מדוע ההשוואה בין ישראלים ונאצים אינה צריכה לקומם אף בר דעת?

22/11/2020 ב- 08:56 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על מדוע ההשוואה בין ישראלים ונאצים אינה צריכה לקומם אף בר דעת?

אבקש ליטול אל דמיונכם אישיות מן הפוליטיקה המקומית ודמות היסטורית שפעלה בשירות הנאצים כדי לבצע השוואה ביניהן. אני משער כי באמצעות ההשוואה תמצאו כי לשתיהן היו גבות מעל עיניהן והן חיבבו אמבט חם בעיצומו של החורף. ההשוואה לכשעצמה אינה מעליבה, ועל כן אין מניעה לקיימה. התוצאה שלה עשויה להעליב פלוני, ואם היא פרי הסובייקטיביות, אז התבטאותה בפומבי עלולה להיות עילה לתביעת לשון הרע, אך אין זאת אומרת שאיננה נכונה.

זכרו אפוא כי ההשוואה אינה מעליבה, אלא התוצאה שלה היא אשר יכולה להעליב בהצביעה על חפיפה חלקית או חפיפה מלאה. בלשון העברית הזכורה לטוב, השוואה היא בדיקה בין כמה דברים בניסיון לבחון במה הם שווים ובמה אינם, והמילה השוואה אין משמעה הטענה שהדברים הנבדקים הם בהכרח שווים. השוואה אינה טענה בכלל.

לעתים, מוטח העלבון בלי השוואה בכלל. זאטוט מן הקהילה החרדית שמגדף שוטר בקריאות "נאצי, נאצי" הוא תוכי אחרי בן אדם. עלבון שלא יוצא מן הפה בגין הסקת מסקנה הוא כזה שמתעלמים ממנו. אף אחד אינו מניח בדעתו שישבו רבנים לילות שלמים, הוגיעו את מוחם והגיעו אליה. הקללות שלהם הן פועל יוצא של גסות רוח ולא סוף תהליך מסובך של חשיבה.

אם נשווה בין בנימין נתניהו לבין אדולף היטלר נמצא כי שניהם ניחנו בכושר נאום מצוין. אם נשווה את השימוש שעשו בכישרון הזה נמצא כי הצורר האוסטרי וראש ממשלת ישראל הסיתו באמצעותו. אולם, אין בזה להעיד דבר מוחלט. לפניהם השתמשו אישים ברטוריקה כדי להסית, וגם לאחריהם ינהגו בני הדורות הבאים באותה דרך. ישנם שימושים אחרים ליכולת ביטוי מעולה, אך אצל שליטים אצה הדרך לנהוג בקלות דעת ולהסית, מאשר לשנות כיוון מחשבה של הציבור באמצעים לוגיים. עם זאת, לא נמצא בהשוואה בין היטלר ונתניהו את ההטפה שעשה הראשון אצל האחרון. בנימין נתניהו איננו מן המטיפים. הוא פרגמטי. הוא אינו חדור אמונה עמוקה לגבי דבר. אמנם, הוא אינו מנסה לשכנע את זולתו בנתיב ההיגיון, אבל גם איננו נוקט בדרך ההפוכה. הוא אדם פסיבי. הוא ממתין שהדברים יסתדרו בעצמם. קבלת ההחלטות שלו, אפילו בענייני זוטות, מותנית בכינוס ועדה על ועדה על ועדה. זו מין פירמידה הופכית שהולכת ומתרחבת במקום שייווצר לה ראש אשר יכריע. להבדיל מיליוני הבדלות, היטלר החליט לפתוח במלחמת עולם. אם כך, ההשוואה בין נתניהו והיטלר אינה גורמת עוול לראשון. להיפך, בסטנדרטים המקובלים היא דווקא מחמיאה לו. הססנות מועדפת על פני חיפזון בנוגע אל הלא נודע, וגם כשנתניהו מסית, אנו מזהים אצלו חששנות מפני הבאות.

לעומת זאת, ההשוואה בין הישראלים והגרמנים איננה מחמיאה לנו. יש בנו טינה מתמשכת כלפי זרים שלעיתים איננה מעוגנת בדבר. למשל, המהגרים הסודנים לא תפסו את מקומות העבודה שלנו. הם לא התחרו בגברים ישראליים על נשותינו. הם גם לא התעשרו על חשבוננו, ואף לא בכלל. הם אינם יריבינו ואין לנו במה לקנא בהם. הטינה כלפיהם מקורה בזרותם המופגנת. בניגוד לשוהים בלתי חוקיים מאוקראינה, הסודנים הם שחורים מדי.

יש בנו גם התנשאות כלפי עמים נוכריים. אנו עם הסגולה שחי בארץ המובטחת. העובדה שרובה של ארצנו הוא מדבר והחיים בסקנדינביה עדיפים כל כך, איננה משנה לשחצנות הישראלית. אלוהים איתנו, ואך זה אשר חשוב.

הטינה וההתנשאות של הגרמנים הובילה לבסוף לרצח עם. לא אובססיית ההטפה ממנה סבל היטלר הרגה בנו. אלמלא אלה היו הגרמנים ואילולא בחרו לנצלו למען משאת נפשם, היו מושיבים אותו בבית המשוגעים. היטלר היה טיפוס דמוני. הוא התאפיין בהתנהגות הרסנית, פרועה ובלתי צפויה, כמי שיצר האלימות הפנימי שלו גובר עליו. הטיפוס הדיאבולי היה היינריך הימלר, שהתאפיין בהתנהגות שטנית של רוע מחושב ומתוכנן. גם נתניהו הוא אדם מחושב ומתוכנן, אבל איננו שטני. מה עוד שישראל אינה מסוגלת להיות מעצמה כפי שגרמניה היתה, ולכן אפסיים הסיכויים שבזמן חיינו ננסה להשמיד עם אחר ומבלי שהקהילה הבינלאומית תכחיד אותנו קודם לכן. דהיינו, כאשר אנו עורכים השוואה בין ישראל וגרמניה, יתברר לנו כי אותם תהליכים שהיו אצלם ומופיעים עתה אצלנו, לא יובילו אל אותו עתיד.

אחרי כל זאת, אני מציע לישראלים לא להשוות עצמם לגרמניה שהיתה, כי אם לעמים הנורדיים. כך נגלה פתאום באיזו נחיתות נמצאים אנו לעומתם. הם עשירים יותר, הם יפים יותר, הם גבוהים יותר, הם חזקים יותר מבחינה פיסית, ההייטק שפיתחו אצלם משובח יותר, הנוף שנגלה לעיניהם מרהיב יותר, שירותי הרפואה שלהם טובים יותר, מערכת החינוך שלהם עדיפה יותר, הם לא מתנשאים מעל עמים אחרים אפילו שיש בידם הוכחה מושלמת לצורך זה, הם לא רוחשים טינה כלפי אנשים זרים ללא סיבה, והמנהיגים שלהם יודעים לנאום יפה מבלי להסית.

מלבד ביצוע השוואות יומם וליל, אני גם ממליץ להקדיש את זמננו להתבוננות פנימית עמוקה. האם אנו רוחשים כבוד למוחלשים בחברה שזקוקים לו יותר מאיתנו? האם אנו מתאמצים להצליח בכוחות עצמנו ומבלי להיעזר בפרוטקציה פסולה? האם אנו תורמים די והותר ממה שיש לנו כדי שזולתנו יהיו מאושרים כמותנו? לפני שאתם אוהבים את עצמכם, עשו הכול כדי שיאהבו אתכם. אם תפעלו בדרך הזו, לא תיאלצו לבזבז זמנכם על השוואות ועל ויכוחים באשר לתוצאותיהן.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.