המרדף אחר המטמון של ביבי נתניהו

15/07/2020 ב- 04:56 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על המרדף אחר המטמון של ביבי נתניהו

ההיסטוריון הרומי ולריוס מקסימוס, שחי במאה ה-1, השאיר אחריו עבודה אחת בשם 'תשעה ספרים על אירועים ואמירות בלתי נשכחים'. בפרק א' שבספר השמיני הוא מספר זאת: בשנת 68 לפנה"ס היה גנאוס פובליוס דולבלה (Gnaeus Publius Dolabella) מושל אסיה הקטנה. הוא פנה לבית המשפט לענייני מקרי רצח שפעל באתונה (Areopagus) וביקש כי יעיין במקרה שהובא לפניו והוא לא ידע כיצד לפותרו. אשה אחת מן העיר היוונית סמירנה (Smyrna) הרגה את בעלה השני ואת בנה ממנו מפני ששניהם רצחו את בנה מבעלה הראשון. מזימתם היתה לרשת את האשה ביום מן הימים ולא שבנה הראשון יירש אותה. כשגילתה את מעשם נקמה בהם באופן החמור ביותר. דולבלה ידע שהאשה רוצחת מפני שהתוודתה בפניו כי הרעילה אותם, ומאידך, הבין לליבה וידע שהביאה לצדק. לדידו, שני הרשעים היו מוכרחים לשלם בחייהם על פשעם. מה עשה חבר השופטים? הרגשתם היתה כהרגשת דולבלה, אך אי אפשר היה להביא לזיכויה של האשה שנטלה את הדין לעצמה. על כן, נקבע שהדיון הבא במשפט יתקיים בעוד מאה שנה!

התחמקותם של האתונאים הנכבדים הללו מלדון ברצח המוצדק לשעתו היא כנראה דרכם של השופטים מאז ומעולם. לא תמיד הסוגיות הכי ברורות ניתנות לפיתרון מהיר. ישנם עוד שיקולים חשובים שגורמים לדחייה בהכרעתם. ביבי נתניהו נשמע בקולו מציע טובות הנאה למו"ל של עיתון; ביבי נתניהו הודה כי עישן סיגרים יקרים שקיבל כמתנה אסורה; ביבי נתניהו העשיר את משפחת אלוביץ' בתמורה לתמונות מפרגנות של רעייתו השיכורה באתר וואלה. אלה מקרים בהירים כשמש. בירורם הארכני נתפש כבזבוז זמנו היקר של בית המשפט. אולם, עסקינן בראש ממשלה ובנבחר ציבור, ולכן מוכרחים לשמוע את כל העדויות בעדו ונגדו לפני חריצת הדין. אסור שלמלעיזים מקרב בוחריו תינתן האפשרות לטעון שההכרעה במשפט נעשתה בחופזה.

ביבי נתניהו עצמו, במקום שיוכיח בזריזות כי לא יהיה כלום על שכלום לא היה, מוצא כל דרך לדחות עוד ועוד את מתן ההכרעה. אחרי שלא הצליח לכונן חוק שימנע מראש ממשלה להישפט ואחרי שניסיונו לזכות בחסינות כשל, הוא חותר לדחיית הדיונים מתוך אמונה כי יבוא היום ויבוטל משפטו איכשהו. בפעם הקודמת הביא לביטול הדיון בנימוקים של תחלואה. בפעם הזאת, התפטרו עורכי דינו מכיוון שאין לו כסף לשלם על עבודתם, ועד שימונו סנגורים חדשים וילמדו את החומר הרב, אין מנוס מלדחות את ההתכנסות בבית המשפט.

הרבה אזרחים מודאגים פונים ואומרים: האיש אינו הולך ונעשה צעיר, ומתגנב החשש כי בשל זקנתו לא יוטל עליו עונש חמור דיו כפי שמצופה שיינתן לכל אזרח אחר שסרח. אולי יקבל שנתיים בפנים, אולי לא יקבל בכלל. ואם יקבל עונש של מאסר ממושך, עלול הוא למות מוקדם מדי ולא להשלימו. אני עונה להם: אדרבא ואדרבא.

למי ששכח יש להזכיר, ולמי שאינו יודע יש להודיע: משפחה יהודית ענפה בשם מליצ'ובסקי עזבה את הערבות הרוסיות בתחילת המאה שעברה. חלקה היגר לארגנטינה, וחלקה עלה ארצה ועברת את שם המשפחה לנתניהו. ומאז זוכים הנתניהואים לאריכות ימים, אם כי יוני קצת קלקל והוריד את הגיל הממוצע. לו ביבי ילך כדרך אבותיו, אל לשופטים להירתע מלגזור את דינו אפילו למאסר בן עשרים שנה. הנה אני מתנבא: האיש יספיק להשלים שני שלישים מהן בהתנהגות בזויה ויצא לחופשי.

ולשוכחים ולאלה שאינם יודעים יש להזכיר ולהודיע: ככל שמתמשכים הימים, השבועות, החודשים והשנים, ביבי נתניהו מתענה בתוך עצמו, והעינוי הזה בלתי פוסק אף פעם, והורס ומחריב את מצב רוחו גם כשהוא רוצה לשמוח, גם כשיש לו סיבה למסיבה. יותר משהעונש שיושת עליו יהא אכזר, ההשתהות שהוא כופה על עצמו עד בוא העונש היא לא פחות אכזרית. האיש אוכל מרורים כל יום ועלינו להיות מרוצים.

אחרי שימות וייקבר יבואו פלונים בחשכת הליל, יוציאו את גופתו ממקומה וינערו אותה כדי להשיר ממנה את המזומנים. ולעשירים כקורח הם יהיו. במקום לשלם בכרטיס מגנטי שאין לו; במקום לשלם על שירותי ניקוי יבש ככל אדם שמעוניין בכביסת בגדיו; במקום לשלם לעורכי הדין שמייצגים אותו במשפט, פרעה הזה ייטמן ככל הפרעונים עם כל זהבו ואוצרותיו בתוך קברו.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: