו שמתנשקת עימי בלהט. אני מזהה את הבחורים שלי על פי הנשיקות, הסבירה. עיתונאית שוויצרית חבטה בי בעוינות כשנפגשנו בפעם השנייה בחיינו מאז היתה סטודנטית לתקשורת בארץ אירופית. לאחר ליל האהבים הראשון שלה, שנמשך יומיים בלי הפסקה, הסברתי כי רצוי לפרוש תמיד בשיא לפני שהיא תהיה פחות יפה. האם עכשיו אני פחות יפה, שאלה בכעס. הודיתי שהיא התגלמות אמיתית של הברווזון המכוער, ולשמע דבריי הדפה אותי ארצה. התרוממתי מן הספסל ואמרתי לה ולר': היום זהו אני, במין מקריות שכזאת, והתחבקנו.

הזמן עצר מלכת אצל ר'. כמעט שלא נגע בה. אין להתפלא שהיא חיה אותו כאילו שהעבר מתקיים כעת. היא בזה לקצב החיים, נראית בת שלושים לכל היותר, כה רעננה. אמנם איבדה את היופי הבתולי עוצר הנשימה, אך חזותה החיצונית עודנה מעוררת ומגרה. אין לה גינונים סקסיים. מעולם לא היו לה. נשיותה גם אינה הדבר הראשון שאליו שמים לב, אולם מבטיחני כי בניגוד לדוגמניות האינסטוש הגמדות, אף גבר בתבל כולה אינו מסוגל לעמוד בפני ר' אם תלבש לפתע בגד גוף בלבד. הגזרה שלה מושלמת מאין כמותה, כהרגלה מאז ומתמיד אינה מאופרת, והפנים אותן הפנים בלי שמץ של קמט. זהו יופי טבעי מהלך, והיא גבוהה דיה כדי שעיניי לא תהיינה מרוחקות מעיניה כשהיא מתבוננת בהן ביצר החקרנות המפותח שלה. מאז היותי בחור צעיר מנסה אני לחמוק מן המבט הסקרני שלה ולא מצליח. אחר צהרים אחד במעונות הסטודנטים עצמתי את עיניי לשאלותיה ואמרתי שאינני רואה. היא ענתה שעודני שומע, אולם אני הרגשתי שנמלטתי אל החופש ושתקתי.

היינו בחדר שלה כשראש הממשלה נרצח, עסוקים בפעילות הרגילה שלנו בלילות. כששואלים אותי איפה הייתי כשרבין מת אני נזכר בהלם שהתפשט על תווי פניה, את החיוורון שלבש לובן עורה. לא התחבקנו בגלל עצבות. כבר היינו מחובקים מלפני שנודע לנו בפתאומיות על ההתנקשות, והיא אחזה בי במין רכות בלתי אפשרית, נוגעת-לא נוגעת, וכל שיכולתי לומר ברגע המר ההוא שאני אוהב אותה. ביום שני הגעתי למשכן הכנסת לעבור על פני הארון. חיברתי שיר, הנחתי במעטפה, והגשתי לחיילת שעמדה שם. את כל המעטפות היא נטלה כלאחר יד. אינני יודע מה גרם לה להסתכל דווקא על זו שלי. היתה רשומה עליה הכתובת 'גן העדן', והחיילת קראה והצטמררה. ר' המתינה לי מחוץ לכנסת, באוניברסיטה, והעניקה לי חיבוק מיוחד השמור רק למעמדים כאלה. זהו חיבוק שאתגעגע אליו כל חיי, אם כי לא אל שובו של המעמד. אחרי שהשתחררתי מן החיבוק שלה ידעתי שכבר אינני אותו האדם שהכירה. הרצח שינה אותי באופן טוטלי. לא יכולתי לאהוב את המדינה שלי כפי שאהבתיה לפני כן. כמה ימים אחרי כן הגעתי למולדת השנייה שלי, אל ברזיל. זהו המעבר הכי חד שחוויתי מימיי.

החיבוק של ר' מחוץ לכנסת היה השיא ביחסים שלנו ולא היתה לי התעוזה לפרוש ברגע ההוא. לאחר שובי מאמריקה הדרומית נפרדנו בשיחת טלפון מפני שלא הודעתי לה על הגעתי. בצדק כעסה מאד. כעבור מספר שבועות ביצעתי את המשגה שאמלל את שנינו במשך חודשים. נכנעתי לגעגועיי ונסעתי אליה. נדהמתי לראות שהיא עוד יותר יפה משהיתה, ועוד יותר נדהמתי להיווכח באיזו קלות דעת היא מקבלת אותי כאהוב האבוד שלה. זה היה המשגה שלה. הרגעים ההם של שגיאתה בצד התדהמה שלי מלווים אותי בקשר איתה עד עצם היום הזה.

קמתי מן הספסל לעברן. ר' חיבקה אותי בידידות ואני השוויתי באופן בלתי נשלט את החיבוק הזה לחיבוק שקיבלתי מחוץ לכנסת, ותהיתי מיד האם אין זו טעות של שנינו להיפגש מחדש. אני חרד מן האפשרות שאאמלל אותה שוב באיזושהי דרך, ולא בגלל שאני אוהב אותה, ולא בגלל שאני חרד לאמלל את הזולת, אלא רק מפני שכמו פרח מוגן היא אדם שאסור לפגוע בו. יש בה שמחת חיים נדירה שלא ניתן לתאר. כמו התאהבות – אי אפשר לדעת מהי עד שלא מרגישים פרפרים בבטן. את שמחת החיים שלה מוכרחים לחוות כדי להכיר ממה היא מורכבת. חייכנית וצוהלת כילדונת, מדלגת ממשפט למשפט כצבייה ביער, ואי אפשר לעצור את הכריזמה השופעת שלה בשום צורה שהיא. הדומיננטיות שלה עשויה להבהיל, ולעיתים חשים כשרויים בתוך מרוץ שבו מפסידים מראש משום שר' היא אינטליגנטית ביותר. אני מכיר אותה מאז נעוריה ולא זכיתי לרגע דל ומשעמם במחיצתה. בכל דבר היא מתעניינת, כל דבר כזה פותח שיחה, ובעוד מושקעת מחשבה מצידי בשיחה עצמה, ר' מצליחה לנהל את השיחות כולן בלי מאמץ. זוהי הסיבה שהתאהבתי בה. נמשכתי אליה מאד מבחינה אינטלקטואלית. עדיין לא ידעתי אז כי הדבר שמאפיין אותה יותר מכול הוא טוב-ליבה הבלתי נגמר. רק כשיחסינו העכירו נתתי ליבי לדבר החשוב הזה, אבל כבר היה מאוחר. עד היום הזה לא הכרתי אדם רחום ומלא חסד כמותה. הדבר הזה הוא בעוכריה. היא סלחה לי עוד לפני שסלחתי לעצמי. אף פעם לא שאלה לזאת, ואני לא יכולתי להשיב לה בפשטות: לא, עדיין לא סלחתי לעצמי על שאמללתי אותה.

הפגישה הקודמת שנערכה בזיכרון יעקב היתה מתוחה. במשך חודשים ארוכים של יחסי חברותנו כתבתי לה את מכתבי האהבה היפים ביותר שנכתבו אי-פעם, וכשנפרדנו אמרה שלא אהבתי אותה ושאני לא יודע לכתוב. חזרתי לתל-אביב בתחושה של החמצה. זו מין הרגשה מעיקה מאד שמעיבה על החיים כל כך עד כי מפללים להיתקע איתה במעלית ועד שיגיע החילוץ לא תהיה לה ברירה אלא לשמוע מיליון פעמים שעל פני האדמה קיים מישהו שאוהב אותה יותר מכול. דומה כי בפגישה האחרונה ראיתי זיק של שינוי. בעיכוב של המון שנים היא תופשת שאני באמת אוהב אותה. באיחור ניכר שמייסר את הנשמה אני חש כי הנה פוקדת שלווה את רוחי. בפעם הזאת, בנוכחותה המעודנת של חברתה, היינו משוחררים מכל מתח, חופשיים להתפייס באופן שחיבוק הפרידה כבר אינו מאולץ מצידה.

אצלי דבר לא נשתנה. אני חש ריחוק כלפי כל אחד שאינני מצליח לקרוא את כוונותיו. מה נשים רוצות? האם מישהו מלבדן יודע את התשובה. אני אפילו לא מסוגל לנחש מהן כוונותיה. בגלל ביטחוני העצמי המוגזם אני תמיד חושף את רצוני: לחוות עימה דברים פשוטים שלא חווינו מעולם, אפילו ללכת יחדיו אל הים. מן הצד השני, ביטחוני העצמי כה מעורער באשר אליה עד שאני מבכר כי לא תיצור עימי קשר יותר כדי שלא אנחל עוד אכזבה מציפיית שווא. אני מעדיף להסתגר פנימה באהבתי אליה, להשאיר אותה במחשבות שלא נתונות לשליטתה ולגחמותיה, ולרקום עימה ידידות חדשה מבלי שתדע עליה.

אני מסתכל תמיד אל העתיד, מתכנן קדימה כל דבר, אפילו ישיבה עימה על ספסל האוהבים בגבול ברזיל-בוליביה מעל הנהר הגועש, ולה לא אכפת מן המחר. לא יכולנו להתמיד ביחסינו מפני שהיא רוצה להיות מאושרת עוד היום, ואני חפץ למות בלתי מרוצה, להסתלק מן העולם כשעל פניי לבושה אכזבה מרה משום שלא הצלחתי לממש את כל ציפיותיי. מאידך, כשאני נמצא בחברתה נעלמות מראשי הציפיות הרבות והעולם עוצר מלכת. היא משכיחה ממני את כל האכזבות שעוד תבואנה, ואינה יודעת כי כל יתר האכזבות לעולם לא תשתווינה לאכזבה שידעתי מציפייתי להיות נאהב על ידה. היא אינה אוהבת אותי. אף פעם לא אהבה, לדבריה.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: