האם הפיתרון לחידת הקיום האנושי יימצא בברירה הטבעית?

11/11/2020 ב- 07:20 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם הפיתרון לחידת הקיום האנושי יימצא בברירה הטבעית?

בתנאים טבעיים של שיווי משקל, אין פילים זוללים את כל הצמחייה במקום חיותם עד שאחרון בעלי החדק גווע ברעב. מחלות נגיפיות פוגעות ברבייה או קוטלות רבים מן הפילים לפני שיסבלו מנזק כולל שיגרמו לעצמם. אין זאת אומרת שהצמחים שוקטים אל שמריהם. חלקם מצמיחים קוצים או מייצרים רעלים כדי שלא להיאכל. זהו תהליך שמתחולל מבלי התערבות הנגיפים, אבל הם נהנים ממנו. הנגיפים נזקקים לפילים כדי להתקיים. בלית פילים לא יהיו גם נגיפים הייחודיים לפילים.

נדמה כי אצל קשיונה גדולה (Sclerotinia sclerotiorum) מתחוללת התערבות כזאת. זוהי פטריה שנראית כעובש לבן במקום פגיעתה על גבי הצמח, עד שהוא מת. נגיף דנ"א בשם SsHADV-1 נזקק לה לשם קיומו. כושר הקטילה הרב שלה פוגע בו בדרך עקיפה. ככל שתקטול צמחים רבים יותר בסביבה, כך יתמעטו אלה שתוכל לפגוע בהם כדי להתרבות, וכתולדה מזאת גם גודל אוכלוסייתה יתכווץ. את התוצאה הזאת לא ירצה הנגיף אם היתה לו מודעות, אבל הברירה העניקה לו כלים שימושיים להשיג את מאווייו, ככל הנראה.

התברר כי פטריה שנגועה בנגיף הזה ממשיכה לתקוף צמחים, אך אינה קוטלת אותם. כמעט ניתן לתאר שהם חיים בהרמוניה בהשוואה לפטריה שאינה נגועה בנגיף. לפטריה הנגועה יש אפוא כר להתרבות, והנגיף שמגיע אליה דרך חרקים אוכלי פטריות מסוגל גם כן לקיים מצוות פרו ורבו. הדבר דומה לנגיף שמשתלט על מוח הפיל ומורה לו לחדול מלזלול בטרם לא תישאר לצמח הנאכל כל תקווה.

ברם, אותם הצמחים שקשיונה גדולה פגעה בהם מבלי לקוטלם קיבלו ממנה חסינות למיני פטריות אחרים. הנגיף גרם לפטרייה להחדיר לגוף הצמח חומרים שמגוננים עליו מפני תקיפה של פטריות שלא עליהן מבוסס ריבויו. כלומר, הנגיף יוצר עבור קשיונה גדולה תנאים נעדרי תחרות ככל האפשר. אם הצמחים לא נתקפים על ידי פטריות אחרות, יש די מהם עבורה, והיא יכולה להתרבות בנחת, לשביעות רצונו של הנגיף SsHADV-1.

אל מה הדבר דומה? שוו בנפשכם נגיף של פיל שחווה מוטציה, וכבר אינו פוגע קשות ברבייתם של פרטים המעדיפים לאכול רק מחלקי הצמח התחתונים, כדי שבעלי חיים נמוכי-קומה אשר יגיעו אליו יגלו כי להם לא נותר ממנו מה לאכול. כך ידחקו הפילים את החיות הרועות אל מחוץ לסביבה, ולנגיפי הפילים לא תהיה תחרות עקיפה עם נגיפי אנטילופות, למשל. בזמן שנגיפים אלה לא יוכלו לחיות על אנטילופה שמתה ברעב, לנגיפי הפילים ולפילים ולצמחים שמשמשים אותם תהיה עדנה.

הברירה הטבעית מסוגלת לפעול גם באופן ההפוך, ולתמוך בנגיפים שמסוגלים להזיק יותר משהיו עד כה, על מנת להשיג את התרבותם המיטבית. דמו לעצמכם שבני אדם היו נופלים חלל בהמוניהם בגלל מלחמות, תאונות דרכים, חיזורים אחר בחורה תפוסה. כל הנגיפים שגרמו לחולי קל מתו עם קרבנות השהייה מחוץ לבית. באוכלוסיית הנגיפים שרדו רק מוטנטים שהביאו לתחלואה קשה בקרב בני אדם, ובגלל שהיו חולים למדי הם מיעטו לצאת החוצה ונותרו ספונים בבתיהם.

דוגמה אחרת היא על נגיף שפוגע ברביית האדם כתוצר לוואי וסובל מאד משיעור גבוה של פחמן דו-חמצני. נניח כי אובססיה של נטיעת עצים נשלטת על ידי גנים. כתולדה של מוטציה יש לגנים הללו דרך פעולה נוספת. הם מרסנים את פגיעת הנגיף. עתה, אם ימשיך הזן האנושי חסר האובססיה להעלות את שיעור הפחמן דו-חמצני, ירוסן קצב ריבוי הנגיף בגלל התנאים הלקויים עבורו. כתוצאה מירידת הנטל הנגיפי, יתרבה יותר הזן הזה ויעלה עוד את שיעור הפחמן דו-חמצני. מנגד, הזן עם אובססיה לנטיעת עצים מתרבה בנקל בהיעדר התוקפנות הנגיפית, והנגיף מתרבה גם כן בקלות לנוכח הורדת שיעור הפחמן הדו-חמצני באמצעות הפוטוסינתזה. מי מהזנים יגבר על השני בעתיד?

הדוגמאות לעיל אשר הגיתי למענכם הן אך קמצוץ ממגוון האפשרויות הכבירות שעומדות לפני הברירה. את חלקן איננו מסוגלים להגות כעת בגלל מגבלות שכלנו, ומי יוכל לדעת באיזה נתיב ימשיך להתפתח. אולם, אינכם זקוקים להן כי אם לראי. השקיפו על בבואתכם וראו עד אנה לקחה הברירה הטבעית חיידק ארכאי במסעה לברוא בן אדם. עתה, נצרו בליבכם שעשתה זאת שלא במתכוון. את ואתה הם תוצר אקראי שלה. מי יודע, אולי יכולתם להיות דמות החיה בראי ומשקיפה אל היצור האנושי. אם אתם עדיין מול הראי, שאלו עצמכם שמא זו בעצם המציאות ולא אחרת. לילה אחד חלמתי, כנראה מחמת צמא, שאני עומד מול הראי ובידי כוס מים. העולם שבתוך הראי סקרן אותי ונכנסתי אליו עם הכוס. מתישהו רציתי לחזור ולא הצלחתי למצוא את הדרך הנכונה. הייתי מודאג למדי. השארתי קודם לכן את עצמי צמא מאד ובלעדי כוס מים. כשלבסוף הצלחתי להגיע אל הראי ולצאת ממנו, מצאתי את עצמי שרוע חסר תנועה על הרצפה, וניסיתי להרים את גופי ולעורר אותו. פתאום הרגשתי ידיים שלופתות אותי והתעוררתי. זו היתה בת זוגי שהקיצה אותי מן החלום בעודי מצביע על הארץ וקורא: אני מת! אני מת! לתפישתי, זוהי חידת הקיום שלנו. כיצד נבראה העין קל להסביר בדרך הברירה הטבעית. כיצד נעשינו רואים את בבואתנו בחלום, אין מי שיודע לומר.

אני שואל עצמי מאז בחרותי האם התודעה האנושית היא תוצאה ישירה של ברירה או תוצר לוואי שלה אשר אחר כך החל להיברר או שטרם נכנע לסלקציה; האם כבר נבררנו כדי לפענח את תולדות התודעה והתשובה ממתינה מעבר לפינה, או שמא לא הכשירה אותנו הברירה לדעת זאת, ואולי אין בכוחה; האם סוג נוסף של מנגנון אבולוציוני פעל או פועל או יפעל עלינו ובעזרתו נוכל בעתיד להבין מן החוץ את הברירה על בוריה; האם המנגנון הזה אחראי להולדת התודעה והאם הוא פועל בשיתוף עם הברירה, במנותק ממנה או שבעצמו נברר על ידה. אני שואל עצמי את השאלות הללו כיוון שאינני רואה בידע האנושי הקיים סופו של פסוק. מאחורי הראי שחוצץ בינינו לבין עולם נוסף ומדומיין נמצא ידע אדיר שאולי אין לו מימדים, שיתכן כי אינו מוגבל אלא בזמן קיומו של האדם על פני האדמה, וכל אשר יש לעשות כדי להגיע אליו הוא להרהר עליו בעקבות תוצאות של ניסויים ותצפיות ובלעדיהם.

יום לאחר שנהרג אילן רמון במשימתו, תיעדתי במחברתי הרהור אישי: "אני מדמיין עצמי כפיל רעב שעומד מול שיח קוצני ותוהה בליבו מה מסתתר מאחורי הקוצים. האם מה שנמצא מעבר להם הוא טעים לחך וכדאי לנסות ולמצוא דרך להגיע עד שם. פילים אחרים לידי מוותרים וממשיכים אל השיחים שטעמם מוכר להם. הרעב שלהם לאוכל ולקיום עצמי גובר על הרעב לידע, שהשגתו עלולה לסכן את קיומו של כל אחד החפץ לשבוע ממנו ובטרם ישבע". מדוע פיל? שאלו נא את הביוגרף שלי מאותה תקופה.

על מנת לצאת מן התלם ולהתקדם בדרך חדשה נחוץ אומץ רוחני אצל בני אדם. מבלי המודעות אליו לא היה קיום אנושי. יצורים ירודים או לא-יצורים כגון נגיפים נדרשים למזל. מוטציה מביאה אותם לקרוע וילונות כבדים, להפיל אבני לגו גדולות, להגיע עד תוככי צמח באמצעות מתווך ולשנות מבפנים את הפנוטיפ כדי שיועיל להם. עתה, צאו וחשבו האם ניזוק או לא ניזוק הצמח העמיד לפגיעת קשיונה גדולה ועמיד גם בפני מיני פטריות אחרים. יתכן כי יוכל לשאת בגנוטיפ שלו מוטציה שתסייע לו בלי התערבות הנגיף SsHADV-1. עתה, אין בה יתרון מובטח שיעביר אותה אל הדורות הבאים. במילים אחרות, הברירה אינה פועלת כעת על הצמח כדי לשפר את התגוננותו מפני פטריות. יתכן בהחלט כי גם המוח האנושי נמצא במצב של שיתוק ברירתי דומה. בגלל איזושהי התערבות אין יתרון למוטנטים שבלעדיה היו סתגלניים יותר משאר הפרטים באוכלוסיה. הדרך שעומדת עכשיו בפני הצמח להיברר מחדש היא באמצעות שינוי גנטי שיקשה על הנגיף לפעול באופן ישיר או באופן עקיף – דרך יצירת קושי לקשיונה גדולה. ברם, מתישהו תפרוץ הברירה את הדרך. כשכך יקרה, מוטב שנתעקש להתייצב מול השיח הקוצני. פתאום תיחשף במוחנו שיטה לעקוף את הקוצים ולהתוודע לטעם חדש. אם לא בדרך הזאת, תיפתר חידת הקיום האנושי בדרך מנגנון אחר, ובלבד שנשכיל לקיים את חיינו עלי אדמות. אף צמח לא יתענג ממטעמיה של המוטציה המיוחלת אם ימות בצמא לפני כן.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.