הרכיבים המטולאים בעלילת ארתור גורדון פים

08/08/2020 ב- 03:47 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על הרכיבים המטולאים בעלילת ארתור גורדון פים
תגים:

רבים סבורים כי 'עלילת ארתור גורדון פים' משנת 1838 הינה נבדלת משאר יצירותיו של אדגר אלן פו, וסברה זו ראויה לתשומת לב מפני שהרפרטואר הספרותי שלו נחשב בעיני כול כרבגוני. זוהי יצירה שאינה מושלמת ואינה שלמה. יש בה שני חלקים שאינם נתחמים באופן גס אלא מהווים סיפור והמשכו, אבל מבחינה עלילתית נופל החלק השני מן החלק הראשון, אף שגם הוא מעניין. היצירה נקטעת לפני סופה, ולא מפני שאדגר אלן פו לא השלימה, אלא שכך בחר לסיים אותה. היא הודפסה בכתב עברי, אך לא ברור לאיזו שפה תרגם אותה אהרן אמיר, ומי שיקרא אותה בלשון המקור ייתקל בתיאורים בלתי נהירים אפילו עבור מי שלמד להשיט סירות מפרש בשיעורי ימאות. בניגוד לעבודותיו האחרות של אדגר אלן פו הבנויות רבדים-רבדים, כאן אולי ניסה אולם נכשל. במקום זאת, השאיר אותה מטולאת ולא מהוקצעת. מדוע זה כך? העלילה מורכבת ממקורות אחדים שאין זיקה בין כולם ויתכן כי היוצר לא היה מוכשר לאחדם ואחר כך לשייפה עד שלא יורגשו יותר, או שמאס ביצירה בשעת כתיבתה, ואולי נתפס לבטלה. בליטוש ראוי יכול להתהוות ספר הרפתקאות שהבריות היו נזכרות בה בערגה רבה אחרי שנים רבות. ברם, דומה כי אדגר אלן פו לא ביקש להשפיע על הנוער. ממשיכיו בז'אנרים שיצר נטלו את המושכות וחיברו את מיטב הספרות לשכבת גיל זו. אם כן, יצירה זו חוברה למען מבוגרים חרף היותה כמעט מכל בחינה סיפור לבני הנעורים.

ארתור גורדון פים, דמות המספר, הוא נוסע סמוי בספינה לציד לווייתנים. ידידו המסור אוגוסטוס הגניב אותו למקום מסתור בירכתיה והבטיח למלא את כל מבוקשו עד שיציג אותו בפני רב החובל שהיה אביו. הספינה הרימה עוגן וכבר חלפו ימים מספר ואוגוסטוס בושש מלבקרו. ארתור המורעב מחליט כי אם לא יסופקו כל צרכיו במהרה הוא יחשוף את עצמו על הסיפון, אך בטרם עשה כן, חיה אחת התנפלה עליו. היה זה הכלב שלו, שהוגנב גם כן לספינה מבלי ידיעתו. הכלב נשא מכתב בזו הלשון: "חוס על חייך והישאר במקומך". ארתור הבין כי הוא נמצא בסכנה כפולה. אם לא יקבל מיד מזון ושתייה – יגווע. אם לא יעמוד בסבלות הרעב והצמא – יומת. אדגר אלן פו מותיר אותו בחיים כדי למסור את סיפורו.

כשכמעט כלו כוחותיו הופיע אוגוסטוס עם צידה ודיווח כי התחולל מרד בספינה. בעידוד שותפיו רצח הטבח השחור רבים ואת השאר השליך לסירה שלא נודע גורלה. אצל אדגר אלן פו, שחורי העור הם הרעים והצבע הלבן בכללותו הוא אויבם המר. רק את אוגוסטוס הותירו בחיים בהשפעת בן תערובת. כאן תם החלק הסביל בעלילה, והחורים אשר בה עומדים להתפרץ. איה העורך? אין עסקינן ב'מלחמה ושלום' עשירת הפרטים כי אם ביצירה פעוטה.

דירק פיטרס, המורד ממוצא אינדיאני, לא רק מציל את חייו של בן הקפיטן אלא מתחרט על מעשהו הקודם. הוא חפץ להשתלט על הספינה מחדש בעזרת אוגוסטוס וארתור. לאחרון נועד תפקיד ראשי. הוא יתחפש לרוח רפאים שתשתק את המורדים המבועתים. כידוע, המלחים בני המאות הקודמות היו שטופים באמונות הבל. קיומם של שדים רבי-כוח היווה חלק מן המציאות שנדמתה בראשם. והתעלול המשונה מצליח. השלושה הורגים את כל המורדים, למעט אחד בשם ריצ'ארד פרקר. ואז מתחילות צרותיהם.

סופה עזה שכמעט גרמה לאובדן הספינה הכתה בהם ימים ולילות, והציפה במים את כל מחסניה. אילולא היו בה חביות ריקות למלא בהן שמן לווייתנים כבר היתה טובעת. כך נותרו הארבעה בלי מזון ובלי שתייה ונפשם יוצאת מרוב עינוי. הם משוועים להצלה, והנס נמצא באופק. ספינה קרבה אליהם והם קוראים לעברה בכל הכוחות שנותרו בהם. היא חולפת על פניהם, ומתבהר כי זו ספינת רפאים המכונה 'ההולנדי המעופף'. לנגד עיניהם נראו מלחים הולנדיים שלא הורשו לעגון באף נמל עקב מגפה שלקו בה, ושחפים צווחים ניזונו מבשרם. הספינה התרחקה מהם וכך גם תקוותם.

ריצ'ארד פרקר מציע לעשות כדרך השחפים ולהקריב אחד מהם למען האחרים. ארתור מזדעזע אך רעיו כבר יודעים שזו אפשרותם היחידה להאריך את חייהם. הארבעה מגרילים ביניהם מי יחיה ומי יהיה הקרבן, ופרקר האומלל עולה בגורל. קניבליזם שכזה לא עלה מדמיונו הקודח של אדגר אלן פו. הוא השתמש בתיאורים אמיתיים שקרא בספרו של אואן צ'ייס, אחד מניצולי 'אסקס'. ראשתן ניגח את ספינתם וכדי לשרוד לאורך ימים הוכרחו לאכול זה את זה. בהשראת הספר Mocha Dick מאת ג'רמייה ריינולדס וספריהם של צ'ייס ופו, חיבר הרמן מלוויל את יצירתו הנודעת 'מובי דיק'. לאחריה לא תם ולא נשלם. קורות הימים חוזרות על עצמן כמעט במדויק, ומי כמו אדגר אלן פו ידע זאת ושילב מאורעות היסטוריים לתוך עלילה בדיונית.

בשנת 1884 נפתח באנגליה משפטם של טום דאדלי ואדו'ין סטיבנס (R v Dudley and Stephens) בעוון רצח. היאכטה שהפליגו בה מסידני אל סאות'המפטון טבעה באותה שנה. יחד עם שניים נוספים הם הצילו עצמם על גבי סירה, אך ברשותם לא היה מזון ולא היתה שתייה. החרדה מפני המוות הממשמש והייסורים הנלווים אל בואו, הסירו מעליהם את כל העיכובים המוסריים שסופגים לתוכם בני תרבות. הם רצחו את נער הסיפון ואכלו אותו. בצירוף מקרים שמו היה ריצ'ארד פרקר.

גם אוגוסטוס מת וגופתו הנרקבת הושלכה לכרישים. הוא הגיבור הטוב ועליו מצטערים יותר. או אז מתפתחת הדרמה לשיאה ונדמה כי תמו תלאותיו של המספר. יורדי ים מצילים אותו ואת בן האינדיאנית ומעלים אותם לספינתם. על מנת שיאמינו כי כדבר הזה עשוי לקרות או לא לקרות, מזכיר אדגר אלן פו את מקרה האסון של הספינה Polly. במשך 191 ימים נסחפה באוקיינוס מבלי שאף אחת מתריסר האוניות שחלפו על פניה נעצרה כדי לאסוף את נוסעיה המיואשים. כשהספינה 'תהילה' העלתה אותם על סיפונה ב-19 ביוני 1812 נותרו רק שניים מהם בחיים. ב-9 ביולי הועברו בשלום לספינה Dromero וממנה הלאה הביתה. אפשר כי מוטב שאדגר אלן פו היה מסיים את ההרפתקה הימית בחילוצם בשלום של השניים, מכיוון שבחלק השני של סיפור המעשה יגלה הקורא ירידה הדרגתית עד כדי התדרדרות פתאומית בכל שלב בכתיבה.

החלק השני שעיקרו הרפתקה יבשתית נפתח כשהגיבורים משיבים לעצמם את כוחותיהם. ירידתם לתהומות האפלים בנפש האדם כבר נשכחת. הם נמצאים על אוניית מסחר וזו מפליגה דרומה אל כיוון הקוטב. כמו עקשן שדופק את ראשו בקיר, הצוות שלה נלחם ביריעות הקרח שעוטפות אותה מכל כיוון ומאיימות לרסק אותה. ברי שמזלה הטוב לא ישחק לה לאורך זמן אך הכותב מתעתע בנו. פתאום מתחלף האקלים והאוויר נהיה חמים. הקיפאון הלבן שצפוי היה להשתרע שם – נעלם. כשסדרי הטבע משתנים בלי הסבר, מתחיל הקורא לאבד עניין, אולם ישנו כזה!

כמו הרמן מלוויל, גם אדגר אלן פו הושפע מכתביו של ג'רמיה ריינולדס (Jeremiah Reynolds) על חקר הים הדרומי ובעיקר מתמיכתו בתיאוריית "כדור הארץ החלול". ריינולדס חבר אז לקצין הצבא ג'ון סימס שגרס כי כדי להשתחל אל מעמקי האדמה יש להגיע לפתחים אשר מצויים בקטבים. על מנת לא להרתיע משלחות המצפות לקרח בלתי נגמר הכריז כי המעטה הלבן מופיע רק לפניהם. לאחר שתצלחנה לחלוף בין פניו צפוי להם מזג אוויר נוח עד הגיעם אל פתחי הקטבים.

מזג אוויר נוח הוא היריב המשעמם ביותר סיפורת ההרפתקה שנזקקת לסערות תדיר כדי למשוך את הקוראים. על כן, מעתיק אדגר אלן פו את העלילה אל אי מסתורי שבו נוחתים גיבוריו. מתגוררים שם בני אדם שחורים שמעולם לא ראו צבע לבן, אך שמעו על אודותיו והם מפחדים מאד מפניו. אפילו שיניהם שחורות. השחורים הללו זוממים להשתלט על האוניה כדי לגנוב את סחורותיה. לשם כך, עליהם להרוג את כל אנשי הצוות שלה, והם כמעט מצליחים. רק דירק וארתור ניצלים, שוב. הם נופלים לפתע ומתדרדרים אל מעמקי האדמה, יוצאים ממנה אל הים וחותרים בסירה אל… כאן אדגר אלן פו מסיים את הסיפור.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.