לדהור עד מוות באגם הקפוא

29/11/2020 ב- 03:30 | פורסם באזור הדמדומים | סגור לתגובות על לדהור עד מוות באגם הקפוא
  1. מלחמת העולם השנייה ידעה מאורעות מוזרים להדהים, אך דומה כי התיעוד של קורציו מלפרטה בספרו 'קאפוט' הינו חריג בכל קנה מידה. הוא מתאר התרחשות פנטסטית כמציאותית ממלחמת החורף בין פינלנד לברית המועצות:

"זה קרה בדצמבר 1939. כוחות השחרור של פינלנד חלפו על פני החורשות ועמדו בשערי היער הפראי שאין לו קץ. היער היה מלא יחידות רוסיות. כמעט כל חיל התותחנים הסובייטי מהגזרה הצפונית של מיצרי קרליה פרץ לעבר ימת לדוגה כדי להיחלץ מכיתור החיילים הפיניים. הסובייטים קיוו להעלות את התותחים ואת הסוסים על הספינות ולהגיע למקום מבטחים מעברו השני של האגם. אולם, הדוברות של הסובייטים וספינותיהם השתהו, וכל שעת איחור היתה עלולה להיות הרת אסון, שכן הקור היה עז, חודר עצמות, והאגם היה עלול לקפוא בכל רגע והכוחות הפיניים חדרו לתוככי היער, לחצו על הסובייטים מכל עבר, תקפו אותם מהאגפים ומאחור.

ביום השלישי ניצתה דלקה אדירה ביער. האנשים והסוסים שנלכדו בטבעת האש השמיעו קולות אימה. הפינים צרו על הלהבות, ירו לתוך חומת האש והעשן, וסגרו את כל דרכי הבריחה. סוסי חיל התותחנים הסובייטי, כאלף סוסים, מוכי טירוף של פחד, פרצו את מצור האש ומכונות הירייה. רבים אבדו בתוך הלהבות, אחרים הגיעו לשפת הימה והשליכו את עצמם לתוך המים. האגם היה רדוד באותו מקום, לא יותר משני מטרים עומקו: אך במרחק מאה צעדים מן הגדה, צונחת קרקעית האגם בבת אחת. הסוסים נותרו לכודים בתוך אותו שטח צר, שבו מתקמרת הגדה ויוצרת מפרץ קטן, בין המים העמוקים לחומת האש ופרכסו ורעדו מקור ופחד וראשיהם מתוחים מעל פני המים. הסוסים הקרובים יותר לגדה, נחרכים בלהבות האש הבוערות בגבם, נאבקו לטפס על גבם של האחרים, וניסו לפלס להם דרך בנשיכות ובבעיטות. במהומה זו לפת אותם הכפור.

במשך הלילה ירדה רוח הצפון. הקור נעשה מחריד. לפתע, בקול רוטט של זכוכית נשברת, קפאו המים. הופר פתאום איזון החום, והים, האגמים והנהרות קפאו בחטף. אפילו הגלים עמדו מנוע ונהפכו לגלי קרח קמורים התלויים באוויר. למחרת הגיעו ראשוני החיילים הפיניים לגדת הימה, שיערם צרוב ופניהם מושחרים מעשן. לאחר שפסעו בזהירות על גבי האפר החם וחצו את היער המפויח, נתגלה לעיניהם מחזה מבהיל ומדהים גם יחד. הימה דמתה לסדין עצום של שיש לבן, שעל פניו מונחים מאות ראשי סוסים, כאילו נערפו בחיתוכה המדויק של להב הגיליוטינה. רק הראשים הציצו ממעטה הקרח. אחר כך בא החורף. רוח הצפון טאטאה בשריקה את השלג, ופני הימה נותרו נקיים וחלקים כמו לקראת משחק הוקי קרח. בימים העמומים של החורף האינסופי, מעט לפני צהרי היום, כאשר טיפת אור דלוחה צונחת מהשמיים, נהגו החיילים לרדת אל הימה ולהתיישב על ראשי הסוסים. הם דמו לסוסי עץ של קרוסלה".

המחשה של ראשי סוסים בעת קפיאתם מתוך הסרט הבדיוני ו'יניפג שלי. לדברי הכתב האיטלקי, חיילים בימת לדוגה נהגו להתיישב על כמותם בראשית שנת 1940 כדבר שבשגרה.

הסוריאליזם מתאר חוויה על-מציאותית, אך מלפרטה מספר כי המחזה היה ריאליסטי: בבת אחת קפא האגם על כל מי שבתוכו ולא בהדרגה כפי שיש לצפות. יתכן כי קיפאון מזורז יכול להתחולל בקרבת האפס המוחלט, בטמפרטורה של 273 מעלות מתחת לאפס, אך שם לא נרשמה צניחה פתאומית של עשרות מעלות צלזיוס. לטענת מלפרטה קרתה איזושהי הפרעה באיזון שבעטיה השתנו סדרי עולם.

למעשה, התופעה הזו יכולה להתרחש בתנאי מעבדה, כפי שניתן להיווכח מן הסרטון. היא קרויה קירור-על. המים קופאים באפס מעלות אך מפני שבנקודות של אי-אחידות הם מסוגלים להתגרען. מאתרי ההתגרענות הללו בלבד מתפשטת הקפיאה ככל שיכולתה משגת. לעומת זאת, אם נחזיק את המים הנוזליים באופן שלא תימצאנה להם נקודות של אי-אחידות, כי אז נוכל להוריד את הטמפרטורה שלהם אף מתחת ל-42 מעלות מתחת לאפס מבלי שיהיו לקרח. במצב זה של קירור-יתר די בהשלכה של גורם זר אל תוך המים כדי לגרום לקיפאונם המיידי.

יש לציין כי קורציו מלפרטה נשלח על ידי עיתונו אל החזית המזרחית בשנת 1941. הוא לא היה עד ראיה למסופר בעבודתו, וכל הניסיונות למצוא זיכרונות אותנטיים מן המלחמה שמדווחים על ההתרחשות המדהימה בימת לדוגה הקפואה עודם בגדר כישלון מוחלט. ויש להוסיף כי ההיסטוריה אינה מורכבת מסך כל ההיתכנויות הפיסיקליות, אך היא נבדלת באמצעותן מפסבדו-היסטוריה, מאשת לוט שהופכת לנציב מלח, ממת הקם לתחייה. בסופו של דבר, גם כשרכבות נעות בכיוון ההפוך, הן נוסעות אל העתיד, שאם לא כן לא היה לנו עבר.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: