מדוע נחגג חנוכה במשך שמונה ימים?

24/11/2020 ב- 04:32 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מדוע נחגג חנוכה במשך שמונה ימים?

יום אחד לפני שנים התעוררתי עם רצון לסווג שאלות כלשהן. מקץ לא הרבה זמן הבינותי כי את סוגי הדברים שנשאלים ניתן לצמצם לכדי שלושה בלבד: א. שאלות אשר על מנת להשיב עליהן די בניסיון עצמי של הפרט, כגון: מדוע שעות היום רוויות באור? ב. שאלות שהתשובות עליהן חומקות ממוחו של הפרט, כגון: מהו אותו היופי שבגללו טורחות נשים לצבוע ציפורניהן? ג. שאלות שנועדות להשריש אצל הפרט מידע דרך התשובות, כגון: מדוע נחגג חנוכה במשך שמונה ימים?

ההשרשה בעניינו של משך חג החנוכה הוכתרה בהצלחה מלאה. זה שיהין לענות תשובה אחרת מן המקובלת ייחשב לכסיל. גם הללו שאינם מאמינים כיום בקיומם של נסים, יודעים כי בעת העתיקה כולם קיוו להם. מי שהבחין אז בתופעה יוצאת דופן, היו מבארים למענו את הנס – להבדיל משהיו מבהירים לו כי מדובר בנס. הסבר מעין זה לא היה נחוץ כלל. מדוע אפוא נחגג חנוכה במשך שמונה ימים? משיב הזולת: בעקבות נס פך השמן שהאמינו אז בקיומו, או שהתחולל באמת, לדעת אחרים. ברם, התשובה הזו היא המאוחרת מכל התשובות שעונות לשאלה.

נס פך השמן מופיע לראשונה בכתובים בתלמוד בבלי שנכתב מראשית המאה ה-3 ועד שלהי המאה ה-5. אם היתה מסורת מוקדמת לטקסט הזה, איננו יודעים: "שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים" (מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב).

התשובה המוקדמת ביותר מצויה בספר מקבים ב'. הספר הוא סיכום חיבורו בן חמישה חלקים של יאסון מקירנה, שחי לכל המאוחר במאה ה-1 לפנה"ס. אמנם, החיבור לא שרד, אך בקרב החוקרים אין מחלוקת כי סיכום הדברים נאמן לאשר היה רשום בו. אביא את חלקם בתרגומו של יצחק זעקיל פרענקיל.

לראשונה נתקלים אנו במועד בן שמונה ימים לשם הקרבת קרבנות בספר ויקרא ח' לא – ט' ד: "ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אתו ואת הלחם אשר בסל המלאים כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלהו. והנותר בבשר ובלחם באש תשרפו. ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי שבעת ימים ימלא את ידכם. כאשר עשה ביום הזה צוה יהוה לעשת לכפר עליכם. ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת יהוה ולא תמותו כי כן צויתי. ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה יהוה ביד משה. ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני יהוה. ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה. ושור ואיל לשלמים לזבח לפני יהוה ומנחה בלולה בשמן כי היום יהוה נראה אליכם".

על פי ספר מלכים א' פרק ח' ערך שלמה חגיגה גדולה בעת שנחנך בית המקדש אשר בנה. כשהסתיימה ביומה השמיני, שלח המלך את החוגגים בחזרה לבתיהם: ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני יהוה אלהינו שבעת ימים… ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו ולישראל עמו" (סה-סו).

לפי זאת, במקבים ב' פרק ב' יב, מצוטט הנביא ירמיהו כאומר שהמלך שלמה חגג את חנוכת המזבח בבית המקדש במשך שמונה ימים: "כן עשה שלמה בהקריבו את קורבנותיו לה' שמונת ימים". דהיינו, בימי החשמונאים עוד נודעה מסורת חנוכת המזבח במשך שמונה ימים. כמו כן, הנביא יחזקאל, בן ימיו של ירמיהו, שחזה אף הוא בחורבן הבית הראשון, התנבא על בית המקדש השני: "שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אתו ומלאו ידיו. ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם ורצאתי אתכם נאם אדני יהוה" (יחזקאל מ"ג כו-כז). הנה כי כן, בטרם נמצא פך השמן ולפני שחזרו שוב אל בית המקדש השני, היה ברי לחשמונאים כי מחויבים יהיו לחגוג את חנוכת המזבח המטוהר במשך שמונה ימים. כנראה, זהו הבסיס לתוכנו של פך השמן. תכולתו הספיקה למשך שמונה ימים, כפי שהיה רצוי. זאת אומרת, המספר שמונה מוכרח היה להיות זה, ולא אף מספר אחר. אפילו היה מספיק השמן לשמונים יום, חנוכת המזבח היתה נחגגת במשך שמונה ימים בלבד.

באופן שאין לו פשר, מוצאים אנו בספר מקבים ב' עוד תשובה: "וחגותם אותו כימי חג הסוכות", פרק א' כב. ומדוע? הנה: "ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה", פרק י' ט. במילים אחרות, בימי המרד נמנע מן היהודים לעלות לרגל אל בית המקדש ולחגוג את סוכות. על כן, בחנוכת המזבח חגגו המנצחים גם אותו באיחור, ועשו כן במשך שמונה ימים כמניין חג סוכות.

זוהי תשובה שיש לתמוה עליה. הכול יודעים כי חג סוכות נמשך שבעה ימים. ביום שלאחריו חוגגים את שמיני עצרת, ובין החג הזה ובין סוכות אין כל קשר. הם אך סמוכים זה לזה ותו לא. יתר על כן, חג סוכות נחגג לראשונה בתקופה הפרסית לאחר שיבת ציון, עת הוקם בית המקדש השני. במקרא מופיע ציונו של החג בספר נחמיה פרק ח' יג. קודם לכן, לדעת מרבית החוקרים, הוא לא היה קיים. כאמור, יחזקאל כבר דיבר על שמונת ימי חנוכה בבית המקדש השני הרבה שנים לפני שהוקם. את הזיקה של משך ימי חנוכה לסוכות הוא לא ניבא. הרי לא הכיר ולא שמע על אודות החג הזה.

הדבר המעניין עוד יותר, בפרק א' כב שבמקבים ב', הוא המשך הדברים לאחר אזכור סוכות: "וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים". הנה לכם התשתית שעליה הונח נסו של פך השמן, ונחמיה, מייסד חג סוכות, הוא גם הגיבור הראשי שלה, ככתוב בפסוקים כג-כח: "כי כאשר הוגלו אבותינו ארצה פרס, לקחו הכוהנים הקדושים את האש בסתר מעל המזבח, ויטמנו אותה בשוחה עמוקה ויבשה לשומרה, ולא ידע איש את מקומה. ויהי מקץ ימים רבים, בנטות ה' את חסדו עלינו, והמלך שלח את נחמיה ירושלימה. ויקח מבני הכוהנים אשר טמנו את האש, וישלחם לבקְשה. אולם כאשר הוגד לנו לא מצאו את האש, כי אם מים קפואים מצאו תחתיה, ויצו נחמיה לשאוב את המים ולהביאם. ויהי בהקריבם את קורבן ה', ויצו אותם לזרוק מן המים על העצים ועל הקורבן אשר על המזבח, ויעשו כן. אחרי כלותם, והשמש יצאה על הארץ, והעבים נפוצו, והנה אש אלוקים מתלקחת בקורבן, וישתומם כל העם מסביב".

האש ששימשה את המזבח במקדש הראשון נשמרה בזמן חורבנו על ידי הכוהנים מתוך תקווה שייבנה במהרה הבית השני. האש הוסתרה מאין רואים, וכשבאו לחפשה בתום גלות בבל לא מצאוה. תחת זאת גילו קרח. כששפכו את המים הקפואים על המזבח יצאה ממנו אש. זהו נס מי הקרח שתפקידו בעלילה זהה לנס פך השמן – חומר הבערה שנזקקו לו ופתאום הופיע! ככל הנראה, חז"ל ערבבו מים בשמן מתוך תפישה כי מים המלבים אש היא תופעה לא טבעית אפילו עבור נס, וביכרו על פניהם את השמן, אך על הנס בבית המקדש לא ויתרו.

מילות מפתח: נרות חנוכה, חנוכת המקדש, שמונה ימי חנוכה, פך שמן, נס חנוכה.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.