האם ניתן לרקום ידידות אמת חדשה בגיל מבוגר מאד?

25/11/2020 ב- 04:16 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם ניתן לרקום ידידות אמת חדשה בגיל מבוגר מאד?

כל אחד יוכל להוציא מפיו הגדרות אחדות המתארות מהי ידידות אמת: תחושת אכפתיות של אדם כלפי רעהו; החוויות שידע האחד תגענה בלב השני; מוכנות לפעולה למענו במידה שיתבקש לעשות כן; הרצון להיטיב עימו אף אם תהא למעורבותו עלות אישית גבוהה יותר מן היתרון שישיג בטווח הזמן הקצר.

אני בחנתי את התיאורים בקריאה מדודה, ומצאתי כי הללו שידעו לומר את ההגדרה האחרונה עצרו בלשונם. מדוע לא המשיכו? לא יכולתי לדעת מפני שערכתי את המחקר הזה באמצעות שאלון שהועבר בעל פה שלא על ידי אל אוזני הנשאלים. נותר לי אפוא לחשוב על זאת בעצמי. לפי אפשרות אחת, הם סברו כי מצאו את התיאור ההולם ביותר. ואכן, לפי סדר ההגדרות, זו היתה ההגדרה האחרונה הנפוצה ביותר. לפי אפשרות שניה, הם התחילו להרהר על ההגדרה הזאת שיצאה מפיהם. זוהי נטייה נודעת במבחן אסוציאציות. פלוני משמיע דבר כלשהו שהפתיע אותו ומאלצו להתעכב כדי לבדוק לעומק מה הוא בעצם אמר, ומאיזו סיבה התגבש הדבר במחשבתו מבלי שהיה מודע לו.

אנשים בגיל מבוגר מאד ממעטים לרקום ידידויות אמת חדשות בחייהם. זוהי עובדה שעוד לא נמצא לה פשר מוחלט. האם המשפחה המורחבת שהקימו ממלאת את זמנם הפנוי? גם בתרבויות שהמשפחה מצומצמת מאד בגודלה מתקיימת התופעה, ועל כן, מתחדדים עוד יותר מסתריה. הן ידוע כי ככל שמאריכים ימים גובר הסיכוי לאבד אנשים קרובים: בגלל תמותה, בגלל סכסוך שלא נפתר, בגלל התרחקות פיסית או נפשית. ישנן עוד סיבות, ונשאלת השאלה מדוע לא יפצה עצמו אדם שידע אובדן כזה ברקימת ידידויות אמת עם אנשים חדשים לו.

אחת התשובות לשאלה היא שבגיל מבוגר מאד מצטמצמות ההזדמנויות לפגוש ולהכיר אנשים חדשים. על בשרי אינני יודע מפני שאני רחוק מאד מזקנה, ועל כן, עליי לברר את התשובה לגבי עצמי בגיל הזה. כך למשל, במשך שנים אני נוהג לפקוד חנות אחת המתמחה בקו מוצרים מסוים. בהתחלה נגעו השיחות ביני לבין המוכר בעניין מקצועי גרידא. אחרי כן התחלנו לפטפט על דברים אחרים, ולבסוף התהוותה אהדה הדדית שהגיעה לשיאה בשעה שילדו חלה והוא נזקק לחסד פעוט ממני. המוכר מסר בידיי את מפתח החנות וביקשני לפתוח אותה לכשתגיע הסחורה שהזמין ליום ההוא. היה מוכרח להיעדר ממנה בגלל ניתוח שנעשה לבנו בבית החולים. אם כך, מדוע אדם בגיל מבוגר מאד לא יוכל לחוות את התהליך כולו כמותי?

כאן שב אני להתמהמהות של הנשאלים. הם הצליחו לעמוד על הדיוק בהגדרתם האחרונה. גודלו של היקף שיתוף הפעולה בין פרטים בחברה תלוי בצורך שלו ובסיכוי לזכות בו. אם פלוני מסוגל להשיג דבר שירצה בכוחות עצמו בכל נקודת זמן, אזי אין לו צורך בשיתוף פעולה. אם איננו מסוגל, יזדקק הלה לשיתוף פעולה. הוא יצטרך להקריב דבר-מה משלו לתועלת אדם אחר כדי שאותו אחד ינהג כמותו כשיהיה צורך בו. עתה, מהו הסיכוי לזכות בגמול עתידי מאדם בגיל מבוגר מאד? התשובה ברורה מאליה, וממנה ניתן ללמוד כי אדם כמותו אינו מצליח לרקום ידידות אמת חדשה שלא בגלל עצמו, כי אם בשל היעדר פרטנר, כביכול. אדם בגיל מבוגר מאד נכשל במבחן התכנון לטווח ארוך של בני אדם אחרים בכל גיל. כנרמז, הסיכוי להדדיות הוא קטן.

ברם, אני לא סבור בכלל כי זוהי העילה לאי-היכולת לרקום ידידות אמת חדשה בגיל מבוגר מאד. אינני מקל ראש בחשיבות ההדדיות לטווח הזמן הארוך, אבל דומני כי הבעיה נמצאת בחלק המגרש של אדם בגיל מבוגר מאד. דעתי היא שבפרק הזמן האחרון בחייו פוחתת מאד המוטיבציה שלו להתחבר אפילו באופן ארעי וקלוש לאנשים חדשים. בד בבד יורדת המוטיבציה להיאבק עד חורמה בזולת. יתכן כי אלו שני צדדים של אותה תופעה. לדעת מומחים, סיבה אחת להפחתת המאבקים היא הרצון לחיות בשלווה לקראת תום החיים. אולם, השימפנזים אינם יודעים מאומה על מוות, וגם אצל מי מהם בגיל מבוגר מאד לא נוצרים קשרים חברתיים עם פרטים חדשים, אם כי הם סובלים ממש מקוטן ההזדמנויות. השימפנזים חיים בלהקה שלא מקבלת זכרים נוספים אלא אם נולדו לתוכה. סיבה אחרת להפחתת מאבקים היא היעדר הצורך המיני בגיל מבוגר מאד שהוא הגורם החשוב ביותר להתחוללותם בקרב יונקים אחרים.

דעתי היא אחרת. איננו רואים ירידה במוטיבציה להחזיק בידידות אמת בגיל מבוגר מאד. איש כזה ממשיך להיות מיודד עם אנשים אחרים שנקשר אליהם כשהיה בגיל צעיר יותר. וכאן לא ברורה התנהגותו דיה: האם לאורך שנים רבות מתחזקים הקשרים באופן כזה שלא יוכל להשיג בשארית שנותיו עם אנשים נוספים ולכן יוותר על קשרים חדשים, או שהירידה בביטחונו העצמי, כפי שנחווית בהפחתת חיזורים כלפי בנות המין השני, מתבטאת גם כלפי אנשים חדשים, ובגללה כבר איננו מסוגל לסמוך עליהם כבבת עינו.

על מנת לסמוך על אדם אחר, אין די בהיכרות שלנו עם עצמנו ובהיכרות איתו כדי להחליט אם הוא מתאים לרצוננו. מוכרחים אנו ליטול סיכון היות שאיננו יכולים להיות בטוחים כי בעת שנזדקק לו יעמוד הלה בציפיותינו. צעירים מטבעם רגילים ליטול סיכונים מפני שהברירה דחקה אותם להילחם על רבייתם, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף כמו בהגנה על טריטוריה. הדחף ליטול סיכונים פוחת ככל שמתבגרים יותר, בהתאם לירידה בדחף למצוא זיווג. ואם אדם איננו מסוגל להסתכן, ברי שהוא אינו יכול לסמוך על אדם חדש. הוא ממשיך לסמוך רק על אלה אשר התחיל לבטוח בהם בגיל מוקדם, שאז היה מורגל לסיכונים, ואין לו סיבה לחדול כל עוד עמדו במבחן הזמן. באותה מידה, הבריות לא תפסקנה להשתמש במקררים כל עוד לא יקלקלו את המזון למאכל. אם יצא לשוק מכשיר אחר שמבצע אותה הפעולה, הזקנים יהיו האחרונים לאמץ אותו בשנתו הראשונה.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: