אינדיאנית עם נוצות מי ימצא

24/10/2020 ב- 07:50 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על אינדיאנית עם נוצות מי ימצא

סבורני כי רק כאשר חזיתי באינדיאניות המתנועעות מול עיניי ניסיתי להיזכר בדמותן בסרטי מערבונים, ואת מה שלא זכרתי ביקשתי להשוות אל המראה שלהן במציאות. בכפר האינדיאנים שבו חייתי תקופת-מה לבשו הנערות האינדיאניות חצאית מיני עשויה בד שקנו מברזילאים ומתחת לה מעולם לא השתמשו בתחתונים, או שכרכו על מותניהן חבל דקיק ששני כתמי עור מסתירים בקושי את קדמתן ואחוריהן. בת זוגי שם, נערה אשר הייתי מאוהב בה, הציגה זמינות מינית תמידית. גם כשהיתה כועסת ברצינות או מביימת עצמה לדעת מרוב כעס מתוזמן, ונראה היה באותם רגעים שתמנע עצמה ממני במשך ימים, הרי שלא יכלה להתפייס מבלי להוכיח לי את אהבתה. והנה נתגלה לי כי הסיבה לדלילות מלבושיהן היא הצורך להטיל את מימיהן בלי הסתבכות מיותרת בהתפשטות. כשנערתי היתה פתאום לחוצה בזמן שיחתנו היא היתה מניעה בידה את פיסת העור הזעירה שכיסתה אותה, ואני תפשתי שהיא מוכרחה להתפנות עכשיו.

הבוליביאניות התלבשו כיאות ונדמו כנשים עם נימוסין ודרך ארץ, עד שהיו צריכות לרוקן את השלפוחית. או אז הרימו את שמלתן ככל האפשר וביצעו את אשר ביצעו באמצע הדרך, אפילו היתה הומה אדם. מה בחור צעיר יוכל להסיק? אמרתי שהן לא מקפידות על היגיינה. עם אינדיאנית הרים שכזאת עשיתי לילה במלון דרכים. היה חדר פנוי אחד והיא הקדימה אותי. על כן הציעה שאשלם עבור הלינה והיא תארח אותי. בת חמישים ויותר היתה, ולנגד פרצופי ההמום הסירה כל בגדיה והתמרקה בשמנים שנשאה בחפציה. בעוד אני מטכס עצות כיצד לגבור עליה במיטה ולהרחיקה ממני, היא המשיכה לצחצח את גופה שעה ארוכה. עד שלא היתה נקייה לגמרי והפיצה את הניחוח המשכר ביותר, היא לא אזרה אומץ להתקרב. בסופה של ההתגנדרות לא דחיתי אותה מעליי. היא ציפתה וציפתה, וכיוון שהיתה מנומסת ביותר לא עצמה עיניה עד שנרדמתי לצידה. למחרת בבוקר חקרתי את אלוהים מדוע לא הפגיש אותי עימה שלושים שנה קודם לכן, כשאולי היתה אשה מושכת. אדיבותה פרצה את כל הגבולות. כשקמתי גם היא קמה. דרך ארוכה היתה לפנינו, כל אחד ביחידות. הבטתי בזרה הזאת בעיניים מעריצות, ולפתע היא הרימה שמלתה, כופפה את ברכיה והשתינה. נמצאים היינו תריסר מטרים מן המלון והיא לא התאפקה.

אינדיאניות היער בבוליביה הן יפות יותר, וכמו קרובותיהן הרחוקות בברזיל, אף הן אינן מטילות מימיהן בפרהסיה. הן מתרחקות לאן שהוא ושבות בחזרה עם חיוך. בדרך כלל, החיוך נטול שיניים. אלה שנתקלתי בהן נהגו להתלבש ככל שהחום והלחות אפשרו להן, למעט בנהר שהיו רוחצות את גופן ואחר כך כובסות את בגדיהן. הללו היו מתייבשים במהירות או שהן היו לובשות אותם כשעודם לחים. ממילא, בעוד רגע יספגו לחות איומה וישובו להיות רטובים. הייתי מתבונן בהן בעיניים בלתי כלות. לתחושתן, זו היתה הזמנה והן ששו להזדמנות. אני נעצתי בהן מבטים ממושכים מפני ששם עיניי נתקעו, כדרכו של אדם הצופה בחדות אל נקודה בסביבה כדי שזיכרונו יתחדד. ככל שהעיפרון מחודד יותר, כך תקטן הנקודה שמתמקדים בה. הנה הן לבושות, ובכל זאת משהו חסר. מהו הדבר הזה, לעזאזל. כעסתי על עצמי ואת הכעס הזה גם הפגנתי כלפיהן. לא אשכח כיצד שלחתי מעליי כמעט בגסות נערה אחת, ובמקום שחברותיה תירתענה, הן הסיקו שאני בורר אותן. הן לא התנפלו עליי יחדיו, אלא כל אחת בתורה היתה ניגשת, וכשהורחקה בתקיפות התקרבה נוספת כדי לנסות את מזלה. ארבע האינדיאניות הללו אפילו לא הציגו מבע של אכזבה: לא רוצה – לא צריך. חייהן יכולים להימשך בלעדיי.

אלה לא היו הימים שבהן ישראליות גבוהות מן הממוצע מתחתנות עם בחורים מזוקנים שנמוכים מהן. התיישבתי לארוחת צהרים עם זוג אירופאים. לאמיתו של דבר, הם ישבו שם ואני נקלעתי לאותה מסעדה, וכדרך הטיילים הזמנתי עצמי לשולחנם. האירופאית לא היתה נאה במידת הצורך. גם אני לא הייתי הבחור היפה בתבל, אולם לא רציתי בה, והתפלאתי איך היא מעזה לחזר אחריי ליד הבחור שלה עד שהם נעמדו מאוחר יותר. היא תהתה האם אני דוחה כל אחת וסיפרתי על האינדיאניות חסרות העכבות מן הבוקר ההוא. ואז שאלה: יש להן נוצות? ואני התרוממתי מכיסאי, חיבקתי אותה ונישקתיה מרוב אושר. זה היה הדבר!

כמי שראה אינדיאנים לרוב, חובה עליי להפריך אחת ולתמיד את הקשר ביניהם ובין נוצות. ראשית, נשים שעוטות נוצות על ראשן לא ראיתי אלא אם ביקשתי כך מהן. פה ושם, ובאופן נדיר יש לומר, גברים מבוגרים מתגנדרים באיזושהי נוצה, ולא התבררה לי הסיבה. כששאלתי אחד מהם, הוא צחק. כששאלתי את נערתי, היא לא הבינה את מהות השאלה ולא יכלה לענות. היה זה אחד הרגעים שתמהתי מה היא בכלל נוגעת אליי. נזפתי בעצמי שאני כרוך אחר פרימיטיבית למחצה, ואשר כל מה שמעניין אותה היה לקיים יחסי מין ולרכל על אלה שמקיימים יחסי מין. ובעצם, כמותה היו שם כולם, בלי הבדל של גיל. מנגד, בחגיגות הטקסיות עוטים הגברים בלבד נוצות רבות על ראשיהם. למעשה, נשים לא משתתפות בכלל. איכשהו, הצליחה נערתי להשיג לה נוצות, ולמרות זאת לא נראתה פראית בעיניי. זו היתה אותה אכזבה שחוויתי כאשר קניתי לחברתי הישראלית אוברול. פשוט לא התאים לה. האחת – אנאלפביתית מן היער והשנייה – משכילה מן העיר, ובעיניהן אותה נימה מבולבלת של חוסר בהירות עם קמצוץ של מבוכה על שלא עמדו בציפייה.

שתיהן הצטערו ואני עוד יותר. כמחווה של הודיה על שמצאה לי תשובה, התמסרתי לאירופאית כי יזמה ולא ויתרה על הנאתה. זה לא היה נורא כיוון שבתמורה צמחה במוחי פנטסיה. הבאה, או זו שאחרי הבאה, תהיה לוחמת אינדיאנית מן הסרטים. אולם, אשר קרה היתה דרישתי מנערתי להסיר בחופזה את הנוצות תוך כדי גידוף האירופאית. זו ניצלה בשעתה את גופי בתמורה ללא כלום. אכן, לנערה האינדיאנית היו פנים תמימות שהביאו את הפנטסיה שלי להתפורר בבת אחת. כמה ששנאתי את עצמי באותו מעמד.

אמזוניה הבוליביאנית. בשום מקום אחר לא זכיתי לחזות בנוצות מרשימות יותר על ראשי אינדיאנים. כה התלהבתי ממראה עיניי עד כי לא ביררתי כלל מה חוגגים בכיכר. התערבבתי בין הצופים ועם כמה מהם המשכתי אל הכפר שלהם, שם המשיכו הגברים לזמר כל הלילה או חגו סביבנו. איה הנשים לא ידעתי. כאשר התבקשתי להנעים מזמירותיי, שרתי למענם את 'מה יפים הלילות בכנען' והם היו מרוצים למעט קשיש אחד. אשה אחת הופיעה וניגשה אליי ישירות. רצתה שאלך אחריה. משלא הסכמתי פנתה לקשיש שנעשה תוקפני. אין לי מושג אם ביקשה אותי לעצמה או עבור מישהי צעירה ממנה. כל הלילה לא עצמנו עין והמשכנו לשיר. בבוקר הלכנו לצוד ברווזים. אחד נשא רובה עימו וכולם זכו לירות בו ובכללם אני. לפני הרגע הזה היו משועשעים על חשבוני ולאחריו נדמה שהתפעלו מדי ואפילו נבהלו מעט. לתמונה מוגדלת נא לחצו כאן.

לתמונה מוגדלת נא לחצו כאן.

לתמונה מוגדלת נא לחצו כאן.

לתמונה מוגדלת נא לחצו כאן.

 

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.