האם בבגרותן נערות משנות את גישתן בנוגע להיענותן ליחסי מין?

14/09/2020 ב- 08:00 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על האם בבגרותן נערות משנות את גישתן בנוגע להיענותן ליחסי מין?

כמו רבים שמכירים את רועי, הזדעזעתי לאחר חשיפת מעלליו האסורים. בפעם הראשונה שראיתיו צחקתי בליבי. הוא התהלך לו ברחבת מוזיאון תל-אביב כמו דון ז'ואן מן הסרט חסמבה כששניים דבוקים אליו ומלווים אותו בכל צעד. הבחור נמוך קומה וצנום עד לשד עצמותיו, ואולי זו הסיבה שהתפלאתי מביטחונו העצמי הזועק לשמיים. חמש-עשרה שנים חלפו מאז. במרוצת הזמן הכרתי את צדדיו הזוהרים פחות, את רועי שנע ממקום למקום במוניות שירות עם עגלת שוק מלאה בחוברות שירה בעיצומו של הקיץ ולאור היום. לאיש היתה אמונה יוקדת בדרכו, ואני הערכתי אותו בגין זאת. נפגשנו גם בהפגנות, הוא בתפקיד הרפורטר האנין, ובכלל רועי נמנה על קוראי 'התיבה הלבנה' ודומה ששיטת כתיבתי השפיעה עליו במידה כלשהי. מכל מקום, כך סבורים קוראינו המשותפים.

אני גם מכיר את סצנת המשוררות הצעירות בתל-אביב ממפגשי הקראת שירה בלבד. אלה שהכרתי היו בנות עשרים ויותר. לא הבחנתי אצלן בהערצה יתרה למשורר כלשהו עד כדי נשיקה אפילו. הן הסתייעו בי לפעמים בשיפוץ שיריהן, והיו כמה שסברו לתומן כי השירים שאני מחבר הינם נהדרים ורצו מאד שיתפרסמו. הן הציעו שתעשינה זאת בשמן הואיל ואני סירבתי לעשות זאת בשמי. לא התהילה שלהן-לא שלהן העסיקה אותן, אלא הרצון הבוער בתוכן ששיר יתפרסם. השמועות בעניין זה פרשו להן כנפיים, ובשנים האחרונות דומני שרועי חשד, בהיותו עורך מגזין שירה, כי אכן שיריי מתפרסמים תחת זהות אחרת.

מעולם לא ראיתי את רועי מצוי ביחידות בחברת בת המין השני. נדמה היה שהוא יצור א-מיני. פעם אחת התלוצצתי בעניין זה בחברת כמה משוררות שהכירוהו מרחוק והללו הביעו הסכמה רבה למילותיי. לא דימיתי אותו אף פעם בחברת נערות צעירות מאד. לבטח לא יכולתי לתאר אותו מנצל אותן או בגירות אחרות מבחינה מינית. זוועה שכזאת לא יכולתי לייחס לו מפני שרועי בן ימינו מתנהג בפומבי באופן ההפוך. מכל החבורה שמקיפה את עצמה בהילה מדומיינת של חשיבות, נדמה היה שהוא מכבד במובן העמוק ביותר את הזולת. לפעמים הייתי משוכנע כי אצל חבריו זהו רק מעין משחק. פתע קראתי תיאורים שלא הלמו כלל וכלל את ידיעותיו עליו. הוא לא הכחישם, אם כי לא הייתי מבטלם בנקל חרף הכחשות כלשהן.

אינני מכיר את הבנות המעידות על מעשיו, ועדותן אינה נרחבת דיה כדי ללמוד יותר עליהם. על כן, אביע את השקפותיי. דעתי היא כי כל ניצול מיני הוא מעשה זדוני, בלי קשר לגיל המנוצלת. דעתי היא שפדופיליה אינה יכולה להתייחס לנערה בת 15 שנראית בוגרת הרבה יותר לגילה, ורצוי דווקא שתתייחס לבת 18 שנראית כמו ילדה. הסטייה הפדופילית היא במשיכה המינית למראה הילדותי ולא לגיל הכרונולוגי. לגבי יחסי מין עם בנות מתחת לגיל ההסכמה, אני חלוק עם עצמי. מחד, נהיר היטב כי נערות רבות אינן מבינות את ההשלכות של המעשה בגיל צעיר. מאידך, לבני 18 רבים יש חברות בנות 15, ואיש לא נבהל מן הדבר. דומה כי ההשתאות הולכת ומתהווה ככל שפער הגילים בין הבחור לקטינה הולך וגדל.

על פניו – ואם התיאורים מדויקים – ניצל רועי את הבנות המוזכרות מבחינה מינית. דומה שלא היתה לו תשוקה פדופילית, כי אם תשוקה טבעית ורגילה, ואפשר שלא יכול היה לתת לה ביטוי עם נשים בגירות. הוא אינו מלך היופי, איננו עשיר וגם שמו אינו הולך לפניו לכל מקום שהוא נכנס. יתכן כי רובן ככולן דחו אותו. הנערות הצעירות פחות איתנות בדעתן ויותר מבולבלות, ועל כן, קל להשתמש בגופן לצרכים מיניים. הרי אין מסופר כי רועי התאהב באחת מהן או על איזושהי רומנטיקה.

ברם, את כלל הנערות הצעירות אין כה קל לפתות, ואותי מעניינת הסוגיה הזאת מזה זמן. האם נערה בת 15 התפתתה רק בשל חוסר בשלות מחשבתה? כלומר, קביעת גיל ההסכמה איננה שרירותית אלא מסתמכת על הביולוגיה של המין האנושי. או אולי כל אחת, מגיל הנעורים ואילך, עשויה להתפתות מהיעדר ניסיון. קרי, לסביבה ישנה השפעה רבה יותר מן הגנטיקה. זאת אומרת, אותן נערות שרועי ניצלן מינית כמסופר כשהיו בנות 15, יכול היה לנצלן לראשונה כשהיו בנות 18, אך במקרה דנן איש לא היה בא אליו בטענות חריגות, למעט העובדה שהוא נהג בהן כאדם מרושע. או אז, גיל ההסכמה הוא שרירותי גרידא.

רועי הביע צער כלשהו על מעשיו, אך את הצער היה מוכרח להביע שנים הרבה לפני כן, ולא להמתין עד שהפומביות שלהם תחייבו לעשות כן. אני ממליץ לגברים כולם לפנות אל כל אחת ואחת שבילו בחיקה, לברר מה בליבן ולהתנצל בפניהן אם יש צורך בדבר. כמעט כולנו היינו אכזרים מעת לעת כלפיהן, וראוי שתשמענה מפיותינו את דברי החרטה. לא כולן מוחלות. אני הותרתי בחורות המומות ושבורות לב בגין נטישות בלי הסבר, או שנעשיתי איום ונורא במוצאי כי הדרך הנוחה להיפרד לאחר תקופה במחיצתן היא שתזרוקנה אותי מחייהן. אני מצטער מאד על מי שהייתי, אך ראוי לספר כי הדבר לא היה מכוון אליהן כנשים. אני לא מצליח לתפוש את רגשותיו של המין האנושי. אני חש נוח יותר בחברת יצורים פרהיסטוריים שקדמו לו.

לבסוף, יש לציין כי כשפרשיית האונס לכאורה נכרכה סביב המשורר יצחק לאור, נראה היה כי החבורה של רועי עומדת מן הצד כאילו הדבר איננו נוגע לה. המתלוננת עצמה היתה חלק מבשרה. הבעת עמדה למענה היתה מוכרחה להיות עצם העניין. כידוע, פלוני אחד סבר אחרת והוציא זאת לאור מיד. הגדילה לעשות כותבת שירים אחת שהיתה מאוהבת באותו פלוני מבלי שנענה לה, טענה לאוזני כולם דברים קשים על התחפשותו הפתאומית לאנושי, וניתקה עימו כל מגע עד היום. זאת ועוד, כשנערה סודנית גבוהה ויפה התיידדה עימי במאהל לוינסקי, והייתי מגיע עימה למפגשי שירה בעיר לפי רצונה, ובידיעת בת זוגי, הופצו רכילויות שאינן מתבססות על דבר, אם כי היו להן נימות גזעניות בעליל. בקיצור, הרחיקו עצמכם ממשוררים יפי נפש. הם אינם כאלה באמת.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: