האם לבנון תכונן שלום עם ישראל בעתיד הנראה לעין?

18/12/2020 ב- 06:02 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על האם לבנון תכונן שלום עם ישראל בעתיד הנראה לעין?

בנעוריי כבר נודעה מדפסת סיכות בחדר לימודי המחשב, אך שלא כמו מדפסות חדישות שהופיעו אחריה, היתה איכותה נמוכה ביותר. על כן, לצורך הכפלת עותקי בחינות המשיכו במוסדות חינוך להשתמש במכונת שכפול בשם סטנסיל (מעין גרסה מוקדמת ונחותה של מכונת הצילום בת ימינו). תחילה היו מקלידים במכונת כתיבה את טופס המאסטר ואחר כך משכפלים אותו בכמות הנדרשת. אפילו הבחינה הפסיכומטרית, שאותה עשיתי בכיתה י"ב, הגיעה לבית ספרי בטופס יחיד, מחשש כי אם יגיעו עותקים רבים ידלוף אחד מהם לידיים לא מוסמכות. רק ביום מועד הבחינה שוכפל המאסטר שלה, או כך הניחו בשעה ההיא.

בעת ההיא למדתי יום בשבוע באוניברסיטת ת"א עם בני כיתתי במסגרת פרויקט חינוכי בן ארבע שנים (וערב נוסף מטעמו בין כותלי בית הספר). באחד משיעורי הפיסיקה עשתה לנו המנחה היכרות עם תורת היחסות הפרטית, שנדמית ממבט ראשון כנוגדת את השכל הישר. נערים היינו והתחלנו להתבדח בבריאת מצבים משעשעים באשר לתפישת הזמן. ראתה המנחה כי טוב ובשיעור הבא חילקה אותנו לארבע קבוצות. כל אחת קיבלה טפסים מיוחדים לה והתבקשה לחבר בדיחות לפי התיאור הכתוב שתשקפנה את הבנתנו על יחסיות. ברם, העותקים שחולקו לחברי קבוצתי היו דהויים מכדי שנוכל לקרוא בהם. בטרם מי מאיתנו קפץ להשמיע מחאה, אמרתי כי יש ביכולתי לעמוד במשימה.

אמנם, חיבור בדיחות איננו התחום החביב עליי, ובכל זאת לא התאפקתי –
ארז ניגש אל ילד והצביע לעבר שתי דמויות וביקש שיתאר אותן.
ענה הילד: צעיר קירח ואיש זקן.
ניגש ארז אל ישיש והצביע לעבר שתי דמויות נוספות, האחד נער והשני בא בימים ששיער עודנו מעטר את ראשו, וביקש שיתאר אותן.
אומר לו הישיש: הבא נא לי את משקפיי…

השם ארז היה שכיח בספרי בדיחות לילדים, והבדיחה היתה על קוצר רואי יותר משעל יחסיות. היא נחקקה בראשי עד היום בגלל תקרית עם ארז הלבנון. במסגרת לימודיי האקדמיים הגענו אליו לאחר נסיעה, וסיפרתי אותה מחדש מפני שלנגד עינינו הופיע שתיל ולא עץ עתיק במלוא תפארתו כפי שחשבנו כי נראה. אני מספר לכם את הבדיחה שוב, הואיל ונדמה כי השנאה מהתלת בעינינו ובגלל זאת איננו מסוגלים להרחיק ראות אל מעבר לגבול עם שכנתנו מצפון.

גם איראן מבדחת אותי. רגילים אנו לשמוע חדשות לבקרים את הדבקת התואר "מעצמה אזורית" לאיראן. נכון יותר לכנותה מדינה על סף אי-תפקוד. שלא כמו ונצואלה אשר מסוגלת לשנות את הפאזה שלה ביום אחד אם תרצה, איראן תקועה עמוק בתוך היומרות שלה. אחת מהן היא לשמש מעצמה עולמית, הוזה לה על הנהגת העולם המוסלמי. לתפישת שליטיה, המזרח התיכון קטן על מידותיה. לשם מימוש החזון חפצים האייתולות בנשק גרעיני. בלעדיו, כך סבורים הם, לא תהיה תקווה לממש את מאווייהם. בינתיים, בקושי יש להם מה לאכול.

לפיכך, אי אפשר שלא להתפלא מהשקעות העתק של האיראנים בסוריה מן המטרה שזו תשמש להם כן שיגור נוסף לעבר ישראל. סוריה אינה ברירת המחדל שלהם וגם אינה מאכסנת את כוחות העתודה. היא אלטרנטיבה גרועה לאלטרנטיבה גרועה יותר – לבנון. אחרי שהשקיעו מיליארדי דולרים בחימוש כוחות לבנוניים, תפשו האייתולות לבסוף כי ארץ הארזים היא להם משענת קנה רצוץ. שטחה של לבנון קטן מכדי לעמוד יותר משבוע אל מול כוחו הברוטאלי של צה"ל אם יתנו לו לנצח. זו תהיה קטסטרופה עבור הלבנונים, וכשרבים מהם יבינו כי דבר לא יוכל לעצור בעד ישראל הלוחמנית, תשתנה הגישה הלעומתית שלהם. הם יתחילו לפחד על בתיהם וחייהם. או אז עשויים הללו לדרוש מחזבאללה להתפרק מנשקו או לכל הפחות לנצור אש. האיראנים כבר יודעים כי במקרה שיופצצו מתקני הגרעין שלהם, האופציה שמלבנון תצא תגובתם אינה כה בטוחה.

לבניין כוח התגובה הנוסף בסוריה יש משמעות אחת: האיראנים אינם סומכים באמת על הלבנונים. אמנם תפשו מאוחר, אך לדידם טוב יותר מאשר לעולם לא. יוצא מכך שלתושבי לבנון יש את הכוח לסלק מארצם כל דבר שעלול לסכן אותם. אין מסקנה אחרת. היא מתחזקת עוד יותר לנוכח הצהרתה של קלודין עאון, בתו של נשיא לבנון, כי היא תומכת בהסכם שלום עם ישראל, ולנוכח דבריו של בהאא חרירי, בנו של ראש הממשלה המנוח ואחיו של ראש ממשלת לבנון הנוכחי, כי צריך להתקדם לעבר השלום.

התבטאויות אלה מפי בני משפחה של מנהיגי לבנון יצאו על רקע השיחות בא-נאקורה. הן מתקיימות בשבועות הללו כדי לגשר על המחלוקת בדבר קו הגבול הימי בין שתי המדינות. חשיבות הדיונים היא לא רק בעצם ישיבת שתי המשלחות יחדיו במתקן האו"ם ובעידוד האמריקנים. במידה שתיפתר המחלוקת על הצד הטוב בין שני הצדדים יוכלו הלבנונים לחפש שדה גז בשטח הימי שלהם. אם ימצאוהו תוכל התקווה לשוב ללחיים המצומקות, ואם יתחילו להוציא את הגז מבטן האדמה יהיה ללבנונים קלף מנצח. מי שאוחז בו כבר לא ירצה להפסידו. בצד ההרהור החולף שחזבאללה יגרוף לעצמו את הרווחים, מוכרחה להימצא המחשבה כי בפעם הזו לא יוותרו האזרחים על מה ששייך להם. מה גם שהוצאת הגז יכולה להתבצע רק באמצעות חבירה לגופים בינלאומיים. כל מעורבות של חזבאללה לא תבוא בחשבון מבחינתם של אלה.

לאמיתו של דבר, זו האסטרטגיה של מדינת ישראל משחר ימיה. ההדיוטות סבורים כי הסיוע הקבוע שישראל מגישה למדינות במעגל השלישי נועד כדי שתפתחנה תלות בנו. זוהי התנשאות צברית טיפוסית. אותן מדינות תוכלנה להשיג סיוע ממקורות אחרים, אולם ספק אם יגיע זה לכלל התושבים. לעיתים, אין עסקינן ברדיפת בצע של השלטונות. יש להם אינטרסים אחרים, כגון תיקונים פנאטיים בדת ובחברה. הן ידוע כי יעדיפו קהל שומעים שמורכב מעניים מרודים, נדכאים ומושפלים, חלכאים רעבים ועוטי בלויים, כדי שאז יבוא מישהו שיזקוף את קומתם ויחזיר להם מידה של כבוד עצמי דרך שלהוב לאומני וקנאות דתית. על כן, כסף זר לא יקבלו לכיסם. המטרה של ישראל, כפי שהיא גם מתבטאת בחלקה ברצועת עזה כיום, הינה לשפר ולקדם את החברות הללו מתוך תפישה נכונה ואמיתית שהמצוקה מולידה ייאוש והרווחה נושאת עימה רוחות של שלום.

מחלון חדרי בקיבוץ, עת הרוח הצפונית שקטה, נהגתי לצפות בנוף השליו משדות הפלחה ועד הרי הגליל הלבנוני, שהיה תחת שליטת צה"ל. מעולם לא נהניתי ממנו יותר מרגע אחד. תמיד אמרתי בליבי שמראה עיניי כה מטעה. דיאנה הבחינה פעם אחת בעגמומיות שהתלבשה במהירות וביקשה לראות בעצמה מה אירע. היא הסתכלה החוצה ולא הבחינה בדבר, והביטה בי ושאלה: מה קורה? פתאום תפשה: המלחמה!

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: