עמידרור בחר לחנטרש לנו את השכל בפרשת הצוללות

19/10/2020 ב- 07:29 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על עמידרור בחר לחנטרש לנו את השכל בפרשת הצוללות

חולשתו של עם ישראל הוא בפחד הקיומי שלו, ויש מי שמנצלה למען האינטרסים האישיים שלו. במקום למצוא לה פתרונים מתחום הנפש, יש מי שמעצים אותה לתועלתו בלבד. בשעתו, פניתי לאמן אחד והצעתי לו רעיון למיצג: בקבוקים עם תבליט של הכיתוב "דולפין" יפוזרו על חוף הים כדי לדמות את סחיפתם מן המעמקים אל היבשה. בתוך כל בקבוק ימצא פתק שעליו רשום "האמת", לאמור כי בסוף תצוף האמת שעדיין מסתירים אותה במצולות. אחרי כן, שיניתי את דעתי. צריך לרשום "הפחד", מפני שהוא תמיד מבעבע על פני השטח, ובגלל הפחד הזה התחוללה פרשת הצוללות. מישהו משתמש בפחד הקיומי של עם ישראל לצרכיו, והפרשה עצמה היא רק נספח לפרשה הגדולה יותר: תרמית איראן בכללותה.

אינני מזלזל בשאיפותיה של איראן לבטל את קיומה של מדינת ישראל, אך בעתיד הרחוק לא תהיה לה יכולת לבצע זאת בבת אחת. מחשש כי ישראל תפציץ כור גרעיני לייצור פלוטוניום, כפי שעשתה בעיראק ואחר כך בסוריה, הוחלט באיראן להעשיר אורניום באמצעות רבבות צנטריפוגות הפזורות בשטח שהינו נרחב מכדי להשמידו בדרך הפצצה. אולם, לא ניתן לשגר פצצת אורניום על גבי טיל, נכון לעתה. מן הסיבה הזאת, מדינות חמושות בנשק גרעיני מייצרות פלוטוניום בלבד. באפשרותן לשגר פצצות פלוטוניום בו זמנית באמצעות עשרות טילים לעבר המטרות. מנגד, כל אשר תוכל איראן לעשות הוא להשליך פצצת אורניום ממטוס נוסעים מוסווה. אין לה מטוסי קרב המסוגלים משטחה להגיע ולחדור אל ישראל. בכוחה של פצצת אורניום להחריב שכונה או שתיים בתל-אביב עד היסוד, ולא לחרוג מדי מעבר לזאת. כתגובה לפצצת דרדלה, ישראל תשתמש בפצצות מימן אשר לרשותה, לפי מקורות איראניים, ותכחיד את ארץ האויב לדורי דורות.

אם כך, מדוע דרשה ישראל מן היצרן הגרמני להתאים את צוללות דולפין לשיגור טילי שיוט? אם אין בפצצת אורניום סכנה לארץ כולה, אפשר יהיה לשגר אל עבר איראן את מכת הנגד באמצעות טילי יריחו בליסטיים או מטוסי F-15I. דהיינו, יכולת המכה השנייה מצוללות היא דבר שאין בו צורך ממשי. מה גם שטילי שיוט הם פגיעים יותר ליירוט. אולם, כל מיני גורמים אינטרסנטיים רצו ביכולת הזאת בכל מחיר. הם הסבירו לנו יפה כי רק הצוללות, שזר אינו יודע את מיקומן, תהיינה חסינות לרצון איראני לפגוע בהן. אלה בלבד תשמשנה את ישראל להרתעה גרעינית. כמובן, לצוללות יש שימושים נוספים: תחנת האזנה ניידת וכן חשאי לשיגור משימות יבשתיות. יש בהן צורך מבצעי ואי אפשר בלעדיהן: השאלה היא כמה מהן אנו צריכים.

אלוף (במיל') יעקב עמידרור התייחס אתמול בעיתון 'הארץ' לשאלת הכמות. ראשית, הוא מעלה את סוגיית הצוללת השישית. האם די לנו בחמש צוללות או שאנו זקוקים לעוד אחת? גבי אשכנזי, הרמטכ"ל דאז, היה סבור כי לנוכח עלותה הגבוהה הרי שאין בה כדאיות מיוחדת. במקום זאת, ניתן להצטייד בטנקים מודרניים ולהגדיל את מספרם. הם חיוניים יותר לצה"ל. אהוד ברק, שר הביטחון דאז, רצה בצוללת השישית בכל מאודו ולא התחשב כל כך בדעת המטכ"ל. אם יש שחיתות בפרשת הצוללות, ראוי להתחיל את החקירה האמיתית אצל ברק.

שנית, עמידרור מבלבל את מוחנו בכוונה או שלא בכוונה בסוגיית ארבע ספינות הסער להגנת המים הכלכליים. כידוע, תהליך רכישתן הוא נדבך מהותי בפרשת הצוללות. בין אם הספינות נחוצות בכמותן זו ובין אם לאו, עומדת השאלה מדוע בוטל המכרז לקנייתן והועדף היצרן הגרמני באופן בלעדי. האם מישהו החליק כסף מתחת לשולחן כדי שלא יתקיים מכרז? האם היצרן הגרמני לא היה משוכנע בעלות-תועלת של ספינותיו וסבר כי חיל הים יעדיף תוצרת אחרת על פניו? קרי, הספינה הגרמנית לא היתה האפשרות הטובה ביותר לזמנה. עמידרור אינו מעמיק בסוגיה החשובה הזו. הוא מזכיר אותה כלאחר יד, ועלול להיווצר בלבול בקרב הקוראים שמא זו סתם ספחת שאין להקדיש לה זמן.

שלישית, עמידרור ממשיך בקו הבלבול, כאילו ישראל מתכוונת להפעיל תשע צוללות. רובנו ככולנו יודעים כי רכישת שלוש הצוללות הנוספות נועדה לשם החלפת שלוש הצוללות המיושנות. נשאלת השאלה האם מישהו לא נחפז להזמין אותן מן היצרן הגרמני? יש הטוענים כי ההחלפה אינה דחופה כל כך. ומכאן, עולה השאלה האחרת: האם אותו מישהו קיבל שוחד כדי להיחפז?

רביעית, עמידרור סבור כי לנוכח העובדה שמצרים רצתה לרכוש צוללות, מוטב היה לצה"ל שתעשה כן אצל היצרן הגרמני, מפני שכלי שיט זה כבר מוכר לנו ונוכל להיערך טוב יותר כלפי האיום. יש מן ההיגיון בדבריו, אולם הם נעדרים אחיזה במציאות. המעצמות העולמיות משקיעות את מרצן רק בבניית צוללות המונעות בכוח גרעיני, ואותן ישראל אינה יכולה לרכוש. בין היתר, מפני שאנו ממאנים לחתום על ההסכם לאי-הפצת נשק גרעיני. מבין הצוללות הלא-גרעיניות שמיוצרות כיום בתבל ידוע כי הגרמניות הן המעולות ביותר. הנה כי כן, אם מצרים היתה רוכשת צוללות ממדינה אחרת, היתה מקבלת לידיה כלי נשק נחות יותר.

חמישית, עמידרור כותב: נעשתה טעות של ממש אם ביבי לא עדכן את משרד הביטחון במתן ההסכמה לאספקת הצוללות למצרים. אבל זו רק טעות מטופשת ואין מסתתרת מאחוריה מזימה אפלה. עמידרור אינו מזכיר כי אותה טעות מטופשת חזרה על עצמה במתן הסכמה לאמריקנים למכירת מטוסי F-35 לאיחוד האמירויות. הוא אינו מזכיר זאת כי ודאי יודע אף הוא ששגיאה חוזרת ונשנית עשויה להצביע על שיטת פעולה מגמתית ולא על טיפשות. ואם אנו מצויים מול שיטת פעולה, האם לא נחקור ממה היא נובעת ומהן יעדיה האמיתיים?

ראו גם: האם גרמניה הבטיחה להתקין "שער אחורי" בצוללות מבלי ידיעת מצרים?

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: