רעידת אדמה בכנף

14/11/2020 ב- 07:51 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על רעידת אדמה בכנף

כל אחד מאיתנו חי עם ניגודיות כלשהי, ובגלל שניגודיות סותרת במידת מה את ההיגיון, אנו לא מתאמצים להרהר עליה, בבחינת אין טעם להיכנס אל דרך ללא מוצא. מתוך משיכה אל הלא מובן, אני בוחר דווקא להשקיע את כוחו של מוחי בדברים שנתפשים כבלתי הגיוניים. תמיד אני שואל עצמי לפני בירורם האם התפישה נובעת מחיפזון בשל עצלות או בגלל מניע אינסטינקטיבי, אך לתשובה המיוחלת אין השלכה על מעשה הבירור. השאלה נובעת אך ורק מאמונה כי כשיורדים לעומק הדברים, כל מה שנראה מטושטש לפני כן, הולך ומתבהר. לפעמים אני לא מצליח לרדת ולפעמים הירידה איננה משיגה דבר, אבל כפי שידוע, אמונה היא דבר בלתי הגיוני לכשעצמו. אנו בוחרים ללכת בדרכיה מתוך מחשבה שבסופן ימתין לנו משהו שציפינו לו.

תפישת הגנת המולדת שלי נדמית כה ייחודית, ולא רק מפני שאני הגיתי אותה לבדי, אלא משום שכל אחד אחר היה מתנער ממנה לאחר מחשבה תחילית. היא נשמעת בלתי הגיונית. אני מכנה אותה מזה זמן "רעידת אדמה בכנף", אך הכינוי הוא לא זה שסייע לגבש אותה, כפי שעשוי לקרות. התנופה התחוללה כתוצאה מגרעין שהבליח במוחי ואני רציתי מאד להתבונן בו ולראות אם ינבוט ועד אנה יתפתח. יש שיאמרו כי עצם ההתבוננות הביאה לצמיחה מן הגרעין, ואילו אני קובע כי לא היתה כאן תלות. אפילו לא הייתי מתאמץ להתבונן בגרעין הקטן, מתישהו ודאי הייתי מוכרח להבחין בהתרחשות מפני שזו היתה ממשיכה לגדול מבלי תשומת לב מיוחדת.

רעידת אדמה בכנף היא דו-משמעית לתפישה עצמה אך בלתי ניתנת לחלוקה. הרי לכם אי-היגיון ממבט ראשון, כמו המלח שבקולי קולות קורא "יבשה" מראש התורן. תחלופנה עוד שעות עד שצוות הספינה יבחין בפרטים בבירור ממבט קרוב יותר. במטוס קרב אין שהות להתעכב על המבט הראשון כי תיכף ומיד יגיע המבט הכולל. אני סבור כי ככל שהטייס יהיה נתון יותר לזעזוע מגודל הפצצה שיטיל ארצה, כך יוכל לשאת פצצה גדולה יותר. ככל שליבו ירעד יותר, כך יוכל להרשות שכנף המטוס תרעד באותה המידה.

יש להבהיר כי אין משמעות לביטוי "צבא מוסרי". אלה הן מילים ריקות, מפני שצבא לא יכול להיות חזק או חלש, מוסרי או מושחת. צבא הוא פרי דמיון כמו היקום. הרי היקום קיים רק במחשבתנו. הוא לא נמצא מחוצה לה. בחלל החיצון ישנם גרמי שמיים וריק. למרחב שבו הם מצויים (עד כמה שניתן לומר כי ריק מצוי היכן שהוא) אנו בחרנו לקרוא יקום. ואילו שימפנזה שמביטה אל רקיע הלילה רואה רק כוכבים. על כן, צבא אינו גוף כמו הגוף האנושי אלא מושג שמכליל חיילים, מתקנים, כלי נשק וכיוצא בזה. משום כך, רק חיילים עשויים להיות מוסריים יותר או פחות, תלוי באיכות ובכמות אשר בכל שנתון גיוס. ולתפישתי, ככל שהמתגייסים מוסריים יותר, כך יהיו מסוגלים מבחינה נפשית להשתמש בפצצות רבות עוצמה המחריבות כליל את שטח הפגיעה. הבריות שאני מדבר אליהן תופשות זאת כדבר והיפוכו, ומשוכנעות שאני מהתל בהן או שראשי התבלבל כהוגן.

תפישת הגנת המולדת שאני מחזיק בה בגאון, גורסת כי ככל שבצבא יהיו חיילים מוסריים יותר, כך גדלים סיכוייו לנצח. מהו ניצחון על האויב שאין עליו פקפוק? הבאת האויב למצב שאינו יכול להילחם יותר, תוך אובדן קטן ככל האפשר לכוחותינו. ניצחון פירוס, להזכיר, הריהו בעצם קרוב להפסד. ואיך נביא את האויב למצב הזה? נצטרך להשתמש באמצעי השמדה אפקטיביים ככל שיותר, על מנת שלא נתבוסס בזירת הקרב. החלק השני של המשפט הוא המשמעותי לצורך זה.

אנו כבר יודעים מקורותיה של מלחמת העולם השנייה כי בתחילתה לא נכחה הקהות הרגשית. הצדדים הלוחמים זה בזה החלו בביצוע הזוועות רק כעבור זמן, כשכבר נמנו המון קרבנות, ומרוב הרס לא היה עוד מה להרוס. לנוכח אלה קהו החושים, התמוססו המחסומים הערכיים, והשימוש בכל דבר שיוכל להשמיד את האויב הלך וגבר. לא היה ללוחמים מה עוד להפסיד. בעיצומה של המלחמה כבר היה ברור כי איך שלא תסתיים – אירופה הפסידה. לעומת זאת, אם היו פצצות אטום בנמצא, אפשר היה בתחילת המערכה נגד היפנים להטיל אחת על טוקיו ולהכריע אותה בניצחון ברור. האם האמריקנים היו עושים זאת? התשובה הינה שלילית. כפי שהתוודעו בני בריתם בהמשך המלחמה, הם לא יצאו אליה במידת מוסר גבוהה. אם היו מוסריים יותר, כי אז היו משליכים בזעזוע כביר את "ליטל בוי", במידה שהיה ברשותם. זו אינה השערה חסרת אחיזה, אלא שלב ברור וחיוני בתוך משנתי הסדורה.

גם כשמבינים את ההיגיון הפנימי של המשנה, עדיין סבורים המעטים כי איננה ריאלית, וזאת משום שנטעו בנו דעות קדומות. כמה יודעים כי ההרגשה המוסרית של האדם אינה נובעת ממעשיו הנתפשים כמוסריים? לפעמים היא מביאה למעשיו אלה ולפעמים לאו, ואם כן, היא מוציאה רגש פנימי החוצה ומבטאת אותו. התהליך מתרחש רק בכיוון אחד, מן הפנים אל החוץ ולא להיפך. הנה דוגמה: שני סטודנטים השתתפו בניסוי. במבדק מוקדם התברר כי מר א' סבור שהוא אדם מוסרי מאד ומר ב' לא היה משוכנע כל כך במוסריותו. לשניהם ניתנו משימות שהיו מוכרחים להזדרז ולעשותן. אלה היו משימות סרק. בדרך ראה כל אחד זקנה נופלת על הארץ. מי מהם שכח ממשימתו וניגש לסייע לשחקנית? התשובה הפוכה מכפי שניתן לחשוב.

אנשים שמפעם בתוכם המוסר ומכביד עליהם כל כך, אינם שואלים עצמם שאלות חששניות בדבר טיבם האמיתי. הללו כבר מודעים לכוח המוסר הפנימי ולהשפעתו עליהם, ושום דבר חיצוני, שיעשו או לא יעשו, לא יגרום להם לפקפק במוסריותם. הם לא יתנו ליבם לרעשי רקע של הסביבה הקרובה והרחוקה שיתהו על היעדר המוסריות שבמעשיהם. יש בהם שכנוע עצמי שלא ניתן להנידו לכאן או לכאן. חיילים מסוג זה יזדעזעו מאד מאובדן עצום של חיי אדם בגין ההפצצות שהוציאו לפועל. חיילים מסוג זה יפעלו שלא מתוך אטימות רגשית, אלא בסערה שתכה בהם בגלים גבוהים, ולכן יהיה בליבם הכוח הנפשי לפעול בצורה המחרידה הזאת. חיילים מסוג זה יביאו לניצחון מהיר וכביר. הקניית ערכים מוסריים היא קודם כל להבין מה רע בעולם ואז לשכנע לא להביא רע אלא אם אין ברירה, כמו ההבנה שבלי רע לא יהיה ניצחון במלחמה. חברה מנצחת לדורות היא המסוגלת להקנות לבניה את רמת המוסר הגבוהה ביותר כדי שבשעת צורך איש לא יהסס להשמיד את האויב.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.