יש לו את זה והוא מאבד את זה

31/10/2020 ב- 05:22 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על יש לו את זה והוא מאבד את זה

באיחור אופייני גלשתי מן הרכבת בעתלית. היה זה בוקר סתווי, כשבריכות המלח עדיין לא התמלאו מחדש במי גשמים. הטענתי על גבי תרמיל כבד ולמתבונן מן הצד נדמה היה שהתהלכתי בקושי. לפעמים, בנסותי לחדד מחשבה כלשהי עד הקצה, יורד מאד קצב הילוכי. ניסיתי לפענח מה היתה הכוונה בדברי שתי צעירות שעלו בתחנה של אור עקיבא והמשיכו לנסוע הלאה. צער אמיתי הגדיש את ליבי כשאנוס הייתי לעזוב את חברתן לפני שידעתי מהו פירושו של "זה". באהדה רבה דיברו על ידידה אחת שיש לה את זה. מהו אותו "זה" הסתקרנתי לדעת. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שנחשפתי לביטוי "יש לו את זה", ועוד לא ידעתי שעסקינן במילת תיאור כללית שמצביעה על סגולה ייחודית הידועה למשוחחים, אך בעצלותם אינם מצליחים לשחזר בזיכרונם איך נאמרת התכונה בלשון אדם.

הגעתי עד חוף הים של עתלית כדי לצפות במין של חופמי, ולמזלי הרב לא נאלצתי להרבות בנסיעות ארוכות. ראיתיו לאחר זמן, ובמקרים כאלה אני מעודד את עצמי בקריאת חדווה: עוד אחד לאוסף! בפעם הזו החלטתי לגלגל על לשוני – בהשפעת הבחורות – את המשפט: יש לי את זה! עשיתי את זה! לא היה בליבי ספק כי מ"זה" הזה התפשט אותו "זה" לכל מיני מקומות בעברית. בעת התלהבות יתרה, כמו מתנתקים חלקי המוח כפי שנעתקת הנשימה מרוב התפלאות, נוטים לקצר בתיאורי מילים, אף כי זה הזמן הנאות ביותר להרחיב שבעתיים.

ההתחלה היתה אפוא ידועה לי, ומאז ניסיתי להתחקות אחר ההתפשטות הממארת שעוקרת כל חלקה טובה בשפה, כמו בא אלצהיימר ומחק רישומי מילים שכולם הכירו עד לא מכבר. הנגיף "זה" ממשיך להתרבות מבלי שכולם יודעים על קיומו. משתמשים בו מבלי לתת את הדעת שאתמול לא היה קיים ועתה התנחל בכל הלבבות. לא "אהבתי את זה" בלשון הפרזה. במידת ההפצה, "זה" החליף את "כאילו" הנכחד. האם עודכם זוכרים אותו – מה שלומך היום? והתשובה שנמצאת תמיד מתחת לסף הסיפוק: כאילו טוב. כאילו בסדר, אני חושבת.

בשנה שחלפה התוודעתי להקשר חדש בביטוי נושן: "הוא מאבד את זה". בפעם הזו היה ברור לי מהו אותו "זה". את "זה" של "יש לו את זה" ניתן לשייך למספר תכונות. "זה" החדש של "הוא מאבד את זה" מצביע על פשר אחד בלבד. אולם, לא הייתי משוכנע שכולם יודעים זאת. בפעם הבאה ששמעתי מישהו משתמש בביטוי "הוא מאבד את זה", התפרצתי לדבריו: מהו אותו "זה"? התבונן הפלוני בהשתאות. הרהורים שונים חלפו בראשו, ואז ענה: בדיוק כמוך. אחד שמאבד את זה. הודיתי לו על הדוגמה והתעקשתי לדעת: מהו אותו "זה". הוא לא ידע לענות. הסברתי לו כי הכוונה היא לאובדן עשתונות. תיפח נפשי אם אני מכזב. הטיפוס שלפניי חקר איך מאייתים "עשתונות" כדי שיוכל להיזכר אם הוא מכיר מילה כזאת.

העולם הוא מעניין, ואין לדעת מדוע הבריות אינן יורדות לעומק הדברים ומבכרות לצוף ברדידותם. בחודש שעבר קראתי מכתב אלקטרוני שלא נשלח אליי, והתוודעתי לתיאור שלא הייתי מנחש לעולם. מדוע מחייגים 100 למשטרה, אבל 101 כדי לזמן אמבולנס? מפני שמגן דוד אדום נקרא להציל עוד נפש אחת ומכאן התוספת של 1. סיפרתי זאת לידידה שביקשה ממני לחטט בעבורה. אפרופו משטרה, היא אומרת לי, הייתי במסיבה פיראטית בצפון ת"א ועשינו סמים. התפלאתי, מן הסתם. לעשות סמים הוא לייצר אותם. הרבה עושים סמים, אך למען מי? הרי נעלמו כל האנשים הצורכים סמים, המשתמשים בסמים.

הפועל Do אינו קיים בעברית, למעשה. משמעותו הוא לבצע פעולה בכל מובן שהוא בהקשר מסוים. כשבאמריקה אומרים כי אלפרד (Does) עשה סמים, מתכוונים שהוא נטל אותם לתוך גופו בזמן מוגדר. זהו הקשר מצומצם מבחינה חווייתית. כשאומרים כי דניאלה עשתה (Does) את אלכסנדריה, מתכוונים כי לא רק שערכה בה ביקור אלא היא חוותה אותה, שהוסיפה גם אותה לחוויותיה. עוד אחת לאוסף! זהו כביכול הקשר מרווח יותר; כגון, לא ישנתי הלילה במיטתי כבכל הלילות. נרדמתי על הדשא בסנטרל פארק שבניו יורק. עשיתי דבר יוצא דופן. בכל זאת, עסקינן במופע חד-פעמי, ומותר להתייחס אל דבר זה כלפי הרגל שגרתי אף מבלי שיש הבדל בין חזרותיו. גם אדם מכור לסם חי מהזרקה להזרקה, ולכל הזרקה יש חיים משלה, אפילו אם המופעים זהים זה לזה.

בהשפעת האמריקניזציה נוטים בישראל לערבב ולבלבל במילת הפועל העברית "לעשות". המילה בשפתנו מבוארת במשמעות של Make, ואלה שמבטאים אותה בהקשרים של ביטויי עגה לועזיים בטוחים בצדקתם כי הפכה גם היא לסלנג אצלנו, ולא כך הדבר. אלה שאומרים "עשינו סמים" סבורים כי "לעשות" הוא שם קוד לפועל אחר. ברם הכוונה היא לפועל Do בלבד. תרגום המקור הוא לא יוצלח עד בלתי אפשרי. מאידך, הפועל "לעשות" בביטוי המכוער שחדר למקומותינו "זה לא עושה היגיון" מתורגם מן המילה Make, אלא שבעברית קיים ביטוי נאה יותר: זה לא מתקבל על הדעת. אם מתעקשים על תמלול כי אז ראוי לומר: אין זה מן ההיגיון.

לפני שנים מספר הייתי בירושלים עם מישהי שביקשה לחוות את שוק מחנה יהודה. מאחת הבאסטות נשמע קול ערב לאוזן: כל אבטיח מלמיליאן! ניגשתי למוכר ושאלתיו מהי כוונתו. הוא הבטיח לי כי כל אבטיח הוא מעולה כפי שאורי מלמיליאן היה כדורגלן מעולה, אלא שזהו איננו מקור הביטוי בכלל. לפני שנים, בטרם הומצא האינטרנט, נהוג היה לומר "כל בננה מלמיליאן" כדי לעודד את העוברים ושבים לקנות בננות. בזמנים ההם היה אורי מלמיליאן מפורסם בבעיטות המיוחדות שלו. רגלו היתה משלחת את הכדור במסלול שתצורתו בננה. אחרי כן, זלג "מלמיליאן" לאבטיחים וקיבל משמעות נוספת. בעיטת הבננה נשכחה. הזליגה לאבטיח נובעת מפני סיבה מצוינת: לא תמיד מעולה הוא האבטיח, כידוע. לא התאפקתי והענקתי את ההסבר למוכר, שלא הכיר אותו. איזה מין אוהד בית"ר ירושלים הוא? אכן, אנשים מאבדים את "זה". "זה" במשמעות של שפה, של קשר לעבר.

הערה: אני קורא לציבור לעדכן אותי בנוגע לכתובות דואל עם הגייה עברית מעוררת עניין.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.