כיצד התהוו מירכאות כדי לסמן קטע דיבור בטקסט?

19/11/2020 ב- 04:38 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על כיצד התהוו מירכאות כדי לסמן קטע דיבור בטקסט?

אני יושב ומאזין לברייה מדברת. סימני הפיסוק השאולים מן הטקסט שבהם היא משתמשת הינם נקודה וסימן שאלה בלבד. בשימוש בנקודה נקטע רצף דיבורה שדי בו כדי לנשוף אוויר ולשאוף מחדש. בהשמטת מילת שאלה נועצת בי הברייה מבט, מעווה קלות את פרצופה ובשינוי נימה יוצרת סימן שאלה: אתה חושב כך (?).

הדיבור האנושי הוא מחזה מרתק גם מבלי לשומעו. נדמה שכולו פתיחת פה וסגירתו, אבל קולות בעלי פשר ניתן לבטא בפה נעול ויש המדברים מהבטן. הלסת התחתונה עולה ויורדת חליפות, ולעיתים נעצר הדיבור שלא בעיתו מן הצורך ללחך את השפתיים. היובש הארעי נתפש כמגבלה, ועזרת הלשון נראית כחיונית להסירה אך מפני קרבתה למקום האירוע. כביכול, עושה היא מלאכתו של כל נוזל שאינו מצוי בהישג יד, ופחות נותנים את הדעת לרגישות המסחררת שלה. יכולת האבחון שלה גבוהה. אם נשים חוט דק וקצר במזון, תצליח הלשון להרגיש בו. אם תיעקר איזושהי שן, נקלוט מיד כי הלשון חסרת מנוחה בגלל התמורה בחלל הפה. בנשיקה הדדית מחפשת הלשון את רעותה מן התשוקה לבצע את מעשה החותמת: "עבר".

השימוש בזוג סימנים (Quotation mark) כדי לפתוח ולסגור קטע דיבור בטקסט אינו עתיק יומין, אם כי קדם להמצאת הדפוס המודרני. מוצאים אותו בכתבי יד מתחילת המאה ה-15 ומניחים כי לא התווסף עליהם מאוחר יותר. ברם, בדיבור קולי אין לו סימן. אומנם, מכירים אנו בערך המיוחד של מירכאות אוויריות, כשאנשים מסמנים אותן באצבעותיהם כדי לבטא זלזול מכוון המעיד ההיפך מן הנאמר: "כן, הוא ממש חכם. גאון הדור". אולם, זוהי תופעה חדשה יחסית והיא הועתקה מן הכתב אל מחוות הגוף הזו ולא בכיוון ההפוך.

 

 

 

 

מסתרי התהוות המירכאות אינם מצויים רק בראשית הלא נודעת של השימוש בהן, אלא בהתפתחות הסימן הזה. מדוע התקבל דווקא הוא, ואולי בזאת נמצא המפתח לפתרון התעלומה. דהיינו, לחפש אותו או דומה לו בכל תיעוד נושן שהותיר אותו האדם, מציורי המערות ועד עיטורים בכריכת עור, ולברר מדוע הוא מצוי שם. אם נגלה לא מעט, אזי עסקינן במסורת שהתקיימה בתקופה כלשהי ולפני שהתפוגגה היא הותירה חותם שמוכר עד ימינו.

כך למשל, בכתב יד מאויר של ספר "בשורה" שוואבי משנת 1150 בקירוב, ישנו איור המתאר את מעמד הבשורה בנצרות: הבתולה נראית כשכפות ידיה מורמות כמתוך הפתעה, בעוד יונת הרוח הקדושה יורדת עליה מלמעלה. המלאך מופיע לפניה וידו מונפת באוויר כששתי אצבעותיו בלבד מושטות ממנה. מתברר כי תנועתו זו מסמלת את הדיבור באמנות ימי הביניים.

מלאך האלוהים עודו מדבר בכרך הנמצא בספרייה המוניציפאלית של שטוטגרט (Württembergische Landesbibliothek).

 

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.