חורבן או שגשוג: מי מניע עמים ממקום למקום?

21/07/2020 ב- 05:08 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על חורבן או שגשוג: מי מניע עמים ממקום למקום?

הבורות תמיד מקיפה יותר מידיעותינו, ונדמה כי ככל שהמחשבות מתרחבות כך מתרחקים מהן גבולות אי-הדעת. אפשר כי מן הסיבה הזאת איננו מצוידים בפרספקטיבה היסטורית הולמת כדי לתאר כעת את תקופתנו העכשווית ביחס לפרקי זמן קודמים. ומי שבקי אפילו במעט בקורות הימים אינו יכול שלא לשאול אם ניתן באמת להשוות אירועים מקבילים בהווה ובעבר, ואילו מסקנות נוכל להסיק מן ההשוואות. הדוגמה הפשוטה היא לתהות ברצינות מי משחק כדורגל טוב יותר: הכוכב מימי ילדותנו או הגאון בן זמננו. מיד קופצים כולם ועונים: זה ולא זה, או שמדובר בעידנים שונים כמעט לגמרי ובלתי אפשרי לדעת.

תקופת הקרח הקטנה בשלהי העת העתיקה השתררה משנת 536 עד אמצע המאה שלאחריה. הירידה הממוצעת בטמפרטורה שבחצי הכדור הצפוני היתה כשתי מעלות צלזיוס. משערים בבטחה כי התפרצויות חוזרות ונשנות של הרי געש הסבו חורף וולקני ממושך מאד. בשנת 536 התפרץ הר געש בקו רוחב גבוה, יש המציעים באיסלנד ויש המרמזים באלסקה. בשנת 539 התפרץ ככל הנראה הר אילופנגו שבאל סלבדור שוב ושוב, ושנה אחרי כן היתה התפרצות היכן שהיום מצויה קלדרת רבאול שבמערב האוקיינוס השקט.

מזג האוויר הקיצוני ביותר בתקופה המדוברת התרחש בתחילתה. אנו יודעים זאת מחקר טבעות עצים וליבות קרח, ויש בידינו גם עדות כתובה מפי ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס מקיסריה. הוא הלין שהחמה איבדה מבהירותה. בלית קרינת שמש מספקת אבדו היבולים באזורים נרחבים ופרץ רעב כבד. שבטים מונגוליים עזבו את מולדתם והתחילו להופיע במערב. מאידך, חגגו בחצי האי ערב. החום הבלתי נסבל פחת והגידולים עלו יפה שנה אחר שנה. עודפי המזון הולידו התפתחות באוכלוסיה המקומית בכמות ובאיכות, ובחלוף שלושה דורות בלבד עזבו הערבים את בתיהם במדבר ויצאו לכבוש את העולם. לביזנטיון, או האימפריה הרומית המזרחית בשמה האחר, לא היה סיכוי לגבור עליהם. הביזנטים סבלו מצרות נוספות.

על פי המשוער, המהגרים המונגוליים נשאו עימם את מחלת הדבר. לדברי פרוקופיוס, המגפה היוסטיניאנית שהשתוללה בשנים 541-549 עשתה שמות בכל מקום אליו הגיעה. בירת האימפריה קונסטנטינופול נפגעה בעיקר, והקיסר יוסטיניאנוס ה-1 שישב בה גם חלה. אף הערבים חלו כשאר, אבל הם החזיקו במשאבים עצומים, והמגפה לא יכלה לעצור בעדם מלהשתקם בזריזות. כל שנותר לערבים היה לנצל שטחים שתושביהם סבלו יותר. מוכי רעב ומחלות לא יכלו אלה להחזיק מעמד מול החילות הפולשים. כך הסתיימה העת העתיקה והחלו ימי הביניים.

ובעודי קורא ספר על התפשטות המעצמות והתיישבות במרחבים חדשים, שומע אני כי האירופים המודאגים קוראים לסייע לתושבי יבשת אפריקה על מנת שלא יתחילו לנדוד בהמוניהם בעקבות סבלותיהם. דומה כי בכל מצב שהוא, בין אם שגשוג ובין אם חורבן, בני אדם נעים ממקום למקום, ובכל עת קמים פרשנים ומסבירים שהמניע הוא כזה וכזה או שהעילה הפוכה ממש, ומי שמקשיב להם עושה מעשה שמוביל לאותה תוצאה בסופו של דבר. תחריבו את בתיהם – בלית ברירה הם ינדדו בגין רצונם בחיים טובים יותר. תבנו למענם ארמונות – יהיה להם ההון לנדוד בגין רצונם בחיים טובים יותר. אז מה נעשה? כלום, אלה הם החיים!

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: